התנאים מדברים למי ואיך ליקוי המאורות הוא סימן רע ועל איזה חטא הם באים.
יש קושיא על הברייתא הזו, שמקשים מעת האסטרונומים היהודים הראשונים.
אבל צריך לחלק את הקושיא לב' חלקים שונים שלא בהכרח קשורים זה לזה (לכאורה מקרית הם קשורים אבל אין הכרח).
קושיא אחת הוא מזה שכבר מן העת העתיקה ידעו חכמי האומות שהליקויים מסודרים לפי חשבון וביארו את החשבון ואת הטעם, ואינו דבר הבא באופן מקרי שנצטרך כביכול להסביר שה' כועס ולכן מביא את זה. ועל זה הקושיא כתבו כל המפרשים לפי דרכם יש אומרים שזה משל ויש אומרים שליקוי הנזכר כאן אינו ליקוי שלנו ויש אומרים שזה רק סימן רע ולא באמת עונש. ובאמת זה הקושיא מעיקרא לא כזה קשה (או במילים אחרות לא התחיל להיות קשה כאן, כל הטבע הוא ככה. ואותו תירוץ שיש על הכלל יש על הפרט. כמו שאנחנו אומרים שגשמים הם בכשר ועונש למרות שהם טבעיים גם אם עדיין לא יודעים את כל חוקי הטבע המסבירים מתי ולמה יש בצורת וכו'. כל אחד כפי הבנתו.
אבל הקושיא השניה הוא מזה שאין שום צרה בליקוי המאורות, ואין פה שום דבר הצריך הסבר כלל, יותר ממיליוני תנועות שיש בשמים כל יום וכל עת וכל שעה. וזה שיש כמה דקות של חושך זה לא בעיה כלל. ולכאורה באמת הסיבה היחידה שחשבו שזה צרה זה כי לא הבינו את זה וחשבו את זה לאיזה מאורע רע כי נדמה שאור המאור כבה ואילו זה היה בוודאי ככה הרי זה צרה גדולה באמת. אבל ברגע שמבינים את ההסבר אין זה צרה יותר מזה שיש חושך כל לילה ואין מי שאומר שהחשכת הירח בסוף כל חודש הוא צרה, אלא למי שמאמין באותות השמים שהם גורמים לזה, אבל בוודאי אין שום מקום לחקור על איזה צרה באה סוף החודש, כי זה לא צרה מעיקרא. ונגד זה הקושיא לא כתבו המפרשים כלום. ואין לך המחשה גדולה יותר לקושיא זו מן המציאות שבזמננו כל אחד רוצה לראות את הפלא של הליקוי ובדברי חכמים זה נתפס כצרה שהוא סימן רע או בא כעונש על חטא.
ולא שזה באמת קושיא גדולה כי זה ענין סובייקטיבי, רק שצריך לשים לב על מה מדובר.