Wednesday, August 12, 2020 • כ״ב אב תש״פ
אהמ
ומי שאין לו פרנסה, האל שלו מופשט 😀
זה פסוק. ..
יש פסוק חשוב וצדיק באמונתו יחיה צריך לדבר מה הפשט בהקשרו
בכללות ה׳ עונה לחבקוק את התשובה הרגילה בתורה. נכון נראה כרגע משפט מעוקל אבל תחכה קצת ותראה. תכתוב ספר ותרשום לזכור אם קשה לך לזכור לחכות.
זה הסיבה שחשוב לצפות לישועה
פתאום תפסתי למה צריך לחכות למשיח
כי זה אומר לא להאמין לזה שנראה בעולם שהעוול מנצח
מי שלא מצפה לישועה זה אומר שהוא כבר החליט שאכן אדם הוא כדגי הים
ואז הוא גם מתנהג כמו דגי הים ..
מי שמאמין בצדק צריך להאמין שיש גם כזה חוק שהצדק חייב לחול בסוף בעולם. בא יבא לא יאחר.
כל הסיבה שנכתבו דברי נביאות כתוב פה שזה בגלל זה
הרבי ר בונם אמר שהוא לא מבין למה אנשים קוראים ספרי מוסר מה רע בתנך
זה ככה
ככה הבנת? הסתכלתי בויקיפדיה התבלבלתי
זה פירוש יפה. אני קצת מסופק אם אמונת הצדיק הוא אמונה שהוא מאמין בה׳ או הפשט שהוא מה שאפשר להאמין בו. כלומר הרשע הוא הנזכר בתחילת הפסוק לא ישרה נפשו. והצדיק נושא ונותן באמונה. אבל ייתכן שהדברים קשורים כפי שכתבנו.
בא נעשה פשט פשוט על הסדר כמנהג
על משמרתי אעמודה – רש״י אומר חבקוק עג עודה ואומר לא אזוז עד שאשמע מה ידבר בי. זה המחשה מאד יפה לכתוב. יכול להיות שגם חוני המעגל שעג עוגה לאו דווקא ממש אבל זה תנוחה נפשית. אני עומד פה ואני לא אזוז עד שתענה לי. כאילו חבקוק אומר הרבה צדיקים כבר התפללו לפניך אבל הם איבדו סבלנות והתחמקת מלענות… אני לא אאבד סבלנות..
ומה אשיב על תוכחתי – כך כתוב. לכאורה צריך להיות ומה ישיב על תוכחתי. אולי זה גם תיקון סופרים
ולפי הכתוב פירשו מה אשיב לעצמי או לשואלים אותי על התוכחה שאמרתי
ויענני ה׳ – פסוקים ב – ג ביארתי למעלה.
יפה שה׳ אומר שיכתוב על לוחות למען ירוץ הקורא בו. כנראה שלוחות הם טכנולוגיה יותר עממית יותר ברורה. לא כמו מגילה שיכול להיות כספר חתום לוח זה משהו שנועד שכולם יוכלו לקרוא.
שיכתוב בלי רמזים ומליצות עמוקות
ד – עפלה מה זה? לפי עניינו רשע או משהו, אין לו נפש ישרה. והצדיק באמונתו יחיה. לפי ההקשר הפשוט זה סיכום של שכר ועונש בעולם. הרשע בסוף לא ישרה נפשו בו, והוא ימשיך בפסוק ה׳ להסביר מה יקרה לו. שימות. והצדיק יהיה לו חים
לכן חז״ל קראו את זה ואמרו שכאן מעמיד את כל הטוב על דבר אחד שזה אמונתו,
אך גם זה לפי האמת הכוונה באמונה הוא להיות איש נאמן ולא עקום, משא ומתן באמונה. אין קשר לאמונה במובן של אני מאמין… כפי שאפשר לראות מהצד השני, שלא כתוב הכופר אלא מי שלא ישרה נפשו בו. וזה מתאים לכל הסוגיה שם שמביא מה שאמר דוד נקי כפים וכדומה, לא מוזכרים ענייני עיקרי אמונה כלל
חשבתי על הגמרא הזו בשעה שמכניסים אדם לדין שואלים אותו נשאת ונתת באמונה בקבעת עתים לתורה עסקת בפו״ר צפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר
זה כזה סיכום פשוט של מה יש לאדם לעשות בעולם הזה. ולא כתוב בו לקיים כל הד׳ חלקי שולחן ערוך..
קודם כל פשוט אתה עובד אל תהיה גנב..
שנית תקדיש קצת זמן לתורה. פשוט מדובר על איש נורמלי שעובד, אבל שיקבע עתים לתורה.
ויעסוק בפריה ורביה. שזה אומר שיש לו אמונה בעולם הוא מביא ילדים ומטפל בהם.
ולכן זה אומר צפית לישועה. כפי שאמרתי למעלה. אדם שחי באופן מוסרי הוא חייב לצפות לישועה.
ואז יש עוד מדרגות מתקדמות קצת, פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר. זה אחרי שאתה עובד באמונה ומטפל בילדים, אתה צריך גם לחשוב קצת. ולא רק לחשוב אלא גם להעמיק לבד להבין דבר מתוך דבר. אי אפשר שצריך להגיד לך כל דבר זה הבעיה של התורה בימינו שאבדו בכלל את הבינה, כל דבר צריך להיות כתוב במפורש. זה מתכון לטיפשות.
בחזרה. פסוק ד. אומר אפילו מי שנראה שעושה חיים טובים, תדעו שהיין בוגד. ההצלחה בעולם הזה הוא סוג של שכרות זה גורם לאדם להתגאות, גבר יהיר, ולא ינוה (=ולא ענו?), העולם הוא כזה מפגש בבר שכל אחד מתגאה בכל מיני שטויות.. אבל הוא כמות. ולא ישבע, כי אוהב כסף לא ישבע וכו׳. ואפילו אם אוסף אליו כל הגוים וכל העמים.. כאן חוזר הדימוי למקרה שלו שבבל כובשים תחתיהם את הכל.
ו – גם אז, בסוף כולם משל ישאו עליו, ויגידו עליו חידות ויאמרו הוי המרבה לו לא. אתה אוסף אבל לא לעצמך הרי תמות.. והמלכות שלך ימות בסוף..ומכביד עליו עבטיט. אולי כמו עביט של שופכים. אתה סתם מעמיס את השירותים שלך..
היין הוא בוגד גדול, גורם לאדם לדמיין כל מיני דברים..
או כמו שמישהו אמר. אני שם את היין בבטן שלי איך הוא עלה לראש.. בוגד
פסוק ז – הלא כפתע יקומו נושכיך. ברגע אחד יתהפך ופתאום יקוצו המזעזעים שלך, והם ישסו אותך.
נושכיך לפי האנגלי כלומר מי שלווית להם, כמו נשך ותרבית. לפי זה הוא אומר העום הוא אצלך בהלוואה.. יום אחד הנושים יקומו מהשינה שלהם ויתבעו את חלקם..
ח – אתה שלות גוים רבים, אבל עוד נשארו עמים, בסוף ישלוך כל יתר עמים. וינקמו בך על דמי אדם וחמס ארץ, קריה וכל יושבי בה.
מכאן לסוף הפרק הם דברי מוסר נבואי נמלצים
1. הוי בוצע בצע רע לבתו!
2. הוי בונה עיר בדמים!
3. הוי משקה רעהוו!
4. הוי אומר לעץ הקיצה!
לפי הענין הוא מתחיל בגניבה, ממשיך לרצח, לזנות, ולעבודה זרה.
ועל כל אחד הוא אומר שחבל לבנות את עצמך על חטאים כאלה כי העונש של כולם מובנה בתוך החטא, זה לא מחזיק
אתה גונב ובונה לך בית גדול יפה גבוה, כאילו יש לך קן בשמים, ומדמיין שתינצל מכל רע. זה עצה מבישה, ואתה חוטא לנפשך גורם לעצמך רע. כי האבן יזעק שהוא גנוב והכפיס מעץ יענה לו מהצד השני שהוא גנוב.
איך זה קורה? לא יודע. אבל יש איזה משהו שבית גנוב צועק שהוא גנוב..
בסוף זה יתגלה אולי
כל הרעיון של נביא זה שהוא עושה מוחשי דברים רחוקים, אם בגלל שהם בעתיד אם בגלל שהם ברובד של מוסר וצדק
הנביא מסתכל על בית שנבנה מאבנים גזולות ואומר אני לא מבין איך אתה נהנה מהבית הזה. אתה לא מתעורר בלילה שומע איך האבן מקיר ימין זועק שהוא שייך למישהו אחר, והכפיס עונה לו מהצד שמאל אכן גם אנכי נגנבתי, איך אפשר ליהנות בבית כזה.
הוי בונה עיר בדמים. אתה בונה לך עיר חושב שאתה מכונן לך קריה על בסיס עולה. על בסיס כל מיני עיקומי משפט ועוולות וחושב שבכל זאת בנית ציבלצזציה יפה. אבל מה , ה׳ צבאות מראה שזה חבל על העבודדה, אתה יגע עבור האש שישרוף את העיר, כל בנין העיר הוא לריק.
הנביא מסתכל על מישהו שבונה עיר גדולה על עוולה ואומר אני רואה שאתה בונה מדורת לג בעומר יפה.. לא חבל על המאמץ..
ואיך זה יתבטא במציאות, כי אחרי קצת זמן תמלא הארץ לדעת את כבוד ה׳ – משפט שהוא גנב מישעיה – והיינו כולם יחפשו צדק ומשפט ולא עוולות, ואז ממילא העיר שלך יתפוצץ.
הוי משקה רעהו. אתה מזמין איזה איש או אשה לכוסות משקה במטרה לשכר אותם ותראה את מעוריהם. זה כינוי מקראי לשכיבה איתם. כנראה שהמנהג הזה עתיק מאד.. שם סם אונס.
אבל אתה שבע קלון ולא כבוד. אתה חושב רק אתה יכול להשקות את השני, בסוף גם ישקו אותך ותיערל, כלומר יראה הערלה שלך, כי מי שפרוץ בזנות ואטום נקרא אצל הנביא ערל, ואז ממשיך את הדימוי, יסוב עליך כוס ימין ה׳, שזה ביטוי רווח על שפיכת חימה ועונש, ויבוא לך קיקלון – כנראה מלשון קלון – ולא כבוד . מי שמבזה את השני על ידי שתיה בסוף מתבזה גם. זה חלק מהבוגדנות של היין. קשה לשמור מי יתבזה יותר..
כי חמס לבנון יכסך – זה יקרה בסוף, לא יודע מה עשה לבנון רע? כנראה לבנון הוא מתכוון ליערות ששולט בהם החמס של החיות
כמו שממשיך ושוד בהמות יחיתן, כלומר ישבור אותך. מדמי אדם וחמס ארץ קריה וכל ישוב בה. חריזה כבר סיים בביטוי זה למעלה פסוק ט
ועכשיו מסיים בחוסר היעילות של עבודה זרה. מה מועיל פסל, הרי יוצרו פסלו. ומה יש ליוצר לבטוח על יצירתו.. הרי האלילים אלמים לא יכולים לדבר או לעשות כלום. מה זה הבדיחה הזאת. יש פה כמה לשון נופל על לשון.
הוי אומר לעץ הקיצה הוא מבקש מהעץ שיתעורר כבר, ומתחנן לאבן שילמד אותו משה, הפסל בכלל תפוס בכסף וזהב כלומר הוא דומם לא יכול לזוז מהכסף וזהב שלו אין בו שום רוח. זה מקביל לזה שלא יכול לדבר כי אין בו רוח. אז מה
ואילו ה׳= לא די שבהיכל קדשו יש רוח, לא כמו הפסלים האלמים, ולא די שהוא מדבר, אלא שכאשר הוא מדבר כולם שותקים! כזה קול יש לו שמשתיק את כל הארץ.
כלומר מוסר מהסוג שמזכיר לך שרע לא משתלם, ולא כפי הטענה שאדם כדגי הים
אני זוכר שאיוב בפירוש מתפלמס עם התירוץ הנבואי שבסוף יהיה לרשעים רע והוא אומר שיש רשעים שהם ובניהם ונכדיהם ונכדי נכדיהם הכל יושבים בשלווה.
Wednesday, March 06, 2024 • כ״ו אדר א׳ תשפ״ד
ותפלה זה לא נבואה? כלומר קוראים לזה רוח הקדש או משהו
מה זה המשהו הזה ביהדות..
אולי ההנחה שלך שנבואה זה מסר לא ברורה…
נדמה לי שההנחה השגרתית זה משהו יותר כאילו שכל מה שמודפס בספר המקרא זה העתקות מהשמים, לא משנה איזה סגנון זה.
הרי אחרת באנו לומר שהשם מעולם לא אמר “וידבר ה׳ אל משה לאמר ” או חלק גדול מהמקרא שהוא לא נבואה לפי הסגנון הפנימי…
אני מסכים שזה הגיוני רק אומר שזה לא מקובל ככה…
בחזל יש רעיונות כמו שחנה היתה נביאה כי יש רמז בתפלה שלה על העתיד, לא בטוח מה זה
אבל מצד איזה נקודה זה נחשב אצלך חלק מכתבי הקודש או אפילו מחלק הנביאים?
אתה יודע שעל אמירה מסוג זה סבר החתם סופר שמנדלסון הוא אפיקורס…כי כתב על איזה קטע בספר דברים שהם דברי הספר ולא דברי ה׳… ומהרם שיק אמר שלא מבין מה הרבי שלו רוצה זה נכון שזה הסגנון…
נכון, וכנראה כך הבין תלמידו, אבל זה מעניין שסוג כזה של דבר או ניסוח הפריע לחת״ס, שהיה יהודי די חכם ומסורתי וגם בקי במקרא ומפרשיו…
האמת שהוא סבר שהוא אפיקורס כי היה נגד כח הרבנים…שזה באמת אפיקורוסות..
כי מנדלסון לא הגיע לבאר הנך…
מסתמא אם היה מבאר אז היה שם אפיקורסות יותר גדולה…
בעצם נדמה לי יש על תהלים? ישעיה? משהו כן
אבל תגיד איזה מילה, מה יכול לעשות את זה לכתבי קדש בכלל
אבל אז חזר הדין שיכול להיות שהנביא ביטא המסר בדרך תפלה…
הרי באמת יש לשאול, מי נתן לחבקוק הרעיון לזעוק? גם ה׳..
או לפחות יש איזה הבחנה שבו אנחנו מייחסים את ההתעוררות או הרעיון לה׳
וזה הגדר נקרא תפלה נבואת…
זה נכון שיש לזעוק כאשר לא מבינים משהו…
נו זה נכון שיש חוסר צדק… כאילו לא הבנתי למה ה׳ לא יכול לעשות מסר כזה באופן של קשיא ותירוץ
הוא עשה את כל המשחק, נתן בלב הנביא להתפלל ואז ענה לו
מסתמא כתוב על זה מפורש שדברי רבקשה זה נבואה… כלומר הנוסח שלהם במקרא
למאי נפקא מינה? שלומדים מזה בדרך דרש וכדומה שלא היינו עושים בסגנון אנושי
אבל ככה תפרש גם על רשימות היסטוריה וכדומה? צ״ע
החלטתי לאחרונה שקראנו את הפסוק לא נכון
“כי נביא הוא” זה טעם על “השב”
לא על “והתפלל בעדך”
כלומר הוא איש חשוב אל תגנוב לו את האשה..
מסתמא יש מחלוקת מפרשים אני כבר לא זוכר אותם.. אני מחליט לבד…
רשי נשמע מדרשי,
כן מה הנפקא מינה? אולי אם אפשר ללמוד מהדעות של החלק הראשון