Wednesday, November 30, 2016 • כ״ט חשון תשע״ז
נו וואס טוהט זיך דא דער עולם שלאפט.. איך זה שאני מגיע לדבר לפני שיש לי על מי לחלוק 😜
אל תשמח ישראל אל גיל כעמים – הפשט שלא יהיה לו עוד על מה לשמוח, זה קללה כזו.
רזל מפרשים שזה איזה איסור לשמוח כמו גוי או עם גוים
כי זנית – אהבת אתנן. אנחנו שוב רואים הרעיון של הושע שישראל חוטאים בגלל האתנן, בגלל הכסף וזהב, לא בגלל שבעצמם רוצים לחטוא. אפשר לומר שזה יותר גרוע או פחות גרוע.. זה דומה אולי לרעיון של רזל לא עבדו ישראל עז אלא להתיר להם עריות, שגם כולם קוראים כמו דבר רע או זלזול אבל בעצם זה אמור להיות לימוד זכות שלא באמת רוצים לעבוד עז רוצים רק הפאן שיש בזה
כעמים הפשט שיהיו מתבוללים בם אבל לא יהיה להם שמחה כמו הגוים
הגוי יכול לשמוח עם השטויות שלו אבל הישראל לא ישמח בזה..
זה סתם, אבל האמת לפי שאין להם עצמאת
אבל זה לא לגמרי סותר, זה רק כמו חלק מגזירת הגלות, אמרו אסור לשמוח בגלות כי כתוב אל תשמח.. זה חלק מן המגמה לפרש פסוקי הבטחה או איום כמצווה. שזה מוזר לי אבל עקבי לפחות אצל רזל
תירוש יכחש בה פירוש הגפן לא יתן פרי רב ויהיה כחוש. השורש כחוש יש לו משמעות של עץ חלש ושל שקר וכזב, כאילו אם עץ לא עושה מה שציפו שיעשה הוא כאילו מכחש בבעלים שציפו שיתן פירות
ובאשור טמא יאכלו . יש להושע משהו עם טומאה נטמא ישראל כמה פעמים, מה הכוונה?
מה תעשו ליום מועד וליום חג ה׳, זה שאלה נוקבת לך בגלות, מה תעשה כמועד כשלא תוכל להביא קרבנות וללכת לבית מקדש. ברוך השם כבר מצאנו תשובה לשאלה/קללה זו. נאכל קרעפלעך בפורים ונעשה לאטקעס בחנוכה ונשתה יין ונעשה קערה בפסח וטשיז קייק בשבועות, לא כזה משעמם לנו במועדים גם בלי הקרבנות
פסוק ו חרוז יפה
פסוק זה ידעו ישראל עוד פעם ידעו
“אויל הנביא משוגע איש הרוח” זה אמרו, או ידעו? לא ברור איך נכנס בפסוק, אבל כנראה זה מה שאמרו על הנביא וזה ביטוי יפה על איך הסתכלו באמת על הנביאים..
פסוק ח פירוש אפרים מסתכל על הנביא כאילו הוא פח יקוש לו, הוא שם צופה שישמור אם רואה אלהים בא שיזהיר.. כמו התפקיד של הצופה שתואר ביחזקאל. האל אמת הוא קמפטישען לאלהים שלו משטמה בבית אלהיו
פסוק ט פלגש בגבעה היה ידוע כעבירה הגדולה שלהם בהיסטוריה,
דעת מקרא מציע שהושע אמר נבואה זו בסוכות ולכן הוא עסוק עם שמחה וחג .. אבל ליודע, חשבתי בעגלים לא שמרו סוכות אלא חשון..
כענבים במדבר כבכורה בתאנה, זה כמו תיאורי ירמיה שמצא השם את ישראל במדבר כמו ראשית תבואתו וכו
אבל הם אכזבו לו
בקיצור מלא נבואות זעם וקללות, תן להם השם מה תתן, תן להם רחם משכיל ושדים צומקים
יש איזה הגיון מתי הוא אומר ישראל ומתי אפרים? זה אותו דבר או זה שני קבוצות שונות?
Sunday, January 21, 2024 • י״א שבט תשפ״ד
ככה כולם מפסקים
נִדְמֶ֥ה שֹׁמְר֖וֹן מַלְכָּ֑הּ כְּקֶ֖צֶף עַל־פְּנֵי־מָֽיִם׃
אבל אולי יותר הגיוני
נִדְמֶ֥ה שֹׁמְר֖וֹן מַלְכָּ֑הּ כְּקֶ֖צֶף עַל־פְּנֵי־מָֽיִם׃
פרשה יד
יש בפרשה שני דימויים או סיפורים עיקריים, הדימוי החקלאי של גפן, והדימוי של המקדש והמזבחות וכהניו.
הקשר ביניהם הוא א) כאשר יש לגפן הרבה פירות, משתמשים בו להרבות מזבחות. (ככתוב, וכסף הרביתי וזהב עשו לבעל, במקום לעשות עם הגפן צדקה ומשפט עושים הרבה מזבחות, או לא מכירים מי השולח הגפן ועושים מזבחות לעבודה זרה, והיינו כך).
ב) בחורבן, יעלו קוץ ודרדר על המזבחות, המקום שבנו למזבחות יחזרו לטבע הפראי.. כמו שנאמר לאדם וקוץ ודרדר תצמיח לך, כך יקרה במקום המזבחות שהיה אמור להיות תיקון האדם.
סיבת החורבן, הוא ‘חלק לבם׳. כנראה, נחלק ליבם מפיהם, מדברים בלא לב ולב, דברו דברים, אלות שוא, כרות ברית. הרבה דיבורים בלי לב. כי הם אומרים אין מלך, או המלך חלש מה יעשה לנו, ואין הויה, אז מי יבטיח קיום הדברים. הדבר העיקרי של אמונה באל ומלך הוא שאז מילה צריכה להיות מילה כי יש או יראת שמים שמילה ושבועה מחייבת אחרת האל ינקום והוא נתלה בו, או שיש מערכת משפטית שמקיים חוזרים וכו׳, אבל אם אין אז הכל חרוב.
וגם פה פתאום הטבע החקלאי יביא את המשפט. אם זה לא נמצא במלך ובני אדם. ‘פרח כראש משפט על תלמי שדי׳. דימוי מופלא בעיני. כמו שחורשים תלמים של שדה ופורח פתאום הפרח, כך פתאום יפרח המשפט, אבל הוא ראש ולענה, כי בני אדם לא בנו למשפט מוסדות אז הוא פורח כך,
המזבחות הם כמו בני אדם יש להם צוואר, שעורפים אותו. זה מובן אם יש למזבח קרנים למה שלא יהיה לו צוואר.. האמת שנדמה לי בפירוש מקום גבוה נקרא בדימוויי המקרא צוואר באמת, אולי זה בעיקר מדרש צוארי בנימין כמגדל דוד צוארך, אבל יותר מפורש שיהושע אומר לדרוך על צווארי המלכים וזה הכתוב ואתה על במותימו תדרך,
הקטע הבא הוא תיאור של גלות או חורבן עגלות שומרון, משמע שמלך אשור שבה אותם כמו שנשבה הארון בימי עלי, זה אותם לשונות. כתוב ככה בסיפור?
‘כמריו׳. אצלנו רגילים שכהן זה לה׳ וכומר זה לעבודה זרה, אולי פה זה מקור לכך, אם כי כתוב מפורש בספר זה גם כהנים וכן יש בפירוש כהני במות וברבו המקרא לא מקפיד על חלוקה זו
בצפניה כתוב “וְהִכְרַתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת שְׁאָר הַבַּעַל אֶת שֵׁם הַכְּמָרִים עִם הַכֹּהֲנִים”. משמע שכומר היה שם מיוחד לאיזה תפקיד אחר, ושניהם לבעל
ואם כן לא ברור מאיפה החלוקה הזו
לא
הקטע האחרון בפרשה זו הוא תיאור הבושה, המלך (למרות שהוא לא מלך…) מתברר כקצף על פני מים.. זה ביטוי.. בועה..
ויאמרו להרים כסונו וכו׳, גם ביטוי חזק לבושה, כמו הלואי שהשמים יפלו עלי
Monday, January 22, 2024 • י״ב שבט תשפ״ד
סוף פרק יא – הוא בעצם חוזר בו מכל הפורענות פה? לא אעשה וכו׳
היה יכול להוסיף גם א׳מורה 😀 ואז לא היה מסתבך עם צ׳בים