הקדמת ספר הזוהר מתחיל בדרוש 'כשושנה בין החוחים'
דרוש זה מפורט יותר בזוהר פנחס על פסוק למנצח על שושן עדות.
הספר הראשון שחיבר רמד"ל בקבלה (כך לפי עדות עצמו בהקדמת שקל הקדש) נקרא 'שושן עדות'.
וז"ל הקדמתו שם
ושנים עשר הם בסודותם, הידועים בשמותם, ועולם העליון, משלים שלש עשרה בחביון, ובכן במישור ובתמים, שלש עשרה מדות של רחמים, ובסוד זה נדרשת התורה, בשלש עשרה מדות כמאז נצורה, ואזי העולם הנעלם עם החכמה הוא בית חבר, נקבה תסובב גבר, והעולם של מטה היא נקבה תמימה, עולם הנעלם אוחז בה לבלתי הרעימה, כי סגר י"י בעד רחמה, לבלתי היותה מזהירה, אספקלריא שאינה מאירה, עד בא השמש מרום ערץ, המאיר לארץ, ואזי הוא ידוע אצלה, כמשוש חתן על כלה, ויושבת עמו באחדות, שושן העדות, על שושן עדות משכיל שירי ידידות, שושן נראה ברום ערץ גבוהים, וגם נגלה ברעיוני כמהים, בשש עלים בסוד ששה קצוות וגם עלה בעדן האלהים, הוא השושן אשר אמרנו בתחלה, לישרים נאוה תהלה, המורה על האחדות, שושן העדות, העומד בחבה, סוד עולם הנקבה, להתייחד בחותם כבודו, ולדעת ולהכיר סוד יחודו, כי הוא הבל אחד ואפס עוד מלבדו, ומשם והלאה יתפרדו העולמות, אשר נקבו בשמות, בסוד אבני קדש מתנוצצות, עומדות ורצות, כל אחת על מתכונתה בסוד גויות הנה, כי חיות הנה, כולם פתותי חותם, שנים עשר נשיאים לאומותם, איש על מחנהו ואיש על דגלו, לכונן מהללו, והשושן עליהם במחקר, עומד על שנים עשר בקר, שלשה שלשה לכל צד להעלות דגלם, לד' רוחות העולם, ועמהם המזלות המזלות, חיות קטנות עם גדולות, ובעת השמש על השושן זורח, הדודאים נתנו ריח, ונסעו המחנות, אשר לד' הפנות, והמים להם חומה, יחדו ישאו קולם, מימינם ומשמאלם, וכל אחד כליו יעדה, ואזי ברכתו בבית ובשדה, והעולמות כלם בסוד אחד ביחדות, בסוד שושן העדות, על שם האחדות.
וז"ל בסוף ספר 'משכן עדות'
והשומע ישמע ויוסיף לקח ונבון, שהוא מבפנים החכמה ישמח והחדל אשר הוא בתוך הדעות החיצונות יחדל מפני שהוא רגיל לשכון במעמד לחורב ביום ולקרח בלילה ולא נכנס לעולם בהיכל המלך פנימה. ודי לו בשושן אחד שיעלה בין החוחים.