אמרו כמה חכמים שהמגיד איננו חכם מן השומע ממנו בעצמו, ואם נעלם מן החכם דבר הלכה כך ייעלם גם מן המגיד שלו (ר' חיים מוולאזין) ויש שאמרו שהחכם אף היה למדן יותר גדול מן המגיד שלו (יעבץ בשם אביו חכם צבי). ודברים אלה אינם אמירות ציניות בעלמא כי כך הוא אליבא דאמת וכפי שביאר הרב לוריא בשער רוח הקודש, ואמר שהמגידים הם מלאכים הנוצרים מן המעשים הטובים שהאדם עושה, כמאמרם עשה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד, וכפי שאומר המגיד אני המשנה שלמדת, ולפיכך אם המצוה נעשית שלא באמת כך ובאותו המידה גם המגיד ישקר. ולכן אין לסמוך על המגידים נגד הידוע מן השכל או הקבלה כי אינם מבטאים אלא דעת האומרם .
לאור זה קשה אם כן מה תועלת כל המגיד שאינו מחדש כלום על מה שכבר ידע החכם בעצמו ובפרט כאשר הוא חכם ובר דעת ויחשוב האומר שתועלת המגיד לקטני השכל אבל האמת למי שרוצה לדעת ואינו רוצה להתחכם או לרמות את עצמו, שלהזכיר לאדם בצורה ברורה את מה שנשמתו כבר יודעת הוא הדבר הכי גדול. וכן להדגיש ולהאיר את הדבר שהוא יודע מבחינת נפשו ולבדל אותו ממה שיעלה בדעתו מבחינת הרהורים שונים שיש לאדם להרהר אחר נשמתו. ואדרבה ככל שהאדם הוא חכם יותר בתורה ובכוחו לדעת הרבה כך הוא נצרך למגיד יותר.
והלא כולנו יודעים את רוב הנצרך לנו לכל שלימות עבודתנו ותיקון נפשנו, אלא שאנחנו מבולבלים מהמון ידיעות שהם בבחינת חכמתו מרובה ממעשיו, כי לא די שאנחנו יודעים מה לעשות כל שנה וחודש ושבת ורגע אלא אנחנו גם יודעים באותו הזמן עוד מה אפשר לעשות במצב אחר ובזמן אחר ולנפש אחרת, וריבוי הידיעות הללו מטרידות אותנו מלעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות בעת ובעונה הזאת. ולכן אם יודע אדם דרך להקשיב בלילי שבת אחר חצות ולכתוב לעצמו את מה שנשמתו אומרת לו בצורה ברורה לשבת הזו, הרי הועיל לנפשו תועלת עצומה. הן מבחינת העלאת אמיתת ידיעתו על נס והן מבחינת דיוק הידיעה הנצרכת לו לעת הזאת.
וזהו תשובה לביקורת עמוקה על כל דרכי ההשקטה וההתבודדות, (וכבר איתא לביקורת זו במו"נ ב, לח) שאין תועלת ההשקטה אלא להשקיט את שאר הקולות המטרידות את האדם ואז מה שנשאר לו ומה שהוא חושב לאמת הכי עמוקה הרי היא מאירה לו ומשכנעת אותו, לא מצד עצמה אלא מצד הסרת כל קול אחר. ואכן צריך לשמור על הביקורת הזו, ולהשיג אמת חדשה אין דרכי ההתבודדות מועילות כמו העיון והשמיעה. אלא שבפועל כל אחד כפי עניינו ומדרגתו יודע כבר רוב הנצרך לו לדעת ולשמוח ולייחד, אלא שהמוני מחשבותיו הקלות מטרידות אותו מלזכור, ולכן הנזכר בעצמו את מה שהוא כבר ידע ישמח שמחה גדולה וישיג הארה גדולה, שהוא אכן ההארה של הלימודים שכבר למד והמצוות שכבר עשה. ועל ידי הארה ונקיות זו יוכל באמת להמשיך וללמוד משנה חדשה ואז יבוא לו המגיד מאותו המשנה וכך יתעלה ממדרגה למדרגה.
ובאמת שזה בעצמו הוא סוד מסודות הנבואה, כי עיקר ידיעת דרכי הנבואה איננו לדעת את האמת כי זה דבר קל, אלא הוא לברר את האמת הנצרכת לו לשעה הזאת מן האמת הכללית המטרידה מן פעולת השעה הזאת. נוסף על ידיעת שורש האמת הזאת אם הוא מצד נפשו או גופו או חבריו או הטיות אחרות. והיודע להתנהג בשני בירורים אלה הרי כבר צעד צעד גדול בחזרת הנבואה.