סוד איסור נעילת הסנדל
כתיב וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון. (ואיתא בסדר הגמרא ברכה אחרונה של סדר ברכת השחר שעשה לי כל צרכי, שהוא ביציאתו מביתו לובש מנעליו ועושה כל צרכיו)
והרי ביום כיפורים 'לא תאכלו ולא תשתו', הרי זהו היפך אכילת החפזון הזה, ולפי שהוא היפך החפזון, 'של נעליך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא', כי אינך ממהר ולא הולך לשום מקום, פה הוא המקום תעמוד פה, הנה מקום איתי ונצבת על הצור, אל רחום וחנוך וארך אפים, ואינו נחפז לשום מקום, לכן אסור בנעילת הסנדל.
וראה שרבי יהושע בא לפני רבן גמליאל ומקלו ומעותיו בידו ביום הכיפורים שחל בחשבונו. וכבר ראיתי מי ששאל למה הדגיש את קבלת הזמן של רבן גמליאל במקלו ומעותיו, ולכאורה אלה הם איסורים קלים של מוקצה או טלטול דרבנן, ועדיפא מיניה היה לו לעשות מלאכה ממש ולאכול לפניו ביום הכיפורים.
אבל רבי יהושע הבין שהסתירה הכי גדולה ליום הכיפורים הוא להיות 'מקלו ומעותיו בידו'. גם אם לפי שורת ההלכה אין זה העיקר אולי, לפי כל מי שמבין מהו יום הכיפורים זהו יום שאין בו 'נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם'.