Sunday, November 15, 2015 • ג׳ כסלו תשע״ו
:flushed:
Kitzer I’ll come before 12 aftwe 12 whenever
Yes.
9.
Tuesday, June 11, 2019 • ח׳ סיון תשע״ט
*שני בני עלי חפני ופנחס*
הכרנו אותם כבר בפסוק השלישי שבספר, ושם שני בני עלי. ובהמשך בפרק ב עם המזלג בידם, ושם בתוכחת איש אלהים, ובפרק ג בנבואת שמואל, וכאן בפרק ד הם מתים על ידי פלשתים, בקיום הנבואות שקדמו להם.
יש מקבילה מעניינת כאן שיש כהן גדול ולו שני בנים העוסקים בכהונה, ואותם שני בנים חוטאים ונענשים. כך אצל אהרן שני בני אהרן נדב ואביהו מתים. כך עלי. לא יודע מה זה אומר.
*ויהי דבר שמואל לכל ישראל*
זה כמו כותרת לפרשה זו, והפירוש שלה לפי רש״י הוא כאילו אמר ויבא הדבר שניבא שמואל לעיני כל ישראל. או אפשר גם ששמואל ציווה אותם לצאת למלחמה זו, כך מפרש רד״ק, אם כי זה יהיה קשה כי הפסידו את המלחמה, לכן יותר נוח כמו רש״י שבא הדבר שאמר שמואל.
אבל זה נראה שהפסוק דווקא מנסה לתאר תחילת הנהגת שמואל, ולפי הטענה שלך הוא בעצם לא רלבנטי.. אבל זה באמת קשה שנראה שלא שאלו אף אחד מה לעשות. ועלי היה יושב ודואג עד שמת אבל כנראה גם אותו לא שאלו. כנראה החברה-לייט חפני ופנחס עשו מה שרצו ולאבא הצדיק לא נשאר אלא לדאוג
וזה אכן הוביל למיתת בני עלי ולקיחת הארון לשבי, כמו שניבא שמואל. ולכן נראה שרשי צודק, אפילו שהלשון קצת לא זורם
ככה חשבתי פה. היה מאד ברור פה שהארון הוא מרכז המשכן. וכמו שרואים שאחר כך חיפשו מקום לשים את הארון. ומה עם המנורה והשולחן וכדומה? ומה עם הקרבנות? ככל הנראה לא היה זה הנקודה במשכן שילה.
בכלל כבר הקשיתי שבכל ספר דברים לא מוזכר המשכן אלא הארון
וכן מספר דברים ועד המקדש של שלמה לא מוזכר אלא הארון.
יש קרבנות וזבח בשילה. אבל כמו כן יש זבחים במקומות אחרים.
יש סיפור של המזבח בסוף יהושע שמשמע איסור במות. אבל שמואל עצמו מקריב בבמות, ועונים שזה משחרב שילה, אבל עכפ לא נראה שעיקר בשילה היה הקרבנות
אולי אפשר לראות בנר אלהים של הפרק למעלה אזכור של המנורה
Sunday, January 01, 2023 • ח׳ טבת תשפ״ג
מעניין הדמיונות שהיה לי פעם… באמת ככה יפה לי לקרוא עם דמיון. נריה מקלקל שמלמד אותנו להסתכל במה שכתוב…
אבל צריך עכשיו דמיונות חדשים
איש אחד מן הרמתיים צופים – בגמרא מגילה דרשו מפסוק זה אחד ממאתיים צופים שעמדו להם לישראל. ומכאן שהיו הרבה יותר נביאים אלא שלא נכתבו. אבל פתאום איני מבין, הם מתכוונים לומר שאלקנה היה נביא? בכל מקרה זה די סותר את המתואר להלן שדבר ה׳ היה יקר, עד כדי ששמואל לא הבין שה׳ קורא לו, ובדיוק פה מתואר שהיו מאתיים צופים.. מוזר. אולי בעצם מתכוונים לדרוש את ההמשך, ששמואל הרחיב את שערי הנבואה ואז היו מאתיים צופים וזה רק כעין מדרש על פתיחת הספר שמסמל את כל הספר ולא על אלקנה ספציפית. ובאמת רואים בהמשך בסיפורי שאול שאצל שמואל התגלגלה נבואה כמעט להמונים
רמתיים צופים זה בכלל מקום מאד סמלי. גם על זה יש מדרשות ופשטות. אבל למדנו שהיו כמה רמה וכן כמה מצפה. והמקום הזה הוא כמו ההדגשה של כולם. רמתיים וצופים.. בטח באמת זה רומז לאיזה הרמה שאפשר לצפות ממנו
וכל הסיפור של חנה כנראה מתאר חידוש מאד גדול. היו מקודם אבות שהתפללו אבל לא מצאנו אמהות שהתפללו ונענו. וכנראה שאצל עלי זה היה חידוש כי הוא היה רגיל שכן צריכים להתפלל והוא כהן שמברך את הבאים שה׳ יקבל תפלותיהם אבל הכל היה כזה מצוות אנשים מלומדה, והוא היה די מיואש מהבנים שלו והכל כפי שרואים. חשבו אז שכל מי שמתפלל ברצינות מצפה שיקבלו תפלתו הוא שיכור או משוגע ברסלבי כזה. ועלי לא היה מסוגל לראות את התפלה של חנה. זה מטרים את ‘האדם יראה לעינים וה׳ יראה ללבב׳. והוא היה כזה מופתע שבאמת הנדר עבד והתפלה של חנה נענתה והיא אפילו קיימה את נדרה. אפשר רק לדמיין כמה הוא היה מופתע. שמואל כבר לא יהיה מופתע מדברים כאלה.
יש לי תמיד בראש תמונה שחזיתי בעיני איך איזה בעל תשובה ברסלבי כזה מגיע לאחד שהחזיק מעצמו יועץ פרנסה כזה. נפגשו במסדרון של בית כנסת בבני ברק. וההוא שואל את הבעל תשובה נו מה עם פרנסה כבר הלכת ללשכת תעסוקה מה הציעו לך. וההוא עונה לו בכזה כנות מה, רק עכשיו התפללתי שהשם יתן לי פרנסה בטח הוא יתן לי. וההוא – ראיתי שהוא לא יודע מה בדיוק לענות. כאילו כן בטח צריכים להתפלל אבל למעשה.. אבל אצל הצדיק הברסלבי זה היה נשמע כמו מענה נכון לשאלה, מה עשיתי לפרנסה, מה השאלה הרי התפללתי
זה דמיון חדש יש לי על חנה הנה..
וגם אלקנה לא ידע מה היא רוצה. נו מה את רוצה לפעמים אין ילדים. ‘וה׳ סגר רחמה׳. גזירה הוא מלפניו. שמעת פעם שהוא משנה את דעתו? ככה זה. כאילו זה הטבע זה השם עשה. אדרבה עליך לשמוח לפחות יש לך בעל לאהוב ומנה אחת אפיים. וחנה לא מבינה מה שמדברים איתה. הרי באנו למשכן ה׳ בשביל מה זה אם לא לבקש ממנו בן..
ובאמת בטח היו מגיעים שם איזה עשרות שנים כבר ומעולם לא עלה על ליבה שאפשר לגשת למשכן ולבקש.. אבל פעם אחת היתה כזו מרת נפש פנינה בדיוק עשתה כזו מריבה מוצלחת שאמרה מה אכפת לי, מי יודע אולי זה יעבוד
והיא אפילו עשתה תנאי ונדר שרואים שלא ציפתה שזה יעבוד. הרי איזה מין דבר זה לבקש בן ואז להגיד אם תתן לי אני אחזיר אותו לך… אבל זה היה כזה הכל ריווח כזה, מה כבר יכול להיות
והיא היתה בטוחה שאפילו זה לא בסדר, זה סתם מרוב שיחי וכעסי
ועלי כנראה לא אמר לה משהו מיוחד, זה היה נוסח כזה שלו. היה עומד על השער ואומר לכל אחד ואחת “אויס געפויעלט אלעס גוטס”. מעולם לא התכוון לזה יותר מדאי ברצינות
והיא גם ענתה לו בכזה נימוס “תמצא שפחתך חן בעיניך”, מה הקשר, סתם נימוס תודה רבה נעים להכיר להתראות
אבל בסוד היא הבינה שהגיעה באמצע הלילה לבית ה׳ והוא שמע אותה
ושנה הבאה אלקנה היה כזה נו הסדר ממשיך, והיא אמרה לא, הסדר לא ממשיך, כבר לא סתם עולים, יש לי הבטחה ואני מתכננת ברצינות למסור את הבן הזה להשם
ואלקנה כבר לא ידע מה להגיד, טוב, מה שאת אומרת חנה, רק שהשם יקם את דברו. כאילו הוא מבין שהטובה הזו שנולד לו בן כבר לא יהיה הבן הזה.. היא ברצינות מתכננת לוותר עליו.. לזה לא ציפה, טוב שהשם יעזור איכשהו מכל מקום
וכשהיא מעלה את שמואל היא ממש משביעה את עלי, בי אדני חי נפשך, הלו אני הייתי פה אני התפללתי אני הבטחתי, זה לא היה משחק
ובאמת עלי ואלקנה הבינו זה לא לענין אז ברך אותו שלפחות יהיה לו עוד ילדים שחנה לא תביא לפה..
לגבי הכהונה והלויה שדיברנו – הדגש הגדול של ספר שמואל זה שאין כזה דבר שמשפחה אחת מחזיקה בגדולה לעולם. השם משפיל אף מרומם. עלי איבד את הכהונה וכן שאול וגם מלכות דוד אינה בטוחה ללא תנאי. אז אפשר כביכול ליישב את זה עם מין ‘הלכה׳ שרק בני גזע מסוים יכולים להיות כהן או לוי, ולומר שכל השאלה זה אם משפחת עלי *מתוך בני לוי* יהיו הכהנים או לא.. אבל זה לעולם יהיה תירוץ טכני. לגבי המסר זה ניגוד חריף לכל המסר של הספר שבדיוק אומר שאפילו הכהן אינו בטוח ואם בניו לא בסדר ייכרת משפחתו מכל מעלה. וכן אפילו המלך המשוח הוא ככה.
זה לא אומר שההלכה לא יכולה להיות צודקת, אבל זה כן אומר שאי אפשר להסתמך על זה.. להשם יהיה תמיד עצה מה לעשות לדין של יחס מסוים.. אי אפשר לבטוח בזה כי הוא כבר ימצא תירוץ למה למרות שאתה חושב שאתה כהן או מלך לעולם אתה לא
ועכשיו אפשר להבין פירוש חדש לשירת חנה. אל תהיו כאלה גבוהה גבוהה. בטח עלי ידע את כל הקבלה אבל הוא לא ידע שאשה עניה לפעמים ה רואה בעניה והיא אפילו לא צריכה באמת את הברכות שלו.. כל הגברים החשובים מדי בטוחים בעצמם מול תפלה של אשה קשת רוח בבכי באמצע הלילה
וזה יפה שהיא מדברת על כסא כבוד, עלי היה אוהב לשבת על כסא, עד שנפל מהכסא ..
נראה לי חנה באמת היתה נבואה ואמרה את כל השיר הזה נבואה על מה שיקרה בהמשך, מה רע בפירוש הזה שצריכים להתחכם.. ואם כבר, הרי בטח שמואל לא המציא את הרעיון של משיחת מלך בשמן, כנראה זה היה מקובל, לפחות הכהן הרי כבר כתוב שהוא משוח, אז למה כזה מוזר שתדבר על מלך והנצחונות שלו וכו
*בני על״י* *בני* בל*יע״ל*
הכהנים של שילה אפילו מעיל לא הביאו לשמואל שהיה משרת שם בחינם, מדי שנה תפרה חנה מעיל קטן כפי המידה החדשה של שמואל והיתה מביאה לו.
אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים = כנראה הפירוש, עד האלהים יבוא דבר שניהם. האלהים על ידי חושן המשפט האפוד שעל הכהנים יכול לפתור סכסוכים בין בני אדם, על ידי שבועה או גילוי באורים ותומים. ומסתמא לאלהים יש את החשבונות שלו שהוא מחפש להרבות שלם ומוצא על ידי זה את הדרך להשכין שלום. אבל מי שחוטא לאלהים עצמו לאיזה בית דין יותר גבוה כביכול ילך הוא ואלהים לדון את דינם שיפשרו ביניהם או יגלו מי צודק, הוא תקוע.
מי יתפלל לו – מי יעשה לו דין פלולים, ונתן בפלילים ואויבנו פלילים.
אני חושב שעלי לא מוכיח ברצינות, הוא מתייחס לזה הכל כשמועה, כבעיה של יחסי ציבור, לא טוב שמעבירים שמועות על בני תעשו לזה משהו. הוא לא באמת מוכיח אותם. והם מבינים גם את זה ולא שומעים.
מה שמועה הלו? תצא פעם אחת מהכסא כבוד שלך ותסתכל מה הבנים שלך עושים אצל הסירים! הוא שומע שמועות.
ולכן נאמר – ולא יהיה זקן בביתך..
תמותו אנשים לפני שיש לכם התירוץ אני זקן ויודע רק מה שהגבאי מספר
וודאי, וגם מסתמא על ידי שלא מכבדים את המקדש ומתייחסים לזה בציניות אז כבר גם אמנשים לא מאמינים לזה והאלהים כבר לא יכול לפתור בעיות שבין אדם לחבירו, אז הוא גורם שגם זה יתערערע
לגבי הלא שמעו כי חפת להמיתם , אני חושב שצריך להיות איזה הבנה פשוטה בכל הפסוקים האלה כמו הכביד לב פרעה, רק אני לא יודע כיצד לבטא את זה.. לא נראה לי כבר שהפשט שהשם עושה שבני אדם רעים כי הם רעים.. או כי כבר החליט להענישם.. זה נראה לי הכל השלכות יותר מאוחרות, חושב לאחרונה שזה הכל פשוט ביטוי כזה שהשם מעניש כי הם רעים ולא יותר מכך. בכלל צריך לדון מה זה ‘כי׳.. פה. וגם פסוקים של הכביד לב סיחון ואנשי כנען, לא יודע בבירור אבל ככה מרגיש לי
קשיא יצחק איצחק… אבל באמת ברור שיש מצבים של חוסר אפשרות לעשות תשובה. רק אני לא בטוח כעת שזה המשמעות בפסוקים האלה…