אחד הדברים התמוהים לי ביותר בנוסח הסליחות שלנו הוא שכולם 'צועקים' את י"ג מידות של רחמים. מה יש שם לצעוק, זה היה אמור להיות החלק הכי מרגיע של התפלות, הנה מזכירים לנו שוב ושוב שאחרי ולפני ובאמצעית הכל האל שלנו רחום, וגם חנון, וגם ארך אפים, וגם רב חסד, וגם אמת, ונוצר חסד לאלפים, ונושא עון, ופשע, וחטאה, ונקה. ומקדימים לזה תיאורים נלבבים לתאר כמה זה טוב ומבטיח לנו, היה ראוי לשיר את זה בניגון עליז שקט רגוע כזה ושכולם יחייכו בו החיוכים הכי גדולים, מה זה הפרצופים המיוגעים והצועקים כאן.
אולי יש מקומות שנוהגים ככה, ספרו לי.