הסברתי את היסוד של מעשה מרכבה לפי הרמב״ם, שהוא הנוכחות הנסתרת של האל בעולם תוך כדי שהוא נקי ממנה, כפי שכתוב בפירוש בסוף פרק עב. ועל כך שהדרך האמיתית להכרת האל לדעתו עוברת דרך השמים שהם בעצמם אלהים אחרים, ולכן מסוכן ללמוד את זה ודווקא במורה נבוכים הלך בסדר הפוך שהקדים את ההפשטה הפרשנית אל עצם מציאות האל והנהגתו את העולם, מה שמשנה תורה כתוב בסדר הנכון, לפי שצריך להשיג את טעות הצאבא לפני שיודעים את האל האמיתי וזה יטעה לרוב בני אדם.
והבאנו שהרמב"ם מזהה את שבעת הרקיעים הנזכרים בחז"ל עם הגלגלים, מה שנראה נכון באופן כללי למרות שאין התאמה בפרטים. ואילו הרמ"ק חולק עליו בגלל חוסר התאמת הפרטים האלה. דווקא האריז"ל (או שמא זה מהרח"ו) הולך בדרך הרמב״ם של זיהוי הרקיעים האלה עם גלגלי עולם העשייה. (תוך מחלוקת בפרטים ומספר). ודיבר על זה רגח"ה בהקדמה לבית יעקב.
, הכל בלימוד פרק ע על שורש רכב.