Thursday, January 19, 2017 • כ״א טבת תשע״ז
פרק ב פסוק א ומה אשיב על תוכחתי. המפרשים אומרים מה אשיב למוכיחים אותי ושואלים אותי על זה. אבל אפשר הפשט שהוא תיקון סופרים והכוונה מה ישיב. וכן מתרגם האנגלי פה.
חבקוק ומשה הם היחידים שכתבו לוחות או שיש עוד?
יש כתבם על לוח לבך, וכדומה. אבל שנביא יקבל מצווה לכתוב נבואתו על לוח כנראה רק שנים אלה
ישעיה ל
עַתָּ֗ה בּ֣וֹא כָתְבָ֥הּ עַל־ל֛וּחַ אִתָּ֖ם וְעַל־סֵ֣פֶר חֻקָּ֑הּ וּתְהִי֙ לְי֣וֹם אַחֲר֔וֹן לָעַ֖ד עַד־עוֹלָֽם׃
צדיק באמונתו יחיה , פסוק מאד פוליטי בהקשר הוויכוח הנוצרי בין אמונה למעשים. אבל מה פשט הפסוק בהקשרו?
http://www.929.org.il/page/544/post/13253
יפה. בסוף ר נתן צדק…
אבל מעניין שהפך פשט המקרא, הפסוק דווקא אומר שיש קץ ומועד ברור ולא יכזב, אפילו שלא מפורש מהו, רשי אומר שמתייחס לירמיה למלאת שבעים שנה, ואפשר היה המספר ידוע בזמן חבקוק. ור נתן הפך את זה שיפח מי שחושב על הקץ..
פשט הפסוק לא יכול להיות יותר ברור. שיש ניגוד בין עפלה שלא ישרה נפשו, להצדיק שיש לו יושר דהיינו אמונה. לא faith אלא יושר. אבל איך זה נכנס פה?
זה נראה הקדמה לפסוקים הבאים אחריו
העפלה זה בבל והצדיק זה?
אלילים אלמים זה חריזה יפה
מה קשר פסוק האחרון? האלילים אלמים ולא יעזרו, וה בהיכל קדשו הס מפניו הכל, לא די שהוא לא שותק אלא שהוא משתיק בקולו את כל הארץ.
צריך להיזהר בשקט הפנימי אם האל שותק או שהוא משתיק מפניו.
שגיונות זה הפטרה של שבועות שפירשו על מתן תורה
רשי ורזל אומרים ששגג בזה שהטיח דברים כלפי מעלה בפרק א והוא מתנצל על זה
לא שאני רואה איפה…
לפניו ילך דבר . מצאתי במדרש אגדה בשעה שנתן הקב״ה תורה לישראל טורדו למלאך המות להפליגו לדברים אחרים שלא יעמוד לקנתר ולומר אומה שעתידה לכפור בך לסוף ארבעי׳ יום ואתה נותן להם את התור׳ :
רשי
אינטרעסאנטע מעשה..
ראה ויתר גוים יש שני פירושים תלמודיים מעניינים..
א בבא קמא לח: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח כיון שלא קיימו עמד והתיר ממונן לישראל
והב בעבודה זרה ב: ראה ז׳ מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום כיון שלא קיימום עמד והתירן להן.
והגמרא מפלפלת שם אם כן חוטא נשכר והמסקנה שזה עונש שאין מקבלים שכר כמצווה ועושה.
צריך לשאול את הליבאוויטשער רבי אם כן למה הוא רוצה ללמד ז מצות בני נח להם אם כתוב בגמרא שכבר מותר.
ואני אומר ראה שלא קיימו ישראל תריג מצוות עמד והתירם להם. ויתר בגימטריא תריג ועוד ג נגד משהו.
וזהו שכתוב עבר ושנה הותרה לו
הפשט שהשם לא הולך עם ראש בקיר… אם איסור שלו לא עובד הוא מתיר אותה. זה לא חכמה להישאר עם מלא חוקים שאף אחד לא מקיים
ואף על פי כן הליכות עולם לו, לעולם ועד ימציאו הלכות חדשות.
הבנהרים.. לא צריך להיות נהרות?
אנו רואים אותם מוטיבים בכל שירות הנביאים ובתהלים. איך השם ממיס הרים עוצר נהרות מעמיד חמה . לא מסתבר שפשוט הכל מתתיחס לקריעת ים סוף והירדן ועמידת חמה ליהושע וכו. ולמי נמסו הגבעות וכו? יש מדרשים על מתן תורה אבל הכי נראה שזה דמיונות שהיו רגילים לצייר בה גבורות ה איך חזק מכל הכוחות של הטבע שסבבו אותן ביום יום. ואם כבר אז גם קריעת ים סוף ועמידת חמה זה יותר למליצה הזו מאשר לסיפור הנס כביכול.
פשט מוזר וגם מסורת מוזרה שאני לא מבין
על הים הוא לא כועס הבנהרים חרה? אבל על הארץ והגוים יש לו זעם ואף
פסוק טז לסוף נראה שהוא אומר כל זה מאד מפחיד יהיה חורבן והרס, אבל לי לא אכפת יש לי את הכינור שלי ואני בה אעלוזה למנצח בנגינותי
או החורבן זה לאויב ואני העם שלי אעלוזה
שזה לא לגמרי שונה..
Saturday, January 21, 2017 • כ״ג טבת תשע״ז
כן אבל לא מדויק.. ירמיה כתב מגילה ומגילות ספר. התכוונתי שכתוב שיכתבו על הלוח
Friday, August 14, 2020 • כ״ד אב תש״פ
מה קרה אתנו שכחנו ללמוד את ההפטרה של שבועות..
נו
כל זמן שהנר דולק
תפלה לחבקוק הנביא – חבקוק כתב תפילות. כאשר ראינו כל הנביאים אומרים תפלות לפעמים אבל אין לאף אחד מהם כותרת כזאת תפלה ל.. הנביא. כי הוא מיוחד בענין הזה של להגיד את כל הנבואה שלו בתוך מסגרת של דיאלוג ותפילה. אפשר לומר גם לפני וגם לאחרי הנבואה הרעה שלו הוא שם תפילות.
על שגיונות – לפי הפשט מין כלי זמר או מקצב של השיר. חז״ל אמרו מלשון שגיאה וטעות אחר שהטיח דברים כלפי מעלה ביקש רחמים על עצמו אמר סליחה לא התכוונתי אתה גדול ממני..
על פי ד״מ – אפשר לחלק תפלה/נבואה זו לשלש. פסוק ב-ג הוא תפלה. פסוק ד-יז הוא נבואה שמתאר סדר התגלות ה׳ ללחום במלחמה לפי דמ הוא חוזר על נבואתו שבבל תיפול בסוף. אבל עכ״פ הוא מדבר על תוקף התגלות. פסוק יח-יט הם דברי הודיה.
אמנם לפי זה אין זה בעיקרו תפלה אלא סתם נבואה. אני נוטה להאמין לכותרת שזה תפלה. היינו הוא נועד להיאמר בתור תפילה ציבורית. ולכן כתוב בו כיצד לשיר אותו על שגיונות, וכן מילת סלה שלרוב המפרשים הוא איזה סימן למשוררים כיצד לנגן. אז לכן זו תפלה. כמו מזמור תהילים. לא כל כך משנה התוכן תפלה לא חייב להיות רק בקשה או הודיה ישירים גם דברי שבח והלל או כמעט נבואה יכולים להיות סוג של תפלה. עיקר שם תפלה היינו שאומרים אותו בבית הכנסת למשל.
כפי שראינו למעלה חבקוק מקדים את התגובה שלו לפני הדבר. כפי שנבואתו על עליית בבל הוא התחיל דווקא מהצד שלו עד אנה וכו׳. כך גם המזמור שלו מתחיל מהצד שלו. כלומר צריך להבין את זה הפוך. שמעתי שמעך יראתי – זה תגובתו למה שיתאר כיצד אלוה מתימן יבוא וכו׳. שהוא מראה מאויים.
שאר פסוק ב לא ברור. זה נראה שהוא תפלה, שהוא מתפלל חייהו, תודיע, תזכור. אבל לא לגמרי מובן מה.
פסוק ג – האלוה בא מן הדרום, ששם הר פארן. היינו בא מן המדבר לארץ ישראל. ( מעניין אם מקביל לירמיה שהרע בא מן הצפון, האל בא מן הדרום . על פי קבלה דרום זה חסד צפון גבורה(
חזל הבינו שזה על מתן תורה, קוראים בשבועות , אבל לאו דווקא שרק לזה כוון חבקוק. אלא שיש מין סדר של התגלות ה׳, שאפשר לראות הדפוס שלו בכמה פסוקים ומזמורים כמו שירת דבורה, מרכבת יחזקאל, תהלים, ולפי שמתן תורה הוא מצב אולטימטיבי של התגלות כזאת לכן מתאים ללמוד בזה במתן תורה.
וכאשר הוא מופיע אז הודו מכסה את כל השמים ותהילתו את כל הארץ.
וזה נראה כמו שהאור יש לו קרנים, שמתנוצצים מידו. כמו קרני השמש.
ונוגה כאור תהיה. ביחזקאל למדנו שהוא מתגלה מתוך נוגה סביב, שזה כמו השתקפות האור בעננים, ושם חביון עזו. כלומר האור הזה הוא גם כמו ענן שמחביא ומסתיר את עוזו.
לפניו ילך דבר – הגעת ה׳ הולך עם פחד גדול. הנביאים בכלל לא חושבים שלראות את ה זה תענוג . הם חושבים שזה מפחיד נורא. לפניו הולך דבר. כמו מלך שהולכים לפניו חיילים. כך הולך לפניו דבר. הם החיילים שלו.
רשף הוא מלאכי חבלה שנתפסו כמביאים את הדבר. הם נוסעים לרגליו.
על כל זה כבר יש ביקורת של הזוהר באדרא רבה שאנחנו צריכים אהבה ולא יראה
Saturday, August 15, 2020 • כ״ה אב תש״פ
איך יותר מובן?
אבל זה מובן דווקא.. שכחתי לסיים הפירוש
אה. זה לא ראיה. היום הראשון של שבועות זה יחזקאל היום השני חבקוק..
אז דל שבועות מכאן
המרכבה
אז כנראה בשבועות מחפשים דווקא לא להבין..
שיהיה מיסטי
אנסה להמשיך לפי הסדר
פסוק ד- המשך תיאור של הופעת ה׳, כיצד הוא מרעיש את העולם. וימודד ארץ – איני יודע מה זה למודד, הכוונה לפי ההקשר לזעזע. כשהוא עומד הארץ מתמודדת. כשהוא מתסכל גוים מותרים, כלומר נופלים מקשריהם המקום שהיו שם. ההרים הגדולים המרשימים עדי עד מתפוצצים. הגבעות המפורסמים גבעות עולם שחים ומשפלים, הליכות העולם הם שלו. לא של העולם. כשהוא דורך שם הוא מראה כיצד הכל שלו.
פסוק ז – אהלי כושן? מדין? נראה שאולי השיר הזה הוא כבר עתיק מימות השופטים שאז התמודדו עם כושן ומדין. או שהוא מזכיר את זה.
פסוק ח לפי הפשט נראה לי שזה ממשיך התיאור הנבואי הרוח שהופעת ה׳ מזעזעת את היבשה את ההרים וגם את המים הנהרות והימים. וזה הוא אומר בשאלה רטורית האם חרה אף ה׳ בנהרות? או הוא מתעבר בים? שהוא רוכב על סוסים בים, מזכיר את קריעת ים סוף סוס ורוכבו רמה בים, ומרכבה שלו מביא ישועה שם. עכ״פ זה תיאור כיצד הים נקרע או מתבלבל והנהרות מתבלבלים ונראה כאילו חרה אפו בהם, אבל זה לא כי הוא כועס עליהם זה כי הוא בא להושיע
פסוק ט – עריה תעור קשתך, אתה מגלה את הקשת שלך , עריה או ערוה זה לשון התגלות. גם עריות זה לגלות ערוה. המקום המכוסה נקרא ערוה ולהתערות זה לגלות אותה. להוציא הקשת מתערה או ממקום המסתור שלה נקרא להערות אותה. זה גם דימוי מיני במקצת כי קשת הוא דימוי לאבר הברית.
שבועות מטות אומר (סלה) – לא מובן, מטות זה כלי מלחמה שהיו משתמים בו פעם, ונמצא הרבה מטות עוז ועדומה. אולי הוא נשבע כאילו עם המטות שהוא בא ללחום איתם
נהרות תבקע ארץ – כלומר תבקע נהרות והופך אותם לארץ.
פסוק י – ההרים מפחדים ממך. המים כמו בורחים ממך. התהום צועק. המים העליונים למעלה מרימים ידיים.
פסוק יא – השמש עומד דום. הירח עומד במקומו (זבולה כמו בית זבול לך, הירח מפחדת לצאת מהבית שלה). מנוגה ברח חניתך. כלומר החנית שלך יש לו כזה ברק שהשמש והירח מתביישים באורם הקטן לעומתך.
פסוק יב – אתה צועד על הארץ בזעם. דש את הגוים באפך. כאילו הם תבועה ואתה עושה להם דישה. זה דימוי רווח במקרא לפעמים על כיבוש מוחלט, לדוש אותם עם הקוצים והברקנים, וגם עשו את זה בפועל פעם שכחתי הפסוק? שהיו שמים השונאים תחת הכלי דיש שלהם, בספר שופטים או שמואל?
יצאת לישע עמך – זה הכל היה כשיצאת ממקומך ללחום בגוים להושיע את עמך. לישע את משיחך. משיח פה היינו המלך הנמשח להוביל את העם במלחמה. או אולי גם כינוי כללי לכל העם.
מחצת ראש מבית רשע, ערות יסוד – כלומר גלית את היסוד, כמו ערו ערו עד היסוד בה. והרסת את המבנים שלהם מן היסוד ועד הצוואר. מלמטה ועד למעלה.
זה גם מתאים לדימוי הקבלי יסוד עד צוואר לפי הקבלה שיסוד הוא ברית, ולכן שם ערו.
נקבת במטיו – פה רואים שוב שהמטה הוא כלי מלחמה. בזה נקבת את ראשו -מקודם מחצת ועכשיו נקבת.. פרזיו יסערו להפיצני, כנראה פרזיו הוא החיילים שלו המרובים כמו ערי הפרזות, הם מסתערים להפיץ אותי. הם מתכוננים בעליצות, כמו לאכול עני במסתר. הם חושבים שינצחו אותנו בקלות. אבל בסוף זה לא קרה אלא..
דרכת בים סוסיך, חומר מים רבים רש״י מפרש משון חמרים חמרים, אספת עליהם מים רבים, כמו בקריעת ים סוף נערמו המים.
פסוק טז – שמעתי ותרגז בטני. קצת קשה שהרי זה נבואה טובה לישראל. לכן יש מפרשים שאלה הם דברי האויב שאמר כך. כמו בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא. הוא מתאר את הפחד של האויב כמו בשירת הים. או שזה באמת הנביא עצמו שמכל מקום נרעד מפני עוצמת דברים הללו.
לקול צללו שפתי – לא יודע מה זה צללו, לפי הענין רעדו או נקשו זה לזה
ותחתי ארגז – התחת שלי ירגז?
אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו – מה זה אנוח פה? לא הבנתי, לפי הענין הוא אומר שפחד מן הצרה שיבוא והעם שיבוא עליו בגדודיו.
יז כי תאנה לא תפרח. לא מובן לי גם. הוא מתאר צרות חקלאיות אין תאנה וגפנים וזית ושדמות וצן ובקר, אבל מה הקשר בין זה למלחמה. אולי זה תיאור ארצות האויב אחר שהושמד
פסוק יח – יט נשמעים כמו תהלים, ומוכיחים שהקודמים היו כלפי האויב. הם יפחדו ואין להם תאנה. ואילו אני – בה׳ אעלוזה אגילה באלהי ישעי
והוא חילי וישם רגלי כאילות ועל במותי – כלומר במותיהם שנעשו עכשיו במותי – יעמידני
למנצח בנגינותי – הוראה למנצח על המקהלה שהסתיימה השיר ועכשיו יתחילו את המראש הנקרא נגינות.
נו פחות או יותר מובן
זה הכל דימויים מאד עתיקים כמעט חוזרים על שירת דבורה ודברים כאלה, ככה היו שרים לאלהים במלחמות
ותמיד הם משתמשים באותם דימויים בשפה כזו או אחרת
גם למעלה בספר נחום היה לנו כאלה, תמיד התגלות כח י״י איש מלחמה מתואר באותם דרכים. כנראה מאד מושרשים. איך כל הטבע נהרס מפני האל.
מה שמעניין זה שלפעמים אנחנו אומרים שזה דברים כפשוטם כמו קריעת ים סוף שממש נקרע הים. או שממש השמש עמד ליהושע. או שממש הכוכבים נלחמו לסיסרא. או שממש הירדן נעצר בפני יהושע.
אבל זה עדיין תמיד באותו דגם שירי מליצי ומשוררים על זה
נראה לי לקשר את שני המובנים. יש בוודאי ניגון כזה שהיה נקרא שגיונות. אבל מסתמא הוא מין שיר כזה שכל הזמן הולך וחוזר חלילה. מתחיל משהו וחוזר על עצמו. אז זה מתאים לתנועה נפשית של שגיאות או שגעונות. זה כזה מקצב שמבטא את החיים שלנו שהם לפעמים על השגיונות
בחיים תמיד יש קצב לפעמים הוא קצב על השמינית לפעמים על הנחילות לפעמים על שגיונות..
Sunday, March 10, 2024 • ל׳ אדר א׳ תשפ״ד
gh’