ט"ו באב שבו כלו מתי מדבר. שבו הותרו השבטים לבוא זה בזה. השורש של כל הסיפורים הם דור המדבר. כמה אנחנו מבקשים בכל ערב שבת אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר. אולי כך נבוא אל מנוחתו. אבל כמדומה לי שלא הבנתי את הסיפור שלו עד השנה. חשבתי שמ"ב מסעות הם משל למסעות האדם או משהו כזה.
הסיפור הוא סיפור של תקוות מעברי הדורות. במקום אשר התחלפות הדורות תהיה סיפור של אבדן, וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ויקם מלך חדש אשר לא ידע, יש סיפור שאכן לוקח הרבה אחריות על אובדן הדור הקודם, אבל הסיפור שלו הוא משה עבדי מת ועתה קום עבור את הירדן הזה. הסיפור הוא אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר את הירדן ואתם עוברים וירשתם. וטפכם אשר אמרתם לבז יהיו המה יבואו שמה ולהם אתננה והם יירשוה.
וזה שיש הרבה ייאושים והרבה קלקולים והרבה תפלות שנשפכות על תיקונם אבל אין באמת משהו שיכול להראות לנו את נחמתם. רק הדור הבא אשר לא ידע את זה ולא עבר את זה ולא ניסה, הוא יכול לבוא. לא שזהו דבר בטוח, לרגע היה נדמה והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים, ובכדי לוודא שזה לא ככה חלוצים תעברו לפני אחיכם. אבל סוף סוף התקווה הוא שקם דור חדש אין לו אותם המשקעים ואותם הצרות ואותם החששות, והוא יעשה את כל מה שהאבות לא יכלו לעשות, והרבה יותר טוב.
התוספות מספרים את הסיפור כיצד בכל שנה בתשעה באב היו היהודים הולכים לשכב בקברם, זה לא סיפור שקרה פעם זה סיפור שקורה כל תשעה באב, האבות שוכבים לארץ כמתים ואומרים נו אם הגיע זמננו יגיע. והם בוכים על ההזדמנות שהיתה להם ואבדה ועל מצבם שהיה והם לא יכולים עוד. והבנים שהתחנכו על ברכי הבכי הזה גם להם נדמה שזה מה שהם יעשו, יחפרו לעצמם קבר כל תשעה באב ויבכו על מה שעבר ואיננו. אבל נס קרה ושנה אחת ישבו לבכות וקמו. חשבו שבטח טעו הלכו לשכב גם בלילה שלאחריו והנה קמו. עד שראו את הלבנה שלימה ואמרו כנראה שלא. כנראה שאנחנו לא האבות האבודים. כנראה שאנחנו לא הדור האבוד במדבר. כנראה למרות שאנחנו הפסדנו את אבותינו הסיפור שלנו הוא לא האבדן הזה. הסיפור שלנו הוא קום עבור את הירדן.
קשה לנו להגיד את זה אבל מקרא מלא אומר את זה, ובניכם יהיו רועים במדבר עד תום פגריכם, שלשים ושמונה שנה עד תום כל הדור אנשי המלחמה למות, ויהי כאשר תמו. הקב"ה פשוט מחכה שכל הזקנים המעכבים את הגאולה ימותו ויקום דור חדש וייגאל. לא שהזקנים לא עשו שום דבר הם הוציאו אותנו ממצרים. אבל בשלב הבא הם נתקעו ולא היה סיכוי שהם יעשו את זה בחיים שלהם. ככה זה דור אחד בדרך כלל מסוגל לעשות בקושי דבר אחד. אנחנו אפילו לא כועסים עליהם. אפילו חשבנו שאנחנו בוכים איתם בתשעה באב. אבל לא. אנחנו לא הבוכים, זה בכלל היה טעות שהלכנו לקבר, אנחנו דור חדש ואנחנו יכולים לעשות את שלנו.
הרבי מגור אחר השואה היה נוהג להגיד ללבבות השבורים שבאו אליו לא אכפת לי מה אתם עושים אני מבין אתכם ואוהב אתכם בכל מקרה, רק בבקשה תביאו אלי את בניכם ואני אלמד אתכם. אני לא מאמין שאפילו הוא האמין כמה הוא יכול לבנות את הדור הבא כמה הכל בידו, מסתמא היה בוחר בחירות יותר טובות אם באמת היה לו תקווה. הוא חשב שהוא פשוט מאסף מזוטו של ים. אבל תמיד יש דור בא. ותמיד יש להסתכל עליהם שהם יהיו התקווה גם אם הזקנים כבר התייאשו. ולפעמים מאד קשה וצריכים לחכות ארבעים שנה כי הדור שעצר את התהליך בעצמם רק בני עשרים והם מאריכים ימים. אבל נעבור אותם ובניכם אשר לא ידעו ולא ראו המה. וכל הכעסים וכל המחלוקות וכל הנסיונות של דור האבות פשוט לא יהיה רלבנטי עבורם הם לא יבינו לשם מה זה היה, והם יעשו דברים חדשים.
רק שהאבות לא ינסו למכור להם שעליהם להמשיך את המסורת. זה היה הטעות של אתמול בלילה שהלכנו לשכב בקבר של תשעה באב. היום קמנו ואמרנו כנראה שלא, חפץ בנו ה' והביא אותנו.