Thursday, November 14, 2019 • ט״ז חשון תש״פ
באמת חורבן מואב הוא מענין פרשת השבוע
כי לוט בסדום הוא אבי מואב
וכפי הנראה כאן גם העיר צוער שברח לשם לוט היה מערי מואב
אז מואב כבר חרב פעם ראשונה בחורבן סדום ועמורה..
ומאז חורבנות של ערים נתלים בה
ובאמת זה הכל קינה על חורבן סדום שהיה טרגדיה גדולה אפילו אברהם אבינו הצטער עליו
ולכן מקור של צער הנביאים על חורבן הגוים זה מואב
וגם משיח מגיע מסדום כי הוא צריך שיהיה אכפת לו מהכל
טוב זה כבר דרוש
אבל ההתחלה אמת
סדום היה הפומפיי של המקרא
גם כאן באמצע הוכן כסא דוד? פסוק ה
כך כתוב זה הדבר אשר דבר ה אל מואב מאז
הוא שטיק חורבן
Saturday, November 16, 2019 • י״ח חשון תש״פ
🙂
עיקר ההפטרה זה כעת חיה את חובקת בן שאלישע חיקה את המלאך שבא לאברהם..
מעניין, אבל איפה הוא אמור להיזכר? בתפלות הוא נזכר הרבה כי חזל ראו בזה זכות גדול שעומד לדורות, אולי ככה? בכלל הנך לא חוזר הרבה דברים מהחומש אברהם אבינו עצמו נזכר אולי חמשה פעמים.. אולי יותר
גם רשי אוחז מבנות לוט. וגם הפסוק לא נראה שמבקר אותם. אני לא עושה אשמה אני רק מצביע שיש משהו מעניין שמואב מתחיל מהסיפור של חורבן סדום וכן מואב עצמו הוא באיזור של סדום הצד השני של ים המלח זה הרי מואב, ויש פה כאלה דיבורים על חורבן מואב בוודאי יש איזה פשר בכל זה
למעשה אם בנות לוט היו צודקות שהעולם חרב אז התוכנית שלהם לא הצליח כי ילדו שני בנים ולא בנות והיו צריכים לעשות עוד פעם אותו פטנט להוליד מהבנים שלהם..
ההפטרה זה ממש חזרה על הסיפור של וירא מישהו מכניס אורחים והאורח מבטיח לו בן כעת חיה
לבסוף גם הבן כמעט מת והמלאך מחיה אותו..
עכשיו מובן לי הפסוק כעת חיה. זה סגנון האורח שהוא חוזר על אכסניה שלו אומר שנה הבאה יש לי גם ביזנס טריפ באותו דרך אני חוזר ולשרה בן
נו השניה גם טרחה לו והכניסה אורחים, הראשונה היתה אשת אחת הנביאים ללא קשר להכנסת אורחים
או שאני מתבלבל
אבל האמת בטח עד שנולדו הבנים כבר הבינו הטעות שלהם..
אני כבר אעתיק עוד 2 דברים שכתבתי על הפרשה
ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח
לפי הפשט נראה שאזהרת המלאכים לא היתה שזה איזה עבירה להסתכל אחורה, כאשר נדחקו המפרשים, שגם אם זה היה חטא כיצד יצדיק החטא עונש מוות, ודברי רש״י הם מדרש. אבל מכל הענין נראה שהיה כאן אש וגפרית מן השמים, כמו סערת מטר אש וגפרית פתאומית וענקית, על דרך משל כמו התפרצות הר געש (לא שאני יודע שזה היה בסדום, אבל עכ״פ הוא מתואר באופן דומה) שהתחילה בעלות השחר כנראה בסדום והתפשט והלך במשך היום עד שכילה את כל הערים היושבים סביבו, כסדר הסערות.
המלאכים הצילו את לוט, אבל לא הובטחה לו הצלה ניסית גם בתוך התופת, אלא ההצלה היה פשוט שהודיעו לו לפני ההפיכה שיוכל להימלט בזמן, כמו מישהו שמקבל התראה מוקדמת על אסון טבע שיכול להימלט. ולסיבה זו דחקו בו שימהר להימלט עד שידביקנו הרעה, וכאשר התמהמה הפסיד גם מלקחת את חתניו והוצרך לברוח עם הנמצאות בבית.
כסדר סערות כאלה בתחילה היה נראה מטר ולא היה מורגש למי שאינו מבין את גודל החורבן ופתאומיותה, וטבע האנשים שירצו להסתכל בדבר כזה, ולהתעכב מעט לראות את הפלא, ואינם שמים על ליבם שעוד רגע והסערה הורגת אותם. וכן אין אנשים יודעים את מימדי הסערה עד איפה תגיע. לפיכך הזהירו המלאכים שידע זאת “אל תבט אחריך ואל תעמדו בכל הככר” אל תתמהמה אפילו להסתכל קצת כי תימשך והגפרית יגיעך, וכן מסרו לו את גבולות הסערה בכל הכיכר, תמשיך עד ההר רק שם תהיה בטוח.
אשת לוט אכן לא הבינה את עוצמת הסכנה ותבט מאחריו, אין פירושו שהביטה לרגע אחד, אלא הביטה ומתוך ההבטה בגודל הפלא התמהמהה עד שהדביק אותה הגפרית ואש והפכה לנציב מלח כמו שהפך את שאר העומדים שם. (ואנחנו מוצאים בהרבה פסוקים שהבטה יכולה לכלול גם התמהמות ממושכת שנרמז בהסתכלות לבד, כמו וירא חם, וכן ותראה ערוותו).
וכן גם אחר שלוט פעל אצל המלאכים שישאירו את צוער, לא הרגיש שם בטוח, כי ראה החורבן מתפשט לאט לאט וידביק אותו גם שם, לכן עלה להר וישב במערה, וייתכן שבאמת הגיעה החורבן גם לצוער אחר זמן כסדר הטבעי.
סדר הכנסת אורחים המקובל במזרח התיכון.
יושב הנך בפתח ביתך באמצע היום, והנה אתה רואה אורח עובר בדרך העוברת ליד ביתך. האורח אינו פונה לעירך יש לו לאיפה ללכת, מן הראוי לרוץ לקראתו ולהקדים לו שלום. אז אתה אומר לו אם אתה כבר פה אולי תשב קצת, ותנוח מן הדרך. האורח אמור לסרב ולומר לא, הרי יש לי לאיפה ללכת, תודה רבה אבל לא צריך. אתה אמור להפציר בו ולומר וכי למה עברת פה סתם להגיד שלום, בטח אתה פה כדי להיות אורח שלי, ואז האורח צריך להיעתר ולהסכים לבוא.
כל המשחק הזה הוא חלק מן המנהג, הפגישה, הזמנה הראשונית, הסירוב, וה׳כניעה׳ של האורח אל הבקשה כי כך המנהג, כאילו ההשגחה שזימנה אותו למקום מחייב אותו לקבל את האירוח, ‘כי על כן עברתם על עבדכם׳ ואפילו שהוא לא רוצה להצטרך לבריות הוא חייב. כשם שבעל הבית חייב להתנהג בנימוס כך האורח.
כשההזמנה הוא באמצע היום אין צורך להזמין את האורח ללון, כי הרי הוא רוצה ללכת הלאה, מכל מקום דוחקים בו שינוח קצת, יתרחץ קצת, יאכל וישתה קצת, ושוב ימשיך בדרכו. כאשר אורח מגיע לידך לפנותו ערב אתה צריך להזמינו גם ללון. ואז אתה מקדים את בקשת הלינה שהוא החשוב, והאורח מסרב קצת יותר
עד שבא אורח לביתך מן הנימוס להכניסו, אבל אין זו חובה ממש ואולי ימצא מישהו אחר, יש אפשרות להתחמק. אבל ברגע שבא האורח אל ביתך, הרי הוא נחשב למשפחתך, ועליך אפילו למסור את נפשך לשמור עליו, כי זה חוק הכנסת אורחים ‘כי על כן באו בצל קורתי׳.
😇
תמיד חשבתי שהטעות הזה של בנות לוט הוא משל..
גם משל
שכל אחד חושב שהוא כל העולם ואם העיר שלו נחרב אז כל העולם חרב
כמו שמיילך אומר
כל התורה נקרא משל 😉
אבל לא התכוונתי לזה
נו ומה הפתרון שלך אתה תספר לילדים שלך הסיפור של בנות לוט? או אפילו מה הפשט בפסוק אחרי בלותי
מסתמא הכי טוב היה לספר הכל כמו שכתוב בלי יותר מדי דרמות אבל עכשיו שהמורה מספר פשט שקרי זה כבר בעיה
הנה גם לחרדים יש בעיות מודרניות עם החומש….
וודאי
עד היום בקהילות פחות מודרניות האמא מספרת לילדים שהיא הולכת למקוה
כלומר בקהילות לא אשכנזיות
והאשכנזים הטמבלים חושבים שזה בגלל שהם לא מספיק פרום, זה בדיוק להיפך…
אשכנזים היו מודרנים כבר הרבה זמן
לפחות ביחס לזמן החומש…
וודאי שההסתרה הגדולה הוא חדש של מאות שנים האחרונות
כן, יש גם ספר כזה של איזה חייל אמריקאי שנשבה באפגניסטן והמקומיים מסרו נפשם להגן עליו
נו יכול להיות שזה טוב ההסתרה אני לא יודע, רק אמרתי שלא רק למודרנים יש בעיה עם החומש גם לחסידים ..
אם חיים ליד חיות שלא צנועות כמו חתול (אהממ לא בטוח כמה הם צנועים, בטח לא כמו חסידים..) אז זה וודאי לא סוד ההסתרה אפשרית רק בעולם מאד אורבני
גם בימי הביניים לא היה אפילו להורים חדר מיוחד על פי רוב
ובירושלים באמת לא היו סודות ..
יש תשובה מר חיים זוננפלד שעדיף לא לכבות האור כי כולם חישבנו שפתאום נכבה האור אצל מישהו…
אז אתה אומר זה כבר מנהג ישן ..