Thursday, July 07, 2016 • א׳ תמוז תשע״ו
אם יש עושה משפט מבקש אמונה – מכאן שאמונה בדברי נביאים הכוונה ישרות, trustworthy, לא faith. פעם הייתי מאד ביזי עם זה..
השם עיניך הלא לאמונה – היפך הנשבע לשקר
מסתמא שכחתי או לא למדתי שם.. אחפש
אני חושב שהראשון שדרש אמונה לענין faith הוא בעמח״ס אגרות שאול השליח.
פסוק ד ה כל כך מוכר.. אמר נו העם סתם טיפשים שלא מבינים אלך אל הגדולים הם בוודאי יתקנו, וכשמגיע הנה הדג מסריח מהראש..
יג והנביאים יהיו לרוח זה אומר הנביא או העם?
טו העונש שיביא גוי שלא תשמע לשונו – כמו שכתוב בדברים, נראה שיותר טוב היה גוי שמדבר יהודית כמו רבשקה..? צריך לחשוב על זה
פסוק יט גם מאד מזכיר פסוקי נצבים
אם זה נכון שהוא בונה על פסוקי דברים והתוכחה, אז גם שם יש מפורש שאף גם זאת כו, שישרדו בכל זאת
יעקב יגיד שזה כל הענין שאנחנו המצאנו שהעיקר שלא יהיה כלייה
מה כזה טוב בזה שלא יהיה כליה אם אין לנו שום עצמאות אוכלים בשר בנינו ואת יגיעת נטיעותינו
אבל העיקר פיקוח נפש דוחה הכל
על מה ולמה
בוודאי זה שאמר כך לא האמין שטוב למות בעד ארצנו
שוב התבוננותי שהשאלה למה ירמיה קורא לגוים לא מתחילה, להיפך הוא קורא לגוים אכן כדי לבזות את ישראל בעיניהם.
ככתוב ואמר הדור ההוא גו והנכרי אשר יבוא מארץ רחוקה על מה עשה עשה השם ככנ
how do you know..?
about the ואכלו בניך
ראיתי האנגלית מפרש דלים עניים וגדולים עשירים
אה אתה קורא ואכל קצירך ולחמך (-אשר) יאכלו בניך
מזכיר לי הפשט שהמלמד שלי אמר בתוכחה על ואכלו בשר בניכם שהבנים יסעו לרעביס לשבת ויישאר החתיכה בשר שהכינו להם לשבת וההורים יצטרכו לאכול אותו
אז זה לא ממש דומה אבל אתה אומר שזה באמת הפשט..
Friday, July 08, 2016 • ב׳ תמוז תשע״ו
בקשר למה שדיברו פנ על קולקטיב ואינדבידואל, חשבתי בפרשת השבוע בפעם הראשונה אמר משה האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף
וזה היפך כל הסדר עד כה
רק קרח באמת ערער על הכלל ומשמע פה שרק בגלל זה היה חידוש גדול בריאנ יברא השם שייענש רק קרח ולא כל העם ואזהרה שלימה שייפרדו מעליהם פן תספו בחטאתם נראה שזה היה החידוש
ואחרי כל זה לא עזר אמרו אתם המיתם את עם השם, כלומר אפילו שהוא יצא מכלל אבל הכלל לא הסכים לזרוק אותו שלא יהיה אכפת
בקיצור הטיילונג שעשה משה לא התקבל
אז גם בני לאו מצא לדבר פה על הגדולים… כל אחד והטענות שלו
Friday, January 31, 2020 • ה׳ שבט תש״פ
זה לא סתירה יכול להיות שירמיה צדק באשר לדורו אבל דור השואה לא היו כאלה רשעים ..
באופן יותר כללי זה נראה שבזמן גלות בבל היה מאד נח לאנשים להאמין שאבותיהם היו רשעים גדולים והם כבר יותר טובים. בזמננו זה יסתיר את כל מושג הירידת הדורות שהוא מיסודות הדת שלנו לכן הסברים כאלה לא עובדים. ירמיה הרבה במפורש מצפה שיהיו טובים מאבותיהם וזה מתקבל
Saturday, February 01, 2020 • ו׳ שבט תש״פ
שבוע טוב
המכילתא בפרשת בא מציב את ירמיה בקו אמצעי בין אליהו ליונה
שלושה נביאים הם: אחד תבע כבוד האב וכבוד הבן; ואחד תבע כבוד האב ולא כבוד הבן; ואחד תבע כבוד הבן ולא כבוד האב.
ירמיהו תבע כבוד האב וכבוד הבן, שנאמר “נחנו פשענו ומרינו – אתה לא סלחת”. לכך נכפלה נבואתו, שנאמר “ועוד נוסף עליהם דברים”.
אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן, שנאמר “קנא קינאתי לה׳ אלוהי צבאות”. ומה נאמר? “ויאמר לך שוב מדרכך מדברה דמשק… ואת יהא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך”. שאין תלמוד לומר “לנביא תחתיך”, אלא: שאי אפשי בנבואתך.
יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האם, שנאמר “ויהי דבר ה׳ אל יונה שנית לאמור” – שנית נדבר עמו, לא שלישית.
אני מבין זאת קרוב למה שאמר דביר. יש נביאים שהם תמיד בצד של השם כמו אליהו שמקנא לשמו. יש נביאים שהם תמיד בצד של ישראל כמו יונה שמוכן למרוד בהשם בגלל לימוד זכות על ישראל. או הקדושת לוי… ויש כאלה שהם גם וגם ירמיה גם מבין את כעס השם על עמו אבל הוא גם מבין את הטענה של ישראל ולכן הוא בעצם באמצע
משה רבינו דומה לירמיהו בזה. פעמים הוא בצד של השם וכועס על ישראל כמו רוב משנה תורה. פעמים הוא בצד של ישראל וכועס כמעט על השם כמו בכי תשא וכו׳
כלומר למעשה ירמיה הכי טרגי. יש לו טענות גם על השם וגם על ישראל הוא לא יכול להתנחם להיות חבר באיזה צד . לכן הוא בעצם הנביא של איכה. ובכלל ספר ירמיה זה נראה שהוא תקוע מאד הוא יודע שזה לא בסדר כיצד העם מתנהג אבל יש לו גם צעקות גדולות על השם איך הוא מתנהג הוא כזה אמת וכזה אין לו חברים ..
המזרחניקים באמת די נוח להם עם החזה שאבותינו חטאו ולא דרשו את ציון ואנחנו מתקנים
האמת שהקאצקער היה גם כזה היה לו טענות גם על השם וגם על ישראל… זה באמת מצב בעייתי. הכי טוב ושמח זה להיות הברדיטשובער ישראל תמיד צודקים בדיני תורה שלהם עם הכביכול…
בדיוק לכן לפי דעת המשוררים ישעיה היה משורר יותר טוב. ..
מעניין כמה אנשים הבינו 😉
אני אגב חושב שגם צימרמן של ווילימבסורג הוא רומנטיקן כזה…. מחפש את הצדק האבסולוטי שלא קיים בעולם הזה. הקנאים בכלל הם דמויות ממש רומנטיים אנטי ממסדיים
איזה מסכן שנוהג להפגין כל שני וחמישי על איזה פירצה
השני זה ר׳ שבתי
אגב בקשר למה שדיברתי על ירמיה שעיקר החכמה של הנביא זה השליחות הרמבם בפרקי נבואה גם מסביר עוד נקודה. שיש הרבה אנשים עם שפע אלהי מספיק לעצמם אבל לא מספיק להשפיע. כל הסוגיה של נבואה של המקרא מתחיל כשיש לך מה שהוא קורא תוספת שפע. שיש לך כל כך אור שזה מוכרח להתפרץ החוצה ועל זה הוא מביא הפסוק של ירמיה פרק כ נלאיתי כלכל
הרמבם ח׳ב פרק לב יישב את זה שהכתוב מדבר על הכנה טבעית שמוכרח אבל לא מספיק להיות נביא
התחלתי שוב מהתחלה…
*פרק א*
הוא החינוך של ירמיהו. אפשר לראות שיש בו הדרגה וסדר של גדילה. הוא מתחיל עוד מן הבטן, שם יש ידיעה, וממשיך לטרם יציאה מהרחם, שם יש הקדשה, כלומר זה כבר יותר קרוב ללידה, ועד לתפקיד שניתנה לו, שם יש נתינה.
וירמיה, לפי שהותחלה השגתו ככה מהבטן, הרי הוא מרגיש תינוק קטן, ולכן הוא עונה מיד אהה לא אוכל דבר כי נער אנכי. יש בזה ממש בחינת העובר או התינוק שנולד זה עתה ועוד אין לו יכולת לדבר בכלל. (גם משה מבואר באריזל שזה היה בחינת עיבור ולכן היה כבד פה בהתחלה).
והשם עונה לו אל תאמר נער אנכי.. זה היה בהשגת נבואתך שאכן הותחלה מהקטנות הזאת אבל אתה כבר לא נער ולא תהיה נער אלא תהיה גדול. בשליחותי תלך ואת ציויי תדבר. (לפי הציור הרי הדבר הראשון שהתינוק מתחיל לגדול הוא מתחיל ללכת, זה אל כל אשר אשלחך תלך. ושוב הוא מתחיל דבר, זה אשר אצוך תדבר. יש לפעמים ילדים שמדברים עוד בטרם הם הולכים אבל זה לא נפוץ, אבל זה קצת כמו משה וירמיהו שהתחילו קצת לדבר במקוטע עוד לפני).
ואז ה׳ מוסיף לו עוד משהו אל תירא מפניהם. זה עונה לשאלה שירמיה לא שאל אבל הוא כנראה היה במחשבתו, הרי להיות נביא לגוים משמעותו לעשות עבודה קשה של להגיד למלכים דעת ה׳ עליהם.. אבל הוא לא שאל זאת אלא במחשבה וה׳ כבר מטרים את השאלה אל תירא מפניהם, ואני אצילך. בהמשך הוא מפרט עוד יותר ונלחמו אתך ולא יוכלו כי אתך אני להצילך. זה דומה למשה שהשם אומר לו כבר מההתחלה אני אקשה את לב פרעה. זה מקיל על השליח שלא יהיה נפתע כאשר הוא נפגש עם חוסר התגובה, שידע כי כבר מההתחלה היה ידוע שילחמו איתו, אבל ה׳ יציל אותו. שים לב שלא כתוב שלא יוכלו להילחם. אלא שילחמו וה׳ יציל אותו. (אפשר גם שזה כלול במה שאומר כי נער אנכי כלומר לא יהיו דבריו נחשבים בפני המלכים וכו׳, כמו משה שרמז זאת מי אנכי כי אלך אל פרעה)
ואז ה׳ נוגע לו בפיו ועושה לו כמו פעולה של נתינת דבריו בפיו ומפקיד אותו. זה השלב המעשי (כלומר מעשה שבמחשבה, כי הכל עדין בנבואה פה) של שליחותו. משהו דומה במשה זה השם שעושה את המופתים למשה כבר בסנה, כמו עושה מבחן כבר בעת התמנות השליח עושים תרגיל של השליחות עם ה׳ וזה מראה שאכן נשלח. אולי ההמשך שהשם שואל מה אתה רואה זה להרגיל אותו להגיד נבואתו ואת הדרשה הראשונה הוא חוזר לפני ה׳ בעצמו.
אחרי זה יש לו ממש תרגול בנבואה. ואפשר להבחין גם בה שלשה שלבים. מקודם מה אתה רואה. וה׳ עונה לו היטבת לראות. כלומר זה היה מבחן אם הראיה שלו נכונה (זלמן הסביר יפה שצריך לדעת להבחין מה בדיוק רואה ומה טפל ב,מראה כמו שהרמבם מקדים למורה). וה׳ מסביר לו את הפתרון. פעם שני הוא כבר לא אומר היטבת לראות, הוא כבר סומך עליו לבד שהוא רואה, רק מפרש את האמירה שלו ומפרט אותה יותר, כלומר הוא מראה לו איך ממראה אחד של סיר נפוח אפשר לטוות גם נבואה ארוכה לא רק משפט אחד של כי שוקד אני אלא כי הנני קורא וכו׳, כלומר אפשר איכשהו להמשיך ולראות מה בדיוק יקרה עם הרעה שנפתח מצפון. נבואה זו, ‘שנית׳, הוא הסיום של החנוך שלו לנביא ולכן נבואה זו מסתיימת בפירוט יתר של החיזוק של ירמיה עצמו כנביא ושליח. ואז בנבואה השלישית כבר אין שאלה מה׳ ואין מראה, כבר סומכים על ירמיה שמסתמא ראה משהו או איכשהו הגיע בעצמו לנבואה היפה הזו זכרתי לך חסד נעוריך וכו׳.
(אגב סיר נפוח נראה לי תרגומו a bubbling pot)
*פרק ב*
(ביארתי בענייניו באריכות למעלה, אך עוד נצרך לקשר ענייניו. ואני מונה בענין זה מתחילת פרק ב הלוך וקראת ועד פרק ג ותעשי הרעות ותוכל).
כללות התוכחה נראה סוג של תלונת האוהב הראשון לאהובתו שהלכה ומצאה לה מאהבים רבים, אבל אף אחד מהם אינו דומה לאהבת נעורים. יש פה הרבה השוואות לשיר השירים. הוא מתחיל עם תיאור האהבה הראשונית ומשבח אותה. אז זה היה הדדי היא הלכה אחריו וגם הוא לא היה לה מדבר. זה מעניין. היא הלכה אחריו במדבר אבל הוא לא היה לה מדבר הרי פירנס אותה וכו׳. והוא מתלונן למה שכחת אותי הרי אני עוד פה, וכי הייתי כזה רע אליך שאת צריכה לעזוב אותי, וכי האוהבים החדשים שמצאת טובים הימני הלא הם גרועים. ובכולו הוא מזכיר את הלבטים של האוהב והאהובה במצב הזה אם בכלל כדאי לשוב ולקבל אותה שוב. מצד אחד הם צריכים זה את זה מצד שני וכי הוא איזה טמבל שיתן לאשתו לזנות ויחזיר אותה הלא חנוף תחנף הארץ. גם מצידה האם תשכח בתולה עדיה אבל היא אומרת לא נטמאתי ולא התכוונתי אולי קצת סתם לשם הכיף אבל לא היה באמת קשר אבל הוא אומר כן נטמאת ראי דרכך בגיא וכו׳. זה בעצם ההתלבטות של רעיון התשובה.
(לגבי ההמיר גוי אלהים כעת חושב שלפי התפיסה של חלק אותם לכל העמים אפשר שבאמת יש מקום שהעמים ילכו אחרי אלהיהם, אפילו שקורא להם לא מועיל, היינו לא הועיל לך, אבל הם לא סתם מסורתיים יש להם סיבה טובה ללכת אחרי אלהיהם, רק עמי המיר את כבודי בלא יועיל והוא גרוע מהם. כלומר זה מקביל למה שישעיה אומר ידע שור קונהו. הגוים יודעים מאיפה השפע שלהם אבל ישראל לא יודעים.)
*פרק ג*
פרשה שלישית הוא הנבואה בימי יאשיהו המלך. לפי הפרשה הוא מתחילת פרק ג ועד פרק ד פסוק ט, ואולי לפי הענין לפחות עד פרק ד פסוק ג.
וענין נבואה זאת הוא החלט ענין התשובה, אע״פ שהוא מוודא שיהיה בלב שלם. זה פרק פרקטי בעיקרו שאומר אחרי הכל אני אומר שאפשר לשוב. זה באמת פשר הפסוק הידוע שובו בנים שובבים. כלומר אתם שובבים ולא מגיע לכם אבל בכל מקרה אקבל אתכם בתשובה. הוא מתחיל עם הסיפור כיצד שבטי ישראל זנו ונענשו על זה ואז יהודה לא למדה וגם היא זנתה ואחרי כך חזרה והוא אומר אל תחשבו שאתם כאלה צדיקים גם לכם לא מגיע, ואילו מבחינתי אפילו את ישראל אני אקבל בתשובה.
יש בפרק זה גילוי מפורש שקבלת התשובה הוא ממידת חסידות ולא ממידת הדין, כי חסיד אני נאם ה׳ לא אטור לעולם. (וזה ראיה לדברי מסילת ישרים שכך כתב ודנו עליו אחרונים).
והוא מדבר איך התשובה גם יחזיר את גלות ישראל וגם את גלות או חורבנות יהודה ויהיה הכל יותר טוב מאשר קודם. ואם לא.. תצא כאש חמתי.. זה סברת הפרשה שענין זה נמשך גם עד עלית האריה מצפון כלומר הוא קורא את זה כאיום אם לא תעשו תשובה.
נירו לכם ניר פירושו אל תבנו לכם פה בתים וכו׳ מבלי לעשות תשובה מקודם, כי הגוים יחריבו הכל. אם תעשו מקודם תשובה ואחרי זה תבנו זה יתקיים. כלומר לפי הפשט אין לזה קשר לעשית מצוות אלא זה כמו הנבואה יותר מאוחר בירמיה שיבנו בתים וכ׳ו, פה הוא מדבר שהחורבן יבא מהר וחבל לזרוע אם לא יעש תשובה מקודם.
*פרק ד*
בשני פרשיות בפרק זה מופיע מאד מה שאמרתי מקודם שירמיה תקוע בין ה׳ לישראל. הוא ניבא דרשה שליהמ של הצרות ואולי יחזרו בתשובה וכו ‘. ופתאום הוא תופס אהה איזה צרה זאת.. אהה אדני ה׳ מה קורה כאן.. הלא זה גם על עצמו.. וגם הוא השלה את עצמו שהכל יהיה טוב. זה כזה כמו תתארו הדורש מוסר אומר דרשה גדולה אם לא תהיו טובים יבוא מלחמה גדולה. והוא כל הזמן חושב בוודאי שזה אמת ונכון אבל זה דרשת מוסר חריפה ובטח יעשו תשובה וה׳ יסלח וכו׳. אבל פתאום הנאצים דופקים בדלת או ככה נדמה לו בנבואתו והוא מתחיל לצעוק אהה זה באמת רבונו של עולם מה אתה עושה למי אתה עושה.
ירמיה נמצא בדרמה שבו הוא משחק גם את המוכיח וגם את זה שמוכיחים אותו. גם את ה׳ המעניש וגם את הנענש. זה קו מאפיין אותו בכל הסיפור שלו. הוא יצעק מה אתכם וגם יצעק אוי מה היה לנו איך זה עשה ה׳ לנו. ובהרבה פרקים אפשר לראות את עצמו ממש עובר מדמות אחד למשנהו תוך פסוק, ופתאום מעי מעי אוחילה וכו׳.
ואז שוב הוא חוזר למבטו של ה׳ ואומר כי אויל עמי.. ראיתי את הארץ וכו׳..
*פרק ה*
כאן נכנס גם הדמות השלישית שממצע והוא הנביא. והוא מספר אמרתי לה׳ הלא אתה אינך מבקש אלא צדיק אחד אולי נמצא אותו. חשבתי ללמד זכות זה העניים, בטח יש איפשהו גדולים הם טובים. ואז הוא נכנס לבית של אותם הגדולים ורואה מצד אחד הגבאי המאפיונר ומצד שני האייניקל הטיפש ואומר אוי.. מה אני יכול להגיד הרבונו של עולם צודק..
הפסוק הזה ואם יאמרו חי ה׳ לשקר ישבעו הוא ביקורת נוקבת נורא. זו תופעה שקיימת במיוחד במקומות פרומים. מתי מישהו צועק הכי חזק בשם ה׳? על פי רוב כשהוא רוצה להרוג את השונא שלו עם איזה לשון הרע טיפשי. כשהוא אומר דברים סתם ישרים ונכונים הוא לא כזה נשבע בשם ה׳, אז הוא מסתפק בשם הפירמה שלו. דווקא הצועקים בשם ה׳ הם הנואפים והגזלנים והרוצחים הגדולים וזה בעיה..
והם אף צועקים על הנביא, את זה הנביא כבר לא מוחל. אומרים הם הנביאים יהיו לרוח. כך יהיה להם.
אני זוכר שהתווכחנו על זה בפעם שעברה… אבל לפי מה שנראה שירמיה או ברוך סידרו את הספר במבט לאחור, אפשר באמת שהוא הוסיף את זה אז וזה דווקא יפה הוא קרא הנבואה הישנה שלו והוסיף נ״ב וכלה לא אעשה.
Sunday, February 02, 2020 • ז׳ שבט תש״פ
כמדומה לי שעיקר הטענה של אלה שאומרים ירמיה לא ידע לכתוב הוא לא המילים החסרות אלא שהמשפטים שלו נראים הרבה פעמים לא בנויים לפי הסדר הדקדוקי. הוא לפעמים מדבר כמו “he coming tomorrow” “me is doing” ושוכח לסדר את המשפט בסדר נכון.
למשל פסוק זה צִדְּקָה נַפְשָׁהּ מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל, מִבֹּגֵדָה, יְהוּדָה
כנראה הוא מתכוון לומר צדקה נפש ‘משבה ישראל׳ מנפש ‘בגדה יהודה׳. וזה פשוט כתוב קצת קטוע כי מה שייך ‘נפשה׳
אפשר כמובן ליישב הכל אבל הנקודה שאצל ישעיה אין משפטים כאלה..
וגם יש הרבה קרי וכתיב שמשנים את המשמעות. לדוגמא כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ, נִתַּקְתִּי מוֹסְרוֹתַיִךְ, וַתֹּאמְרִי, לֹא אעבוד (אֶעֱבוֹר)
Thursday, August 24, 2023 • ז׳ אלול תשפ״ג
הגדולים אה?
אני חושב שיש מצוה לשוטט ברחובות ירושלים לבקש איש עושה משפט מבקש אמונה
בלשון חסידי לחפש צדיקים
נכון ירמיה מתכון לרטורי שלא נמצא ..ובכל מקרה הואיל ונפק מפומיה בלשון זה…
ודי באיש אחד כזה ואסלח לה
התקדמות מסדום שהיה צריך מנין
פסוק ב מוזר יש מדרש שהיו דווקא נשבעים בשם השם לשקר כי חשבו שהוא שקר חלילה וזה מוזר
אז אני חושב שזה רמז לצדיקים יתרים מדי שבגלל שמאמינים מדי בהשם נשבעים בו לשקר או תובעים שבועות שקר. כמו למשל שמשביעים שאין לך אינטרנט 😂
Friday, August 25, 2023 • ח׳ אלול תשפ״ג
לא יודע מה הגדר של מצווה בדיוק..