ישעיהו מח – דברים מקבוצת הדיון

Monday, December 30, 2019 • ב׳ טבת תש״פ

אז זה נראה שהיה איזה מעמד כזה, כמו שכתוב למעלה “ובשם ישראל יכונה”, וכאן “הנקראים בשם ישראל”.

אבל זה לא מיישב כיצד זה נוסף על יהודה. כלומר יהודה וישראל = יהודה שהוא ישראל, זה לא נשמע בדיוק ככה

גם קרה משהו הפוך שכולם נקראו בשם יהודה פתאום

יותר דרושי אפשר בגלל ששם ישראל היה חידוש שנקרא ליעקב ישראל, אז זה כזה שם ש׳נקראים׳ לא שנולדים איתו..

ומי היה נקרא בשם בית יעקב?

אפשר לומר אלה המעט שנשארו משאר השבטים, דוחק, אולי

אגב גם לעשו נשתנה שמו ונקרא שעיר, אפילו שהיה עוד איש שעיר החורי..

מסתמא בתורה של בני עשו היה כתוב סיפור כיצד אמר המלאך לעשו לא יקרא שמך עשו אלא שעיר כי ירשת את כל הר שעיר וכו׳

לא בסתר דיברתי כתוב פה עוד פעם, לא מראש בסתר דיברתי

ואחרי זה נשתנה עוד פעם ונקרא אדום

זה נראה לי מקביל ליעקב – עשו. ישראל – שעיר. יהודה – אדום

ואני אומר יש איזה מדרגה שנקרא ישראל שצריך להגיע אליה זה לא סתם דבר, גם ההסבר של אפיקורסים וגם של מאמינים הם משלים שונים לאותו רעיון להראות איך יש איזה רגע כזה שהופכים לשם ישראל זה לא מגיע סתם.

לא מובן לי הנבואות בפרק זה אולי זה מבולבל אין קשר בין פסוקים שונים. התחיל עם נשבעים לשקר ולא סיים עליהם כלום.

ואחר כך אמר שנבואות ראשונות כבר קרו אבל עכשיו יש לו נבואת חדשות לגמרי שלא חשבו עליהם בכלל. אבל איני יודע מהו נבואה זו ולמה הוא רוצה שיהיה חדש לכאורה דווקא להיפך הוא רוצה לומר שזה כבר נבואות ראשונות שנתאמתו?

אולי הרעיון של למעני למעני עשה לגמרי חדש ואפילו סותר נבואות ראשונות אם כי יחזקאל כבר יש לו רעיון זה

נשמע יותר שהוא אומר אל תגיד לי כבר שמעתי הטענה הזו.. הטענה שלי היום חדשה..

צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני – נראה שהוא אומר שצירף אותם על ידי שלא היה להם כסף – בעוני. והוא לא בוחר בהם כי נתנו לו שוחד של כסף..

קטע הבא מפסוק יב עד טז עוד פעם אומר שאני ראשון וכבר ניבאתי מאז על כורש. קורא לפרס פה את אשר השם אהבו והם עשו חפצם בבבל. וזה לא היה סוד הוא אמר את זה בגלוי מראש ועכשיו ה׳ שלחני ורוחו כלומר עכשיו רוחו גלויה כי כולם ראו שפרס כבשו את בבל

קטע שלישי פסוק יז – יט זה סתם מין חזרה על והיה אם שמוע. אם תעשו טוב יהיה לכם טוב.

פסוק כ – כא מנבא או מדבר על היציאה מגלות בב

פסוק האחרון כב מה הקשר?

Tuesday, December 31, 2019 • ג׳ טבת תש״פ

לכאורה הפסוק נקרא כך, זו תקבולת שהחצי השני שלה פחות מפורש כי כבר מובן

למען שמי – אאריך אפי

ו(למען) תהילתי – א(אאריך)חטם לך.

הפירוש של רשי נראה מוזר שישים השם ששם נאקה באפו.

ואם הביא רשי כבר מלשון משנה אין ראייתו ראיה כי תמיד חוטם במשנה זה האף וגם החטם שנזכר במסכת שבת הוא על שם שהוא באף לא להיפך

אם רוצים בכל זאת לפרשו בהקשרו כאן צריך לקרוא אותו כמו סיום נבואה, אבל כזה סיום הפוך של דווקא. בדרך כלל מסיימים דרשה עם ברכת שלום, אבל נבואה זו של זעם היתה (על בבל? או היהודים שנשבעים לשקר שהתחיל בה) אז הוא אומר כאילו, כאן היה אמור לבוא ברכת שלום, אבל אני *לא* אומר לכם שלום!

זה יתחרז עם תחילת הפרק, הנשבעים בשם ה׳, ופתאום הטוויסט, לא באמת ולא בצדקה.. אתם נשבעים בשמי לא באמת אני אומר לכם לא שלום..