Sunday, September 06, 2020 • י״ז אלול תש״פ
ראינו שרש״י מתלונן על המראות שבתחילת הספר שאינם ברורים, אבל אני הבנתי את כל המראות. דווקא פרקים אחרונים אלה שאין בהם מראות מאד מעורפלים לי. וכפי שדיברנו לא נראים קשורים לזמנו או סגנונו של זכריה, אבל לא יודעים מתי כן, או קודם לו או אחריו..
רשי באמת מתלונן גם פה, פסוק יג וראיתי לשונות הרבה לפירוש נבואה זו ואיני יכול לכוונן:
אבל זה לא נראה אותו תלונה של תחילת הספר
אני חושב שעדיף כבר שלא נחפש פתרון, אולי נבין את המשל ואת הדימוי ונפתור על ימינו או משהו..
פסוק – ג היא קינה מובנת
חזל פתרו על חורבן בית המקדש גם
הוא מתאר כאילו יער הלבנון הוא היכל שפותח דלתיו ומכניס את האש
מסתמא זה דימוי של אש ביערות כמו שרואים בימינו שזה דבר מאד מפחיד
ואז הברוש מילל כי אפילו האדיר ממנו הארז נפל
ואלוני הבשן מייללים כי יער הבציר נפל
כאילו יש יער עם מבצר
בדרך כלל העצים הגדולים החזקים פחות נשרפים, יש הרבה יותר שריפות על הברושים
אבל לפעמים יש אש כזאת גדולה שאפילו הארזים נשרפים ואז לברוש אין סיכוי
שזה מעניין, נראה שזה קצת מפורש במקרא, הרעיון שהמקדש שנבנה מעצי לבנון הוא בעצמו קצת כמו יער לבנון
וזה נראה הקדמה לשאר הפרק שמספר על צאן ההרגה
שנשרפו או נהרגו באותם זמנים או מה שיהיה הנמשל של שריפה ז
כולם מכירים את הביטוי אם בארזים נפלה שלהבת וכו, שהוא נוסח חזלי, אבל כנראה המקור במקרא בפסוקים אלה
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9D_%D7%…
מעניין המקור במועד קטן בהספד על רבינא או רב אשי, כנראה הכוונה זכות מי יגן עליכם מעתה או תפחדו מן הדין גם אתם
ולפי דעת מקרא גם בפרק זה נאמר כהספד על מישהו אולי כורש שנפטר
ואז כל אלה שסמכו על ההגנה שלו אין להם על מה לסמוך עוד
המציאות אין לה מליצות 🙂
הגמרא אוחזת שכל פתגם או ביטוי צריך להיות לו מקור במקרא…
אמנם יכול להיות שהביטוי קדם למקרא…
אבל צורות השפה כאלה הם היסטוריים תמיד, כלומר זה צורות המשגה של התרבות , יכול להיות שתרבות אחרת לא תחשוב ככה אפילו שיש גם בהם עצים..
אעיר רגע על הגמרא וזה לשונה
כי נח נפשיה דרבינא פתח עליה ההוא ספדנא תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר נשים לילות כימים [על משים לילות כימים] א״ל רב אשי לבר קיפוק ההוא יומא מאי אמרת אמר ליה אמינא אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים
רשי מפרש שרב אשי שאל את בר קיפוק מה הספיד את רבינא
וזה תמוה לי הרי לפני רגע כתוב מה היה ההספד שלו
נראה לי יותר שרב אשי שאל מה תגיד בהספד שלי…
אז הספדן החמיא לו 🙂
ויישב את דעתו על כך שאפילו הוא ימות…
כי חנפנים רגילים עונים על שאלות כאלה אתה..אתה תחיה לנצח..
בחזרה לפרק שלנו שאר הפרק מספר כיצד הרועים לא רצו לרעות עוד אז הנביא ניסה לרעות עם שני מקלות והרג את שלשת הרועים אבל אז גם הוא לא רצה לרעות את הצאן ובתחילה שבר את מקל נועם ואמר אולי אם תשלמו לי ארעה אתכם ונתנו לו אבל ה׳ אמר לו לקחת את הכסף ששילמ ולהתיך אותו ואז שבר גם את המקל השני שנקרא חובלים. ואמר לו שיהיה רועה טיפש אויל ויביא רועה חדש שלא יעשה שום דבר מעבודתו אוי עליו.
מה הנמשל של כל השלבים האלה לך תדע
זה נשמע בערך סיפור נבואי רגיל, המנהיגים לא טובים אז הנביא בא וכאילו אולי הוא ירעה אותם אבל הנביא אין תפקידו לרעות אלא לייסר הוא מנסה להחזירם למוטב ואז יבוא להם רועה טוב נעים אבל לא חזרו אז הוא אומר יבוא לכם רועה עוד יותר משוגע ממה שהיה קודם, ואז בסוף כמובן גם הוא ייענש
בפסוק ה׳ יש בפעם הראשונה (?) מישהו אומר ‘ברוך ה׳ ‘ בצביעות הרגילה..
ברוך ה׳ אוכל לגנוב אותך..
לפי פשט המתרגם הזה חובלים אינו מלשון חבלה אלא מלשון חבל, כך מסתבר באמת מזה שכאשר הוא שובר את מקל חובלים הוא אומר שכך יפר אחות יהודה וישראל. לא משמע שחובלים הוא מקל שמכים בו ונועם זה לדבר יפה כפי ששמענו תמיד.
כפשוטו. שני המקלות טובים, שבטך ומשענתך המה ינחמוני
חבל מלשון חיבור אולי, חבל נביאים
קבוץ
כן אבל זה שני שלבים בבעיות
יכול להיות שזה באמת סוגי מקלות של רועים