Sunday, November 15, 2015 • ג׳ כסלו תשע״ו
תודה לכולם באמת על הסיום, רק אני רואה סיום שלם עשינו ולא עזר לי שאלמד ביום שלאחריו..
לגבי הערבית אני אשמח.. נו יאנקל תעשה לי שיעןר..אני עוד באמצע ללמוד צרפתית קודם אבל והמב״י
> זלמן לייב סטרולאוויטש
> ייתכן אפילו שהם לא ראו את זה כאל אחד נגד האחר. אולי הם באמת כיבד
גם לי היה נראה ששבו את הארון אבל לא הרסו אותן אדרבה חשבו להשתמש בו וכדומה
הארון הזה גם צריך הסבר מהו מאיפה הוא מגיע ולאן הוא הולך
יש לו הרבה מיתולוגיה
Monday, November 16, 2015 • ד׳ כסלו תשע״ו
יש גם יושב הכרובים..
בתפיסה של הנביאים היה חשוב שיהיה לאלהים גלגלים אחרת איך הוא מגיע לכל מקום אלא יש לו רכב מהיר שיצורים פנטסטיים סוחבים אותו. . זה הפשט הפשוט של מעשה מרכבה..
אבל זהן ארון נושא את נושאיו
לאחרונה אמרתי למישהו מה הוא חושב כשהוא קאך זיך והאופנים וחיות הקודש..
אופנים זה wheels.. הם עושים קול כשהרכב נוסע מהר כמו רייסינג קאר..
אבל בוודאי כבר הופשט, עכפ גם מרכבת יחזקאל ברור שזה על טבעי, הארון הזה היה ממשי.. רק היה פסח או דוגמא לזה
*פסל
למה אינכם מפרשים ארון casket כמו כל המכריזי לויות..
מה הסתירה? גם אצל אליהו היה מרכבה רק לא נטעה שזה עצמו השם הוא בא אחרי,
גם יכול להיות שאליהו היה לו שיטה אחרת..
גם אצל יחזקאל ברור שהשם זה למעלה מהכרובים וכו
בוודאי זה לא בדיוק אותו ציור
מן הסתם בספרי קבלה כבר הקשו ותירצו..
כתוב אחד אומר לא באש השם וכתוב אחר אומר השם אלהיך אש אוכלה. אלא זה בינה וזה מלכות
משהו כזה
תמיד מנסים למצוא הרמז במקרא להפשטה, כמו גם מה שהזכרת שהשם היה מעל הכרובים ןלא בתןך כמו אצל אחרים, אבל תמיד אנחנו נשארים רק בליטרטור אי אפשר לדעת ממש בפרט דברים כאלה
הרמבם גם מצא הוכחות שכתוב ותמונה אינכם רואים. .
ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו חו
לו
חזל אמרו ששאלו את ישעיה עצמו על כך..
שסותר את עצמו
> יואל יונגרייז
> God sitting on top of the cherubs is not abstraction
הטענה עכפ הןא שזה שונה אם מדמים אותו ככרובים ממש או שהוא רק באוויר שבין הכרובים
כן, זה נשמע שהוא שמע שיש להשם אש וכו כמו ילד ששומע שיש לאדמור לייטס וסיירינס ואז גילה שזה נכון שיש טשערי לייטס אבל זה לא האדמור עצמו הוא יושב בשקט בקאר
באמת קול דממה דקה לא מצינו במקומות אחרים
יכול להיות שבימי אליהו השתנה מנהג המלכים ולכן השתנה מלכותא דרקיעא.. :blush: מהסיפור של רב ששת רואים שזה באמת כפי הסדר שהיה אז למלכים
Wednesday, June 12, 2019 • ט׳ סיון תשע״ט
https://elieliach.com/2019/06/12/%d7%aa%d7%a4%d…
משהו על הארון
כל הסיפור פה הוא פלא שצריך התבוננות. זה קצת חורבן מהופך. החורבן בית המקדש והגלות היה שאנחנו גלינו ממקום השכינה. פה זה הארון עצמו שהוא כבוד ישראל, שבו ממש שורה השם, גלה מאתנו ונשבה בידי פלשתים. וזה נראה שהפלשתים חשבו שבאמת אם הם יקחו אותו אז הארון יעזור להם כמו שזה עזר לנו. וזה נראה שלא לגמרי טעו. כאילו אפשר לגנוב את האלהים. אבל באמת היה בארון קדושה והארון עצמו כביכול פגע בפלשתים שזלזלו בו. וגם בכל המשך הסיפור אנחנו רואים את זה שהארון עצמו היה לו כח והיה הורג מי שלא כיבד אותו
הפלשתים חשבו הנה יש לנו עוד אל אחד, נשים אותו ליד האלים האחרים בבית דגון.
ואנו רואים בפרק ד למעלה שהם קראו לארון עצמו בשם אלהים. ואמרו אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר
עלי יש לו תמיד אותו תנוחה בכל הסיפורים. הוא יושב על כסאו בפתח המשכן. הרושם הוא ממש כמו אדמור זקן כזה הוא עובד השם על כסאו אבל לא באמת שולט בכל מה שהולך סביבו. תמיד הוא על הכסא הגדול שלו. וכשהוא שמע מה קרה לארון נפל מהכסא ומת.
מה הכתוב רוצה מהסיפור של אשת פנחס? זה כמו דומה לסיפור של מיתת רחל. אצל רחל ילדה בן ולפחות היה לה נחמה שהשאירה בן ועדיין קראה לו על שם צערה בן אוני. פה לא ענתה ולא שתה לבה. היא כזאת ממוררת כל העולם חרב עליה ומה אכפת לה שיש לה בן. וקראה שמו אי-כבוד.
הכתוב כאן מספר שאם תלך לבית דגון תראה שיש להם מנהג מוזר לא לדרוך על מפתן הדלת. ומה פשר המנהג הזה? כי פעם באותו הלילה שהיה הארון בבית דגון עשה הארון שפטים בדגון וזרק את ראשו ואת זרועותיו אל המפתן, ולשם כבוד האל שלהם שנרצח שם לא דורכים כהני דגון לעולם באותו מקום
יש כאן הרבה סמליות שצריך לדעת
וזה באמת מעניין כי בבית שני למשל לא היה ארון כלל, ועדיין היה בית מקדש. מוכרח שאז לא סבב הכל סביב הארון. אבל פה להיפך הארון עיקר והוא יכול להתקיים אפילו לא במקומו בתוך המקדש.
נראה קצת מהסיפורים שהסיבה שהארון מכה באנשי אשדוד ובאנשי גת ובאנשי עקרון הוא לאו דווקא בגלל שהם פלשתים רשעים שלקחו אותו. אלא כי כך הדין שהארון הורג את כל מי שאינו יודע להזהר בכבודו ולשמור ממנו מרחק כבוד כראוי. הרי גם אנשי בית שמש להלן וגם עזה נהרגים בגלל הארון והם מישראל אלא שלא נהגו בו כבוד מספיק כראוי ולא לקחו אותו בכתף כמשפט.
וכן אנו רואים מתגובות הפלשתים, הם לא אומרים אנו נעשה תשובה שלחמנו בישראל. הם אומרים הבאת אלינו את הארון להמית אותנו. כמו שאשה השונמית למשל אומרת. או כמו שמנוח ואשתו חששו שימותו כי ראו אלהים. או כמו שיהושע אומר לא תוכלו לעבוד את השם כי אלהים קדושים הוא. האלהים הוא דבר נורא והוא הורג כל מי שניגש אליו ואנשים נורמליים לא יכולים להיזהר בכבודו כראוי בכלל.
זה בעצם הכל פרטים בדין הכללי כי לא יראני האדם וחי. גם אנשי בית שמש נהרגו כי ראו את הארון. לראות את הארון הוא לראות את השם. ומי שמסתכל בו הדין שימות. אלא אם יש לו זהירות נוראה מיוחדת וגם זכות מיוחדת. זהו הסיבה שאסור להיכנס למקום הארון בקדש הקדשים כי הארון ימית אותך כמו נדב ואביהו. רק עם טהרה מיוחדת וכו׳.
ויכול להיות שזה היה גם התוכנית להביא את הארון לשדה הקרב ואז מי שיראה אותו ימות. אבל משום מה זה לא עבד.
ואולי הסיבה הוא בגלל שישראל עצמם לא נהגו כבוד הראוי בארון ולפיכך להיפך זה גרם שיפסידו, כפי שנראה שזה הכל המשך של חטא חפני ופנחס שלא נהגו כבוד הראוי בארון ובמשכן
זה כמו דאשתמש בתגא חלף. שמות השם ודברים קדושים הם יכולים להיות סגולה נוראה. אבל בגלל הכוח העצום שלהם הם גם יכולים להרוג את הצד שלך. זה כמו כוח אטומי לא סתם מוציאים את הנשק הזה בלי זכות וטהרה.
מן הסתם יש תרגומים שאפשר למצוא, תצייני איפה ואפשר להראות
למעלה פסוק כא כב, קודם גלה כבוד מישראל אל הלקח ארון האלהים ואל חמיה ואל אישה. ושוב פעם ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלהים. מקודם השוותה את הטרגדיה כאחד, גם מת עלי גדול הדור גם מתו בניו גם נלקח הארון. ואז סיימה וחזרה שאסון לקיחת הארון גדול הרבה יותר ואין להשוות ביניהם, גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלהים
זקני ישראל – רואים כל הזמן שהיה כאן איזה הנהגה שהיו זקני ישראל. גם בפלגש בגבעה ובכלל. וכבר מספר יהושע הזקנים שהאריכו ימים אחר יהושע. וכבר בפרשת יתרו שמשה הביא את התורה אל הזקנים. וקודם לזה כבר במצרים בסוף פרשת שמות הלך אל הזקנים. וכך במשנה ויהושע לזקנים. אבל נשמע שתמיד היו זקנים שהם היו בפועל המנהיגים, וגם כשהיו שופטים הם שמינו אותם. והמהלך הזה החזיק עד סוף ימי שמואל שאז נעשה המלוכה, אבל אולי גם אחרי זה. גם חכמים נקראים זקנים לפעמים. זה מתאים לחברה שבטית שהזקנים הם שמנהיגים אותו -elders ולאו דווקא תמיד שאלה הם האנשים הכי מבוגרים. יכול להיות זקן שקנה חכמה. אבל עכפ זה מין שכבת הנהגה לא רשמית אבל מקובלת על העם בגלל הנסיון שלהם. בספר של בני בראון על קרלין הוא מדבר על המוסד של ‘זקני החסידים׳ שיש בכל חסידות שהם בפועל קובעים מי יהיה הרבי הבא הרבה פעמים..
ולכן הפשט של ולא יהיה זקן בביתך הוא שלא יהיה בבית עלי מי שיהיה חלק מההנהגה הזאת
וזה מעניין, חלק מדרך הסיפור של הכתובים, שהוא אוהב לספר דברים כלליים מאד דרך סיפור אישי מאד. היה איזה אשה הכלה של עלי שקרה שם כזה לבנה. וזה הדרך של הכתוב לסכם את כל הטרגדיה שהיה פה חורבן שילה. יכול להיות שזה גם דרך ספרותי של התעוררות, תמיד אנחנו יותר מזדהים עם סיפור אחד פרטי. אנה פרנק אחת עשתה סיפור יותר מפורסם מהרבה אנשים שסבלו יותר.
וגם שייך למדרשי השמות של הכתובים
טוענים שזה גם מנהג יותר כללי, היה מנהג פגאני עתיק לכבד את מפתן הבית או בפרט מפתן בית האלהים. אנחנו מכירים את זה מדם פסח ששמו על המזוזה וגם מצוות מזוזה עצמו. ויש פסוק בצפניה ופקדתי על כל הדולג על המפתן. יכול להיות שזה היה דרך כללית של עובדי דגון לכבד את האל שלהם במפתן והכתוב כאן מנסה לקשר אותו לבזיון שלהם שמצאו את האל שבור על המפתן. ואפשר שזה עצמו מהותי כי למה באמת היה נמצא אצל המפתן, כנראה יש בזה איזה סיבה
כך רשי בתחילת הספר הזה יהי איש אחד. הכל לפי הסדר, משה מסר את התורה ליהושע, ויהושע לזקנים, ושופט מסר לשופט, עד שהגיע לעלי, וממנו לשמואל, כמו ששנינו (אבות א א): וזקנים לנביאים:
משמע שרשי מבין שהזקנים כוללים את כל השופטים. אבל משמע יותר שהזקנים היו נפרדים מהשופטים, וזה מחלוקת כנראה אם למנות את המסירה משופט לשופט בשרשרת התורה
יש אומרים שקשור לדגים, פלשתים היו אנשי הים. ויש אומרים שקשור לדגן
כך הוא אומר “, ושופט מסר לשופט, עד שהגיע לעלי, וממנו לשמואל, כמו ששנינו (אבות א א): וזקנים לנביאים:”
יש כאן כמו במצרים, עשה שפטים בהם ובאלהיהם.
‘קשתה ידו עלינו ועל דגון אלהינו׳
אבל זה לא כאילו המצרים הבינו מזה שהאלים שלהם הוא שטויות..
הם הבינו שזה מלחמה, לפעמים האל שלנו מנצח לפעמים האל שלהם..
מעניין שבאשדוד הכו בטחורים אבל בגת ובעקרון גם מתו אנשים ואלה שלא מתו הכו בטחורים
יכול להיות שהם לפחות כיבדו הארון יותר ושמו אותו בבית המכובד שלםה
הוא דווקא צודק אלא להיפך… תורה שבעל פה זה תורת אמך מנהגים מה שהזקנים זוכרים לא איזה משהו מסודר…
מעניין מאד. צריך לעיין בזה
בישיבות אומרים שיש באמת מחלוקת הרמבן אומר עיקר המשכן הוא הארון אבל הרמבם בהלכות בית הבחירה אומר שהעיקר המזבח להקריב עליו קרבנות
הם דברו על זה בחזל. לרוב הדעות דווקא כאן היה בוודאי הארון העקרי. ועכפ למי שאומר שהיו שניים היו שניהם בשילה
זה הכל ליישב הסתירה במקראות אבל התירוץ שהיה 2 ארונות עושה יותר קשיים ממה שזה מיישב…
גם משמע כאן ברור שזה הארון עם הכרובים שעשה בצלאל, ככתוב למעלה ארון ברית ה׳ צבאות יושב הכרובים
לחזל קשה גם שאם תמיד היה הארון במלחמה מה היה החידוש פה. אבל נו והתירוץ שזה ארון אחר מיישב את זה? הפשט הוא שאכן לפעמים במלחמה קשה היו מביאים הארון, לא כל פעם. הרי לא מוצאים אותו בכל מלחמה. אפילו בכיבושי יהושע היה הארון רק בירדן וביריחו לא בשאר המלחמות.
וכן אפשר שהביאו אותו בפלגש בגבעה כמו שראינו שהלכו לפני הארון בבית אל
אגב שם כתוב גם ארון ברית האלהים
ואדרבה, מדברי הפלשתים אפשר להוכיח שזה אותו הארון שהיה הולך לפני המחנה במדבר
אפילו שקצת קשה מה ענין מצרים למדבר
והתירוץ של קריעת ים סוף קשה כי עוד לא היה אז ארון
אך אולי פלשתים לא ידעו את זה?
כתוב ויסע מלאך האלהים אולי זה היה משהו דומה לארון
או אפשר לחדש שכבר היה אז ארון ….או משהו דומה לו…
קצת משמע כאן שזה היה חטא שהביאו הארון ולכן נענשו שנשבה, וזה גם מתיישב אם תמיד היה ארון אחר וזה כנראה דעה אחת בחזל
יש לנו שיר של משה על הארון קומה השם ויפצו אויביך
שמדבר על מלחמה
וזה גם על ארון אחר?
Thursday, June 13, 2019 • י׳ סיון תשע״ט
הוא גם מספר כיצד הארון הרג אנשים בכל מקום שהגיע אליו… אז הוא לא כזה helpless…
זה נראה שיש שינוי גם ביחס לארון עצמו. דברי הימים אומר אין בארון רק שני הלוחות וכו׳. הוא נראה שולל משהו. כבר מזמן שלמה והמקדש שלו אין הארון כזה דרמטי כמו בסיפורים אלו…
יש עדיין מיתוסים על הארון ואיפה נסתר וכו׳. לא יודע מה הם בעצם אומרים
Monday, January 02, 2023 • ט׳ טבת תשפ״ג
אבל התירוץ פשוט. זקן סנילי קשה להאשים בשום דבר. האשמה הוא למה לא חינך אותם כשהיה צעיר.
מעין “ולא עצבו אביו מימיו”.
ויותר מזה, למה נתת להם משרות של כח שלא היו ראויים לכך. בתוכחת איש אלהים “ותכבד את בניך ממני”. כלומר נתן להם לכתחילה להיות כהנים בטרם היו ראויים.
אתמול ראיתי בסיפורי ר מוטל זילבר על אחד מהרביס שלהם שלא היה נוהג לעזור לבניו למצוא משרות רבניות, אמר ממה נפשך אם יהיו צדיקים כבר לא יחסר להם כלום, ואם לא מה אכפת לי
זה מה שמפריע לי כאשר שמים מדי דגש על “הלכות” כאלה, כהן רק ממשפחה כזו מלך רק ממשפחה כזו. זה בפועל לא ערובה לשום דבר טוב. גם אילו היה הלכה כזו (ובעינני לא ייתכן לתורה אלהית נצחית שיהיה לה הלכה כזו באמת) זה לא עוזר. ולרוב ההלכה הזו משומשת למטרות רעות. או הרעיון הזה אפילו בימינו. הלא בפועל ממש עם כל המאמץ של הכתובים לחזק את מלכות בית דוד הנה עינינו רואות שהמלכות הזו נחרבה בעוונות ועוד לא חזרה. יהיה מה שיהיה אפשר להאמין שמישהו יחזור. אני לא מאמין. כלומר זה פחות או יותר בלתי אפשרי מבחינה הלכתית. כי לאף אחד אין חזקה שהוא מאותו משפחה. אז אפשר להגיד שמצד ההלכה מלכות דוד נזנחה לנצח. רק מה שזה סמל למלך טוב, כן בסדר. אבל כל מי שמנפף עם “יש הלכה שרק המשפחה שלי כהנים לעולם” לדעתי זה סתם שחיתות
וכן כהונת אהרן נחרבה לנצח. רק על זה איכשהו יש עדיין שטוענים שהם בנים לאותו שבט. מי שמאמין להם שיהיה. אני לא בטוח שבבית המקדש האוטופי שלי בכלל יתייחסו לזה.
מעניין שלא מתפללים לחזרת כהונת בני אהרן
כלומר לא כזה אכפת לי שנמצא במקרה צדיק עם שם המשפחה כהן ונעשה אותו לכהן אפילו בעדיפות על שם משפחה אחרת. אבל זה לא הקריטריון העיקרי. ובאמת לפי כמה וכמה נבואות הכהונה המשפחתית הזאת תתבטל לעתיד לבוא.
אולי הטענה הוא שהיה צריך באופן רשמי למנות את שמואל אחריו ולא את בניו.
אלא מה. שכן נראה לי שיש כזה דבר “משפחות טובות”. תערובת של גנטיקה וחינוך. ולא צריך להגזים בשלילתה אדרבה מאד חשוב להכיר בדבר כזה. ולא צריכים לחפש רחוק לראות שיש משפחות שהאבא והסבא והנכד ת״ח ואפשר להניח שזה ימשיך. אבל במשפחות שלטון אני לא מכיר דבר כזה… ברגע שיש כח קשה לי לחשוב בדורות הקרובים המוכרים לנו (לפני שנהיים מיתוסים) אפילו על משפחה אחת ששלשה דורות היו בשליטה ולא הושחתו בערך בדור השני או השלישי. אז לא יודע. זה לא עובד. אפילו במלכות בית דוד המקורית אין המשכיות נקיה של שלשה דורות טובים.
אני עוד בפרק ג..
הענין הזה של נביא שלא יודע שהשם קורא לו בפעם הראשונה מאד מעניין, לא חושב שמצינו עוד דבר כזה למרות שיש סצנות דומות אל משה וישעיה ואולי ירמיה. כנראה זה גם קשור להקדמה שדבר ה׳ היה יקר, לא היה ידוע כיצד מזהים שהשם קורא. כנראה עלי כן זכר משהו מהמסורת הזאת, למרות שהוא עצמו כנראה לא היה נביא הרי היה צריך שאיש אלהים יבוא אליו ויגיד לו את הנבואה
גם צריך להבין את הכפילות של הנבואה הזהה לכאורה בתוכנו לאיש אלהים ולשמואל
עלי אומר ‘ה׳ הוא הטוב בעיניו יעשה׳ – נראה שהוא בזה מסכים שאכן ה׳ הוא, לא תלה שזה לא היה ה׳ כמו ששמואל פקפק בתחלה, אלא אכן זה היה ה׳ שדיבר אליך
עלי אומר לשמואל שיאמר ‘דבר הויה כי שומע עבדך׳, אבל שמואל אומר ‘דבר כי שומע עבדך׳, השמיט את השם
ויוסף יי להראה בשילה – נראה דהיינו שמאז היה נגלה בשילה לא רק לעיני שמואל, רק כי נגלה יי אל שמואל כך היה מתחיל להתגלות עוד
המזוזה והפתח של בית ה׳ מככבים פה, יש להם איזה משמעות
נראה שמרומז כאן שני סוגי נבואה, חזון ודיבור (כספרה של חביבה פדיה), מקודם גם ‘דבר ה׳ היה יקר, וגם ‘אין חזון נפרץ׳. וכאן ‘ויוסף ה להראה, כי נגלה׳. ‘בדבר ה”.
ואולי זה קשור לשני ספירות של הנבואה נצח והוד, ואמרו ששמואל היה שקול כמשה ואהרן שזה שניהם, כנראה שמשה היה דיבור ואהרן ראה. כך פשוט. אך הראיה בדרך כלל באורים ותומים ולכן נחשב פחות ברור.
ויש דרוש אצל חנוכה ששמואל באחד וחשמונאים בשני אך נראה לי שזה הוספה כי בפשט שמואל היה לו שניהם, אך אולי שחשמונאים לקחו יותר בשני ואיני יודע
מסתמא כי לא ניתן להיכתב אבל חזונות היה להם
ולכן זה אצל המזוזה כמו החנוכה..
זה אומר כביכול יש בית ה׳ בתוכו הוא ולפעמים הוא יוצא אל הפתח, ולפעמים הקול שלו יוצא מהפתח או מהחלון, זה שני האופנים
ופירשתי במקום אחר על הפתחים והחלונות של הבית
ולארי כל הדימוי של פתחים וחלונות הוא בתוך הגוף, שיש אצל הראש פתחים כמו עינים ואזניים וחוטם ופה שמהם יוצא האור. וכן יש למטה. ועל זה עיקרי דרושיו.
אבל הארי היה רק רואה ולא יכול לדבר כראוי ולכן סבר שהעיקר בשמאל
טוב למי כתבתי פה 🙂 אבל אני חייב משהו מחנוכה..
מה קשור כאן שעלי לא יכל לראות? אולי לכן לא יכל לראות את ה׳…?
עכפ די מפורש פה שהיה גם מראה ולא רק שמעה, ‘ויבא ה׳ ויתיצב׳. כמו הנה ה׳ נצב עליו. למה שמואל לא ראה מקודם בכלל, כנראה שהיה קורא לו מאחורה או מתוך הבית
בבקר עלי סוף סוף באמת קורא לשמואל..
אולי שלכן היה שמואל משרת אותו והיה קורא לו בלילה לפעמים שיעזור לו
לגבי מפלת הארון ביד פלשתים – זה נראה קשור לזה שחפני ופנחס היו כהנים שלו. זה המשך או ענין העונש שלהם. אם היו כהנים נכונים לארון אז הוא באמת היה שומר אבל אחרת אדרבה השם כעס על ישראל והארון אולי הזיק להם יותר
דברי הפלשתים כשבא הארון למחנה הוא המחשה עזה לכיצד היו מתייחסים לחפצים כאלה באותו זמן, גם ישראל וגם פלשתים, וקראו לזה אלהים
ובאמת לכאורה כתוב שהארון נוסע לפניהם ולוחם להם, זה לא המצאה חדשה פה
באמת זה הפשט, כמו שכל הנביאים אומרים, קרבנות לא עוזרים למי שמתנהג בשחיתות. ולכן הגמרא שדורשת בזבח ובקרבן לא מתכפר אבל בתורה ומעשים טובים כן מתכפר זה הפשט הפשוט. (רק שאיני חושב שהפשט הפשוט זה כמו שהגמרא מניחה לכאורה שיש גזירה על כל מי שבמקרה מבית עלי שימות צעיר.. בפשטות עיקר הגזירה שיאבדו את השליטה ושבניו ייהרגו ולא יחזרו משפחתם לגדולה. רק באמת הסיפור בגמרא על כמה מזרע עלי שכן היו בהנהגה אז אולי זה מתקשר לזה)
מה זה ‘נהפכו עליה ציריה׳? אולי כאילו הצירים יש להם תפקיד לדחוף את הולד וכאן הם התהפכו לדחוף את האשה, משהו כזה?
מעשה כמו רחל בלידת בנימין
איכבוד זה איכשהו כמו השם יוכבד, אולי היה שם כזה
מה הקשר בין הפסוק בתחלת פרק א לכל הפרק, ויהי דב שמואל לכל ישראל? נראה שהיה צריך לשים קטע זה בסוף בפסוק הקודם..
ואכן כך אומר אלטר ומסתמא עוד, ומה נעשה לחלוקת הפסוק, טעות סופר?
רשי והמפרשים יש להם דוחק, שהכוונה שדבר שמואל התחיל להתקיים
משום מה מאד מאמינים בחלוקת הפסוקים, תהיה שיש לי לאחרונה, לכאורה חלוקת הפסוקים אינם אלא טעמים מטעמי המקרא, ואם המפרשים נוטים להתעלם מאתנחתא הרבה פעמים מה נשתנה דין סוף פסוק?
ולכאורה אם קוראים ככה יש הרבה דוגמאות שחלוקת הפסוקים אינה החלוקה הנכנה, יש ממש דוגמאות ברורות כמו הפרשה שמתחילה באמצע פסוק בפרשת וישלח, ועוד
ורדק ששמואל אמר להם ללכת למלחמה זו וזה כדי שייכשלו, שזה מוזר בעיני
מה פירוש המילה ‘מערכה? אלטר מתרגם battle line
אולי עצם זה שהביאו את הארון למלחמה גרם להפסד עוד יותר, כי הפלשתים התחזקו נגד זה מה שלא היו מתחזקים לולא הפחד מהאלהים
זכור לי שאומרים שבספר שמואל יש הרבה טעות סופר? ויש לו גירסאות יותר טובות בקומרן?