Thursday, December 08, 2016 • ח׳ כסלו תשע״ז
כמובן כל הדימוי למחברי זמננו לא אוצר הרבה בהכרח בבחינה היסטורית..אבל אני כן חושב שיש סוג כזה של מחברים שמזכירים מחברי הזמן שלהם הרבה פחות ממה שהיית מצפה, ואפילו מדורות קודמים. בפרט מי שכותב דברי הגות/שירה/נבואה.
למשל הרב קוק בכל כתביו כמעט לא מצטט אף אחד. זה אפיון של סוג חיבור מסוים שאומר מה שהכותב חושב בבטנו. אפילו שוודאי מושפע וכו. בהלכה או במדע יש סיבה לצטט כי זה מסתמך על מה שנאמר, או אפילו מישהו כמו ויואל משה הדברי חיים אצלן סמכות להוכיח משהו, אבל הנביא הוא לא מסתמך על כה אמר הנביא הקודם הוא אומר כה אמר השם..
בקשר ללבנון מובן אבל עוד צריך לי ביאור שזה מילה עם שימוש כה רחב או לא מוגדר, לפעמים היער לפעמים העצים או עץ מסוים? לפעמים מדינה או שטח, מה זה בעצם מבטא?
גם הר? או לבנון הוא הרים? לבנון ושריון כמו בן ראמים
לשאלה על דימוי לשון לאחד, זה שאלה טובה..הבקורת יותר טובה בהלהפריד 😇 אבל ברצינות אנו מדמים למשל לשון ספר ויקרא ליחזקאל, או יהושע וירמיה לדברים, אני לא חושב שיש מישהו שחושב שאחד כתב את שניהם, (אולי כן רא״פ טוען שדברים עד סוף מלכים זה מין המשך אחד), אבל עכפ שזה מאותו חבורה וכו
גם מדברים הרבה על הזכרת או אי הזכרת משה והתורה שלו בנביאים, אבל לפי התאןריה שלי גם זה לא כזה שאלה.
אוקיי הלו ספר יואל..
אז הסאטמיר רבי באמת קרא לספרו על שם ספר יואל…למה הנביא קרא לו סתם יואל ולא דברי יואל..סתם שאלה מעניינת. אותו דבר היה יותר יפה לקרוא חזון ישעיה או דברי ירמיה , מה זה סתם ישעיה ירמיה
והקינה המפורסמת אלי ציון פשוט העתיק פסוק מפה..
חזל המצחיקים הקשו אם פה היה ארבה הכי גדול בהיסטוריה זה סותר שכתוב אותן דבר על הארבה של פרעה
מתי נולד הרעיון של לעשות צום עבור תשובה?
צודק בפרק הזה נשמע ככה. אני כבר מושפע מפרק הבא שכתוב יותר שזה על תשובה , קרעו לבבכם ושובו אל השם. אז מסתמא גם פה הפירוש כך
קוראים את זה בהפטרת שובה לאיזה מנהגים
😀 כשיש רק 4 פרקים בסדרה מתבקש להציץ קדימה…
קראו עצרה זה עצרת תפלה הראשונה בהיסטוריה .
יש לו גם הרבה משחקי מילים וצלילים
שֻׁדַּ֣ד שָׂדֶ֔ה
אָבְלָ֖ה אֲדָמָ֑ה
כִּ֚י שֻׁדַּ֣ד דָּגָ֔ן
הוֹבִ֥ישׁ תִּיר֖וֹש
ׁ אֻמְלַ֥ל יִצְהָֽר׃
לפעמים כשעוברים ליד איזה קומזיץ ששרים נפשי תערוג מצלצל הפסוק גם בהמות שדה תערוג אליך
Friday, December 09, 2016 • ט׳ כסלו תשע״ז
thanks yossi..
i have been thinking to orgabize some old discussions all week but didn’t get to it yet..
כלם דורשים על יצחק שכתיב ותהי לו לאשה ואחכ ויאהבה אבל יעקב בפירוש כתיב ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה לפני שהתחתנו
do you have what you copied in a word file? i was thinking to organize in a pdf that way it would also be easier to share here in a pdf without ruining so much the flow
יש גם הרבה קשרים ללימוד על עכשיו למשל התרפים למדנו לאחרונה הפסוק שהביא יואלי..
i was thinking yesterday that a lot of tanach is the same themes, maybe even written by the same authors.. so somewhat we have the same major conversations all the time.
גם המחלוקת על יעקב ראינו השבוע שאתה בצד של הושע הנביא שיעקב לא היה כזה צדיק 😇
lying when ur down to get what you could is different than lying when ur up.
in general truth is part of the rules of playing not the objective of the game.
true 😇
but the point still stands. there is a difference between a poor kid stealing a candy from the shop and a banker that adds a fee to people with less than a minimum amount in their account. of course the kid goes to jail and the banker is rewarded. but who is the bad guy?
the fact that the banker is trying to compete with the next banker doesn’t really change the idea.
yes maybe in his world he is also just trying to get ahead. but comeom
it does get complex though. morality or orderly society is mostly about playing by the rules. add to that winning by the rules. so you can argue the stealing kid will grow up to be a bigger bad guy because he fundamentally doesn’t play by the rules. משאכ the banker still is part of orderly society because he plays by the rules.
but rules are overrated..they are also about their objective not about themselves.
also at what point does the poor kid who got ahead by stealing become the rich guy who isn’t allowed to steal…
so i support jacob when he started out..later im not so sure
maybe thats what hosea was trying to say..
מאריאל סרי לוי
על העיר בית אל, האל בית אל ואלוהי ישראל
בצאתו מבית הוריו זוכה יעקב להתגלות. בחלומו הוא רואה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בסולם, וביקיצתו הוא מכריז: “מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים” (כח, יז). הכתוב מפרט את פעולותיו של יעקב בעקבות הכרה זו: “וישכם יעקב בבוקר, ויקח את האבן אשר שם מראשותיו, וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה. ויקרא את שם המקום ההוא ‘בית אל׳, ואולם ‘לוז׳ שם העיר לראשונה” (שם, יח–יט). סיפור זה, הפותח את פרשת “ויצא”, מייחס ליעקב את ייסודו של המקדש בבית אל. לפי העדות המקראית, פעל מקדש זה לאורך מאות שנות קיומה של ממלכת ישראל. ואולם מתברר שהשם “בית אל” לא היה רק שם של מקום אלא גם, ואולי בעיקר, שם של אל.
בספרו “מלאכים במקרא”, בפרק “ביתאל, אל בית-אל והמלאך”, מביא אלכסנדר רופא עדויות רבות לאמונה בקיומו של האל בית-אל במזרח הקדום ומתחקה אחר מעמדו של אל זה במקרא ומחוצה לו. למשל, האל ביתאל נזכר בחוזה שערכו אסרחדון מלך אשור ובעל מלך צור במאה השביעית לפנה״ס. בפפירוסים מהעיר יֵב שבמצרים נזכרים שמות אנשים הכוללים את שמו, כמו ביתאלנתן, ביתאלעקב, ביתאלדן וביתאלתקם. גם במקרא מוזכר אדם אחד הנושא את שמו של האל בית-אל: “וישלח בית אל שר אצר ורגם מלך ואנשיו לְחַלּוֹת את פני ה'” (זכריה ז, ב). בית-אל-שר-אצר עבד את ה׳ אלוהי ישראל, אך נקרא לכאורה על שמו של אל אחר (“ה'” מציין את שמו הפרטי של אלוהי ישראל, “השם המפורש”, המופיע בשלמותו בתנ״ך אך מפאת קדושתו נוהגים להימנע מכתיבתו בהקשרים של חולין).
בית-אל מופיע כשם של אל גם בנבואה אחת בספר ירמיהו. המואבים, אומר שם הנביא, לא סבלו מגלות ונדודים כמו עם ישראל, אך מצב זה עתיד להשתנות כאשר ה׳ יתנקם בהם על התנכלותם לעמו. אז יקרה הדבר הזה: “ובוש מואב מִכְּמוֹשׁ כאשר בושו בית ישראל מבית אל מבטחם” (מח, יג). דברי ירמיהו בנויים בתקבולת: המואבים עתידים להתאכזב מכמוש – שכידוע מן המקרא וממקורות אחרים, הוא שמו של אלוהי מואב – כשם שבני ישראל, בתבוסותיהם, התאכזבו מאלוהיהם. אלא שכנגד כמוש אלוהי מואב, ובמקום שמו המוכר של אלוהי ישראל, מופיע דווקא השם “בית אל”. מכאן כנראה עולה שלתפיסתו של ירמיהו, הייתה לפחות חפיפה מסוימת בין האלים.
רופא מזכיר עדויות מן העת העתיקה, ולפיהן “השם ביתאל ניתן לאבנים אשר האמינו בכוח חיים הטמון בהן”. גם הסיפור שבפרשה שלנו, על ייסוד המקום בית אל, מתאר אבנים בעלות תפקיד תיאולוגי: יעקב לוקח אחת “מאבני המקום” (כח, יא) ומניח עליה את ראשו, אך לאחר ההתגלות הוא הופך את “האבן אשר שם למראשותיו” (שם, יח) למצבה ויוצק עליה שמן. בנימין זומר, בספרו The Bodies of God and the World of Ancient Israel, מציין שיציקת שמן מחוללת טרנספורמציה: הכהן הגדול והמלך היו מוסמכים לתפקידם במשיחה בשמן. מעתה אין זו סתם אבן המשמשת ככרית אלא מקום שאלוהים נוכח בו. יעקב אומר זאת במפורש: “והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוהים” (שם, כב) – מצבת האבן אינה רק חפץ פולחני בתוך המקדש העתידי, שהוא כולו בית אלוהים, אלא היא עצמה משמשת כבית אלוהים.
לדברי רופא, המקרה של בית אל הוא דוגמה לתופעה תיאולוגית חשובה שהתרחשה בתקופת המקרא: אלים שנתפסו בקרב עמים אחרים כבעלי כוח עצמאי אומצו גם על ידי עם ישראל, אך הדת המקראית המונותיאיסטית לא אפשרה לאלים לשמור על עצמאותם, והם נעשו בהדרגה לכפופים לה׳ אלוהי ישראל או אף מזוהים עמו. אסטרטגיה נוספת להכלת האל בית אל בתיאולוגיה המקראית, שאינה סותרת את האסטרטגיות האחרות, היא הפיכת בית אל משמו של האל עצמו לשם המקום שהאל שוכן בו.
לעתים מתגלים שרידי האמונות העתיקות מבעד לניסוחים חידתיים ורב-משמעיים. בפסוק המופיע לקראת סוף הפרשה מספר יעקב לנשותיו כי “מלאך אלוהים” פנה אליו והציג עצמו כך: “אנוכי האל בית אל, אשר משחת שם מצבה, אשר נדרת לי שם נדר” (לא, יג). מדוע המלאך מדבר בשם “האל בית אל”, ולא למשל בשם “ה׳ אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק” (כח, יג)? לכאורה מובנם של הדברים הוא “האל אשר נגלה אליך בבית אל”, אלא שרופא מציין כי אין בספר בראשית עוד מקרה שבו אלוהים מציג את עצמו לפי שם המקום שהוא נגלה בו בעבר, ומה גם שפירוש זה אינו מתיישב עם המילים “האל בית אל” (היה קל יותר לפרש כך אילו הופיעה צורת סמיכות: “אל בית אל”).
ייתכן שחלו שינויים בנוסח הכתוב: רופא מציע שהמילה “שם” (“אשר משחת שם מצבה”) נוספה לפסוק במטרה להפוך את בית אל משמו של האל לשמו של מקום התגלותו. מנגד, לדעת זומר השם “האל בית אל” מציין את אחד מגילוייו של אלוהי ישראל, המזוהה עם המקום בית אל ועם צורת ההתגלות ששם זה מביע; זאת בדומה לכתובות שנמצאו בכונתילת עג׳רוד שבמזרח סיני, המזכירות את “ה׳ תימן” או “ה׳ שומרון ואשרתו” – גילויים חלקיים של ה׳ במקומות ובחפצים פולחניים מסוימים, ולהבדיל – “בעל פעור”, “בעל צפון”, “בעל גד” ועוד כדוגמתם, הנזכרים במקרא כשמות מקומות. כל זאת בהתאמה לאמונה שרווחה בישראל ובסביבותיו, ולפיה האל עשוי להיות נוכח בעת ובעונה אחת במקומות שונים. בכל אחד מהמקומות הללו, כך האמינו, האל שכן באמת: זה היה ביתו, אך לא ביתו היחיד. נוכחותו נתפסה כממשית ואף על פי כן לא מיצתה את ישותו.
*
מתפרסם ב״הארץ תרבות וספרות”
Thursday, July 02, 2020 • י׳ תמוז תש״פ
למה שמואל
יפה
גם הוא מדבר אל הזקנים מה קרה להם…
Sunday, January 28, 2024 • י״ח שבט תשפ״ד
מיואל עד יואל לא קם כיואל
כן כתב בהקדמה של ספרו דברי יואל שנקרא על שם הכתוב דבר ..אשר היה אל יואל
אם היה יודע לכתוב כמו הראשון…
גם אם היה בוודאי יש לזה מסר וזה כולל את כל עיקר דרך התשובה הנבואית דרך הסיפור/המשל הזה
אולי נשים כבר גם פרק ב ונשיג את הסדר ?
נדמה לי שהם כבר בפרק ב, ככה כתוב לי
אם התבלבלו טוב להתבלבל עם שאר ישראל