Sunday, June 26, 2016 • כ׳ סיון תשע״ו
אני לא חושב ששם חדש הכוונה ליטרלי… אבל בתנך היה ענין רב עם שמות שמשתנים לפי הענין אז אולי כן
כתוב הבא על אימו בחלום יצפה לחכמה.. בעילת האם זה רע רק בפועל לא במטאופורה..
הענין שהבנים נעשים מרכבה לאבא שלהם
ויש לפלפל בזה ואכמ
המזכירים את השם אל דמי לכם ואל תתני דמי לו זה כמו שאמר ר נחמן מה אנחנו שותקים ונותנים להשם לעשות מה שרוצה.. צריך לצעוק עלייו/אליו עד שמפסיק
פסוק ח אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך.. זה ניגוד לקללות של התוכחה שהאויבים יאכלו מה שזרעתם וכו, זה ענין חשוב מאד לאדם שיוכל לאכול מה שיגע כפו ואם הוא טורח ואחרים אוכלים זה עלבון מאד עמוק, כי מאספיו יאכלוהו
יש שבעים תיקונים של רמד ואלי שמבוססים על הפסוק הזה נשבע השם
פסוק יא עוד שמות עם הקודש דרושה עיר לא נעזבה.. כנראה צדקתי שהוא לא התכוון שייעשו קידוש חדש ויקראו לה שם
?
זלמן לייב אתה צריך להסביר למה ההפטרה חושבת שהפרשה הזו מתחילה שוש אשיש..
דווקא לא נראה כך מהענין
יש משוש חתן על כלה ויש משוש חתן עם כלה ודוק
מי מדבר למען ציון לא אחשה?
זה פסוק מהכותרות של הקול קורא..
Sunday, January 19, 2020 • כ״ב טבת תש״פ
בוידאו שלי בפרשת ויגש הארכתי על זה. אתה כתבת את זה בקיצור
https://youtu.be/9hyov-oPQdQ
למען ציון לא אחשה זה השם אומר לא כמו הכתבי מחאות…
וקורא לך שם חדש – בפשט זה נמשך להמשך שתיקרא חפצי בה תחת עזובה ולארצך בעולה תחת שממה
פסוק ה יש ערבוב מעניין של דימויים האנשים הם בנים של הארץ אבל גם בועלים אותה כמו בעל.
המזכירים את השם מי זה? מתפללים? הם מזכירים את ה׳
ואז יש תשובה מהשם למזכירים אלה שהוא נשבע שלא יתן עוד את דגנך וכו׳
ובפסוק יב עוד שם חדש לישראל עם הקודש גאולי ה׳. ולעיר דרושה עיר לא נעזבה
Sunday, August 13, 2023 • כ״ו אב תשפ״ג
וקורא לך שם חדש – השם הישן הוא לא טוב, קראו לה בני אדם, השם החדש יהיה זה שהשם נתן לה
כמו שפרעה נותן שם חדש ליוסף כשהוא עולה למלוכה, שזה אומר אתה בתור הפקיד שלי זה לא אתה בתור האסיר
או איזה צדיקים הודיים שנותנים שמות חדשים לתלמידיהם
או כמו שהשיר של זלדה
בקיצור כל אלה השמות שקראו לה פעם הם סתם
והנביא או מי שהוא מדבר בשמו אומר אני לא נחה דעתי בכל זה
צריך שיצא כנוגה צדקה וישועתה כלפיד
ואני רואה שהישועה צריך להיות כל כך גדול עד שצריך לקרוא לה שם חדש
ואני לא יודע מי יכול למצוא לך שם מתאים
כמו שכל מיני הורים הולכים לרבי שיגיד להם איך לקרוא לבייבי שלהם כי מאיפה ידעו ההורים מה השם שלו בעצם
אז השם החדש של ציון וירושלים אפילו הנביא לא יודע מאיפה להביא אותו
פי ה׳ יקבנו
והוא מפרש בהמשך בדיוק למה כונתו
כי עכשיו נראה שיש לה שם “עזובה” “שממה”
זה המציאות שלה
אז הוא חושב אולי יש לה שם חדש, יקרא לה בדיוק ההיפך מן עזובה ושממח
לציון ייקרא “חפצי בה” ולארצה ייקרה “בעולה”
לכן בן גוריון שקרא למדינה ישראל לא ידע כלל
המשיח יקרא לארץ שלו “בעולה”, נשמע מדי בוטה לא?
גם ישעיה לא חשב שזה באמת יהיה השם
אבל זה בטוח שהשם הישן לא טוב לא ציון ולא ירושלים ולא יהודה
אולי “חפצי בה” זה העם והאנשים
ו״בעולה” זה הארץ
כפי שהוא מסביר, כי חפץ יי בך וארצך תבעל
הנקודה הוא שמה זה שם, יש כל מיני שמות אבל אחד מהם לפחות זה מישהו נפגש בך בפעם ראשונה מה הוא רואה
אז עכשיו הוא עובר על ציון ואומר זאת עזובה
ואז הוא יסתכל בה ויאמר זאת חפצי בה,
הארץ הזאת אני לא יודע של מי היא אבל משהו בטוח היא בעולה
עכשיו הנביא עובר לאחד התפילות שלו, אני לא יודע איך זה עובד אבל יש בפרקים אחרונים אלה כמה קטעים של תפלה כזו, ומקודם הוא מדבר לבעלי התפלה
שהם בעצם השומרים שהוא הפקיד, מי הפקיד, הנביא, השם, לא יודע
והשומרים האלה עוסקים בלהזכיר את השם
הזכרה זה אחד הכינויים העתיקים לתפלה
אבל כנראה היה כזה מעמד, היו שואלים אותם מה אתם עושים, היו כאלה יהודים שהיו מסתובבים בלילות סביב החומות של ירושלים, כמו נחמיה בלילות, אז היה כאלה כמו נחמיה שהלכו לשמור ולבדוק איפה צריך לתקן
אבל היו עוד אנשים ברסלבים כאלה
ואז קראו להם שם אחר “המזכירים”
יש סיפור של הראפשיצער שהלך להתבודד בלילה ופגש באיזה איש שהיה מסתובב לשמור והוא חשב שגם הרבי הולך לשמור אז הרבי אמר תהיה גבאי שלי כי רצה גבאי שלא עולה על דעתו מה זה התבודדות
אבל בקיצור היה כזה חבורה “המזכירים את השם”
יוחנן כהן גדול ביטל את המעוררים הוא היה מדי רמבמיסט בשביל זה
אבל אז היו כאלה יהודים שהיו ערים בלילה אבל לא שמרו כלום, רק היו עסוקים להזכיר להשם שיש לו עיר
והנביא אומר אתם צודקים, בשלמא אם כבר היה לנו עיר חפצי בה בארץ בעולה אפשר יוחנן צודק
אבל בינתיים, אל תתנו להשם להירדם או לשתוק, אל תתנו לו לישון גם תזכירו אותו כל הלילה
אתם יודעים מה, גם כל היום
יש לו עוד עבודה לעשות עוד הבטחות לקיים, לכונן ולשים את ירושלים תהלה בארץ
ואז הנביא מטה אוזן
והוא שומע את השם עונה אל המזכירים
והוא שומע אותו נשבע, אם אתן את דגנך עוד מאכל וכו׳
כוונת שבועה זו, זה כמו שכתוב בית שלישי לא תיחרב
כבר לא יחזרו הדבר לאותם מעגלים של בעיות שהיו פעם
כבר לא יהיה כזה מצב שאתם טורחים והאויבים אוכלים
שזה בעצם החשש הגדול של כל מי שעובד על שיבת ציון
נבנה מדינה יפה ואז לא יודע מי ייזכר שהוא יכול להשתלט על זה
כבר עדיף להיות בגלות ולא לטרוח בחינם
אז הנביא אומר אני שומע את השם נשבע שזה כבר לא יקרה
אתם תאספו אותו וגם תאכלו ותהללו את השם
הרמחל כתב הרבה תיקונים על הגאולה שמבוססים על הפסוק הזה
והוא מפרש שזה הניצוצות שלקטו וכו שלא יחזרו לגלות שוב
וזה הכל לאפוקי הפסוקים בתוכחה, כרם תטע ואיש אחר יחללנו וכו׳
כי זה מה שעושים עם כרם אוספים אותו ואז שרים
לכן מאספיו יאכלוהו והללו את השם
פרשה הבאה מזכירה הנבואה הראשונה של נחמו, עוברים בשערים וכו׳, שכרו איתו ופעולתו לפניו
ופה יש גם שם חדש נוסף לעם
יקראו להם עם הקודש גאולי השם, ולעיר
דרושה, עיר לא נעזבה
כלומר זה הכל כי עכשיו נראה השם שלה עזובה
אז הוא שוב מציע עוד שם חדש, אולי מעכשיו יקראו לה בדיוק להיפך
“דרושה”
ציון היא דורש אין לה, עכשיו הוא אומר היא כן דרשוה
עיר לא נעזבה, האמת שמעולם לא היתה נעזבה היא לא כזו עיר שהיא נעזבה
רק עוד הערה לגבי הדימוי הידוע של משוש חתן על כלה ישוש עליך..
המשמעות פה זה שהבעלים של האדמה זה העם היושבם בה ועובדים אותה, אז ארץ עזובה זה כשהיא ריקה בגלל גלות, וכאשר הבנים חוזרים הם כמו בועלים את הארץ. כמו שאומרים בעלים של הארץ יש גם הדימוי המיני כאן הכוונה שעובדים אותה
בדיוק קראתי ספר שאמר בשם ציוני אחד שלחרוש באדמה זה כמו להזדווג איתה, וזה פסוק מפרוש בספר שופטים לולא חרשתם בעגלתי..
ואלהיך זה קשור לחפצי בה, כלומר זה על העם עצמם, שאלהיהם לא יהיה עזוב מהם, לפי הדימוי שהוא והם זוג וכל הספר כריתות המדובר למעלה וכו׳
אז יש כמו 2 רמות, זוג של העם והאדמה, וזוג יותר עליון של העם ואלהיהם
ובקיצור הדרוש שיוצא מזה תבינו כבר מי שיבין
ולמה לא מספיק בזיווג התחתון