Tuesday, July 09, 2019 • ו׳ תמוז תשע״ט
אבל אם הוא מורד מה הוא אומר שהוא לא חטא לו בכלל
יש פה שני רמות שונות שמתערבבים וצריך לנסות להבין מה קורה. הסתכלות אחד מן המבט המאוחר וגם הנבואי שבו דוד נמשח אחר שאול וזה הכל מה׳ ולכן אין מה ששאול יתערב פה כי דוד לא עושה על פי עצמו אלא על פי ה׳.
ועוד רמה זה מה המבט של אותו הזמן ומה המבט של שאול עצמו שלא ידע מכל סיפור המשיחה כמו שנאמר ושמע שאול והרגוני וכנראה בסוף אכן לא שמע. והפסוק כדרכו ברוב המקומות לא מבחין בין שני ההסתכלויות הללו הוא לא טורח להסביר לנו מה חשבו באותו זמן של הסיפור ומה חשב שאול בעצמו
ואפשר לפרש כמו רשי שבכריתת המעיל הבין שאול שזה נבואה ולכן לא רדף אחרי דוד אז עוד, כי שמואל אמר לושזה סימן שמי שיכרות מעילו יהיה מלך
אבל עדיין זה לא מהלך שיכול להסביר הכל
*משל הקדמוני*
הפירוש בענין זה הוא כנראה כדלהלן. לפעמים מישהו רודף צדיק. והדין נותן שהצדיק יקבל את נקמתו מהרשע. אבל הצדיק אין ראוי לו לעשות נקמה, גם כשזה מוצדק זה סוג של רשעות והצדיק הוא עדין ולא יכול לנקום. וזה כנראה גם הסיבה שהרבה פעמים רשע מכתיר את הצדיק. אז המשל (פירוש משל במקרא פתגם, לא משל ונמשל. ספר משלי הוא ספר פתגמי חכמה לא ספר של משלים ונמשלים, אפילו שיש בו גם משלים ונמשלים. וכן בבלעם וישא משלו ועוד הרבה) הולך שהצדיק אומר לרשע כך. בסוף אתה תסתכסך עם רשע אחר, והוא כבר ינקום בך, ואז אני כבר אקבל את נקמתי ממך גם אבל היד שלי תישאר נקיה. מרשעים יצא רשע וידי אל תהי בך. וגם שזה נראה שבסוף הרשע מת רק כי היה לו מריבה עם רשע אחר, תדע שזה בעצם נקמת הצדיק, אבל ככה הסדר שרשע יוצא רק מרשעים וגם ענוש לצדיק לא טוב אפילו כשזה מוצדק הצדיק לא יכול לענוש בעצמו.
משל הקדמוני מפרש רשי התורה ומצאו איפה זה רמוז בתורה בענין הרוצח בשגגה. אבל הפשט פשוט משל קדמון ועתיק. אולי משל מבני קדם.
וזה אגב מעניין כי בסוף נאמר על דוד לא תוכל לבנות הבית כי דמים הרבה שפכת. ופה הוא זה שאומר שלא יכול לשפוך דמים אפילו במקום שזה מגיע. ובעצם גם פה הוא הורג בפלשתים כל הזמן. אז כנראה שזה לא ממש שהוא לא יכול לנקום בכלל אלא שלא יכול לנגוע במשיח השם כי שאול בסופו של דבר הוא המלך שנמשח מהשם וזה לא ראוי שדוד הצדיק ינקום בו אע״פ שמגיע לשאול.
*ויך לב דוד אותו*
בשפה שלנו אומרים הוא התחרט.. המצפון שלו התעורר ואמר שלא היה ראוי. אבל המקרא יש לו שפה מאד ציורית כאילו הלב הוא יישות קיימת שמכה באדם. וכך צריך להבין גם כל ענין הרוח רע שהיה לשאול וכו׳. בשפה שלנו אומרים היה לו דכאון, הכל פנימי בתוך האדם, אבל בעולם המקרא אין דברים מתחילים מתוך האדם זה איזה רוח שירד משמים ועשה לו דכאון.
הספר של קוגל שאני מצטט פה לאחרונה מאריך על זה ולפי דעתו זה שינוי שנעשה במציאות או בתפיסה, אני לא יודע אם זה באמת שינוי גם היום יש אנשים שיאמרו מי שיש לו דכאון או משהו שזה דיבוק וכדומה. יש מדענים שחושבים שזה משנה אבל זה יותר שפות. אבל זה מגיע גם לנבואה כי מה שאנו נקרא התעורר יקרא הפסוק פעם בו רוח ה׳. זה יותר אמונה או דרך להבין את העולם ואפשר להאריך בזה.
אני חושב שבאמת גם הגבורה הוא באמת בא מאת השם
זה לא משל. להיפך מה שאנחנו קוראים גבורה הוא משל…
כאילו שניהם משלים ושניהם לא משלים
The Great Shift: Encountering God in Biblical Times
https://www.amazon.com/dp/0544520556/ref=cm_sw_…
אתם צריכים כולכם לקרוא את הספר ולהגיד מה אתם חושבים..
קודם כל הספר ההוא הרבה יותר מעניין ממה שכולם חושבים..
זה לא הוורט של הספר בכלל רק משום מה לא מצליחים להבין
שנית הספר הזה מנסה להסביר שאלה אחרת לגמרי שהוא בערך למה יש נבואה במקרא ולא אחר כך
לכן אני חושב שחשוב להצביע על כיצד זה תואר פעם וכיצד השתנה התיאור..
הוא קצת ארוך מדי הספר עם כל מיני הרחבות לא ממש קשורות וגם הוא לא מפתח התאוריה שלו יותר מדי, אבל זה מצרף כל מיני חוטים שמאד מעניין לחשוב
Sunday, January 29, 2023 • ז׳ שבט תשפ״ג
שאול מתחילת הסיפור לא יודע להסתדר במדבר, אתונות אובדים לו הוא צריך נביא שיחפשם לו, דוד אובד לו הוא מחפש אותו בין צורי היעלים ותמיד בדיוק מפספס אותו. בערים הוא יכול להסתדר כמו למעלה כאשר היה דוד בקהילה עיר דלתיים ובריח. אבל במדבר פתוח הוא אבוד. או הולך ומתנבא בבור ברמה.. אפילו במדבר זיף הוא לא סומך על האנשים שם שימצא את דוד ומזהיר אותם שיגידו לו בדיוק כי ערום יערים דוד.
לגבי דואג האדומי, כנראה הוא היה מהסוג של געווארענער איז ערגער פון א געבארענער. כל עבדי שאול בני ימיני כבר הבינו שלא תמיד צריכים לעשות מה שהמלך רדוף הרוחות אומר. אבל כאשר שאול כעס על כל העבדים דואג דאג שיזרקו אותו הוא הרי לא ימיני מקורי הוא אדומי, אז הוא זה שמסר את דוד. וכן בפירוש המלך מצוה להרוג את הכהנים וכל העבדים אומרים נו נו אבל דואג מקיים בהתלהבות את המצוה
לגבי אחימלך בנוב, דואג אמר ששאל לדוד באלהים אבל בסיפור לא כתוב כלום מזה. אולי זה שמסר לו החרב שהיה אחורי האפוד נחשב שאלה באלהים.
או שדואג ראה את הכהן מתעסק אחורי האפוד אז הבין שהוא שואל אבל באמת סתם מסר חרב
לעיל אמרתי שהכתוב מאשים את שאול עצמו ברדיפת דוד, אבל בפרק כד של היום רואים שדוד כן יש לו את התאוריה של הגבאים, למה תשמע את דברי אדם לאמר וכו׳
כבר הפעם השני שכורתים כנף מעיל של שאול, ולמעלה היה ערום לגמרי, כנראה זה הכל סמל שהלבוש מלכות שמסמל את המלכות נלקח ממנו
‘וידי לא תהיה בך׳ זה חלק ממשל הקדמוני? או שכפל את עצמו
להיפך ללחום בפלשתים מראה שדוד הוא המלך ולכן חששו אבל לדוד זה דווקא מסתדר
זה כתוב לאחר זמן. .
גם קשה להאמין ששאול אמר לדוד שהוא ימלוך. משמע שזה כבר היה מרידה רשמית, אם כי דוד מכחיש. בקיצור פוליטיקה
יש גם פירוש ציני. דוד הבין שהוא צריך לקדש את “משיח השם” אחרת יקרה לי מה שהוא עשה לשאול. והוא הבין ששאול בכל מקרה ימות כמו שאומר להלן, והוא יקבל את המלוכה מבלי ללכלך את ידיו ומבלי לערער על עצם מוסד המלוכה
לגבי ראש חדש – ראיתי במכלתא החודש הזה. שגויים מונים לחמה וישראל ללבנה. שמשמע לי שם שאומר שלישראל יש חג ראש השנה/ראש חדש פעם בשלושים יום ואילו לגוים רק פעם בשנה. נראה שלפי זה ראש חדש צריך להיות במקום ראש השנה.
אבל לא חייבים להיות ציניים. גם באמת הוא האמין בזה וזה באמת הרבה יותר טוב. דווקא להיפך מי שמערער על המוסד ובסוף נהיה הרבי בעצמו יש לחשוד אותו בציניות…דוד הוא רציני יש משיח השם ונכון גם אני נמשחתי אבל זה דווקא אומר שאני לא צריך לדחוק את הקץ , זה יגיע לבד אם אני באמת משיח, בינתיים הוא המשיח ואפילו שהוא לא בדיוק מושלם אסור לפגוע בו
נראה שאנשי קעילה היו בצד של דוד לכן קראו לו
רק אחר כך השם אומר שיפחדו וימסרו אותו
זה דווקא היה בהסכמה עם הבן…
האב היה הבעיה…
זה כנראה היה באמת פספוס שיונתן מת
לכן דוד בכה כל כך
היה יכול להיות שלום
באמת היו גבאים כמו דואג, אולי אבנר, אבל הם היו גבאים רעים בזה שהם הקשיבו ליצר הרע של הרבי .. אם דואג לא היה הרשע הוא לא היה צריך לעזור לשאול בכעסו. זה אולי מסר לגבאים בכל הזמנים… זה לא שהגבאים רעים והרבי טוב זה שהגבאים הרעים עושים את הרע של הרבי והגבאין הטובים מפייסים אותו כמו יונתן נגיד
בדרשה השנית של דוד המקבילה לזה הוא במפורש אומר אם השם הסיתך..ואם אדם. רק לא מובן
דברי *אדם*=דואג *האדומי*
שאול תמיד היה טוב בלעשות תשובה כאשר זה כבר היה מאוחר מדי