רציתי לכתוב בצורה ברורה על המראה, שהוא מתחיל בכך שישבתי בדד על נהר כבר או על נהרות בבל או על חורבות, וראיתי יהודים רוקדים עם ספר תורה ומדליקים נרות, ואשב שבעה ימים משמים בתוכם ולא אוכל להגיד דבר, וראיתי כועסים עליהם ולא הועיל לי, וראיתי שאלות ותשובות והבהרות וחיזוקים והתפכחות ולא נגעה בי, לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז מפני ידך בדד ישבתי, נגעה בי יד התקוה ולא ישבתי בדד נגעה בי יד הנגינה ולא ישבתי בדד נגעה בי יד ההתפכות ולא ישבתי בדד, מפני ידך בדד ישבתי.
ואדע כי כרובים המה, היא החיה אשר ראיתי, המראה אשר ראיתי היא בוערת כמראה אש על פתחי הבתים להראות ולגלות, וביקשתי להתקרב אליה לא להישרף או כן להישרף אבל להתקרב אליה, היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל, ולהביט אל תוך עיניה ולראות מה יקרה לה. ראיתי מישהו אומר הראיה הוא חוש גלותי ואיני יודע.
ואביט אל תוך עיניה העמוקות העצובות והמחייכות הבוערות והמדליקות של שכינת עזנו אשר היא לבשה שמונה לפידים כשמונה בגדים לבן וזהב תכלת ולבן אודם פטדה וברקת, ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאור, ותאמר אל תקראנה לי שדי קראנה לי מרה כי יצאה בי יד אדני. אני מלאה הלכתי וריקם השיבני אדני. בני איפה הם מלאכי איפה הם יעקב אשר יצאוני בשתים עשרה בנים אנה הלך דודי אנה פנה.
ואגע בידה ואשאל מה תבקשי ואשרוף את נפשי לקחתה לך ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן, ויאמר אליה איש האלהים שאלי לך כלים ריקים אל תמעיטי. ואצא אל רחוב העיר אשר לפני שער המלך ואראה כלים ריקים רבים כחול אשר על שפת הים קטנים וגדולים מפוכחים ומרירים עצובים ציניים ובטוחים ואטען את כל הכלים על שפת היאור ואגיש אל שני הזיתים העומדים על אדון כל הארץ היא מגישה והם מוציקות.
ואומר אל המלאך הדובר בי מה המה הכלים האלה ותאמר אלה הכוסות אשר מלאו דמעותי לחם שמים אשר נטפתי ביגוני על הטוב ועל הרע כאשר לא הכילו המים, ותאמר הבט נא אל עיני ותאמר אלה עיני בוכיות בוהקות אשר מסכתי מהם דמעותי ויהי למסך שער הפתח ועל המסך תלויה על בלויה כל אוצרות תבל המסוימה ויהי כאשר פתר לי כן היה אותי השיב על כני ואותי תלה על בלימה ויהי כהוציאה אותי החוצה ואביט מאחרי ואראה כי טוב פתר והיה יחזקאל לי למופת
ואשמע קול מדבר מה הנך מבקש ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רועים ואומר הלא אמרת בחוקי זכרון אהבת האוהבים איכה תרעה איכה תרביץ בצהריים לא עת האסף הצאן השקו הצאן ולכו ראו והנה ראו ותשקימו בדמעות שליש וכל בשליש עפר הארץ ויען ויאמר בקול חזק מפרק הרים ומשבר סלעים זאת עשו וחיו וזאת עשו וחיו ולא ימותו הביאו את אחיכם הקטן אלי. ואני כאשר שכלתי שכלתי ואציף את הדמעות על כל המסכים ואומר כל הבן הקטן הילוד יעמוד אצל הפרות על שפת היאור וידע כי הוא החיה אשר ראיתי על הנהר תחת אלהי ישראל.
ושכחתי את כוונתי העיקרית לומר בשפה פשוטה, כי אין המראות הבוערות כלפידים ענייני התעלמות כי לכל יש פירוש לאשר שם ליבו לדבר הויה, כי ידבר בם אדני סיני בקדש ולא יוכל להסב עיניו מהם כי הם הרהיבונו ואיני יודע כיצד לספר לכם את דמעות השכינה שנראה לי כל יום כמו נר אחד ושנים עד שבע ושמונה ואת פרוכת המסך ואת כל כלי הקדש ואין לנו רצון לתלות תקוות כי אם להתנהל ברוח אלהים אשר הניע אותנו הנה ולשתוק כאשר תשתוק לנו חיות אש ממללות ועתים חשות ולא נאמרה לנו לקרות בימים אלה כי הם העתים חשות שהם חג החנוכה שכחתי איך הרמז אבל הוא חש ולנו לא נשאר כי אם להתפלל במראה עינים אשר הוא טוב מהלך נפש, כטוב שם משמן, ואשתוק.