מה בצע בדמי ברדתי אל שחת וגו' למען יזמרך כבוד וגו'.
אמר רב אסי אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה. שאל שמואל וכי נר קדושה יש בה, ענה רב יוסף וכי דם קדושה יש בה, שלמדנו שלא יכסה ברגל, אלא שלא יהו מצוות בזויות עליו. כלומר שיכבד את המצוות.
רמז כל זה שהיו חכמים דנים על גוף האדם. אמר רב אסי שאין לשעבד את הגוף אל הממון, דכתיב נר ה' נשמת אדם כלומר הגוף הוא כלי הנר והנשמה הוא האור הנאחז בו. שאל שמואל וכי מה קדושה יש בנר הזה וכי נאסרה השתמשות בגוף, הרי לכך נוצר הגוף שיהיה משמש לנשמה ויאסוף מעות ואין בזה ביזוי, מלשון ביזנס. ענה רב יוסף ולדבריך ומה קדושה יש בדם הוא הנפש. הלא גם הנפש עצמה אין לה קדושה מצד עצמה אלא מצד שהיא כבוד ה'. אם כן אין קושיא מכך שלכך נוצר, מכל מקום יש ליזהר שלא לבזות את כבוד ה'.
וכך למדנו שיש ליזהר שלא לכסות את הדם ברגל, היינו בחינת ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, כלומר שיזהר שלא למעוד כאשר הוא אוסף ממון, אלא צריך להשתמש בידיו בכספו היינו לתת צדקה כמ"ש כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון. ועל ידי זה נשמר מליפול לשחת על ידי העבודה ההכרחית. ולפיכך גם הנר שהוא הגוף עצמו, יש לכבדו ולא לבזותו.
ועוד הביא ראיה מן הסוכה, שאם עיטרה בפירות אין להסתפק בהם עד יום טוב אחרון. שהוא שמיני עצרת שמחת תורה. והיינו שגם כאשר מעטר את סוכתו שהוא בחינת השתמשות הגוף בגורן ויקב, לא יהנה מהם אלא לפי התורה.
והסיק רב יוסף אבוהון דכולהו דם. שהכל תלוי בשמירת הדם שלא יהיה דמים תרתי משמע ולא יישפך דמו על ידי בקשת הדמים ויהיה ממונו חביב עליו מגופו בנפשו יביא לחמו, אבל הרווחת כסף לשם שמים מצוה הוא, ולא יבזה את המצוות.
וזהו בחינת מה בצע בדמי. בצע הוא לשון כסף כמ"ש שונאי בצע. מה אסרת את הרצאת המעות, וכי דם קדושה יש בה. ברדתי אל שחת שאכסה את הדם ברגל, בבחינת רגליה יורדות מוות. היודך עפר, בחינת עפרות זהב.
ועל זה מתפלל שמע ה' וחנני, שתתן לי הארת חן של חנוכה, ה' היה עוזר לי, ואז יתקיים למען יזמרך כבוד, שלא יהו מצוות בזויות עליו, ולא ידם, מלשון דם, שלא יהיה בחינת דם בעלמא, אלא ה' אלהי לעולם אודך. שיכבד את ה' מהונו.