היו הרבה זמנים שהיו קוראים אזהרות נוראות בספרי קבלה שאם יזכירו שם מלאכים לא טובים בפיהם יקרה משהו רע וכמה צריך ליזהר לשמור את זה בסוד ולא לבטא בפה שמות במקום הלא מתאים. והיו אומרים לעצמם נו הלוואי שמן האמירות וההזכרות שלנו יהיה כזה חשש, בינתיים זה נראה שגם מה שאנחנו לא מבטאים סמך מם או מם טית טית וגם מה שאנחנו כן מבטאים אלף דלת זה הכל עניינים דתיים ריקיים שום דבר לא באמת קורה.
עד שיום אחד דברים התחילו לקרות אפילו מתוך הרהור בשם המלאך הלא מבורר והתחילו להבין שבאמת האזהרות היו כדאיים, אבל על כל פנים, עכשיו התחילו החיים.
והנמשל הוא.