Tuesday, August 09, 2016 • ה׳ אב תשע״ו
Ah finally a pshat that makes sense
It’s a better version. The name of the opposing prophet is mentioned as well as the exact prophecies. Possibly it is an elaboration of events in the previous chapter. Also Jeremiah’s prophecy of the yoke is put into contxt of channyas horns.
Sorry him breaking it
ויהי בשנה ההיא, נראה שנמשך לפרק הקודם ומפרש אותו עוד
מה פירוש פסוק ט
כה אמר השם השנה אתה מת
פה התחיל הרעיון של “ער וועט נישט מוציא שנתו זיין”
הבעיה עם חנניה שאמר תאריך. ואז אמר ירמיה אמן נו נראה עוד שנתיים.. ירמיה לא נתן תאריך לדבריו אז אי אפשר להפריך אותו..
חזל אמרו שנבואה לרעה אי אפשר להפריך כי אולי עשו תשובה
בכל מקרה לא היה פייר פייט .
בעצם כאן כן יש הפרכה לירמיה כי הוא מתנגד לחנניה אז אם בעוד שנתיים יהיה דבריו נמצא ירמיה השקרן
בחודש השביעי מת חנניה אולי כאילו שבראש השנה זמן הדין
חזל אמרו בסנהדרין פט חנניה התנבא מה שנאמר לאחרים.
המתנבא מה שלא נאמר לו כגון חנניה בן עזור דקאי ירמיה בשוק העליון וקאמר (ירמיהו מט, א) כה אמר ה׳ [צבאות] הנני שובר את קשת עילם נשא חנניה ק״ו בעצמו מה עילם שלא בא אלא לעזור את בבל אמר הקב״ה הנני שובר את קשת עילם כשדים עצמן על אחת כמה וכמה אתא איהו בשוק התחתון אמר (ירמיהו כח, ב) כה אמר ה׳ וגו׳ שברתי את עול מלך בבל א״ל רב פפא לאביי האי לחבירו נמי לא נאמר א״ל כיון דאיתיהיב ק״ו למידרש כמאן דאיתמר ליה דמי הוא
מעניין המחשבה שלהם
למעלה באותו עמוד שואלים על צדקיה בן כנענה שרוח נבות הטעתו מאי הוי ליה למעבד וענו שהיה לו לחשוב שאין ב נביאים מתנבאין בסגנון אחד.
על חנניה לא קשה כי החטא שלו שהתנבא מה שנאמר לאחרים.
אבל קשה שאם הקל וחומר שלו נכון אם כן למה באמת הוא שקר?
נראה שהגמרא סוברת שהקו לא נכון, רק עדיין זה לא השקר כי הוא טעה וחשב שהוא נכון.
מהרשא אומר שהקו נכון אלא שהוספת בעוד שנתיים הוא השקר. אבל אז קשה שוב על הגמרא שכן שיקר לגמרי.
מהרשא עונה על זה שאהנ אלא ששני חטאים עשה חנניה
עוד גמרא בסוטה כל המחניף את חברו בסוף נופל בידו שירמיה התחנף לחנניה אמן כן יעשה ה ונפל ביד בן בנו.
לא הבינו שזה סרקזם
רשי השנה אתה מת . ובשנה הבאה תקבר ( יז ) בשנה ההיא בחדש השביעי . והלא אין חדש שביעי מן השנה אלא מת ער״ה וצוה לבניו שיקברוהו לאחר ר״ה ולא קודם ויעלימו את מיתתו אותו היום כדי לעשות נבואת ירמיה שקר :
אבל אני חשבתי השנה מתחילה בניסן ולא קשה כלום
הקשיא שלו שבחודש השביעי זה כבר בשנה הבאה
כי רשי מניח שהשנה מתחלפת בראש השנה
שהוא באחד לחודש השביעי
He doesn’t necessarily mean what you think he means…
I think the context is just that God sees everything you do and can’t hide.
מעניין המלבים רוצה לחדש שכאשר הנביא עושה סימן לדבריו זה בהכרח מתקיים אפילו כשהוא לרעה
You think?
And before they thought god only sees in some places? It sounds obvious to me that God would know everything, but idj
Idk
זה וודאי שכל הפסוקים שם מאד חסידיים לפחות בקריאה שלנו ויש להעמיק בהם..
אבל זה לא מדויק משה.
נכון הוא צריך לירד ולראות או לשאול איכה אבל מאיפה הוא ידע לשאול.. עדיין רחוק אצלי לומר שלא חשבו שהאל יודע הכל. אולי לא פועל מופשט כמו שאנו יודעים אבל אין דבר נעלם ממנו. אז הוא צריך לשאול את המלאכים ולברר בלה בלה אבל זה עוד לא יסתור מה שירמיה אמר.
כלומר יש הבדל אבל הוא כמו ההבדל שהאחד הוא יושב בשמים ויש לו טלסקופ ארוך לראות הכל, והשני יגיד הוא בכל מקום יודע מעצמו את הכל. וודאי השני יותר מופשט אבל בשני המקרים הוא יודע ושולט בכח.
Wednesday, March 04, 2020 • ח׳ אדר תש״פ
ר נחמו אומר שאפשר לצאת ידי חובה עם לימוד גמרא 🙂
שזה מציאות אני רואה 🙂
צריך לקרוא לרבי עקיבא שיגיד איזה דרשה על קכ״ז מדינות
Thursday, March 05, 2020 • ט׳ אדר תש״פ
אולי…
באמת חבל שחנניה לא צדק.. ירמיהו בעצמו אמר אמן הלואי שאתה צודק…
Tuesday, October 03, 2023 • י״ח תשרי תשפ״ד
או שניהם לא צודקים רק יש לו שלשה חלקים (ואין לי פה פתרון טכני לזה..)
או שני הפירושים אפשריים
אה שכחתי להסתכל על הטעמים, משום מה תמיד היה מתנגן לי שהראשי עם מקבילים למלך
אבל אולי באמת לא, הם אולי מינו את המלך, אבל הם מקבילים לשבטי ישראל
שזה מה שהיה קשה לי
אולי הראשים מיצגים את שבטי ישראל
ובאמת בהתאסף צריך ללכת גם על שבטי ישראל, בהתאסף (ראשי עם, יחד שבטי ישראל)
השאלה מה פירוש יחד, פעם דיברנו פה בארוכה שיחד זה בעצם ‘כל אחד לחוד׳..
היוצר יחד לבם
או ראשי עם צריך להקביל לראשית לו אבל זה כבר קטע חדש, וכי מוסגר באמצע איכשהו?
איני יודע, וגם יש ספק אם ברזל ונחושת הולך עליו אני מניח שכן אבל לא ברור
נראה לי זה בעיה של הפונט עם הטעמים
הזקף מתערב עם הצירי
צריך לדבר עם בעל הפונט כיצד לתקן..
אני חושב מויקיטקסט
מקרא על פי המסורה