Wednesday, August 21, 2019 • כ׳ אב תשע״ט
זה גם קשור לזה שראינו כל הזמן שדוד המלך לא רצה שיהיה לו דם על הידיים אף פעם, הוא לא לכלך את ידיו. המתנגדים שלו תמיד אמרו ידיו דמים מלאו ואולי בגלל זה הוא היה רגיש לזה והתנגד רשמית לשפיכת דמים גם כשזה היה בצד שלו.
אבל זה לא שבאמת וויתר, רק היה לו טוב יותר שהבן ינקום את כבוד אביו מאשר הוא עצמו. ככה כולם יוצאים מכובד הוא מחל והבן פשוט קנאי לכבוד אביו שזה דבר אצילי.
האמת הוא לא ממש אומר לשלמה להרוג אותם, זה היה הבנה של שלמה..הוא אומר דברים עמומים לא תוריד שיבתו בשלום אפשר לפרש את זה .
אפשר לקרוא את זה שהוא מזהיר את שלמה שלא יחשוב שזה שהוא מקרב את יואב וכו׳ שהוא באמת בצד שלהם, הוא מוסר לו את הסוד שזה היה מאילוצים אבל שהוא ידע ליזהר מהם ובזמן שלא יהיה בעיה פוליטית יחסל אותם גם.
כן אפשר שזה מחלוקת.. פה יוצא בעצם שלהיפך שלמה היה פחות איש שלום מאשר דוד..
הרעיון שדוד עשה מדי הרבה מלחמות זה מספר דברי הימים, יכול להיות שיש דרכים שונות להסתכל על זה
בפועל דוד היה ממש הממציא של המלכות והיה חייב להשתמש בכריזמה ואהבה וקירוב, ובאמת הוא עשה פלא שביסס המלכות. שלמה כבר ירש מלוכה ורחבעם כבר מתח את החבל יותר מדי..
דוד מקפיד מאד לא להרוג ישראלים אף אפילו המורדים בו. על גוים הוא לא הקפיד..
גם לא בטוח שהפשט של הוא יהיה איש שלום זה בגלל שלא ראוי. וודאי יש פירוש כזה אבל אפשר שהפסוק מתכוון שקשה לבנות מקדש כשיש צרות מהגוים מסביב וצריך לזה יותר מנוחה ויישוב הדעת.
אבל נבל הוא כן רצה להרוג,
אדניה היה קצת מפונטז. הוא עדיין מדבר כאילו לו היתה המלוכה ואיכשהו ‘ותסב׳ המלוכה לשלמה..
זה כבר פוליטיקה… וצריך ללמוד פוליטיקה נעשה פעם אחרת…
אני רק מנסה להבין שדוד כל הזמן אומר שלא נוגעים במשיח השם ולא הורגים זרע שאול וכו׳, ואומר על שמעי השם אמר לו קלל, אבל בסוף נזכר ששלמה יהרוג אותו וזה הורס את כל הסיפור היפה…אבל ככה זה מלכות זה דבר מסובך וצריך לרצות את כולם ולשחק כל מיני משחקים
כתוב אשר עשה לי. ואז אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל.
אולי לי כולל גם אבשלום.
גם אדוניהו חשב לעשות אותו טריק שהזכרנו אתמול לשלוח אשה אם המלך לדבר עליו אל המלך ולא לדבר בעצמו.. אבל לו זה לא הצליח..
אפשר להעלות רעיון, כל עוד שיש רבי כריזמטי שסובל את שונאיו עדיין המלכות נשמרת, כי אפילו שהוא סבלן אבל האישיות הגדולה שלו עושה שעדיין יהיה כבוד ולכידות של המלכות.
אבל ברגע שהרבי הגדול איננו, כבר אין כריזמה גדולה שלו לסמוך עליו, וצריך לעשות דין במתנגדים כפי עיקר הדין שאחרת כל העניין יתפורר.
בטח יש חזל כזה, הוא המציא לבד?
פוליטיקה זה חשוב הבעיה זה שכל אחד יש לו פירוש משלו ולא רוצה לשמוע עוד פירושים.. גם על הפוליטיקה וגם על התורה.. ואז כל אחד משוכנע התורה אומרת להרוג ערבים או התורה אומרת לא להרוג ערבים או התורה אומרת להרוג ערבים וזה אכן לא נכון בזמננו, ולא יוצאים אף פעם מהוייכוח המתיש הזה.. לכן אני אומר נכון שזה פירוש אחד בתורה ואפילו חשוב, אבל יש עוד מאתיים פירושים שיש מקום ללמוד בהם ומהם ולחדש ולהתעמק בהם
והפירוש האחד הזה של פוליטיקה ואם להרוג ערבים אפשר להשאיר למתמחים בדברים הללו..
חושב שפעם התווכחו על זה פה אם ימי שלמה היו באמת השיא כמו שהמקובלים כותבים, אולי
אבל ממה שאני רואה עכשיו, וצריך לחכת שנלמד יותר פרקים על שלמה, אין להשוות ביניהם. המלכות של דוד היה כל כולם self-made ובזכות עצמו. הוא התחיל מכלום, עם נבואה של שמואל אבל לא עם שום כח ממשי, ולא ירש הכח שלו מאף אחד, גם כשהיה הוה אמינא שיתקרב לשאול ויקבל ממנו בסוף לא קיבל כלום והתחיל עם חבורה של אפסים במדבר, עד שלאט לאט התחיל למלוך בחברון ואז על כל ישראל, ואפילו אחרי שמרדו בו אבשלום ושבע בן בכרי החזיר את לב כולם אליו, ובקיצור בוודאי התנהג בחכמת אלהים לעשות את המלכות ועל זה קיבל הבטחה בסוף,
שלמה מתואר כחכם גדול וגם שהמלכות בזמנו היתה מאד מוצלחת, אבל אי אפשר להגיד שהוא עשה את הכל או שהיה גאון ביחסי ציבור כמו דוד, הוא התמחה בלעשות משפטים חכמים או גם להמציא משלים יפים כמו ספר משלי וכו׳, אבל זה סוג חכמה אחרת לגמרי מדוד והיא באמת מתאימה לשעת שלום שיש זמן להתעמק בחכמות וכו׳, החכמה של דוד היה סוג אחר לגמרי של תפלה ולב.
יואב מחזיק בקרנות המזבח. גם אדניהו אחז בקרנות המזבח בפרק הקודם כאשר חשב ששלמה יהרוג אותו.
כבר דיברנו על זה מסתמא שם, שנראה מכן שהמנהג העתיק היה אכן שקרני המזבח קולטות את החייב מיתה, ועל כן היה צריך להזהיר על הרוצח מעם מזבחי תקחנו למות, לומר שלא יחוסו כך על הרוצח במזיד. וכך פסק שלמה כאן לבניהו שלא יחוס על יואב מזה שאוחז בקרני המזבח כי חייב מיתה הוא.
.
אבל על שוגג הוא כן קולט וזה הרעיון של עיר מקלט וגם המזבח קולט את הרוצח בשגגה. =פתאום נראה לי אולי כל הערי מקלט היו סוג של ערים קדושות ולכן היו קולטות, ולכן זה קשור למות הכהן הגדול כי כל ערי המקלט היו ערי הלוים כלומר ערים מוקדשים לעבודת השם ולכן יש להם סגולה לקלוט את הרוצח בשגגה.
איפה היה המזבח הזה אגב?
אפשר שזה גם תפיסה של רחמי השם, כאילו כמו שיש חנינה מהמלך שיכול לעבור את מידת הדין של המלכות כך האוחז בקרנות המזבח מקבל חנינה מה׳,
או בגלל שזה לא מכובד להרוג גם החייב מיתה בהיכל ה׳, ולכן מעם מזבחי תקנו למות, כלומר באמת לא ממיתים שם וצריך לקחתו משם, אלא שזה לא קול
אז זה המזבח הזה בגורן?
בספר יהושע בתחילתו וסופו