Wednesday, November 04, 2015 • כ״ב חשון תשע״ו
זלמן לייב, אכן הבנים של משה הם ההוכחה שרעבישע קינדער זה לא רעיון טוב .. למה מישהו החליט שהבנים של דוד זה רעיון יותר טוב איני יודע
מכל מקום עד אליו היינו נגד שושלות מלוכה..
we have a similar minhag ad hayome haze.. If you haven’t seen what happens to her children when my mother invites guestes..
למה עיכב אותו חותנו כל הזמן ולמה זה מעניין לסיפור?
כל הצרה התחיל מכך שלא רצו ללון אצל נכרים
ולמה מתה הפלגש
כן כבר כתבתי מדרש על הנושא..
שמעתי בשם ר ירוחם ליבוביץ שאמר על רמבן הזה שאם הרמב״ן היה יכול לבקר את אברהם אבינו מותר לו לבקר את הרמב״ן שאסור לומר כך..
כמדומה שזה ביטוי יפה ליחס החרדי לראשונים כאלה..
בטח יש איזה קנאים שלומדים מכך כמה יש לילחם נגד פריצות
אני חושב שיש איזה תשובה של ר משה פיינשטיין שהיו צודקים שעשו מלחמה
צריך לחפש
חזל עשו תורה מעניינת מה כבר עשתה הפלגש שזנתה
וסיפור שלם עם אליהו הנביא..
גיטין ו עמוד ב
ועוד הא ר׳ אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה דכתיב (שופטים יט, ב) ותזנה עליו פילגשו רבי אביתר אמר זבוב מצא לה ר׳ יונתן אמר נימא מצא לה ואשכחיה ר׳ אביתר לאליהו א״ל מאי קא עביד הקב״ה א״ל עסיק בפילגש בגבעה ומאי קאמר אמר ליה אביתר בני כך הוא אומר יונתן בני כך הוא אומר א״ל ח״ו ומי איכא ספיקא קמי שמיא א״ל אלו ואלו דברי אלהים חיים הן זבוב מצא ולא הקפיד נימא מצא והקפיד אמר. רב יהודה זבוב בקערה ונימא באותו מקום זבוב מאיסותא ונימא סכנתא איכא דאמרי אידי ואידי בקערה זבוב אונסא ונימא פשיעותא אמר רב חסדא לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל
כתוב ותזנה עליו פלגשו. כמדומה הפשט הפשוט זה שברחה ממו וזה הזנות, ככה קראתי בפשט
או תפרשו שזנתה ממש ולכן ברחה
אבל לפי זה לא מתאים שהלך לדבר על ליבה
כנראה לכן הגמרא מחפשת פשט אחר
> זלמן לייב סטרולאוויטש
> זכורני כשלמדתי את הגמרא בישיבה, בשום אופן לא יכולתי להבין מה זה
ועכשיו מובן לך מה הסכנה? לי לא..
> זלמן לייב סטרולאוויטש
> לא, אני עוד מחפש
כמדומה שרואים בעוד מקומות בגמרא שהיו להם חששות מוגזמים על האבר שלהם שמשהו קטן יהרוס אותו או יעשה אותו כרות שפכה וכדומה
שו״ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קנ
ובדבר אם מותר להביא האברים להפגנה שזה יעשה רושם יותר על הצבור להעשות סערה צבורית משום שאינו דומה שמיעה לראיה ויועיל לבטל הגזירה, הנה מצינו כה״ג בקראי בפילגש בגבעה שנתח האיש את פילגתו /פילגשו/ שמתה ע״י עינוי אנשי הבליעל לי״ב נתחים ושלחם בכל גבול ישראל שיעשה רושם על כל ישראל שילכו לעשות דין לאנשי הבליעל והמסייעים אותם וגם שלא יארע עוד דבר כזה, וא״כ יש למילף מזה שגם בעובדא זו מותר מכ״ש דהא האברים כבר מנותחים ורק שהיית הקבורה והבאתם להראות להצבור שגם זה שרואין בהניוול הוא בזיון כדאיתא בפרש״י סנהדרין דף מ״ו במה שפי׳ הבזיונא שיהיה בלא קבורה, שמ״מ מותר לצורך בטול הגזירה ע״י שיעשה זה רושם על הצבור.
אבל צריך לידע אם היה האיש אדם כשר ויש לסמוך עליו שיעשה כדין או שאין ללמוד ממנו משום שלא היה אדם כשר. ועיין בגיטין דף ו׳ שר׳ אביתר אמר על ותזנה עליו פילגשו זבוב מצא לה ור׳ יונתן אמר נימא מצא לה וכתבו התוס׳ מנלן דלא הוי זנות ממש, ותירצו בשם הר״ח מדרצה להחזירה, הרי דברור היה להגמ׳ שהיה איש כשר שלכן לא רצו לפרש כפשוטו שהיה זנות ממש. (ופלא על רש״י בפירוש שופטים והרד״ק שפירשו שהיה זנות ממש היפוך הגמ׳ וכן איתא ברדב״ז פ״ד ממלכים ה״ד, אבל ודאי אין לחוש לדבריהם לדינא אף שמסתמא מצאו באיזה מדרש שהיה זנות דודאי מה שמפורש בגמ׳ דידן עיקר נגד מה שנמצא במדרשים. וניחא מה שאמר אביי דר׳ אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה דהקשה מהר״מ שיף דכיון דלא הקפיד מאי אסכים איכא ודחק בזה, דהכוונה שהסכים מריה הוא על שכיוונו שניהם האמת שהיה האיש אדם כשר, ולא פירשו כפשטות לשון ותזנה שהוא זנות שע״ז כיוונו שניהם ר׳ אביתר ור׳ יונתן להאמת). ואף שהיתה רק פילגש שהוא בלא קידושין שלכן מסקי התוס׳ דאפילו פילגשים לא היה דרכם להחזיר אחר זנותם, שא״כ לכאורה הוא רק מצד שמאוסה לו ואין ראיה שהיה איש כשר. אבל אין לומר זה כלל דאם לא היה אסור אלא מאוס בעלמא לא היה פשיטא להו שלא היה לו להחזירה דהא זה תלוי בטבע האדם דיש שלא נמאס להם, אלא ודאי שכוונת התוס׳ דהוא משום חשש איסור דהיו נוהגין לאסור להחזיר הפילגש אחר זנותה כדי שלא יבואו להתיר גם באשתו גמורה ע״י קידושין שזינתה מחמת שלא ידעו שהיא רק פילגש, ואף אם נימא שלא אסרו באיסור גמור מאחר שלא מצינו בפירוש שאסרו פילגש שזינתה, היו עכ״פ נוהגין לאסור ואסור מדין מנהג. והביאו ראיה מדוד שהיו הפילגשים שבא עליהן אבשלום צרורות עד יום מותן אלמנות חיות, שודאי היה זה משום איסור, דבשביל מאוס טבעי לא היה עובר דוד על מצות עונה ובפרט שמצינו שהיה זהיר בזה טובא, ולהרמב״ם פ״ג ממלכים ה״ב שהשמונה עשרה נשים שהותרו למלך הם יחד עם הפילגשים הרי מפורש שגם בפילגשים אף שהיו בלא קידושין חייב בעונה, דהא א״ר יהודה אמר רב בסנהדרין דף ק״ז אפילו בשעת חליו של דוד קיים י״ח עונות, אלא ודאי שהיה משום חשש איסור, מצד מנהג שנהגו בפילגש שלא יטעו להיתר גם באשה ממש, וכן סברי התוס׳ בשם הר״ח. וגם סברי התוספות דלא כדהביא הרד״ק שיש מרז״ל שאומרים שאסורות היו לו מצד שנשתמש בהן הדיוט דלא היה שייך איסור זה על האיש דפילגש בגבעה, אלא מוכרחין לומר דהיה האיסור משום המנהג לאסור גם בפילגש שזינתה אטו אשה בקידושין. וגם צריך לומר שדוד חשש שמא נתרצו הפילגשים משום שחשבו שיהיה אבשלום המלך מאחר שאין עליהן איסור א״א.
עכ״פ מתוס׳ בשם הר״ח ראיה שהיה איש כשר שלא היה חשוד לעבור אף על מנהג שהוא בשביל מגדר מילתא, ומאחר שהיה כשר ועשה זה שנתח את פילגשו לעורר את כל עם ישראל שיעשו דין, יש למילף מזה שמותר גם להשהות קבורת אברי המת המנותח ולהביא את האברים למקום ההפגנה לעורר את הצבור ביותר שאולי יועיל מצד זה לבטל את הגזירה. ואין לומר דהתם שהדין שיעשו ישראל הוא בשבילה שעינוה ומתה יתחשב שזהו לטובתה, דלא מסתבר להתחשב זה לטובתה מה שיהרגו העוברים, וגם קצת ראיה ממכות דף ו׳ שהקשה ר״פ אלא מעתה הרוג יציל לא פירשו התוס׳ שפסולו משום שהוא לטובתו אלא משום שהוא שונאו, וביבמות שסברי דלא נפסל מצד שנאה כתבו התוס׳ בשם ר׳ יצחק שפסולו משום טרפה ובשם הר׳ יוסף מאורליינש דהקושיא היא מהרוג שהוא קרוב, שלכן נראה שאף להטעם שכתבו במכות מצד שהוא בעל דין נמי לא יפלגו לסבור שהוא טובתו דלא מסתבר שיפלגו בדבר כזה, אלא שבתירוץ זה סברי דבעל דין פסול לעדות אף שאין נוגע לו מזה שום טובה, ושאר התירוצים סברי דכיון שאין נוגע לו לשום טובה אין לפוסלו, ואולי סברי שאין להחשיבו לבעל דין אף שבשבילו הוא החיוב מיתה של הרוצח. וא״כ יש להוכיח גם לכאן שהוא לצורך דין התורה שמחוייבין כל ישראל, להתיר להשהות קבורת האברים ולהביאם למקום ההפגנה לעורר העם כדי שיביא זה לבטול הגזירה.
אגב אזכיר דבר פלא במהרש״א בח״א שכתב על מה שהביאו תוס׳ מסדר עולם דאותו יום דפילגש בגבעה היה שבת, שהוא על יום המלחמה דהו״ל מלחמה של מצוה דמותר בשבת, דהנה לא מצינו חלוק
בין מלחמת מצוה למלחמת הרשות דעד רדתה אפילו בשבת כדדריש שמאי בשבת דף י״ט הוא אף במלחמת הרשות וכמפורש ברמב״ם פ״ו ממלכים הי״א ובפ״ב משבת הכ״ה, ואף לענין שאין צריך ג׳ ימים קודם השבת אין מפורש ברמב״ם לגירסתנו שום חלוק, אבל מטעם הרמב״ם בפ״ל משבת הי״ג בטעם שאין צריך פחות מג׳ ימים כדי שתתיישב דעת אנשי המלחמה עליהן יש להתיר כמו שמותר להפליג בספינה אפילו בע״ש שג״כ האיסור דהפלגת ג׳ ימים קודם השבת הוא מטעם זה, (ומש״כ המ״מ שכן מבואר בהלכות לא נמצא בספרי הרי״ף שלפנינו), אבל הוא טעם רק על שבמלחמת מצוה רשאין גם בע״ש להתחיל לצור אבל אין זה טעם להתיר לצור במלחמת מצוה אפילו בשבת, ובירושלמי פ״א משבת ה״ח איתא דבמלחמת חובה מתחילין לצור אפילו בשבת וכדסובר הלח״מ, לא פסק כן הרמב״ם, אך אף אם נימא שמהרש״א סובר כהלח״מ מהירושלמי יקשה דלא מסתבר שיהיה דיני מלחמה כשנלחמים ישראל עם ישראל כהא דנלחמו עם בני בנימין שאינו ענין מלחמה אלא עשיית דין כהא דכתב הרמב״ם בעיר הנדחת בפ״ד מע״ז ה״ו ועשיית דין הא אסור בשבת, וגם מנ״ל שהתחלת המלחמה היתה בשבת ולא שהיה יום השבת ביום הרביעי וצ״ע. ובירושלמי תמוה דאמר אבל במלחמת מצוה אפילו בשבת שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת הא היה זה ביום השביעי מהתחלת המצור שהותחל ביום א׳ שאף במלחמת הרשות מותר ואולי פליגי הירושלמי על שמאי וצע״ג.
והנני החותם בלב נשבר ונדכה על מעשה הנבלות והרשעות שאירע בעונותינו ע״י פריצי ורשעי עמנו ומצפה לישועת השי״ת, משה פיינשטיין.
<<< בקיצור, ר משה פיינשטיין מוכיח שהיה איש כשר שהגמרא מבין שלא עבר אפילו על מנהג להחזיר פילגש אחרי שזנתה ולכן הוכרחה לפרש שלא היה זנות ממש (ומוזר איך שמקשה על מפרשים שפירשו זנות ממש כאילו לא ידע שהם לא מתחשבים מדי עם דרשות חזל.. אגב רואים מאד מקומות שלא ידע את זה), ולכן מוכרח שזה היה דבר טוב לחתוך אותה לשלוח בכל מקום ומזה לומד שמותר לעשות כן לעורר הציבור על ניתוחי מתים
my feeling is rav feinstien had not an ounce of irony in his body. he sincerely believed in this kind of reasoning
which is crazy, but hey, nobody guaranteed us poskim with sechel
:pensive:
Its the daas torah, stupid
Friday, November 06, 2015 • כ״ד חשון תשע״ו
שמישהו יגיד לי תורה על הפרשה
Thursday, May 30, 2019 • כ״ה אייר תשע״ט
שוב פעם לוי גר בירכתי יהודה ולוקח אשה משם, רואים שהלויים היו נודדים
הסיפור ממש כמו סדום, כנראה למדו או הפסוק מתכון לעשות את ההשוואה
ורואים גם שללוי היה כח לשכנע את כל ישראל, שכולם הסכימו שלוי זה משהו חשוב
וזה סיפור בעצם על חוסר הכנסת אורחים, שהוא כנראה גם שלא מתחשבים עם האישות של הזרים.
מאיפה הרעיון הזה לחתוך אותה לחלקים ולשלוח לכולם?
האריכות הזו לספר שלא רצו ללון בעיר של גוים ובסוף זה לא הועיל ובני בנימין התעללו בה, כאילו הם לא אוחזים עצמם חלק מהעם
כן, אבל מי חושב על לעשות ככה …. איפה עוד רואים דבר דומה?
כנראה האיש היה איש חשוב היה לו נער משרת
הוא עבר על ההוראה לא לצאת אלא בבוקר וזה מה שקרה, חתנו צדק
אבל הוא לא אהב ללון אצל השווער, אני מבין אותו …
בסוף אפילו הזקן שהכניס אותם היה מאפרים, למה באמת בנימין היו כאלה רשעים?
כנראה, מי שהולך לעלות לרגל מכבדים אותו ככה המנהג, סתם מי שנוסע לביזנס למה לעשות לו טובה שיסתדר בעצמו .
כמו כל הסיפורים הוא מראה כיצד המלחמה הגדולה התחיל משלום בית של איש אחד. כמו אקמצא ובר קמצא חרב ירושלים.
בגלל שליברמן ברוגז על ליצמן ממשלת ישראל נפלה.
וחגי משגב אומר שזה מראה שכל מוסדות החברה התפרקו גם הממשלה לא היה מלך גם התורה וגם המשפחה
מסתמא הוא שיקר
גם הזקן היה מאפרים והוא רצה להגיד שהוא הולך לשילה שהוא באפרים שירגיש קרבה
המלבים יש לו שאלה מה נשתנה סדום שהשם הפך וכאן שלא. אבל בעצם הסיפור הוא אכן שגבעה נהפכה, לא על ידי השם אלא על ידי בשר ודם, שהם מתחילים להיות שליחים שלו, זה לא ספר בראשית.
עם כל הרעש שהאיש הזה עשה כשהרגו את פילגשו הוא בעצמו גם לא נורא כיבד אותה… הוא הרי זה ששלח אותה אליהם
חשבתי ואני רואה במלבים ככה, שזה היה משהו סמלי, בזה הוא הראה שזה בעיה של כולם, שיש פה עם אחד של יב שבטים וכולם ביחד צריכים לשמור על הדרכים.
המלבים אומר שזה סמל כמו שהיא נחתכה כך הם כולם איש אחד עם יב אברים
ועם כל ההרס של המלחמה הזו זה חידוש גדול כי זה פעם ראשונה שכל השבטים עשו משהו ביחד להתנגד לעוולה בתוכם
יש על זה תשובה באגרות משה שמוכיח מזה שבכדי לעורר את הציבור מותר לעשות מה שאינו כבוד מת
גם חזל וגם המפרשים פה רוצים שזה לא יהיה זנות כפשוטו, אני לא יודע למה
היא זנתה עליו ולכן הוא זרק אותה אז חזרה לאבא שלה
זה המשך הגמרא שם
… אמר רב חסדא לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל… (גיטין ו ב)
אבל גם הגמרא הבינה לכאורה שהוא זרק אותה בגלל זה ולכן חזרה לאביה
או הוא צעק עליה אז ברחה?
ככה במפרשים אבל אפשר לחשוב שכולם כזה שומרי הלכה פה ..
ליודע, בעיני צריך להיות קצת נאיבי. רחב לא היתה זונה כתוב ותזנה אבל הכוונה שהיה מריבה….
אחפש התשובה הוא מדבר על זה אם עשה כהוגן
אבל זה לא פשוט כי הנך לא תמיד מפרש מה מצוה ומה עבירה
שכחת שבתקופת השופטים הנשים היו גדולות… אז ככה זה נראה ..
בפרק הבא האיש אומר שרצו להרוג אותו. אולי ונודע הוא בעצם שיהרגו אותו וניסה לפייס אותם עם הפלגש, זה קצת יותר טוב ..
הוא לא התכוון שיהרגו אותה
פלגש שזינתה גם אסורה?
שו״ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קנ
הרביעית, אם מותר להביא האברים להפגנה.
ובדבר אם מותר להביא האברים להפגנה שזה יעשה רושם יותר על הצבור להעשות סערה צבורית משום שאינו דומה שמיעה לראיה ויועיל לבטל הגזירה, הנה מצינו כה״ג בקראי בפילגש בגבעה שנתח האיש את פילגתו /פילגשו/ שמתה ע״י עינוי אנשי הבליעל לי״ב נתחים ושלחם בכל גבול ישראל שיעשה רושם על כל ישראל שילכו לעשות דין לאנשי הבליעל והמסייעים אותם וגם שלא יארע עוד דבר כזה, וא״כ יש למילף מזה שגם בעובדא זו מותר מכ״ש דהא האברים כבר מנותחים ורק שהיית הקבורה והבאתם להראות להצבור שגם זה שרואין בהניוול הוא בזיון כדאיתא בפרש״י סנהדרין דף מ״ו במה שפי׳ הבזיונא שיהיה בלא קבורה, שמ״מ מותר לצורך בטול הגזירה ע״י שיעשה זה רושם על הצבור.
אבל צריך לידע אם היה האיש אדם כשר ויש לסמוך עליו שיעשה כדין או שאין ללמוד ממנו משום שלא היה אדם כשר. ועיין בגיטין דף ו׳ שר׳ אביתר אמר על ותזנה עליו פילגשו זבוב מצא לה ור׳ יונתן אמר נימא מצא לה וכתבו התוס׳ מנלן דלא הוי זנות ממש, ותירצו בשם הר״ח מדרצה להחזירה, הרי דברור היה להגמ׳ שהיה איש כשר שלכן לא רצו לפרש כפשוטו שהיה זנות ממש. (ופלא על רש״י בפירוש שופטים והרד״ק שפירשו שהיה זנות ממש היפוך הגמ׳ וכן איתא ברדב״ז פ״ד ממלכים ה״ד, אבל ודאי אין לחוש לדבריהם לדינא אף שמסתמא מצאו באיזה מדרש שהיה זנות דודאי מה שמפורש בגמ׳ דידן עיקר נגד מה שנמצא במדרשים. וניחא מה שאמר אביי דר׳ אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה דהקשה מהר״מ שיף דכיון דלא הקפיד מאי אסכים איכא ודחק בזה, דהכוונה שהסכים מריה הוא על שכיוונו שניהם האמת שהיה האיש אדם כשר, ולא פירשו כפשטות לשון ותזנה שהוא זנות שע״ז כיוונו שניהם ר׳ אביתר ור׳ יונתן להאמת). ואף שהיתה רק פילגש שהוא בלא קידושין שלכן מסקי התוס׳ דאפילו פילגשים לא היה דרכם להחזיר אחר זנותם, שא״כ לכאורה הוא רק מצד שמאוסה לו ואין ראיה שהיה איש כשר. אבל אין לומר זה כלל דאם לא היה אסור אלא מאוס בעלמא לא היה פשיטא להו שלא היה לו להחזירה דהא זה תלוי בטבע האדם דיש שלא נמאס להם, אלא ודאי שכוונת התוס׳ דהוא משום חשש איסור דהיו נוהגין לאסור להחזיר הפילגש אחר זנותה כדי שלא יבואו להתיר גם באשתו גמורה ע״י קידושין שזינתה מחמת שלא ידעו שהיא רק פילגש, ואף אם נימא שלא אסרו באיסור גמור מאחר שלא מצינו בפירוש שאסרו פילגש שזינתה, היו עכ״פ נוהגין לאסור ואסור מדין מנהג. והביאו ראיה מדוד שהיו הפילגשים שבא עליהן אבשלום צרורות עד יום מותן אלמנות חיות, שודאי היה זה משום איסור, דבשביל מאוס טבעי לא היה עובר דוד על מצות עונה ובפרט שמצינו שהיה זהיר בזה טובא, ולהרמב״ם פ״ג ממלכים ה״ב שהשמונה עשרה נשים שהותרו למלך הם יחד עם הפילגשים הרי מפורש שגם בפילגשים אף שהיו בלא קידושין חייב בעונה, דהא א״ר יהודה אמר רב בסנהדרין דף ק״ז אפילו בשעת חליו של דוד קיים י״ח עונות, אלא ודאי שהיה משום חשש איסור, מצד מנהג שנהגו בפילגש שלא יטעו להיתר גם באשה ממש, וכן סברי התוס׳ בשם הר״ח. וגם סברי התוספות דלא כדהביא הרד״ק שיש מרז״ל שאומרים שאסורות היו לו מצד שנשתמש בהן הדיוט דלא היה שייך איסור זה על האיש דפילגש בגבעה, אלא מוכרחין לומר דהיה האיסור משום המנהג לאסור גם בפילגש שזינתה אטו אשה בקידושין. וגם צריך לומר שדוד חשש שמא נתרצו הפילגשים משום שחשבו שיהיה אבשלום המלך מאחר שאין עליהן איסור א״א.
עכ״פ מתוס׳ בשם הר״ח ראיה שהיה איש כשר שלא היה חשוד לעבור אף על מנהג שהוא בשביל מגדר מילתא, ומאחר שהיה כשר ועשה זה שנתח את פילגשו לעורר את כל עם ישראל שיעשו דין, יש למילף מזה שמותר גם להשהות קבורת אברי המת המנותח ולהביא את האברים למקום ההפגנה לעורר את הצבור ביותר שאולי יועיל מצד זה לבטל את הגזירה. ואין לומר דהתם שהדין שיעשו ישראל הוא בשבילה שעינוה ומתה יתחשב שזהו לטובתה, דלא מסתבר להתחשב זה לטובתה מה שיהרגו העוברים, וגם קצת ראיה ממכות דף ו׳ שהקשה ר״פ אלא מעתה הרוג יציל לא פירשו התוס׳ שפסולו משום שהוא לטובתו אלא משום שהוא שונאו, וביבמות שסברי דלא נפסל מצד שנאה כתבו התוס׳ בשם ר׳ יצחק שפסולו משום טרפה ובשם הר׳ יוסף מאורליינש דהקושיא היא מהרוג שהוא קרוב, שלכן נראה שאף להטעם שכתבו במכות מצד שהוא בעל דין נמי לא יפלגו לסבור שהוא טובתו דלא מסתבר שיפלגו בדבר כזה, אלא שבתירוץ זה סברי דבעל דין פסול לעדות אף שאין נוגע לו מזה שום טובה, ושאר התירוצים סברי דכיון שאין נוגע לו לשום טובה אין לפוסלו, ואולי סברי שאין להחשיבו לבעל דין אף שבשבילו הוא החיוב מיתה של הרוצח. וא״כ יש להוכיח גם לכאן שהוא לצורך דין התורה שמחוייבין כל ישראל, להתיר להשהות קבורת האברים ולהביאם למקום ההפגנה לעורר העם כדי שיביא זה לבטול הגזירה.
(מבואר כאן גם מדברי ראשונים שעל פי עיקר הדין מותר להחזיק פלגש רק שהם לא נהגו)
*להחזיר – אחרי שזינת
בקיצור האגרות משה מדייק ממה שתוספות מדייק במעשי האיש שהוא היה איש קשר ולפי זה הוא לומד שאפשר להסיק ממנו ולעשות כמעשהו לבתר הגוף ולשלוח.
פלפול חלש מאד
כי אנשים נורמלים היו מכניסים אורחים ואצל משוגעים כמו אלה לא הייתי לן גם בבית מלון ….
פה זה פשוט, משכב זכר הוא אסור מדאורייתא, ולשכב עם פלגש של מישהו אחר לא ברור שאסור בכלל
הרמבן בפרשת וירא מבאר באריכות הסיפור פה ולמה הם פחות גרועים מסדום..
אפשר לעשות פלפול שזה שדחף אותה זה סוג של גירושים וממילא היא פנויה
טוב האמת שאף אחד לא יוצא צדיק גדול בסיפור הזה. לא האיש הלוי ולא אנשי בנימין ולא המארח שלו ולא המעשה שלו לעורר את ישראל ולא המלחמה שלהם ולא הפתרון שלהם כיצד בנימין ימצאו נשים… הכל מתחילה ועד סוף שרשרת של דברים לכל הפחות בעייתיים מאד
Thursday, December 22, 2022 • כ״ח כסלו תשפ״ג
זה מנהג זה? אותיות גהנ״ם… סתם, אני לא יודע. זה מן הסתם קשור שפשוט אין לו מי שיגן עליו, לא יודע אם ממש היה מנהג כזה. גם אחר כך משמע שבעצם מוסכם שזה לא ממש מנהג בנימין רק מנהג איזה בני בליעל. רק שבני בנימין לא רצו למסור את העבריינים שביניהם
דווקא פה כבר אפשר אולי ליישב עם מנהג … כאילו צריך לדעת מה היה המוסכם אז ומה הוא עשה שחריג
משמע שכל הסיפור הוא בגלל שלא נשאר יותר אצל חמיו.. הוא מבקש שיישאר. אבל אולי בעצם חמיו מבקש תואנה שלא ילך בכלל
באמת לא סיפור חינוכי היו צריכים להשמיט אותו…
זה חידוש מעניין, למה אתה חושב שזה רע כי הם שקט ובוטח
אבל בכלל לא אותו פסל
אתה מתכוון שלא התחילו אתנו? והכנענים כן?
מעניין שדווקא סיפורי הכנענים בתחילת יהושע מספר כיצד הם ההיפך משקט ובוטח..לא קמה רוח באיש
אבל באמת כתוב פה שהיה פסל מיכה עד גלות, וזה חוץ מהעגלים? כשבאו לדן לעגל ביקרו גם אצל מיכה?
אוקיי צודק אני חיברתי , צלע אם הפשט להפריד ככה
יכול להיות שזה דווקא מראה שגלות הארץ מדבר על חורבן שילה
לגבי הלוי, מה שנראה פה בשני הסיפורים זה שהלוים לא היה להם נחלה והיו מאד מסכנים, חוץ מכמה לויים שהיה להם עבודה קבועה באיזה מקדש
ההבדל הגדול בין סיפור סדום הוא שישראל לא חיכו שהשם ימטיר על בנימין גפרית ואש…הביאו את זה לבד..
ותזנה עליו פלגשו מזכיר מה שקרה לאשתו הראשונה של שמשון בתמנה
רק החותן פה היה קצת יותר צדיק
אבל איזה מין תירוץ זה… אפשר גם להגיד ישר מלך טוב זה טוב מלך רע זה רע… זה לא מספיק אבל. אלא אם תגיד הבעיה במלאי ישראל שהם לא היו מספיק מלכים…בכל מקרה קשה להלום כיצד איש הישר בעיניו יעשה מדבר בעצם על מלך שעושה הישר בעיניו..
אני מעולם לא טענתי שזה “הפשטות”..
יש פירוש של הדברי יואל ואולי גם של סלבודקה, ש״איש הישר בעיניו יעשה ” זה לשבח. כל אחד עשה את הנראה נכון בעיניו . שלא כתוב “איש את תאוות ליבו עשה”, אלא מה שהיה נראה לו ישר. זה אכן אנרכיה אבל זה עדיף מזה שכולם ילכו אחר המלך שעושה רע. (זה לא נכון בביטוי המקראי כנראה, הישרות האישית נקרא ישר בעיני השם ואילו ישר בעיניו כוונתו אכן בדיוק ישר בתאוותו, כמו אצל שמשון כי ישרה בעיני, אבל זה עדיין וורט שאני אוהב)
גם ישר בעיניו זה בספר דברים, לזבוח בבמה.. אז אולי באמת לא בדיוק ללכת אחרי תאוות רק סוג של עשית עבודה בלא דין
מצד שני, אפשר לומר שהסיפור הזה מסמל את התייסדות האומה הישראלית
כי לפני כן היו שבטים
ומה זה אומה אחת? שהם אחראים לעוולות המוסריות של הזולת, ולא יכולים להגיד נו בעיה של בנימין
אז באמת זה היה צריך מלחמה בפעם הראשונה , כי בנימין לא ראו עצמם כפופים ל״בית דין הגדול” של ישראל כאילו
אבל מכאן ואילך, המלחמה הזו קנה את השיעבוד של כולם לבית דין הזה (או מה שלא יהיה המקביל של זה, המלך וכו'(
וכבר אין כזה דבר שבט שעושה דין לעצמו ויכול להחליט אם להסגיר עבריין מהשבט שלו
זה דבר חשוב מאד גם אם עלה בהרבה דם, אבל בלי זה לא היה עם
בעצם למרות שזה מתחיל אין מלך, ההמשך זה הסיפור הכי לא אנרכי בספר. זה הכי ממלכה מאוחדת. 11 שבטים כולם כאחד עשו החלטה וקיימו אותו עד לאחד, חוץ מכמה מאות אנשים ביבש גלעד.
מה שאני מתכוון הוא שאני חשוב שהסיפור הזה כולו הוא תעודת יושר ענקי לשבטי ישראל באותו זמן
אני מניח שבזמן הזה הלוי היה יכול לשלוח את נתחי פילגשו לכל רב ורבי בעולם והיה מקבל תשובות החל מ״מי ביקש ממך לקחת פלגש זה לא צנוע” וכלה ב״נו אם יש מנהג כזה בגבעה מי אנחנו להגיד להם מה לעשות, נהרא נהרא ופשטיה”.
ואילו פה כולם כאחד מסרו את נפשם להלחם עם זה, ולא סתם הכתוב מספר כיצד לא ניצחו בפעמיים הראשונות, זה היה קשה המלחמה הזו.
אפשר לחפש חסרונות.
ואפשר למצוא את המעלה…
זה כמו שדיברנו כבר לגבי הפסל, אני לא מאמין בזה..
שאפשר להגיד מה האג׳נדה של הספר. זה הדבר הכי מדרש, למרות שקוראים לזה פשט או ניתוח ספרותי…
כן, רק שדרשנים הם בעלי טובה לא אכפת להם שכולם ידרשו כטוב ליבם.. בעלי הפשט הם סתם רעים לא נותנים לאחרים להגיד פירושים אחרים…
*בעלי עין טובה
כאילו ההבדל העיקרי בעיני בין אנשי פשט לאנשי דרש זה שאנשי פשט נוטים להתעקש ש״רק” הפשט שלהם צודק..
טוב מה אני רשע, אני בעד שגם הפירוש לרע הוא פירוש…רק שזה קשה לי אז אני מחפש צדדי זכות
באמת זה גם רוע
לכן רשי ורשבם וכו׳ חידשו את התאוריה שמקרא אחד יוצא לכמה טעמים
לאפשר את הפשט דווקא…
חזל לא היו כאלה רשעים בטח היו שמחים עם הפירושים החדשים שלנו, זה בעצם מה שכתוב ברשבם בשם רשי…
אבל זה באמת הוורט של רשי, שיש מקום למדרש שלא מכניס את כל הנתונים
כפטיש יפוצץ סלע. הרי באמת הביקורת החשובה של רשי נגד מדרשים היה שהם מוציאים מקראות מהקשרם
אני נוטה שרשי מתכון שזה גם בכלל הפסוק, אם מסתכלים למשל על פסוק מבודד מההקשר, שזה גם איכשהו חלק מהכוונה
זה לא באמת יענה לגבי לימודי זכות שלי,זה כבר הרחבה שלי…
כן אילו אפשר לומר שממליצה למשל אפשר ללמוד כאילו זה מנותק , שיש בזה כוונה בפני עצמה. יותר קשה להגיד את זה על פירוש כולל לסיפור שנסמך על חצי פסוק. אבל אני רוצה שכן..
נו זה שיש אפשרות כזו לא אומר שחייבים לקבל כל פירוש כזה…
אבל אני לא רואה הקשר למה שאנחנו רואים. אתה אומר שמכלל הנתונים משמע שהכתוב מתכוון לבקר את המעשה הזה. אבל אפשר לפקפק בזה .
אבל זה הגדרה של הרמב״ם או מישהו שאומר שמדרש הוא אסמכתא. רשי לא אומר את זה.
לפחות לגבי נקודה זו זה ברור לי. רשי אומר שמקרא אחד יוצא לכמה טעמים. כלומר שיש גם פירוש שהוא לפי פסוק אחד שלא מתיישב עם שאר ההמשך. והוא מבסס את זה עם מדרש(!) על כפטיש יפוצץ סלע..
וזה לא נשמע לי כזה מופרך, גם אם אפשר במתודה זו להמציא פירושים מופרכים
כן, זה אתגר. אוקיי אני יצירתי מספיק אמציא משהו מחר…
ההשמדה דווקא מובנת לי. זה לא בגלל המעשה אלא בגלל שמיאנו להסגיר את בעלי המעשה.
וכך היא המידה, ארה״ב הפציצה את כל אפגניסטן רק כי מיאנה למסור את אוסמה…
הפוך יש סיפור של רחמנות, שאפילו הכי ריחמו עליהם לפנים משורת הדין כי הם אחינו. כמו שכתוב בדרשת הכהן משיח מלחמה…
אבל נו זה כבר קשור לטכסיסי מלחמה העתיקים הרגילים, בדיוק כמו הקושיא על כל המלחמות במקרא. כך היה המהלך אז זה לא יותר או פחות קשה..
לא בדיוק אבל זה לא משנה כי אני לא יודע שהם היו מוצדקים בכלל…רק כדוגמה
אבל אני לא מבין, כנראה שכולם היו רשעים ולא נמצא בהם אפילו עשר צדיקים כמו שלא נמצא בסדום. אלהים בעצמו השמיד עיר שלמה על מעשה כזה.
נו כולם באו להגן וכדומה , אין לי מושג בדיוק, אני כבר רגיל שהמלחמות הם לא כפי אמות המידה שלנו…
מסתמא האפיקורסים שאומרים שלא באמת השמדנו את כנען גן אומרים שלא באמת השמדנו את בנימין ..?
כן אבל מה אתה מקשה שלא השמידו רק עיר אחת, כי כל בנימין באו עליהם ולכן כולם נסו
בכל מקרה אני חושב שאם כל השבט לא מוכנים לעשות דין ויש פריצה כללית של החוק והמוסר אז צריך להשמיד את כולם, כך מבואר בתורה כמה וכמה פעמים, אם זה לא מוסרי אני לא יודע
המבול וסדום ושבעה עממים ועיר הנדחת וכו׳. זה לא חידוש שנתחדש כאן.
ועמלק
לא הבנתי, אם זה הדין אז זה הדין,
נו אני אמרתי…כי הוא רוצה לראות אם הם באמת מוכנים למסור את נפשם על הצדק
זה כבר יש להקשות בדוחק..
עכפ אם זה הנהגה כללית שרואים כמה וכמה פעמים קשה לי להבין ההנחה הפשוטה שזה לא הוגן, לפחות בעיני המקרא
לא חושב שהפשט של מחיית עמלק הוא חוק..
נו אפשר להמציא עוד מלא דברים, שגם הם היו קצת אשמים מלכתחילה אז מגיע להם או משהו כזה
זכור לי שרמבן מקשה ומתרץ משהו כזה, ולא אומר שזה סימן שהכל היה לא בסדר, או אולי כן ומישהו אחר אומר ככה
לא הבנתי הרי מפורש כאן השלב שביקשו מבנימין למסור רק את החוטאים והם מיאנו
זה הדבר שמה שאתה מוסיף כתוב ומה שאני מוסיף לא כתוב זה לא.
כי זה אומר שכל השבט מלא חמס
אני רואה את זה בזה שהשם היה בעד ההשמדה…ואילו הפירוש שלך דוחק את במפורש הזה בגלל שנהרגו כמה אנשים
שהכתוב נגד ישראל בסיפור
אני בסך הכל צריך שאתה כבר תודה שמה שאתה כל הזמן עושה זה מדרש.. לא יודע מאיפה נפל לך הרעיון שאתה לא מדרש…
טוב נו אתה לא תודה לע חבל על הזמן…
קיצור באמת חבלז, תגיד מה קשה לפי ההנחה שזה לפי הדין ואני אמציא תירוצים..
אוקיי נו תעבור על זה…אני סתם מוכן להודות שאני ממציא…ואם גם צריך אני יכול למצוא לך ראיה ספרותית…
שבסוף השאירו השש מאות?
כי עשו לפנים משורת הדין, זה כבר אמרתי למעלה.
כמו שהשם השאיר את נח בסוף..
לא יודע כבר מה אתה רוצה… מה אני אמרתי שזה דין כמו מספר השורות בגט או מה..
בוודאי
התורה שלי זה לא הלכות כאלה, זה עקרונות
זה לא לצפצף, זה להתנהג ברחמנות
לא שאפשר אלא שחייבים..
מעניין שהגישה שלך לפשט גם מחייב פירושים פונדמנטליסטים מוזרים להלכות התורה…
זה לא דרך ההלכה שלנו…
אני חושב שקושיא מעיקרא ליתא, חכמים לא שמעו על ההלכה במובן הזה וגם לא על הפשט…
הקושיא הזו מוזרה לי, הם הרי לא ידעו שהם הולכים לנצח במלחמה
כן אבל לא היו משוגעים כמו הקריאה הזו שאם כתוב שהשם אמר אז בלי ספק ינצחו…
כל אחד מתכוון לנצח…זה לא אומר שלא עושים תוכניות לצד שלא..
לבכות כאשר מפסידים זה אומר שהיו משוגעים ולא העלו בדעתם שיכולים להפסיד? מה קורה פה..
להשמיד שבט זה דבר רע נורא אפילו כשזה מגיע להם. ובדיוק לכן לא קיימו את הדין כולו
את הדין צריכים לעשות. הם בוכים על זה שהיו צריכים לעשות את זה.
הבכי הוא על החטא של בנימין כמו על ההשמדה שלהם
אני לא עיקש אני כן חושב שדין נורא לפעמים חייב להיעשות. לא “כי כתוב” אלא כי ככה המשפט מחייב, ועל זה הכתוב גם מדבר.. וזה לא סותר שבסוף אפשר למצוא דרך לרחם קצת. הרי בפועל הדין באמת נעשה והמטרה הושגה גם אם נשארו כמה מאות. זה לא אותו דבר כמו להגיד לא נעשה כלום רק נחייב אותם בקנס או מה… ובסוף דברים כאלה נשקלים בשיקול הדעת לא באיזה פורמלה של “כתוב”. ובזה המובן אני לא פונדי (מילה רעה, אני מתכוון ליטרליסט) ואתה נראה לי כן…
לא יצא נכון המשפט הזה, התכוונתי אני כן פונדמנטליסט במובן שאין לי בעיה שלפעמים רוצחים עיר שלימה וזה מוצדק .. ולא במובן שאני חושב שאפשר לעגל פינות…
אבל השאלה איך הם פירשו הדין ..לא שיש דין כזה כתוב איפשהו רק הרעיון..
אני לא מבין כיצד זה נהיה “כתוב” זה פשוט מכניס דבר אחר לא כתוב “יצאו לעשות צדק ובסוף לא” מול הדבר הלא כתוב שאני מכניס “יצאו לעשות צדק גם במחיר עצום” . יש פה משהו מתעתע שאני מתקשה להבין
לא כתוב שהם “מופתעים”. זה הוספה . כתוב שהיו עצובים על כך.
בכלל לא מוזר, מה מוזר, הם לא אחראים על זה שלבנימין הגיע דבר כזה. ואפשר להם להיות עצובים שקרה כזה דבר ואיך הגיעו לכך.
כתוב בפירוש שהם החליטו לצאת למלחמה נגד בנימין, אני לא יודע מה אתה חושב שכללה המלחמה הזו, זה לא היה בטעות. אם היה אפשר לנצח המלחמה בפחות מהשמדה אולי גם היו מרוצים אבל בפועל היה מלחמה קשה וזה היה הדרך שלהם לנצח.
לא יודע, אני מכיר המון מלחמות פה בסיפורים, השמדה זה לא דבר שלא קורה לפעמים… או יותר מלפעמים…
כל המלחמות הם ככה לא הבנתי, תלוי אם מנצחים ובאיזה מידה
לא צריכים ציווי מיוחד זה פירוש מוזר, אולי צריכים ציווי לא להשמיד..
כי על פי רוב לא היה ניצחון מוחלט זה דבר קשה מאד
אתה גם פותח חזיתות על מנת להשמיד את הצד השני 😃
רק שלרוב זה לא מצליח…
קיצור זה יכול לקרות לפי הצורך והענין, זה הרי לא שהיו מופתעים שקרה בכלל כזה דבר , גם לפירוש שלך אדרבה זה איכשהו התחלק במהלך המלחמה שקרה ככה, אז לא רואה כיצד זה רלבנטי. לא על הנקודה הזו הוויכוח
אז אתה מפרש שקרה נס שהשמידו את בנימין? סתם פתאום משום מקום זה הגיע? לא הבנתי
אז הפוך דווקא לפי השיטה שלך יוצא שהתכוונו לעשות את זה
כמה אנשים היו לבנימין לכתחילה? וכמה ערים?
זה החיילים שבאו, אני שואל בכלל בלי קשר למלחמה
לפי פירושך זה קרה בלי שום סיבה לא שהחליטו לפי דין ולא שהחליטו שזה צריך לנצחון רק ממש בלי סיבה? רק כדי שהספרות תעבוד שגם הם עשו לא נכון..
כי למה באמת זה קרה לדעתך? אני הכרתי ב אופציות או כאילו יצא ככה שהצליחו מדי במלחמה או שחשבו שככה ראוי, אבל אתה שולל את שני האופציות אז מה נשאר לך, שהיו כאלה רעים?
אני לא מצאתי כזו סיבה…ואפילו יש שיר כתרו את בנימין וכו׳
לא יודע, אני לא מבין המתודה שלך מעולם לפי מה אתה מחליט שזה כתוב וזה לא כתוב…זה נשמע לי סתם, במחילה
לא יודע, אולי כלום
אבל חשבתי שזה יראה שזה לא תאונה מה שקרה. אבל אפשר לפרש הרבה
אני בעד שתחיה בשלום בכלל 😃
ברוך השם
זה אמרתי שצריך להמציא פירוש מחר…אבל בגדול אני חושב שאפשר לעשות את זה לפחות גרוע ממה שזה נשמע
אני לא מתחייב להמציא שזה ממש משהו יפה הסיפור בסוף… ,רק שזה בחירה באופציה הכי פחות גרועה כדי לעזור לבנימין לפנים משוה״ד
אתה מאמין מדי הרבה במחשבה תחילה..
העולם לא עובד ככה…
למה לא יכלו לשאול על השבועה? שוב רואים שלא הכירו כזה אופציה
אין לי בעיה להבין שזה קצת לא מספיק מסודר כל העניין הזה..
אבל זה מתאים להסברי, באופן המסודר הוא שלא צריכים בכלל לצאת למלחמה נגד עיר שיש בה פושעים
כי כולם נכנעים לבית דין מראש
אם היו אומרים במצב כזה רגע אבל העוולה אף פעם לא היתה התקנת
נתקנת
זה מצב רע אבל במצב כזה זה הכי טוב
אה, העולם לא ככה עובד , אני מכיר את זה בפועל…
במצב אנרכי כללי או שאתה משוגע או שהכל נשאר כפי שהוא…
זה עיקר הטיעון שלי..
כי הדבר השכלי היחיד לעשות במצבים כאלה זה כלום
עד שיקימו את הוועדה האחראית המסודרת כבר הרוצח ימות… נו אתה לא מכיר איך זה עובד?
יש מנהיגים, של האופן הזה .. אימפולסיביים משהו. לפעמים לטוב לפעמים לרע. פה זה לטוב
אבל כן זה הדמיון האנרכי שלי על כל הספר הזה.. לך יש פירוש אחר, לא נורא..
זה היה נשמע להם רעיון טוב לרגע, לא תיכננו יותר מדאי הקטע הזה הרי ברור, אולי להיפך חשבו שהשבועה יהיה מיותר כי כולם ימותו בכלל אבל כשניחמו מזה אז הוצרכו למצוא עצה על השבועה
אני אומר אימפולסיביים צדיקים…
אה, אני פחות משוכנע שזה עוולות נוראות, זה הנקודה. כלומר אני מסכים שזה עוולות רק חושב שזה הטוב כשאין מלך… ושהלוואי עלינו כאלה עוולות .
אולי לא, כבר לא יודע…
מתי שכן יש מלך, זה רק סוג אחר של עוולות
הבעיה היסודית הזו שבעולם הזה קשה לתקן עוולה בלי עוולה אחרת נשארת..
אבל אתה רואה שבפועל לא ניצחו בקלות, בני בנימין היו לוחמים טובים
אבל אולי זה בגלל שפחדו שעוד יתהפכו עליהם
אוקיי אתה מנצח אני צריך כבר להשתתף במסיבת 🕎
בני בנימין שבערים
Saturday, December 24, 2022 • ל׳ כסלו תשפ״ג
מעט הערות לפרשת מקץ –
תמיד לא הבנתי כיצד חלם פרעה ששבלים אכלו שבלים אחרות, בשלמא פרים אני מבין, זה חלום אבל מתחיל ממשהו אבל איך שבלים אוכלים איך זה מתחיל בכלל. אבל היום שמתי לב שבכלל לא כתוב ששבלים אכלו. תמיד אצל הפרות כתוב ‘ותאכלנה׳, ואצל השבלים ‘ותבלענה׳. ובליעה בלשון המקרא הוא לאו דווקא משהו שיש לו פה שאוכל, אלא לפעמים משהו כמו שזה נכלל בזה, כמו בבלע רשע צדיק, אז כנראה איכשהו השבלים הדקות ‘בלעו׳ את הטובות כלומר הם נכללו בהם, לא שאכלו.
גם מעולם לא הבנתי את המשחק עם החזרת הכסף של האחים עם התבואה שהביאו. והיום הבנתי, כי יוסף אומר את האלהים אני ירא ופירושו (וכן ראיתי ברמב״ן) שנכון אני חושד שאתם מרגלים, אבל אני עדיין מרחם על הילדים שלכם שלא ימותו ברעב. אז אני שולח אתכם עם האוכל לטפיכם אפילו שיש לי חשדות כאלה. (וזה יפה שזה נחשב פה יראת אלהים). אז הבנתי יותר מזה (מתוך הזוהר, אני לא בטוח שזה ממש כתוב אבל מתוכו הבנתי). כי יוסף בעצם ‘הכיר את אחיו והם לא הכירוהו׳. והמשמעות בזה יותר רחבה, שיוסף נהג בהם כאחים למרות שהם לא נהגו בו כאחים. וזה באופן עקבי. ולכן גם פה, הם נוהגים איתו כזרים וקונים אוכל וכו׳. אבל הוא בעצם בסוד נוהג בהם כאחים. אז ממילא פשוט שהוא לא גובה כסף מאחיו על אוכל, כפי שראוי לאח לנהוג עם משפחתו לפרנס אותם בחינם. אבל הוא לא יכול לגלות אז הוא מסתיר את הכסף באמתחותיהם.. וזה בעצם מה שהאיש אומר, אלהי אביכם נתן לכם מטמון.
וכן כאשר הם מגלים שהוא אח הדבר הראשון שהוא אומר הוא ‘אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם׳, וכעת זה כבר יהיה בגלוי
גם יש משהו מעניין עם שכחה וזכרון. שר המשקים ‘ולא זכר, וישכחהו׳. היינו מצפים שהשלב הבא מקץ שנתיים ימים יהיה ששר המשקים נזכר ביוסף. כמו שיש בהרבה פרשיות למשל ‘ויזכר אלהים את נח׳ וכו׳ אחר שכמו שכח אותם. אבל זה חסר. יש סיפור ארוך של חלום פרעה וכו׳. ושר המשקים מדבר. אבל לא ‘זוכר את יוסף׳. הדבר היחיד שהוא אומר הוא “את חטאי אני מזכי״ר היום”. זה השורש זכר שאיכשהו נכנס פה, אבל הוא לא באמת זכר את יוסף אלא את חטאיו. (ומסתמא זה הסיבה באמת ששכח כי היה לו קשה מדי לזכור את זמן השפל שלו ואולי זה גם היה מכעיס את פרעה). ואמנם יוסף כן זוכר בפירוש, “ויזכור את החלומות אשר חלם להם”.
‘בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה׳. זה לא רק מין ביטוי אמונה, יש משהו יותר רחב. שנראה גם בסיפור פרעה מול השרים בבית הסוהר. במצרים היה מערכת שלימה של פותרי חלומות עם אקדמיה לפתרון חלומות וכו׳. ולכן למשל בבית הסוהר ברור לשרים שלא יהיה להם פה פתרון לחלום כי צריכים ללכת לוועדה המיוחדת וכו׳. וכן פרעה, כנראה החלום שלא לא היה לו תקדים או היה מדי מסובך ולא נמצא לו פתרון בספרי החלומות (נדמה לי שזה הפירוש שמעתי בקורס על מצרים, כי בפשט קשה להבין למה לא ימציאו איזה פתרון. אבל הכל הלך שם עם כללים וכו׳ ולכן לפי הכללים לא היה לחלום זה פתרון). אבל יוסף מייצג סוג של חכמה אחרת, חכמה עברית. וזו חכמה מאד פשוטה כזו, הוא לא צריך אקדמיה, ‘אלהים יענה את שלום פרעה׳. ‘הלא לאלהים פתרונים׳. די באיזה שכל ישר פשוט וזה מה שה׳ שולח ללב. ובאמת הפתרונות של יוסף הם לא איזה גאונות מדהימה עם צירופי פלפולים, יחסית פשוטים והם תמיד פותרים על הדבר הכי רלבנטי לאותו זמן בשכל ישר.
שכחתי לרשום מפרשת וישב אז אני רושם.. אני חושב שההבדל בין שר המשקים לשר האופים הוא פשוט ששר המשקים כנראה היה תפקיד יותר גבוה בסולם החברתי שם מהאופים. ויש לי רמז שהעבודה הכי נחותה זה מה ששר האופים אחראי עליו, כי ‘השפחה אשר אחר הריחיים׳ זה תחתית הסולם. ובאמת בטח השפחה הזו היתה אשמה לחטא שר האופים, (במצרים העתיקה בלחם היה הרבה עפר ואבנים כי לא היה להם אבנים טובות חזקות לטחון) ובקיצור הוא נהרג. אבל שר המשקים היה משהו יותר גבוה כזה. ולפי הידוע תמיד מי שבעמדה יותר גבוה גם כשהוא נאשם בחטא יוצא יותר טוב.. רואים את זה הרי ברור שגם בכלא של מצרים יש מעמדות והשרים האלה יש להם משרת אפילו בכלא.. וגם נראה שיש הבדל בין ‘משמר׳ לבין׳ בור או ‘בית הסוהר׳. משמר הוא משהו יותר זמני עד למשפט, כמו גם המקושש (זה הבדל בין jail לprison באמריקה למשל) ובמשמר זה יותר קל לפעמים.
Sunday, December 25, 2022 • א׳ טבת תשפ״ג
אבל בטח הפותרי חלומות המקצועיים של מצרים ובבח לפחות היה להם איזה ניסיון בזה, אז צריך למצוא מה הם לא ידעו שיוסף כן ידע
היום