כמו בכל מעמד כלל ישראל יש מזרח ויש מערב, אני מניח שהיהודים המעניינים נמצאים במערב עם השכינה אז הנני סובב שמה, יהודי מבוגר ומיושב כזה מבקש שאצלם אותו ואוודא שרואים את הקפיטול ברקע, בהחלט, ואז שואל אותי שמעת על הצמיד הכחול לא סיפרו לי, לא מה, כמובן יש מזרח עם במה ואיזור תחום עם שמירה וצריך צמיד כחול להיכנס, הוא מתלונן לי כבר חשבנו שכל היהודים ביחד אבל מסתבר ששוב מנסים לפלג אותנו. עם ישראל חי.
בהמשך הרחוב באמת ראינו שלטים פה כניסת הכחולים, ועוד יותר בהמשך הרחוב פגשנו בחור ישיבה שמציע לנו את הצמידים, נשארו לנו מהישיבה אולי תרצה, טוב למה לא, כבר הרבה זמן לא ראיתי פה כל כך הרבה יהודים במקום אחד הוא אומר לנו, בהמשך נכנסנו למתחם הקדמי לא היה שם מה לראות במיוחד, חוץ מהשכן שלנו בתור שאירגן לעצמו איזה נייר כחול ושם על היד, אבל השומר שם לב וצעק "זה לא הצמיד הכחול" ואני חשבתי לעצמי זה צמיד, וזה כחול, מה אתה רוצה. עם ישראל חי.
בפינה צפונית מערבית פגשנו את הבני יואל של הקומוניסטים, באו להסביר לנו שאפילו לנין וסטאלין היו בעד מדינה ליהודים שהיא בעצם חלק ממאבק הפועלים. ולא כמו כל הקומוניסטים החדשים שזנחו את המסורת. נהניתי לראות שהם לא עזבו את דרכיהם ובאו עם שולחן מלא ספרים וקונטרסים להסביר את פרטי השיטה הסוציאליסטית הכי אמיתית, ודיברו בלהט על האידואולוגיה עם כל מי שרצה לשמוע. עם ישראל חי.
בחזרה למערב, קבוצת יהודים עם מראה מפחיד מראוד איילנד, מין שילוב של רדנקיות ויהדות, באו עם שלט ענקי, ועם שופר גדול, ועם רמקולים גדולים, צועקים על הצורך להחריב את עזה, ושהם בשום אופן לא מתכננים לחזור אל הגיטאות. בשלב מסוים התעייפו וחיפשו מי שיעזור להם להחזיק את השלט. חשבתי כבר עייפתם מלסמוך על אחרים. עם ישראל חי.
קצת פנימה על הדשא עומד ראש ישיבה עם קבוצה של תלמידים, עם צילומים של גמרות ביד, היה נראה שהם באמצע שיעור למרות שקשה לי להאמין שבאמת נאמרה שם שיעור, אבל העמידה הזו היתה ממש מוצלחת בעיני. עם ישראל חי.
כמו כל מעמד כלל ישראל, זה אמנם כלל ישראל, אבל יש איזה כלל ישראל דומיננטי של הכלל ישראלים פה. היה מעמד מיוחד לצעירים/ות ואת זה לא הבנתי, הכריזו שם בכזה כנות על איזה כוכבת "בטח כולכם/ן מכירים'ן אותה, יש לה תשע מילון פאללוווארס בטיקטוק", מוזר מעולם לא שמעתי עליה, עכ"פ היא מאד התעוררה מאז שמחת תורה שהיא בעצם יהודייה, וכך שורה של ילדים/ות דוברות. אין לי מושג בזה. עם שראל חי.
מכל מקום בעיקרון זה היה היום של הבומרים האמריקאיים היהודיים. כאלה שקוראים להם ג'ולי פלאט והן הפרזידנט של הבית כנסת ולארגון שלהן קוראים ארגון הפרזידנטים של האורגניזשיינס. ולכולם יש אותו היירסטייל ואותו חיוך, אפילו יש היפים ישנים כאלה, שהם בעצם החברים שלהם למרות שמתלבשים קצת אחרת. יפה להיות בצד המראה של מעמדי כלל ישראל אחרים, מין תמונת נגטיב למעמדים כמו מירון או סיומי ש"ס, במקום המון שחורים באמצע וכמה יהודים עם כיפות בשוליים המון יהודים שוליים רחבים של יהודים שלובשים כיפה גם ביום יום ואיכשהו אפילו כמה ישיבתיים וחבורות כאלה של בחורים מגניבים עם פיאות. עם ישראל חי.
הדרשנים התעלו על עצמם מי יצעק את הקלישאות היותר קלישאיות יותר חזק. הרבה חידושי תורה לא שמעתי בדבריהם ואפילו לא רטוריקה מעניינת, היתה אחת עם בדיחות טובות שכבר שכחתי. דבר מוזר בעיני כמה גרועים הפוליטיקאים מן הסוג הסולידי המסורתי ברטוריקה, הנשיא הרצוג נושא דרשה משעממת כמו איזה סבא בבית כנסת, וצ'אק שומר זועק סיסמאות כמו איזה מנהיג תנועת נוער. היחידים עם דרשות שהיו בכלל בגדר דרשה אלה השחקנים/יות, טוב זה העבודה שלהם. היה כדאי אולי לשלב. עם ישראל חי.
בסופו של דבר כנראה שלעמוד עם הקלישאתיים זה אומר שאתה הצד החזק. החלשים צריכים רטוריקה יפה ומסרים חדים, אלה שבקונצנזוס לא צריכים להיות מאד קוהירנטיים, די להגיד דברים שכולם מסכימים. צריך להחזיר שבויים. לא צריך להיות אנטישמיים. גם הדמוקרטים וגם הרפובליקנים מסכימים. מה רע. עם ישראל חי.