ההקדמה העשירית במורה נבוכים (חלק א׳, פרק ע״ג) חושפת את ההבחנה המהפכנית בין שכל לדמיון – עמוד חכמת הרמב״ם מול עמוד חכמת הכלאם. השכל מפרק דברים מורכבים לחלקיהם, מבדיל בין עצמי למקרי, ופועל רק על כללים – בניגוד לדמיון שרואה רק פרטים מורכבים ומחבר דברים שונים. הבעיה המרכזית של המתכלמים היא שהם חושבים שהם משתמשים בשכל, אך למעשה כל “האפשרי השכלי” שלהם הוא רק דמיון – כוח שקיים גם לבעלי חיים. רק השכל יכול להגיע להוכחה מופתית אמיתית, להבין סיבות, ולהפשיט צורות מחומר – פעולות שהדמיון בכלל אינו מסוגל לבצע.