Monday, November 21, 2016 • כ׳ חשון תשע״ז
הדימויים של הפרק מזכירים מאד את הדמויים של יחזקאל – אפשיטנה ערומה והצגתיה כיום הוולדה – וכיום עלותה מארץ מצרים – זה גם כמו התפיסה של יחזקאל ואת ערום ועריה שהעם נוצר מכלום ביציאת מצרים
צריך לקרוא את שלשת הפרקים הראשונים פה בהעלם אחת ולשים לב לכל המשחק שהוא עושה עם האיש והאשה והילדים והשמות שלהם
אם מסכמים אפשר לומר שזה הכל סובב שכל הרדיפה אחר המאהבים וכל הכשלון והחטא והתשובה והכעס והילדים זה הכל חלק מאותו סיפור, הביטוי של תשובה (הושע הוא הנביא של שבת שובה..) פה הוא ורדפה את מאהביה ולא השיגם ואמרה אלכה אשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה, ומה אומר הבעל על זה, והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן וכו׳. גם מה שמקבלת כאילו מהמאהבים זה מגיע ממנו, אין שניות כי הכל אחדות אחד סיפור אחד, והמאהבים בעצמם מחזירים לבעל,
זה נמשך על סיפור הנבא שנושא אשה זונה שהזנות היא אשתו.
אבל אני מושפע מהפשט של רזל..
ברכות ז ב וא״ר יוחנן משום רבי יוסי טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות שנא׳ ורדפה את מאהביה וגו׳ ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה
שלשה פעמים נתן פשט לשמות הילדים, הראשון בהיוולדתם אמר יזרעאל – ופקדתי את דמי יזרעאל , לא רחמה כי לא ארחם, לא עמי כי אתם לא עמי. בתחלת פרק ב אמר כי גדול יום יזרעאל (וגם והיה מספר נראה שהוא פירוש על יזרעאל שיהיה להם זרע רב), ונגד לא עמי אמר שני דברים במקום אשר יאמר לא עמי וכו, והשני אמרו לאחיכם עמי, ונגד לא רחמה ולאחותיכם רחמה. ובסוף הפרק בפסוק כה אמר נגד יזרעאל וזרעתיה לי בארץ, ורחמתי את לא רחמה, ואמרתי ללא עמי עמי אתה.
בקשר לאישי בעלי מסתמא יש קשר בין שני המובנים , אפשר שהיו קוראים להשם בעבודת הבעל, ולכן לא תקראי לי עוד בעלי, כלומר יש משמעוות זה לא סתם מחלפת מילים להיות פוליטקלי קורקט. יש סוג של עבודת השם שזה עבודת בעל לקרוא לו בעל ויש סוג אחר שזה נקרא אישי, אפשר שזה כמו שאמר זלמן לייב למעלה שעובדים השם פארגויישט. ולכן יש מובן ללא תקראי לי בעלי.
ואז גם בנמשל או במשל של איש ואשה שייך שני הבחינות האלה וזה מה שאומרים הפמניסטים.
ועל פי סוד בע״ל בגימטריא אמונ״ה ואיש״י בגימטריא חקיר״ה (חסר 2 אבל לא משנה..)
וזהו שאומר אחר כך וארשתיך לי באמונה וידעת את השם
דווקא אם קוראים המפרשים כמו רדק הם אומרים שהפשט זה שלא יהיה משותף עם שם הבעלים ורזל פירשו ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה. כלומר כנשואה ולא כארוסה. לא לגמרי מובן לי או למפרשים למה בעל שייך לארוסה ואיש לנשואה אבל בכל מקרה הפירוש שלהם הוא שיהיה קשר יותר קרוב, זה עוד לא לפי הפשט הפמניסטי אבל יותר קרוב..
יכול להיות גם שהסרותי את שמות הבעלים שלא ישתמשו במילה בעל כי זה כאילו נטמא בבעלים.. זה מתאים לרזל שהיה להם רעיון של לא מסקינן בשמיה, אבל הפשט של לא יזכרו במקרא אינו כך מסתמא אלא הוא ביטוי שהכוונה שלו שלא יעבדו עוד לבעלים וכן אומר רשי
מהו הברית עם חיות השדה? רשי וכו אומרים שזה ברית בינם לבין החיות שלא יזיקו יותר, אבל זה פשט?
איני יודע למה אבל מתבקש לי לתת פירוש חסידי לרעיון של אפשטינה ערומה, אגלה את נבלתה, אוליכנה במדבר, והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה. הפשט היא כי הוא אומר כל הכשרון של ישראל היא הבגדים והתכשיטים והזהב שיש לה, שאני נתתי לה, ועם התשכיטים האלה היא מפתה את המאהבים שלה, אקח את הבגדים ממנה אחזיר אותה למצבה הטבעי ואז תראה שלא יאהבו אותה.. אבל צריך לקרוא את זה בנחת ולא בכעס, כלומר כמו שכבר רזל אמרו וכסף הרביתי וזהב עשו לבעל, השם אשם בכך שנתן להם כל הכסף ועשו מזה בעל, זה סוג של בירור, הכסף והלבושים והתכשיטים הם אשמים בזנות, אבל אם מפשיטים את ישראל ערום כמו במדבר ביום היוולדה, אז יש שם רק אלוהות אמת. רק הלבושים אשמים בבגידה לא היא עצמה.
ואז צריך לשמוע העומק של זה כאשר פתאום הוא כולל לקיחת שבתה וחגה ממנה. כלומר המצוות והחגים והטקסים שהם הכל לבושים שניתנו לאלהות ולנשמה, הם בעצמם הכסף וזהב שנעשים לבעל, ועבור הבירור השם אומר שיקח ממנה את השבת ואת החג ואת הטלית ואת התפלין, יראה אותה ערומה וכך וארשתיך לי יראו מה יש בנשמתם הערומה.
וזה הבירור של חילוניות שהם להראות מה יש בהם ערומה כיום היוולדה.
וכתוב אומר וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה, ולא במעשים או במצוות או בטבעת זהב
אבל יש אשתו, ועל משקל זה יש אישה
כמו לנעמי מודע לאישה
שהפירוש האיש שלה
זה בגלל שעוד לא התקיים תקראי אישי.. גם אישה הוא שימוש נדיר, לעתיד לבוא יאמרו כן איש האשה..
כמובן לדחות לעתיד זה תירוץ.. אבל התכוונתי שמבחינת הדקדוק כן מתאים לומר איש האשה, ויש על חפציים אחרים איש האדמה, איש האלהים
הזוהר מפרש איש האלהים בעל האלהים אז כן..
בפרק זה עצמו פסוק ד כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה
המשל באמת יש מפרשים אחרת ..
אבל גם במשל הוא נותן לה תשכיט והיא זונה עם זה, זה יכול כן להיות ככה
לא כתוב שם כלום רק שהיהודי אמר שיסתובבו ויגידו את זה.
נו מה לעשות שאין משל מספיק טוב..
כן אבל אז מהו מפניה..
תודה לכולם על החידושים
פתאום שמתי לב שייתכן שאנו בכלל לא קוראים נכון. לא כתוב תקראי *לי* אישי ולא תקראי לי בעלי. כתוב *תקראי אישי* ולא *תקראי לי בעלי*. אפשר לקרוא שאת תיקראי אישי ולא תקראי לי בעלי.
גם אם לא צריך לנקד כך, עדיין צריך לשים לב לדיוק זה.
כבר קודם לכך השתמש בביטוי זה וענתה שם כימי נעוריה.
וודאי מה שאמרת עמוק אבל לא לגמרי ברור לי שמשמעות הענייה בפרק זה הוא כתגובה למשהו
אבל על פי רז״ל והסוד אתה צודק והם אמרו שהוא מלשון עונה כמו כסותה ועונתה. וזה גם כבר בראשית שאדם אין להתפלל והגשם הוא תגובה לאדם.
צריך לקרוא הכל כתהליך של זיווג השמים מרביעים את הארץ וזו מקבלת זרע ומולידה – וזרעתיה לי בארץ. וזה הכל במשל ונמשל ונמשל למשל גבוה מעל גבוה
בפסוק והסרותי את שמות הבעלים מפיה יש גם משמעות שהשם הוא שהכניס אותם לשם לכתחילה. כמו שאמר יחזקאל כי הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי וזה מתקשר עם איך שפירשתי למעלה.
דו וועסט גערופען ווערן אישי, לא דו וועסט מיר רופען אישי
תיקראי עם קמץ תחת הקוף
מה שאמרתי בקשר לאנכי הרביתי לה התירוש וכן
כי היא לובשת את המכנסיים בבית 😇
ליודע איך לפרש רק אמרתי את הדקדוק..
יפה
בקשר לברית עפ חיות השדה זה מזכיר לי סגנון ברית פרשת נח בין האדם ובין כל חי כלומר בינם לבין השם, ליודע אם יש קשר
Monday, June 15, 2020 • כ״ג סיון תש״פ
פסוק א – ג נראה נבואה לא קשורה שנדבקה כאן כי הנחמה שלו מתחרז עם הסיפור כאן.
הדימוי הוא כמו הספק על ילדי זנונים אולי אינם הבנים של הושע, ובסוף אומרים להם שהם בני אל חי
אבל הוא לא אומר באמת שום דבר לבנים במשל, הרי הם גם בני זנונים. אז ריבו באמכם לא באמת עושה סנס כי בסוף בנמשל זה הם
הסיפור העיקרי בפרק זה שהבעל סבל כל הזמן את הבגידות של אשתו כי הוא מאוהב בה ומה יעשה הוא יודע שהבנים שלו אולי לא שלו אבל הוא עדיין אוהב, ואז הוא כועס ואומר זה לא דרך אני אוהב אותה והיא לא אוהבת אותי בחזרה, אני אגרום לה לראות שהיא גם אוהבת אותי. אז הוא אומר מי את חושבת שמפרנס אותך בכל חיפוש האהבים שלה, זה לא המאהבים, הם אולי נותנים לך איזה תכשיט מפעם לפעם אבל הם לא מפרנסים אותך בדגן וצמר והם גם לא מוכנים לעשות את זה. אז אני אפסיק לתקופה אחת את הפרנסה שלי ותנסי תראי אם המאהבים רוצים בך כאשה או רק כמאהבת, ואז תכירי שאת אוהבת אותי יותר ממה שאת אוהבת אותם, ואז אני אהיה אישך ולא בעלך. יש פה משחק מילים עם שמות הבעלים אבל הפשט הוא שבעל זה על שם הבעילה, ולגבי זה הוא היה נחות למאהבים שכנראה היו עושים בעילות יותר טובות, אבל לפרנס ולקיים הם לא יכולים, אז הוא יהיה אישה ולא בעלה בלבד.
זה הכל משחק מסובך של הבעל להחזיר לו את אהבת אשתו הנואפת. הוא אומר אז כאשר תהיי במדבר ערומה וכל מאהביך כבר מצא את סיפוקם ולא עזרו לך בעת צרתך, כמו הרשות שמקרבת רק להנאתם, אז באותו מדבר אני אמצא אותך ואני אפתה אותך ואדבר על ליבך, אני אהיה לך המאהב אבל גם האיש
זה השגעון של אהבה שמעביר אפילו על חטא הבגידה בו, וזה המשל והנמשל
המדבר כמובן מרמז לדימוי הנביאי שה׳ מצא את ישראל במדבר בעירום ובחוסר כל, והוא מבין שהארץ שהוא הכניסם לשם גרם להם לזנות, אז יחזיר אותם למדבר ושם יחזרו לאהוב אותו.
האריזל אומר שבאמת בחורבן בית ראשון חזרו למדרגת היחוד של המדבר. שנקרא פנים באח׳ לכתך אחרי.
וכן פה זנה תזנה הארץ מאחרי
זה כזה נואשות של הבעל שאומר הרי בנעורים כאשר היה לנו כלום היה לנו כזה אהבה עזה ועכשיו שנתתי לך הכל את כבר לא אוהבת אותי ומעדיפה מאהבים. אני אקרע ממך הכל ונתחיל את הסיפור שוב מההתחלה..
תערובת הדימויים פה מעניינת מאד, הוא אומר הגשם של השמים והארץ הוא גם מין אהבה והזדוודגות, שאתם בוגדים בי גם האדמה בוגדת בשמים ולא מקבלת מטר והופכת למדבר. כאשר תחזור היחוד אני אענה את השמים והם יענו את הארץ. הייחודים בכל מקום אותו דבר.
(4) ספר שיח שרפי קודש – גלות וגאוה
בשם הרבי ר׳ בער זצ״ל שמשיח יבא מתוך העבודה בחשק ובתשוקה. ובשם היהודי מפרשיסחא זצ״ל שעוד קודם ביאת המשיח יהיו מתגלגלים בחוצות ויבקשו ויאמרו אלכה ואשיבה אל אישי הראשון והי׳ מסיים החי׳ הרי״מ זצ״ל שבלי ספק כן י
פסוק כה חוזר לשלשת הבנים. כנגד יזרעאל וזרעתיה לי בארץ. נגד לא רחמה רחמתי. נגד לא עמי עמי אתה.
הזוהר יש לו פירוש נורא על ענין האשת זנונים, שבאמת בגלל שישראל נתערבו בקלי׳ היה צריך הנביא ללכת לשם ולברר אותה.
ומשום שהושע ראה מתוך התחלה הזו (היכלות הטומאה) את הסוף של כל המדרגות, היה צריך לקחת אשת זנונים הזו, משום שישראל נדחו ונמשכו משם למטה למקום ההוא הנקרא אשת זנונים, (המלכות דטומאה), כי עזבו ולא נתדבקו באשת חיל הזו, שהיא מלכות דקדושה), וראה משם כל אלו היכלות שהם בצד הטומאה.
היכלות הטומאה כולם מטמאים את מי שדבוק בהם, ועל כן (כיון שהושע היה צריך להסתכל בהיכלות הטומאה), כתוב, קח לך אשת זנונים וגו׳, וכי נביא אמת צריך לזה, אלא משום שאסור לו לאדם לכנוס באלו היכלות (הטומאה), מפחד שלא ימשך אחריהם, כמו שעשה נח, שכתוב, וישת מן היין וישכר ויתגל, (שפירושו שנתדבק בסטרא אחרא שהוא יין המשכר, פירוש כי יין ה״ס הארת חכמה, וכששותה כמדת התורה, דהיינו שממשיך החכמה רק ממטה למעלה, אז הוא יין המשמח אלקים ואנשים, וכששותה יותר מן המדה דהיינו שממשיך החכמה ממעלה למטה, אז הוא יין המשכר).
והושע ירא להסתכל באלו היכלות שנטמאו בהם ישראל ונתדבקו בהם (מפחד) שלא ימשך אחריהם, כמ״ש בנח, וישת מן היין וישכר ויתגל, עד שאמר לו קח לך אשת זנונים וילדי זנונים, (שאשת זנונים היא המלכות דס״א, וילדי זנונים היינו המדרגות שלה), וכתוב וילך ויקח את גומר בת דבלים ההיא כדי לדעת במה שישראל נתדבקו ונטמאו, ועזבו סוד האמונה, (שהיא המלכות דקדושה), בשביל אל נכר, (שהוא מלכות דטומאה), ועל כן ראה (את זה) מתוך היכל הא׳ הזה, שהוא התחלה לכל המדרגות. (ועל כן נאמר עליה לפתח חטאת רובץ, שבפתחו של היכל הזה נמצא תיכף הס״א שהוא אשת זנונים והממונה של הס״א עומד על הפתח… (פקודי תעט)
לא יכול להיות בדיוק הפוך מהרבמם יותר מזה..
לא כמו הרמבם שהנביא נמצא באיזה בועה תאורטית. הזוהר אומר מהו הנביא אם לא מי שמכיר את השכינה ומתדבק בה תמיד לפי האופן שבו השכינה באותו עת זה הרי כל משמעות הנבואה. אז אם עכשיו השכינה וישראל במצב של טומאה מאיפה יקבל הנביא נבואתו אם לא יעבור דרך זה מקודם, הושע היה חייב ללכת בדרך אשת זנונים להגיע אל השכינה כי שם היא היתה באותה שעה
הושע עצמו אומר את זה להלן אין אפוד ואין תרפים
ענין מספר בני ישראל לפה שייך לענין הזריעה בארץ, בגלל שישראל בארץ כמו זרע אז כאשר נאמר ופקדתי וכו׳ היינו שיהיו ערירים כמדבר, ולכן כאשר הנבואה חוזרת לטובה יהיה מספרם אשר לא ימד, היינו יזרעו ויצליחו יותר מן המשוער בדוגמה.
הנבואה בתחילת הספר נראה נאמר כבר בגלות, שיתקבצו ועלו מן הארץ
יש גם הושע בן אלה. מעניין שהמנהיג הראשון של אפרים והמנהיג האחרון שלה לשניהם קראו הושע.
מעניין אם זה המקום של פתח תקוה
זה עוד ראיה לקשר בין הושע ליהושע
Monday, January 08, 2024 • כ״ז טבת תשפ״ד
אוי למה הפרכת את הפירוש שלי …
מטריד זה בעיני המתבונן…. מה שהאשה עושה גם מטריד …
זה לא שהוא באמת עושה כך רק שהוא עושה ריב כלומר טענה שכך היה ראוי
אבל כמובן ההנחה פה זה שבכח הבעל לגרש את אשתו … בימינו האשה הזאת היתה יכולה להפשיט אותו ערומה לקחת הצמר והכל ולתת למאהביה..
.
אני חושב שהם סתם מתעקשים להיטרד
זה טרנד
ברור שזה כתוב ציורי ויפה..זה הרי שירה..אבל הוא טוען טענה ממש נכונה אני לא יודע מה בעייתי פה
אני נותן לך הכל ואת הולכת לזנות…נראה איך תיראי בעיניהם בלי הכסף שלי
להפשיט ערום אגב הרבה פעמים הכוונה שיקח ממנה הבגדים היפים ששילם לה, זה גם נוסח במסכת כתובות הרבה פעמים
זה לא שהוא יפשיט אותה וי
כלומר לאו דווקא , אם אין לה משלה אז תישאר ערומה…
כי אתה אומר? אז אל תגיד ..
ברור, ביום היוולדה לא היה לה כסף לקנות לעצמה
בכל מקרה אני בעד שיעשה לה כפשוטו
לא רואה מה בעייתי
אם צריך כמובן…רק מידתי
כמובן כל המוטרדים לא מוטרדים מהמציאות הזאת שקורה בפועל רק משירה בפסוק הם מוטרדים, זה אותו טרנד
יש איזה דבר שאסור לבעל לכעוס שאשתו בוגדת שהוא אלים אם הוא כועס, הזיה כזו
וזה באמת החוק בימינו בכל המדינות ה״מתוקנות”. זה אפילו לא נחשב נזק כספי או נפשי. בעולם המתקדם הזה שעל לקרוא למישהו בפרוינאון הלא נכון הולכים לכלא אשה שבוגדת לוקחת מהבעל הכל ויש ממש חוק שאסור לו לתבוע על זה כלום
אז אני לא כזה מתלהב מזה שהפסוק לא יפה…
מגיע לה כי היתה פמיניסטית מדי 😂
אני עדיין לא השתכנעתי אגב .. בוודאי זה הציור אבל אם זה מכוון לצעדים מעשיים אני לא בטוח שהכוונה שיעשה מילולי
כמו ש״כי תראה ערום וכיסיתו” זה לאו דווקא שהעני ממש ערום
אם כי כן זה באמת היה לפעמים במצב העוני ממשי…
אה מהגלות אני באמת מוטרד, אם זה היה כוונת המאמרים להקשות שזה אלים אני מסכים …דיברתי על המשל, חשבתי שעל זה קשה להם…
כאילו, אני לא בטוח שהמשל הזה מצדיק את הגלות או החורבן. אבל כוונת הנביאים היה שזה יסביר על ידי המשל שתראה שזה אכן צודק כפי שאתה מסכים במשל. אני רק חושב שהמשל לא דומה לנמשל…
זה תלוי הרי מה הסביבה במשל…
הנביא לא התכוון לשואה גם הוא היה מסכים שזה לא מידתי
גם הקב״ה בעצמו לא התכוון זה יצא מידי שליטה
אולי זה המשל…שהבעל כעס מדי הוא כבר מזיק גם לעצמו אבל שוכח לחשוב כי כועס מדי…
אבל אלימות במשפחה זה לא נורא כמו גלות לא צריך להגזים…
לפעמים זה נסבל בסוף…
הגלות הזו לא…
כאילו בלית ברירה זה כן…
אבל זה לא אותו גודל של בעיה…
העולם בכלל זה אלימות במשפחה
אנשים מתים וחולים ויש תאונות ומלחמות ואיזה ברירה יש לנו צריך לחבק את העצים
אבל אולי אני צריך להיות בעד הפמיניזם הזה במשל..זה בעצם הרעיון הציוני….
מה שפה זה לא בדיוק אלימות במשפחה כי זה כזה מוזר שהוא חצי מגרש אותה אבל רוצה אותה בחזרה , אלימות במשפחה זה בדרך כלל שהבעל לא רוצה לגרש הוא רוצה שתהיי פה ותסבלי … זה יותר מורכב פה
נשתנו מנהגי הבעלים האלימים
בקיצור אני לא בטוח שהמסגרת המודרנית הזו של אלימות במשפחה יסביר פה…
כן, זה השאלה, אם זה כן לפי מנהגי אותם הימים, זה לא לפי הלכה זה וודאי, כבר ירמיהו העיר על זה ..אבל לאו דווקא שהבעלים נהגו אז כפי ההלכה
אנושיות של אנשים מאד כועסים ובוגדים, השאלה מה היו עושים הכועסים….לא מה החברים שלהם היו אומרים שיעשו בשקט ומתינות..כאילו מה המוסכמה הספרותית בכאלה מצבים
השאלה שלי אם מה שהושע מתאר על כל צדדיו היה נחשב נורמלי באותם הימים לפי הציפיות של בעל נורא כועס או שזה לא נורמלי גם אז, אם בצד הכעס ואם בצד הרצון שתשוב
מה אתם אומרים על הפסוקים הראשונים בפרק פה איך נכנסו והיה מספר בני ישראל וכו׳
אתה כמו המאור עיניים התורות ששכחת שאמרת הם הכי טובים 😀