Wednesday, June 19, 2019 • ט״ז סיון תשע״ט
הלימוד העיקרי מהפרק הוא שכל אחד יכול להיות נביא
הגם שאול בנביאים, ומי אביהם..
באופן כללי זה מתאר את המלוכה כמהפכה באישיות של שאול
כמו הסיפורים החסידים שכשנעשים רבי מקבלים מוחין אחרים לגמרי
ונהפכת לאיש אחר
אגב רואים פה שאבא של שאול אכן הבין שהוא בטלן.. נטש את דבר האתונות ודאג לכם מה אעשה לבני.. שוב פעם שאול הלך לחפש משהו ונאבד..
משל פירושו פתגם. הפסוק מתאר פתגם עממי שנעשה כל פעם שמישהו לא צפוי נהיה משהו “הגם שאול בנביאים”
החיל אשר נגע אלהים בלבם
יש לי חלום לעשות כזה חיל..
שאול חלם..
כנראה שזה נכון שכאשר אדם נעשה מלך הוא נהפך לאיש אחר
זה מוזכר בספר בראשית אבל זה סותר המקום של פה
וזה לאו דווקא אומר שנהיה צדיק .. רק כמו שההוא אמר דברים שרואים מפה וכו׳. זה מצב שרוב בני אדם לא משערים
שלנו הוא כמו בפרשת ויחי בדרך אפרת היא בית לחם
שהוא בנחלת יהודה. ולפי הפסוק פה זה בבנימין
ויקי מסכם את הבעיה
על פי ספר בראשית נקברה רחל בדרך בית לחם: “וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם”[1], וכן: “וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם”[2]. פסוקים אלו תואמים את המסורת המקובלת לפיה נמצא קבר רחל סמוך לבית לחם, מדרום לירושלים.
לעומת זאת, בספר שמואל א׳ מסופר שקברה של רחל נמצא בגבול שבט בנימין[3], שעה שהעיר בית לחם שוכנת בנחלת שבט יהודה ולא בגבול נחלת בנימין.
מקור נוסף המצביע על כך שקבר רחל נמצא בצפונה של ירושלים, הוא הפסוק בספר ירמיהו: “קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה”[4]. רוב מפרשי התנ״ך זיהו את ה״רמה” בפסוק זה, עם הרמה המוזכרת בספר ירמיהו כמקום כינוסם של גולי בבל על ידי נבוכדנצר השני[5]. התיאור לפיו עוברים בניה של רחל ליד קברה בדרכם לגלות מוזכר במדרש בראשית רבה: “מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת. אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור דרך שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים”[6].
ניסיון ליישב את המקורות המקראיים נעשה כבר במדרש בראשית רבה[7], וכן שני לפרשנות מלווה בהנמקות בזמננו[8]. פרשנות אחרת לסתירה בין הפסוקים היא שהמילים: “גבול בנימין בצלצח” אינן מכוונות לנחלת בנימין, אלא למקום בקרבת קבר רחל בשם זה (יש המזהים אותה עם חרבת צליח שבקצה בנימין. כ-2 ק״מ מצפון לקבר רחל). מקום זה, המצוי על כביש דרך חברון, בסמוך לפניה לשכונת הר חומה, היה אתר מקודש לנוצרים ולמוסלמים. יש הרואים במקום זה את מקום פטירתה של רחל (שאינו זהה למקום קבורתה) ומקום הולדת בנימין, והמסורות המקומיות תומכות בכך. לפי זה מתפרש היטב השם ‘גבול בנימין׳ על שם הולדת בנימין, אף שהוא בנחלת יהודה[9]
מי אומר שזה דברים טובים מה שרואים…
יש גם דברים שאנשים שאינם מלך רואים יותר טוב ממלך…
אבל פה יש כבר חבל נביאים שלם, ולא כולם היו מנהיגים. אז זה גם את זה אבל גם נבואה בתור נבואה לכשעצמב
כמו שאומרים היום הזעיק את הצבא
גם בביטוי היום זה כך. עשה אזעקה ועל ידי זה נאספו
כל הנבואה הזו תמצא שני אנשים ואז שלשה אנשים זה רואה כזה.. כאילו סימנים אבל לשם מה
נראה מהענין פה שגם הקרבנות שייכים להתנבאות.
וכמובן המוזיקה
אשר נגע אלהים בלבם זה לא דימוי זה כמו שכתוב
לגבי הגורל. פה זה ברור שהגורל בא בכדי לפייס דעת העם שלא יהיה להם טענות למה הוא ולא הוא .
וזה מראה לעיני כל שזה מהשם. כמו שהוא אומר הראיתם שבו בחר
תזכיר לי שנה הבאה לפני פורים לעשות תחפושת של חסיד קאצק עם כרוב וחבל..
באמת מעניין שרשי מדבר על הסופר ולפי הגמרא שמואל כתב ספרו
הוא היה בחור יפה ומופנם
אבל נראה לי שהכשלים בהנהגה שלו גם נבעו מזה. הוא היה רגיש מדי וכעס ודכאוני כמו שקורה לאנשים כאלה. נראה בהמשך אם הפירוש הזה עובד …
לפעמים אנשים מאד מופנמים וצנועים כשהם מנהיגים הם עם הכי הרבה גבורות, כי הם לא מבינים אנשים אחרים ופשרות
מה באמת עם שכמו, זה יכול להיות כמו שאומרים ער האט ברייטע פלייצעס.
(8) ספר קהלת יעקב – ערך שא
שאול המלך היה ניצוץ מיסוד דעולם התהו, שנטל חלק מלכות ועכבו קצת לעצמו כדי שלא תשבר, וכן היה לו מלכות דוד זמן מה, עמק המלך שער עולם התהו פרק מ״ו, וכן כתב הרב בעץ חיים שער הנקודים פרק ד׳ שזה שאמר בשאול (שמואל א׳ י׳ כ״ב) הנה הוא נחבא אל הכלים, סוד הכלים שנשברו, שבכל הכלים לא נשאר אור כי אם הרפ״ח ניצוצין, וביסוד נשאר אור אחד בכלי שלו לצורך המלכות, ומשם היה נשמת שאול, ועל כן זכה למלכות, ובפרק מ״ח כתב דשאול היה ניצוץ מהוד דבינה, ועל כן היה (שם פסוק כ״ג) משכמו ומעלה גבוה מכל העם, רומז לבינה שהוא למעלה מכתפין, ועל כן לא היה בו שום דופי, כי בבינה אין שום מגע נכרי, ועל כן נמשח על ידי שמואל שתיקן ההוד, והוא היה מבחינת הוד דבינה, כמו שאמר ונקרע ממלכותו על ידי שלא שמע לשמואל, שאמר לו (שם פסוק ח׳) שבעת ימים תוחל מלהעלות העולה, שרצה להעלות למעלה מז׳ ימי הבנין לבינה להעלותו מבחינת השבירה, ועיין מה שכתבתי בסמוך אות ג׳ סתירה לדבריו:
פה הסוד של שאול אבל צריך להבין את זה..
רציתי להעתיק משהו מר מוטל על לימוד תנך שהיה בגליון של שבועות. תגידו אם אתם מסכימים
ועל דרך זה דור זה מיוחד הוא בכך שבזמן הזה יכולים
ללמוד פנימיות התורה מה שלא למדו בדורות
הקודמים, וגם זה הוא מהעניינים המיוחדים שבדור זה
ומתכסיסי המלחמה נגד היצר הרע , כי פנימיות התורה
נותנת לאדם השקפה בהירה כל כך. ואמנם עיקר ההצלחה
בפנימיות התורה הוא האור שבו, שניתן לומר שקונים
ומקבלים נשמה חדשה, וזהו דבר שכבר אי אפשר להסביר.
אבל חוץ מזה קונים מזה השקפה ובהירות. ובדור הזה יש
בעולם כל כך הרבה בלבול הדעת, ואין נצחון גדול יותר נגד
הסטרא אחרא ממה שקונים השקפה בהירה בלימוד התורה,
ובזה מבטלים את כל האפיקורסים ואת דבריהם כעפר
ואפר, שהם מפרשים את פרשיות החומש והנ״ך בדברי הבל
ורוח ואינם מתחילים לדעת איך לפרש אותם, ואילו על פי
פנימיות התורה מקבלים השקפה אחרת על כל דבר.
וכגון בביאור הפרשה של שמשון הגבור לבאר מפני מה
היה נזיר והיה צריך לגדל שערותיו , ומהו ענין מהות
הנזיר . שמי שיודע מקצת מענין המוחין סתימאי ושערות
דאריך יודע שזה הוא מקור הגבורות ושם הוא בוצינא
דקרדוניתא, ומשם באה גבורתו של שמשון , ושם הוא
מקור הבירורין של כל הז׳ מלכין , שכולם בחכמה
איתברירו, ועל כן היה צריך לרדת למקומות של
הפלשתים, ופלשתים הוא בגי׳ תלתלים שכל זה הוא ענין
קווצותיו תלתלים שהם בחי׳ השערות, והפלשתים היו
קליפה שהיו אחוזים בשערות. ובזה יובן הענין מה שכרת
אברהם אבינו ברית עם אבימלך . ועל דרך זה יבואר כל
עניני הפרשה של שמשון הגבור באור אחר לגמרי , ובזה
יבואר מה שהיה משבט דן , שזה היה עבודת שבט דן. וכן
על דרך זה יש לבאר את כל הפרשה על פי חסידות
ופנימיות התורה. וכשרואים את כל מעיינות החכמה האלו
רואים בבירור שהחיצוני הזה אינו מתחיל לדעת כלל מה
כתוב כאן ואינו יודע מה הוא שח והרי הוא עם הארץ
ובור ריק.
וכן יכולים לראות אף אנשים בני תורה שישתדלו לבאר
את מעשי שמשון הגיבור בדרושים וביאורים שונים
כגון שנכשל בתאוות, אבל מכל מקום היה לו מעלה זו
שהיה איש החסד וכו׳. אך כאשר ישמע איש חיצוני
דרושים אלו ילעג מזה ויקשה כמה קושיות על הדברים.
אבל כל זאת הוא מפני שאלו וגם אלו אינם מתחילים
לדעת מה הם שחים, ואינם יודעים כלל מי היה שמשון
הגיבור ואינם מבינים את הא״ב, אשר באמת חרפה ובושה
הוא לדבר דברים כאלו על גדולי עולם. אבל למה צריכין
להיות בקטנות כל כך , הרי יכולים להיות בגדלות, ולדעת
קצת מהנעשה בעולם, ולדעת לבאר את ענין הז׳ רועים
ואת ענין המועדות וענין דור המדבר ודור ההפלגה,
וכדומה, אשר על פי פנימיות התורה כל דבר מקבל פירוש
וביאור אחר לגמרי. אבל כאשר נופלים בקטנות נדחקים
בכמה מיני דוחקים ואומרים דברים אשר אין ראויים אפילו
לחזור עליהם מבית המדרש.
וכפי שזכורני שהייתי פעם במסיבת שבע ברכות במחיצת
מו “ח הגה״צ שליט “א ונעמד שם איזה מגיד לדבר
דבריו בחשיבות התורה, וזה היה בפרשת ויצא , ודיבר
בענין השבח של תורתו אומנותו, ואמר שכן ראינו אפילו
אצל יעקב אבינו הבחיר שבאבות שכל זמן שהיה בבית
שם ועבר אזי מיד בצאתו מבית שם ועבר ח לם חלום גדול
ונפלא שה ‘ נצב עליו ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו,
אבל מיד כשנעשה ‘בעל הבית׳ והיה בבית לבן ועסק
במלאכת הצאן אזי גם חלומותיו היו בעניני הצאן עקודים
נקודים וברודים והעתודים העולים על הצאן . ונראה מזה
שהתורה רוצה ללמד אותנו מה אירע אפילו ליעקב אבינו
כשנעשה ‘בעל הבית׳. והנה כמובן שדברים אלו הם דברי
שטות והבל גמורים שאין לחזור עליהם. ואני לא רציתי
לומר מאומה במחיצת מו״ח הגה “צ שליט “א. אבל מו “ח
הגה “צ שליט “א על אף שהוא ידוע במידותיו הנאצלות
ובזהירותו שלא לפגוע באנשים, מכל מקום לא היה יכול
להתאפק ואמר לו שיעקב אבינו נעשה בבית לבן הרבה
יותר גדול ממה שהיה קודם, ולא נפל כלל ממדריגתו.
ואצל מגיד זה היה זה דבר חידוש ולא הבין כלל מה פסול
היה בדבריו . אבל באמת יש לתמוה עליו מפני מה לא
פתח מעולם את העץ חיים שער העקודים ושער הנקודים
ושער הברודים, ואף אם לא ילמד בזה מכל מקום יפתח
את הספר ויראה מה שנעשה כאן.
אבל מאחר ונזכר ודברנו על הגורל בספר יהושע רציתי להוסיף פירוש חדש לגורל שלמדתי מהספר של נאסים טאלב
והוא שבני אדם גרועים מאד בלעשות דברים חדשים. אנשים נורא מקובעים בסדר שלהם ובחשיבה שלהם. ואפילו כאשר מבקשים בפירוש מבן אדם תעשה משהו אקראי הוא לא מצליח ויש ניסוים שמבקשים מבני אדם לבחור מספר אקראי ואפשר לצפות פחות או יותר המבנה שיבחרו כאילו באקראי.
וזה מוביל להרבה בעיות כי הרבה בעיות הפתרון שלהם נמצא במחשבה חדשה. או במשל פשוט למשל אם כולם שואבים מאותו הבאר בסוף הוא ייגמר והעצה הוא למצוא תמיד מקורות אחדים ולגוון אבל גם אם מנסים לגוון בכוונה בדרך כלל בני אדם לא מצליחים ונתקעים באותם הרגלים
ולכן עצה אחת זה להכניס אקראיות מכוונת למערכת. ולמשל אותם האינדיאנים שבחרו מקורות המים לפי איזה דרך העץ הולך או משהו זה אכן אקראי לגמרי. אבל האקראיות הזאת הוא טובה גדולה כי ככה האדם משתחרר מהחשיבה המוגבלת שלו וזה מוביל אותו לנסות מקומות חדשים לגמרי
וכן בענין הנהגה כל דבר שבני אדם מסדרים בסוף חוזר על עצמו וסובל מאותם בעיות. אם עושים גורל ייתכן שימצא איזה בחור נחבא אל הכלים שאף אחד לא דמיין שיכול להיות מלך אבל הוא מלך יותר טוב כי הוא מכיוון חדש לגמרי.
וכנראה זה לא מקרה שדווקא שאול הוא המלך שנבחר בגורל כי שאול בגימטריא פורים וכו׳
זה דבר גדול השאלה הזו. בוודאי שווה להיות מלך ושווה הכל בשביל זה. כל האנשים הגדולים שלחמו ועשו כל מיני עוולות בכדי להיות מלכים או מנהיגים זה לא סתם. זה ממש התשוקה לדעת כזה גבוה ‘משכמו ולמעלה׳, ובוודאי מי שיודע התשוקה לדעת אלהים יכול להמציא לעצמו שמותר לעבור על כל עבירות שבתורה עבור זה. וזה לא סתם שאנו מכירים מן התנך ועד ימינו סיפורים כאלה ואנשים חושבים שזה סתם רדיפת כבוד אבל בני אדם גדולים לא עושים עבירות עבור כבוד. רק שבאמת יש פה פתח לטענה זו כי זה הדבר הכי גדול הדעת הזו שמקבל המנהיג ולכן נדמה להם שכל העבירות הם לשמה
אבל הכשל פה הוא כמו שיוסף אומר לפרעה וכמו שדניאל אומר לנבוכדנצר. הדעת שניתן למלך הוא לא עבור עצמו הוא עבור כל המדינה. אשר האלהים עושה הגיד לפרעה לא כי סתם הוא רוצה שפרעה יהיה חכם זה כי פרעה אחראי על העם והוא חולם נבואה בכדי לעזור להם. וזה לא סתם. אם אתה רבי אתה צריך לדעת ששום דבר תורה ששום מחשבה ששום נקיות הלב שלך שום דבר לא שייך לך כל המדרגות כולם שייכים לעם. וזה מאד קשה כי זה באמת השגות שאין לאף אחד ושכמעט אי אפשר לספר אותם אבל עדיין אפילו אחד מהם הוא לא עבור המנהיג אלא עבור כולם והוא צריך למסור את נפשו למצוא הדרך לספר את זה לכולם ולעזור לכולם עם זה וזה היה הסוד של דוד
הגמרא אומרת דוד גליא מסכת שאול לא גלי מסכת. שאול השאיר השגות לעצמו כי הבין שהוא משכמו ולמעלה גבוה וזה נכון אבל זה טעות כי דוד אמר אני למטה מכולם והכל אני אספר לכולם.
יש סיפור של הבעשט שהתפלל שמונה עשרה באריכות והתלמידים חשבו נו הוא מאריך בינתיים נלך הביתה ונשוב עד שייגמר אבל כאשר חזרו ראו שהוא כבר סיים מזמן ומחכה להם. אז שאלו אותו הרי כשאנחנו פה אתה מאריך אז למה כשהלכנו סיימת. אז ענה שזה משל של פירמידה וכו׳. בקיצור אפילו שהיה נדמה להם שהוא הצדיק שמתפלל והם סתם החסיידים, באמת הוא התפלל איתם והם איתו זה לא שהוא היה בעל מדרגה לעצמו אלא הכל היה של כולם
זה מסובך ההולך רכיל הזה
אני לא מתכוון שמגלים הכל כמובן צריך לשמור על, דברים יקרים נכון. אלא אני מתכוון בעיקר שלא יהיה ישות של אני שומר את זה עבור עצמי
האריזל כנראה מדבר על פרדוקס זה, אם כי על פי פשוט זה שתי שאול שונים… אבל צריך לעיין עוד
Thursday, June 20, 2019 • י״ז סיון תשע״ט
תכלס הוורט של אותו ליטאי שיעקב אבינו נהיה בעל הבית הוא באמת שטות ..
אני לא לגמרי יודע מה הוא מתכון. כאילו יפה שיש סוד אבל מה עם הפשט? אבל חושב שיש משהו שהוא כן צודק גם בפשט שהרבה רעיונות של אנשים הם סתם חשיבה טיפשית בלי לחשוב על שורשי הענינים, לא משנה אם השרש הוא קבלה או משהו אחר, לפלפל שיעקב למד ואז נהיה בעלעבאס אבל יש מעלה ככה או ככה זה באמת טיפשי
לא יודע על מי הוא חושב כשאומר אפיקורסים? מה הוא חושב על מינצברג למשל?
Sunday, January 08, 2023 • ט״ו טבת תשפ״ג
היום י או ט? בכל מקרה השמטת ט..
Monday, January 09, 2023 • ט״ז טבת תשפ״ג
אבל זה נכון, התעוררות הרוח על שאול מתואר כמו שופט
וגם כל הסיפור מחר איך הוא חורש את הבקר שלו ופתאום באים לו שיעשה מלחמה זה ישר סיפור מן השופטים
אבל אני חושב שזה קצת מסופר ככה בדווקא ובאמת זה היה יותר מסודר, כפי שכתבתי
אולי זה באמת המגמה של שמואל שחיבר או רוחו חיברה את הספר
גם כל המעשה הזה עם האתונות זה מספר שופטים שהכל מקרה והתעוררות כזה
אבל אולי האמת הוא שהיה כבר ידוע שהוא הכי מתאים הרי הפסוק מקדים שלא היה בישראל בחור טוב כמוהו
גם קצת מוזר שהזקנים באו אל שמואל שיעשה להם מלך בלי שום הצעה את מי יעשה, זה לא נשמע אמין..
לא שמעתי מעולם באים לומר צריכים רבי ואין מישהו שמתכוונים אליו..
בתחלת פרק ט׳ “איש ימיני” לכאורה זה תואר, כמו שלמדנו למעלה יש “איש ישראל”. ואולי גם “אפרתי” שם תואר כזה. כי כבר כתוב מקודם שהיה מבנימין או מאפרים. (או ששם הכוונה ארץ בנימין), אלא אולי הכוונה שהיה מחשוביהם, מי שהיה מהזקנים או מהממונים. זה יישב גם במגילת אסתר איש יהודי איש ימיני. שהיה חשוב לשניהם. ואולי גם יכול ליישב באמת אפרתי של שמואל. שהיה נחשב שם.
לא בחינם יעקב שם יד ימין על אפרים 🙂
ובנימין היו שמאליים..
לא יודע
א
כאן
אני חושב שבכללות פה המקום היחיד שמבואר ש׳מתנבאים׳ זה איזה פעולה אקסטטית? שלא קשור לנבואה במובן של להגיד עתידות או תוכחות?
אולי אלדד ומידד
אני עדיין לא מבין בכל הספר הזה כלום
אבל באמת, אולי הבעיה של שאול היה שהוא היה מדי תלוי בהשראה. דוד לא כתוב בו שהיה עליו רוח אלהים או נהפך לאיש אחר וכדומה. הוא לחם בין עם השראה בין בלי השראה.. שאול בלי השראה לא היה יכול לפעול..
ובמילים אחרות שאול הוא עדיין בדגם של השופטים, כמו שמואל גם כן
רק שמואל יש לו את הבטחון הזה שהיה למשה, שמתי שיקרא ה׳ יענה אותו
ובטחון זה אין גם לאחד מהשופטים
אבל בטח כי למה איבד את האתונות לכתחילה…
כמו שכתוב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל יי והוא יענם.
נראה שרק פסוק אחד הוא בנוסח הארכאי, השאר כבר כתוב לפי הנוסח המעודכן של ‘נביא׳. רק הסיפור של מפגש שאול ושמואל רצו לספר בלשון המקורית
אבל מה פירוש הפסוק הזה איני יודע. הרי צריך להיות לו פירוש ששאול לא הבין שזה על המלוכה, הכוונה משהו פשוט מה אתם דואגים לאתונות אתם עשירים..
רק כמובן שזה רומז על המלוכה מהמבט שלנו, אבל שאול לא ידע את זה, זה חייב להיות לשון מרומז
כל הענין הזה של רואה ונביא בפשטות הוא רק הערה לשונית. מבקשים לתלות בזה הבדלים באופי הפעולות אבל איני יודע
האמת שגם שמואל לא ידע איפה האתונות.. קונספירציה שעלה לי בקריאה עכשיו… הוא אמר להם דבר בנאלי.. שאביו כבר דואג לו יותר מהאתונות.. הכתוב דאג לספר לנו שזה כבר חשב שאול בעצמו מקודם.. זה סברא פשוטה לא צריכים לזה נבואה..
נו כי בנוהג שבעולם שהם חוזרים לבד
כן את מי יפגוש זה יותר מעניין
אבל גם לא מאד משכנע את הקונספירטר שלי.. בטח שמואל הכיר את האנשים שהוא אומר להם שיפגשו..
ובכלל צריך להיות בזה איזה מטרה בכל זה
נו זה היה הטענה של בעל התניא משהו כזה..
הוא הזכיר האתונות האלה
ואמר שגם זה קרה רק פעם אחת
פרק כב
אהוביי אחיי ורעיי מאהבה מסותרת תוכחת מגולה לכו נא ונוכחה זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור ההיתה כזאת מימות עולם ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו ונהירין להון שבילין דרקיע כ״א לנביאים ממש אשר היו לפנים בישראל כשמואל הרואה אשר הלך אליו שאול לדרוש ה׳ על דבר האתונות שנאבדו לאביו כי באמת כל עניני אדם לבד מדברי תורה וי״ש אינם מושגים רק בנבואה ולא לחכמים לחם כמארז״ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ושבעה דברים מכוסים כו׳ אין אדם יודע במה משתכר כו׳ ומלכות בית דוד מתי תחזור כו׳ הנה הושוו זה לזה ומ״ש בישעיה יועץ וחכם חרשים וכן משארז״ל ונהנין ממנו עצה ותושיה היינו בד״ת הנקרא תושיה כמארז״ל יועץ זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים כו׳ שסוד העיבור קרוי עצה וסוד בלשון תורה כדאיתא בסנהדרין דף פ״ז ע״ש בפרש״י:
אגרת הקדש שבתניא
לא יודע מה הטענה שלו בדיוק, אבל תכלס לא נראה לו המהלך הזה
הוא כנראה הראשון שאמר ‘אני לא יודע, וכי אני נביא..’
פעם שאלתי על זה..
הוא טוען שאיך אני אדע מה יהיה בעולם, אני חכם יכול לייעץ עצות בעבודת ה׳ לא במה תשתכר. היה יכול להגיד אני לא יועץ עסקי אם הייתי הייתי יודע את זה אבל אני לא מומחה לזה
שמואל כנראה כן היה מומחה גם למציאת אתונות
התניא יגיד שהוא גם לא יודע מי מנצח במלחמה בלי נבואה. שמואל כן ידע כי היה נביא.
אבל אני לא יודע, כל הסיפור מוזר. מה שמואל עשה עם הזמן שלו לפי הסיפור הזה היה אדמור. נתן ברכות וניהל טישים.
והבנות היו מדברות על זה בשער..
בכלל שמתי לב שהמון סיפורים עם מה הבנות חושבות. אחר כך הבעיה הגדולה של שאול זה שהבנות שרות לדוד..
לא ראיתי בסיפורי חסידים שהבנות הלכו לטיש והתלהבו 🙂 מסתמא זה קורה רק מצנזרים
זה בכלל קשה פה, איפה העיר הזה. הנער אומר שזה עירו של שאול ואז בסיפור משמע שהוא הגיע שם באותו יום
של שמואל
אה אולי
השאלה איפה זה ארץ צוף
ומה בסוף הביאו לו את רבע השקל? לא כתוב. שמואל בדרשה שלו בהמשך אומר שלא לקח מהם חמורים
ויש הגמרא הזו שלא נהנה כשמואל, אני לא בטוח אם זה הפשט. מה גם על המנה שלו בסעודה הזו הוא שילם?
הם היו עוד מהימים של “לפנים בישראל “. אפילו שמואל עצמו כבר התעדכן…
לפי הדגם של סיפורי הצדיקים הייתי מצפה שכאשר הם שואלים את שמואל איפה בית הרואה שיענה מה פתאום אין כזה דבר רואה הוא סתם נוכל…
יש מדרש שמבקר אותו על הגאווה כאילו באמת. לא שהמדרש מציע מה אחרת היה עליו לענות.. ובאמת זה עונה הרדק
היה יכול לענות כמו יוסף “בלעדי אלהים יענה”
כן. החידא אומר הפירוש הזה בערך. אבל הוא מוסיף שאפילו הכי זה נחשב גאווה ומכאן זה נלמד חומר הגאווה… ( ראיתי בדיוק במקראות גדולות ..הוא אומר שארי אומר שרואה זה מדרגה נחותה מנביא ושמואל באמת היה נביא)
אבל בלי קשר להסבר של גאווה. המדרש שם לב למשחק ספרותי יפה שפה הוא הרואה ואחר כך אצל דוד על תבט אל מראהו
אולי זה מסר יותר רחב לפי הפשט
גם לא מובן לי באיזה שלב היו קוראים לנביא רואה. כבר בחומש זה נביא. זה מוזר
אבל זה יכול להתאים לתזה של זמן חשוך בין יהושע לשמואל, שאז לא היו נביאים בדיוק ולא ידעו אפילו השם הנכון של זה
Tuesday, January 10, 2023 • י״ז טבת תשפ״ג
אבל צוף זה שם אדם ועל שמו נקרא ‘צופים׳? חשבתי צופים זה כמו מצפה מקום גבוה שממנו אפשר לצפות
לפי הדרש שלי ששמואל צריך להחזיר קול ומראה של נבואה אז רמה זה הקול כמו שכתוב קול ברמה נשמע, וצופים זה הצפיה..
מעניין שאין אדם שנקרא רמה או משהו כזה. פן יאמרו ידינו רמה 🙂 גם שמואל היה גבוה..
שאול