ישעיהו כט – דברים מקבוצת הדיון

Tuesday, December 03, 2019 • ה׳ כסלו תש״פ

ה֚וֹי אֲרִיאֵ֣ל אֲרִיאֵ֔ל קִרְיַ֖ת חָנָ֣ה דָוִ֑ד סְפ֥וּ שָׁנָ֛ה עַל־שָׁנָ֖ה חַגִּ֥ים יִנְקֹֽפוּ׃

“Ah, Ariel, Ariel, City where David camped! Add year to year, Let festivals come in their cycles!

וַהֲצִיק֖וֹתִי לַֽאֲרִיאֵ֑ל וְהָיְתָ֤ה תַֽאֲנִיָּה֙ וַֽאֲנִיָּ֔ה וְהָ֥יְתָה לִּ֖י כַּאֲרִיאֵֽל׃

And I will harass Ariel, And there shall be sorrow and sighing. She shall be to Me like Ariel.

וְחָנִ֥יתִי כַדּ֖וּר עָלָ֑יִךְ וְצַרְתִּ֤י עָלַ֙יִךְ֙ מֻצָּ֔ב וַהֲקִֽימֹתִ֥י עָלַ֖יִךְ מְצֻרֹֽת׃

And I will camp against you round about; I will lay siege to you with a mound, And I will set up siegeworks against you.

וְשָׁפַלְתְּ֙ מֵאֶ֣רֶץ תְּדַבֵּ֔רִי וּמֵֽעָפָ֖ר תִּשַּׁ֣ח אִמְרָתֵ֑ךְ וְֽ֠הָיָה כְּא֤וֹב מֵאֶ֙רֶץ֙ קוֹלֵ֔ךְ וּמֵעָפָ֖ר אִמְרָתֵ֥ךְ תְּצַפְצֵֽף׃

And you shall speak from lower than the ground, Your speech shall be humbler than the sod; Your speech shall sound like a ghost’s from the ground, Your voice shall chirp from the sod.

וְהָיָ֛ה כְּאָבָ֥ק דַּ֖ק הֲמ֣וֹן זָרָ֑יִךְ וּכְמֹ֤ץ עֹבֵר֙ הֲמ֣וֹן עָֽרִיצִ֔ים וְהָיָ֖ה לְפֶ֥תַע פִּתְאֹֽם׃

And like fine dust shall be The multitude of your strangers; And like flying chaff, The multitude of tyrants.” And suddenly, in an instant,

מֵעִ֨ם יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ תִּפָּקֵ֔ד בְּרַ֥עַם וּבְרַ֖עַשׁ וְק֣וֹל גָּד֑וֹל סוּפָה֙ וּסְעָרָ֔ה וְלַ֖הַב אֵ֥שׁ אוֹכֵלָֽה׃

She shall be remembered of the LORD of Hosts With roaring, and shaking, and deafening noise, Storm, and tempest, and blaze of consuming fire.

וְהָיָ֗ה כַּֽחֲלוֹם֙ חֲז֣וֹן לַ֔יְלָה הֲמוֹן֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַצֹּבְאִ֖ים עַל־אֲרִיאֵ֑ל וְכָל־צֹבֶ֙יהָ֙ וּמְצֹ֣דָתָ֔הּ וְהַמְּצִיקִ֖ים לָֽהּ׃

Then, like a dream, a vision of the night, Shall be the multitude of nations That war upon Ariel, And all her besiegers, and the siegeworks against her, And those who harass her.

וְהָיָ֡ה כַּאֲשֶׁר֩ יַחֲלֹ֨ם הָרָעֵ֜ב וְהִנֵּ֣ה אוֹכֵ֗ל וְהֵקִיץ֮ וְרֵיקָ֣ה נַפְשׁוֹ֒ וְכַאֲשֶׁ֨ר יַחֲלֹ֤ם הַצָּמֵא֙ וְהִנֵּ֣ה שֹׁתֶ֔ה וְהֵקִיץ֙ וְהִנֵּ֣ה עָיֵ֔ף וְנַפְשׁ֖וֹ שׁוֹקֵקָ֑ה כֵּ֣ן יִֽהְיֶ֗ה הֲמוֹן֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַצֹּבְאִ֖ים עַל־הַ֥ר צִיּֽוֹן׃ (ס)

Like one who is hungry And dreams he is eating, But wakes to find himself empty; And like one who is thirsty And dreams he is drinking, But wakes to find himself faint And utterly parched— So shall be all the multitude of nations That war upon Mount Zion.

הִתְמַהְמְה֣וּ וּתְמָ֔הוּ הִשְׁתַּֽעַשְׁע֖וּ וָשֹׁ֑עוּ שָֽׁכְר֣וּ וְלֹא־יַ֔יִן נָע֖וּ וְלֹ֥א שֵׁכָֽר׃

Act stupid and be stupefied! Act blind and be blinded! (They are drunk, but not from wine, They stagger, but not from liquor.)

כִּֽי־נָסַ֨ךְ עֲלֵיכֶ֤ם יְהוָה֙ ר֣וּחַ תַּרְדֵּמָ֔ה וַיְעַצֵּ֖ם אֶת־עֵֽינֵיכֶ֑ם אֶת־הַנְּבִיאִ֛ים וְאֶת־רָאשֵׁיכֶ֥ם הַחֹזִ֖ים כִּסָּֽה׃

For the LORD has spread over you A spirit of deep sleep, And has shut your eyes, the prophets, And covered your heads, the seers;

וַתְּהִ֨י לָכֶ֜ם חָז֣וּת הַכֹּ֗ל כְּדִבְרֵי֮ הַסֵּ֣פֶר הֶֽחָתוּם֒ אֲשֶֽׁר־יִתְּנ֣וּ אֹת֗וֹ אֶל־יוֹדֵ֥עַ הספר [סֵ֛פֶר] לֵאמֹ֖ר קְרָ֣א נָא־זֶ֑ה וְאָמַר֙ לֹ֣א אוּכַ֔ל כִּ֥י חָת֖וּם הֽוּא׃

So that all prophecy has been to you Like the words of a sealed document. If it is handed to one who can read and he is asked to read it, he will say, “I can’t, because it is sealed”;

וְנִתַּ֣ן הַסֵּ֗פֶר עַל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יָדַ֥ע סֵ֛פֶר לֵאמֹ֖ר קְרָ֣א נָא־זֶ֑ה וְאָמַ֕ר לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי סֵֽפֶר׃ (ס)

and if the document is handed to one who cannot read and he is asked to read it, he will say, “I can’t read.”

וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹנָ֗י יַ֚עַן כִּ֤י נִגַּשׁ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בְּפִ֤יו וּבִשְׂפָתָיו֙ כִּבְּד֔וּנִי וְלִבּ֖וֹ רִחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי וַתְּהִ֤י יִרְאָתָם֙ אֹתִ֔י מִצְוַ֥ת אֲנָשִׁ֖ים מְלֻמָּדָֽה׃

My Lord said: Because that people has approached [Me] with its mouth And honored Me with its lips, But has kept its heart far from Me, And its worship of Me has been A commandment of men, learned by rote—

לָכֵ֗ן הִנְנִ֥י יוֹסִ֛ף לְהַפְלִ֥יא אֶת־הָֽעָם־הַזֶּ֖ה הַפְלֵ֣א וָפֶ֑לֶא וְאָֽבְדָה֙ חָכְמַ֣ת חֲכָמָ֔יו וּבִינַ֥ת נְבֹנָ֖יו תִּסְתַּתָּֽר׃ (ס)

Truly, I shall further baffle that people With bafflement upon bafflement; And the wisdom of its wise shall fail, And the prudence of its prudent shall vanish.

ה֛וֹי הַמַּעֲמִיקִ֥ים מֵֽיהוָ֖ה לַסְתִּ֣ר עֵצָ֑ה וְהָיָ֤ה בְמַחְשָׁךְ֙ מַֽעֲשֵׂיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י רֹאֵ֖נוּ וּמִ֥י יוֹדְעֵֽנוּ׃

Ha! Those who would hide their plans Deep from the LORD! Who do their work in dark places And say, “Who sees us, who takes note of us?”

הַ֨פְכְּכֶ֔ם אִם־כְּחֹ֥מֶר הַיֹּצֵ֖ר יֵֽחָשֵׁ֑ב כִּֽי־יֹאמַ֨ר מַעֲשֶׂ֤ה לְעֹשֵׂ֙הוּ֙ לֹ֣א עָשָׂ֔נִי וְיֵ֛צֶר אָמַ֥ר לְיוֹצְר֖וֹ לֹ֥א הֵבִֽין׃

How perverse of you! Should the potter be accounted as the clay? Should what is made say of its Maker, “He did not make me,” And what is formed say of Him who formed it, “He did not understand”?

הֲלוֹא־עוֹד֙ מְעַ֣ט מִזְעָ֔ר וְשָׁ֥ב לְבָנ֖וֹן לַכַּרְמֶ֑ל וְהַכַּרְמֶ֖ל לַיַּ֥עַר יֵחָשֵֽׁב׃

Surely, in a little while, Lebanon will be transformed into farm land, And farm land accounted as mere brush.

וְשָׁמְע֧וּ בַיּוֹם־הַה֛וּא הַחֵרְשִׁ֖ים דִּבְרֵי־סֵ֑פֶר וּמֵאֹ֣פֶל וּמֵחֹ֔שֶׁךְ עֵינֵ֥י עִוְרִ֖ים תִּרְאֶֽינָה׃

In that day, the deaf shall hear even written words, And the eyes of the blind shall see Even in darkness and obscurity.

וְיָסְפ֧וּ עֲנָוִ֛ים בַּֽיהוָ֖ה שִׂמְחָ֑ה וְאֶבְיוֹנֵ֣י אָדָ֔ם בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל יָגִֽילוּ׃

Then the humble shall have increasing joy through the LORD, And the neediest of men shall exult In the Holy One of Israel.

כִּֽי־אָפֵ֥ס עָרִ֖יץ וְכָ֣לָה לֵ֑ץ וְנִכְרְת֖וּ כָּל־שֹׁ֥קְדֵי אָֽוֶן׃

For the tyrant shall be no more, The scoffer shall cease to be; And those diligent for evil shall be wiped out,

מַחֲטִיאֵ֤י אָדָם֙ בְּדָבָ֔ר וְלַמּוֹכִ֥יחַ בַּשַּׁ֖עַר יְקֹשׁ֑וּן וַיַּטּ֥וּ בַתֹּ֖הוּ צַדִּֽיק׃ (ס)

Who cause men to lose their lawsuits, Laying a snare for the arbiter at the gate, And wronging by falsehood Him who was in the right.

לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל־בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר פָּדָ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם לֹֽא־עַתָּ֤ה יֵבוֹשׁ֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְלֹ֥א עַתָּ֖ה פָּנָ֥יו יֶחֱוָֽרוּ׃

Assuredly, thus said the LORD to the House of Jacob, Who redeemed Abraham: No more shall Jacob be shamed, No longer his face grow pale.

כִּ֣י בִ֠רְאֹתוֹ יְלָדָ֞יו מַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֛י בְּקִרְבּ֖וֹ יַקְדִּ֣ישֽׁוּ שְׁמִ֑י וְהִקְדִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־קְד֣וֹשׁ יַֽעֲקֹ֔ב וְאֶת־אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל יַעֲרִֽיצוּ׃

For when he—that is, his children—behold what My hands have wrought in his midst, they will hallow My name. Men will hallow the Holy One of Jacob And stand in awe of the God of Israel.

וְיָדְע֥וּ תֹֽעֵי־ר֖וּחַ בִּינָ֑ה וְרוֹגְנִ֖ים יִלְמְדוּ־לֶֽקַח׃

And the confused shall acquire insight And grumblers accept instruction.

היי אתם צריכים לצעוק עלי למה אני כזה מאחר..

קצת על מבנה הספר שנדע איפה אנו עומדים…

פרק א – ו הם נבואות כלליות על יהודה שמתגאים וחוטאים ומושחתים, ומנבא שיהיה חורבן ויהיה גם נחמה.

פרק ז – יב זה נבואות חיזוק על אשור שבא עם ארם וכו׳ הוא מנבא שלא יפחדו וכן מנבא נצחון גדול משיחי. החלק הזה מסתיים עם השיר שיאמרו על מפלת אשור ואמרת ביום ההוא אודך ה׳ וכו׳

פרק יג – כג הם עשרה משאות על אומות שונות. קיצורו של דבר כולם יחרבו ויישאר מעט ויעשו תשובה ונשגב ה׳.

פרק כד – כז אפשר כמו סיום על חלק זה, אבל הוא עוסק בישראל בלבד, הוא מנבא אותו דבר בערך להם נחמה אחר חורבן.

פרק כח – לה שורת נבואות שמתחילות ב״הוי'” כמו שלמעלה היו עשרה “משא” יש כאן כמה “הוי”. הוי עטרת גאות אפרים. הוי אריאל אריאל.

פרק יב –

הוי זה קריאה של תחילת נבואה שישעיה משתמש בה הרבה, גם למעלה היה. זה כמו קריאה הוי! לפעמים מסמן ממש תחילה של דרשה ולפעמים יכול לחזור גם באמצע דרשה הוי זה הוי זה.

אגב ראיתי משהו מעניין יש למעלה הרבה משאות ויש שם משא דומה, משא בערב, אלה הם שבטי ישמעאל שמנויים בפרשת חיי שרה אצל נשיאי ישמעאל משמע ודומה ומשא, וכן נזכר שם דדנים שהוא נכד קטורה, ארץ תימא הוא עוד מנשיאי ישמעאל חדד ותימא, כבוד קדר שגם הוא בן ישמעאל.

ובערב היינו ערבים.

כל אלה היו שמות שבטי ערב, אולי חלקם נקראים כך עד היום. והיו מתייחסים לישמעאל ולקטורה.

ומעניין שאפילו השם ‘משא׳ עצמו הוא אחד מנשיאי ישמעאל אז דעת מקרא טוען אולי גם הוא מרומז ‘משא בערב׳.

עכ״פ זה הכל חוזר לפרשיות של בראשית שמתאר את ראשי האומות וצריך לאחוז ראש לקשר הכל, אך הדברים משתנים במשך הזמן לפעמים הכל ישמעאלים לפעמים קדר לפעמים מחלקים ולפעמים מפרידים הכל לפי הענין ותנודות בני אדם.

כלומר לפי דעתי חבל לחפש מי זה בדיוק ערב ומי בדיוק קדר. זה שמות קבוצות אבל קבוצות הם לא יציבות לפעמים יש ברית של כמה משפחות ביחד ועושים ממלכה וקוראים לעצמם בערב ולפעמים מתפרד ונקראים ערבים ולפעמים ישמעאל ולפעמים דדנים וכו׳, כמו יוסף שנמכר לדדנים ומדינים וישמעאלים, שבאמת זה לא סתירה הכל קבוצות דומות ולא צריך לחפש בדיוק כי טבע הענין שמתחתנים וכורתים בריתות ונפרדים וכו׳,

גם בפנימיות לא נראה לי נכון שנחפש פירושים כמו משא בערב אלי קורא משעיר מה ענין שעיר אצל ישמעאל, נו מה קושיא הוא זו הרי עשו לקח את בת ישמעאל, ובכלל שעיר הוא קרוב למגורי ישמעאל על פני כל אחיו נפל, ותמיד יש שינויים ותנודות , נראה לי הזוי לחפש איזה מהות יציב שזה בחינת עשו וזה בחינת ישמעאל העולם לא עובד כך…

אך מקובלים אמתיים יודעים שהכל כלול בהכל ואין קושיא… זה כמו מישהו שאל אותי אם אני נוהג כמו התכונה של יצחק שהסברתי באיזה דבר תורה, זה שאלה של שטות זה שאני קרוי יצחק לא מחייב.. יש הרבה יצחק ולפעמים אני מתנהג ככה ולפעמים כמו פירוש אחר ביצחק ולפעמים בכלל לא כמו יצחק וראוי לשנות השם וכדומה.. הרעיון של לחפש זהות יציבה שמתאימה לפירוש כזה לא מסתדר עם המציאות

כל כך יפה הנבואות של ישעיה מה לעשות זה תוכחה יפה ומתוחכמת.

הוי עטרת גאות שכורי אפשרים וציץ נובל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שמיים הלומי יין.

הוא לוקח השבחים הידועים לאפרים ומכניס בכל אחד מהם עקיצה אפרים ידועים בכרמיהם ומתגאים בזה אבל הם שכורים. ידוע שיש להם ציצים ופרחים יפים ומקשטים בזה את ראשם אבל זה נובל. בגיא שלהם גדלים שמנים (התרגם פה מפרש מאכלים שמנים, אפשר גם שמן כפשוט) אבל הם הלומי יין ולא נשאר להם דעת ליהנוות מזה.

אנחנו חיים בעולם שקונים יין בסופרמקרט אז לא מבינים מה רוצה מאתנו נבואות על כרמים.. אבל אפשר לתאר שכל הנבואות הללו עם דיומים של כרמים ויין ושמן היה ישעיה אומר כאשר היה מטייל בהרי ישראל בין הכרמים עם התלמידים שלו והיה יושב שם לומד ומתבודד וכך התנבא על הכרם ה׳ צבאות בית ישראל, ופעם ראה כרם פרוצה עם שמיר ושית נחה עליו הרוח ואמר אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו, פעם אחרת היה מצב רוח יותר טוב ראה כרם יפה נטורה אמר שיר אחר על הכרם, ישב על שפת הנהר תיאר כיצד ה׳ יניף ידו על הנהר וינענע בשיבולת הנהר וכו׳. בשביל להבין את הנבואה צריך להיות במקום הזה אחרת זה סתם מילים

בקיצור אני מציע טיול לכרמי אפרים בשביל להבין ספר ישעיה.

היום יש הפסוק הכי ידוע בעולם

יַ֚עַן כִּ֤י נִגַּשׁ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בְּפִ֤יו וּבִשְׂפָתָיו֙ כִּבְּד֔וּנִי וְלִבּ֖וֹ רִחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי וַתְּהִ֤י יִרְאָתָם֙ אֹתִ֔י מִצְוַ֥ת אֲנָשִׁ֖ים מְלֻמָּדָֽה

למעשה הנביא מתלונן שלא שומעים את מוסריו. ואז הוא מתבונן למה לא שמעו אותו. אז עלה על תאוריה שהם ליצים שיכורים. התלונה הזו זה לא חזרה על אותו מוסר ראשון אתם מושחתים לכן אינכם שומעים מוסר. אבל יש בזה עוד דבר. הנביא צריך להבין שני דברים שונים אחד למה הם רעים נו על זה יש תשובה הם מושחתים המנהיגים לא טובים יש יצר הרע וכו׳. אבל יש עוד קושיא אבל למה הם לפחות לא לוקחים את המוסר ברצינות. כמו אני עצמי אני גם שיכור ויש לי יצר ואני לא טוב מהם אבל אני מבין את המוסר שלי.

(כמו שיש בדברים המעכבים את התשובה השונא תוכחות, זה חטא נפרד שמעכב תשובה, יש מישהו חוטא אבל כל פעם שמגיע נביא דרשן הוא מתעורר ומתחזק זה איש טוב יש לו בעיות אבל בסוף יעשה תשובה אבל בעיה נפרדת זה מישהו שההתעוררות לא עוזרת לו מגיע יום כיפור וכלום זה בעיה נוספת)

והנביא מתבונן הבעיה הוא שלא כולם נביאים כמוני. הם שומעים ממני את המוסר הנבואי אבל זה משפה ולחוץ כלומר הם רק שומעים הם לא היו מתנבאים את זה לבד. בכדי להבין את הנבואה הלא צריך להיות נביא קצת לבד אחרת סתם לדעת שזה לא בסדר זה לא ידיעה כלל , אבל הנביא יש לו איזה חידוש איזה תחושה נבואית איזה מוסר פואטי והוא אומר למה אתם לא שומעים אותי כי אתם לא מתנבאים לבד ויעצמו את כיניהם ואת הנביאים ואת ראשיכם החוזים כסה – כלומר הראש של עצמכם צריך להות קצת נביא וחוזה נכסה.

ותהי להם חזות הכל כספר החתום. כל הנבואה נראה

לכם כמו ספר חתום. מה הכונה ספר חתום זה מעטפה סגורה. זה בעיה ראשונה. אתם לא חושבים שזה מיועד אליכם אין להם איזה חוש להתנבא בזה אז נותנים לכם את הספר ואומר איך אקרא והלא זה ספר חתום, אי אפשר לשבור את החותם. אני אכן תאורטית יודע ספר אבל לא יכול לפתוח ספר חתום שלא נועד לי.

ואותו דבר יש מי שלא יודע ספר כלל בשבילו גם כשהוא כן מבין שזה נועד לו כל הספרים חתומים לו

כמו שהיושר דברי אמת אומר אין כזה דבר תורת סוד אם אתה טיפש אז כל הספרים הם סודות לך ואם אתה חכם אז כל הספרים גלוים..

אבל זה מדרגה נוספת של מישהו שלבו רחק ממנו גם אם יפתח את הספר לא ידע מילה לא יעזור לו גם לפתוח ולהגיד לו ברחל בתך הקטנה

ובקיצור התקווה שלנו הוא לא שנהיה צדיקים שלא צריכים מוסר, זה סתם בלתי אפשרי. התקווה שלנו שלפחות נהיה נביאים שמבינים את המוסר שיודעים לקבל את הספר ולפתוח אותו ולקרוא אותו.

ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר .. וידעו תועי רוח בינה

הבעיה הזו של לא לקחת מוסר נקרא ליצנות הכוונה לא בדיחות כמובן הכוונה מין attitude שאומר זה לא בשבילי, אם חכמה של הקשבה זה כמו מפתח שפותח את הספרים החתומים אז ליצנות זה כזה דבר שסוגר ספרים פתוחים. הוא כזה מחיצה בלב שלא נותן לחוש דברים שלא נותן להתנבא.

באמת מי שרוצה להיות נביא צריך לסגל לו רק מידה אחת לא להיות לץ וזה מגיע עד לדק מן הדק. בשפה עדכנית הפירוש להיות earnest מיינען ערענסט

המחלה שלנו נקרא ציניות או מפוכחות, שזה אולי טוב לתיאור העולם, אבל כבר יש ממנו יותר מדי. אין עטיטוד שמתאר יותר טוב את ימינו מאשר ציניות. יש איזה פילוסוף חכם שכתב ספר עב critique of cynical reason ציניות זה רוח הזמן, או כמו שההיפסטים אומרים irony, כזה מרחק מכל דבר שאדם עושה שחלילה לא יזדהה יותר מדי. זה בשפה הישנה נקרא טמטום הלב או ליצנותו או ערלת לב.

נו ביקורת זה דבר טוב ולקחת מה שלא ראוי לרצינות רצינות הוא באמת בעיה כמו לא לקחת מה שצריך רצינות רצינות. וכבר אמרו ליצנותא דע״ז מותרת. זה דבר טוב צריך לשמור את מידת התמימות למקום הנכון אחרת זה באמת זנות. החלק הזה של הלב שרוצה להקשיב ולהתנבא הוא קדוש מאד אסור לפתוח אותו לסטרא אחרא או למסור נאמנות לאלהים אחרים מכל הסוגים.

אבל צריך להגיד בסוף ‘טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר׳. רחל זה מידת האמונה שנקרא פתיחת הלב. וצריך להכיר באמת שאם לא יתנו אותה ליעקב בסוף זה יגיע לאיש אחר במזיד וברצון בשוגג ובמזיד, אז טוב תתי אותה לך צריך לעשות תנאי ולתת את המידה הזאת רק למי שזה מגיע אליו דהיינו לא״ס המופשט מכל והשורה בכל, ולפעמים להרשות לעצמנו לעשות דברים בכנות.

Wednesday, December 04, 2019 • ו׳ כסלו תש״פ

זה נכון אבל לא סותר כמו שכתבתי צריך לא לקחת ברצינות הדברים שהעולם לוקחים ולקחת ברצינות מה שהם לא לוקחים..