יחזקאל ו – דברים מקבוצת הדיון

Tuesday, September 20, 2016 • י״ז אלול תשע״ו

קיבל מוטיף חדש הנביא וידעו כי אני הויה

בחזרה לפרק הקודם שניה, יש איזה הסבר לחלוקת שליש שליש שליש? למה בדיוק ככה ? מה רוצה מזה?

רשי מפרש אשר נשברתי את לבם הזונה . אשר נכנעתי אצלם אע״פ שזונה לבם וסר מעלי הייתי מבקש מהם ע״י נביאי לשוב אלי ואטיב להם ולא אבו :

אפשר השם נשבר ליבו גם עם זנות ישראל.. שבירת הכלים

גם הפרק הזה מלא מעשים תיאטרליים אפילו שיותר במליצה מאשר בעשיה. שים פניך אל הרי ישראל.

כה אמר השם הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר אח. Clap your hands stamp your fight scream

המצודות אומר דבלתה הוא רבלתה הנזכר בירמיה נב

אם נבואות ירמיה לוקחים את הדפוס מספר משנה תורה, הרי נבואות יחזקאל נבנים על ספר ויקרא, ועל התוכחה שבה. כידוע יחזקאל היה כהני.. ירמיה אפילו שהיה כהן לא היה כהני.

ויקרא כו ל אומר כמעט אותם מילים של הפרק הזה וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם

אני חושב שיש איזה רעיון בזה, כמו במצרים שעשה שפטים באלהיהם. אפשר לקרוא את זה במובן פגאני הויה לוחם עם האלילים עצמם

ואפשר במובן יותר מסתבר פה שתהיו מתים כמו העבודה זרה שלכם, משהו כזה. צריך עוד לחשוב איך להגיד.

אם אצלך העיקר הבית מדרש הגדול עם העמודים והאבנים, בסוף תהיה מת עם האבנים. יהיה לך מצבה גדולה מאבן כמו שחתרת כל חייך לאבן גדולה.

או שזה איזה מין קרבן אירוני, תהיו קרבים כקרבנות אדם על מזבחות גילוליכם

גם זה שהפסיק לדבר עם האנשים הוא מדבר אל ההרים .

כשחושבים על זה רואים הרבה ביטויים ומליצות זהים לספר ויקרא

בחקותי תמאסו

בשברי לכם מטה לחם

ואכלתם לחמכם במשקל

ואכלתם בשר בניכם

ואתכם אזרה

והנשארים בכם

Friday, April 24, 2020 • ל׳ ניסן תש״פ

וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

The word of the LORD came to me:

בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּבֵ֖א אֲלֵיהֶֽם׃

O mortal, turn your face toward the mountains of Israel and prophesy to them

וְאָ֣מַרְתָּ֔ הָרֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁמְע֖וּ דְּבַר־אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה כֹּה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יְ֠הוִה לֶהָרִ֨ים וְלַגְּבָע֜וֹת לָאֲפִיקִ֣ים ולגאית [וְלַגֵּאָי֗וֹת] הִנְנִ֨י אֲנִ֜י מֵבִ֤יא עֲלֵיכֶם֙ חֶ֔רֶב וְאִבַּדְתִּ֖י בָּמֽוֹתֵיכֶֽם׃

and say: O mountains of Israel, hear the word of the Lord GOD. Thus said the Lord GOD to the mountains and the hills, to the streams and the valleys: See, I will bring a sword against you and destroy your shrines.

וְנָשַׁ֙מּוּ֙ מִזְבְּח֣וֹתֵיכֶ֔ם וְנִשְׁבְּר֖וּ חַמָּֽנֵיכֶ֑ם וְהִפַּלְתִּי֙ חַלְלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י גִּלּוּלֵיכֶֽם׃

Your altars shall be wrecked and your incense stands smashed, and I will hurl down your slain in front of your fetishes.

וְנָתַתִּ֗י אֶת־פִּגְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִפְנֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְזֵרִיתִי֙ אֶת־עַצְמ֣וֹתֵיכֶ֔ם סְבִיב֖וֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶֽם׃

I will cast the corpses of the people of Israel in front of their fetishes, and scatter your bones around your altars

בְּכֹל֙ מוֹשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם הֶעָרִ֣ים תֶּחֱרַ֔בְנָה וְהַבָּמ֖וֹת תִּישָׁ֑מְנָה לְמַעַן֩ יֶחֶרְב֨וּ וְיֶאְשְׁמ֜וּ מִזְבְּחֽוֹתֵיכֶ֗ם וְנִשְׁבְּר֤וּ וְנִשְׁבְּתוּ֙ גִּלּ֣וּלֵיכֶ֔ם וְנִגְדְּעוּ֙ חַמָּ֣נֵיכֶ֔ם וְנִמְח֖וּ מַעֲשֵׂיכֶֽם׃

in all your settlements. The towns shall be laid waste and the shrines shall be devastated. Thus your altars shall be laid waste and bear their punishment; your fetishes shall be smashed and annihilated, your incense stands cut down, and your handiwork wiped out;

וְנָפַ֥ל חָלָ֖ל בְּתֽוֹכְכֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

and the slain shall fall in your midst. Then you shall know that I am the LORD.

וְהוֹתַרְתִּ֗י בִּהְי֥וֹת לָכֶ֛ם פְּלִ֥יטֵי חֶ֖רֶב בַּגּוֹיִ֑ם בְּהִזָּרֽוֹתֵיכֶ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת׃

Yet I will leave a remnant, in that some of you shall escape the sword among the nations and be scattered through the lands.

וְזָכְר֨וּ פְלִֽיטֵיכֶ֜ם אוֹתִ֗י בַּגּוֹיִם֮ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־שָׁם֒ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֜רְתִּי אֶת־לִבָּ֣ם הַזּוֹנֶ֗ה אֲשֶׁר־סָר֙ מֵֽעָלַ֔י וְאֵת֙ עֵֽינֵיהֶ֔ם הַזֹּנ֕וֹת אַחֲרֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְנָקֹ֙טּוּ֙ בִּפְנֵיהֶ֔ם אֶל־הָֽרָעוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֔וּ לְכֹ֖ל תּוֹעֲבֹתֵיהֶֽם׃

And those of you that escape will remember Me among the nations where they have been taken captive, how I was brokenhearted through their faithless hearts which turned away from Me, and through their eyes which lusted after their fetishes. And they shall loathe themselves for all the evil they committed and for all their abominable deeds.

וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה לֹ֤א אֶל־חִנָּם֙ דִּבַּ֔רְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם הָרָעָ֥ה הַזֹּֽאת׃ (פ)

Then they shall realize it was not without cause that I the LORD resolved to bring this evil upon them.

כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הַכֵּ֨ה בְכַפְּךָ֜ וּרְקַ֤ע בְּרַגְלְךָ֙ וֶֽאֱמָר־אָ֔ח אֶ֛ל כָּל־תּוֹעֲב֥וֹת רָע֖וֹת בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֗ר בַּחֶ֛רֶב בָּרָעָ֥ב וּבַדֶּ֖בֶר יִפֹּֽלוּ׃

Thus said the Lord GOD: Strike your hands together and stamp your feet and cry: Aha! over all the vile abominations of the House of Israel who shall fall by the sword, by famine, and by pestilence.

הָרָח֞וֹק בַּדֶּ֣בֶר יָמ֗וּת וְהַקָּרוֹב֙ בַּחֶ֣רֶב יִפּ֔וֹל וְהַנִּשְׁאָר֙ וְהַנָּצ֔וּר בָּרָעָ֖ב יָמ֑וּת וְכִלֵּיתִ֥י חֲמָתִ֖י בָּֽם׃

He who is far away shall die of pestilence, and he who is near shall fall by the sword, and he who survives and is protected shall die of famine. Thus I will spend My fury upon them.

וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בִּֽהְי֣וֹת חַלְלֵיהֶ֗ם בְּתוֹךְ֙ גִּלּ֣וּלֵיהֶ֔ם סְבִיב֖וֹת מִזְבְּחֽוֹתֵיהֶ֑ם אֶל֩ כָּל־גִּבְעָ֨ה רָמָ֜ה בְּכֹ֣ל ׀ רָאשֵׁ֣י הֶהָרִ֗ים וְתַ֨חַת כָּל־עֵ֤ץ רַֽעֲנָן֙ וְתַ֙חַת֙ כָּל־אֵלָ֣ה עֲבֻתָּ֔ה מְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר נָֽתְנוּ־שָׁם֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ לְכֹ֖ל גִּלּוּלֵיהֶֽם׃

And you shall know that I am the LORD, when your slain lie among the fetishes round about their altars, on every high hill, on all the mountaintops, under every green tree, and under every leafy oak—wherever they presented pleasing odors to all their fetishes.

וְנָטִ֤יתִי אֶת־יָדִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְנָתַתִּ֨י אֶת־הָאָ֜רֶץ שְׁמָמָ֤ה וּמְשַׁמָּה֙ מִמִּדְבַּ֣ר דִּבְלָ֔תָה בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֽוֹתֵיהֶ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (פ)

I will stretch out My hand against them, and lay the land waste and desolate in all their settlements, from the wilderness as far as Diblah; then they shall know that I am the LORD.

חוזר לפרק ו לפרש כסדרו

יחזקאל ה, א – ד גילוח יחזקאל

במורה ב מו שככל זה בנבואה כי לא נראה לו שהשם יעשה את נביאו למגוחך ככה. ואני איני חושב ככה אלא הכל כפשוטו כאמור שיחזקאל חש על בשרו את הכל.

קח לך חרב חדה תער הגלבים – אף אחד לא יודע מה זה גלבים, לפי עניינו היינו ספרים. אבל הדימוי הוא שהוא מסתפר לא בתער רגיל שמסתפרים בו אלא בחרב גדול שלא מתאים בכלל לספר בו, אבל זה לומר שיש כאן משהו יותר חריף מסתם תספורת, זה מתקיים בחרב.

והעברת על ראשך ועל זקנך – ייתכן שאין הפירוש שצריך להעביר את כל שער ראשו וכל זקנו אלא שיסתפר כפשוטו, בזמן המקרא לא שמעו על ההקפדה לא לספר את הזקן כלל, היו מגדלים זקניהם אבל היו מספרים אותו כנהוג שיהיה יפה ומסודר. וכן בוודאי היו מספרים שער ראשם וזה התספורת הצטוהה לעשותו בחרב וזה נראה לי עיקר הסמל לא עצם זה שהוא מסתפר.

ולקחת לך מאזני משקל וחילקתם – הצטווה לשקול את שערו על מאזניים. שגם זה לא בדיוק מתאים לשערות תספורת, זה חומרא יתירה, הרי שערות קלים מאד כמעט אי אפשר לשקול אותם, אבל זה להנכיח את זה שהתספורת הזאת מאד חריפה ועזה, יש בה ממש משקל. הפתרון הוא שכל מה שיקרה לירושלים אינו במקרה אלא נשקל במאזני משפט.

שלישית באור תבעיר בתוך העיר – הכל עדיין מתייחס ללבנה הקטנה שמסמלת את ירושלים בביתו של יחזקאל. על אותו לבנה ישרוף שלישית שערותיו. ופתרון זה כדלהלן על אלה שימותו מחרב ודבר בתוך המצור.

שלישית תכה בחרב סביבותיה – יפזר את השערות סביב לעיר ויכה עליהם בחרב שבו הסתפר, ופתרון זה המוכים במלחמה בכיבוש העיר.

ושלישית תזרה לרוח וחרב אריק אחריכם – ופתרונו הגולים מן העיר שמתפזרים לכל רוח כשערות ברוח, וגם להם אין מנוחה החרב רודפת אותם.

ומהם יקח מעט וצרת בכנפיו, זה המעט ממעט שנשארו בגולה ואהי להם למקדש מעט, יש להם מחסה בסתר כנפיו

ומהם עוד תקח ונשלכת אותם אל תוך האש -וגם אותו שארית הפליטה לא יהיה להם ביטחון גמור אלא חלקם ישרפו באש, וממנו תצא אש לכל ישראל, לא מבין איך מזה המעט ממעט יצא האש על הכל, אולי יש כאן רמז שעל המתי מעט שיחזקאל גלה איתם אחריות כי הם שיש להם מעט מנוחה צריכים להזהיר את כולם ויחזקאל הוא הנביא שממנו יוצאת אש למי שנענש.

וכלל משל השערות כדברי מאשה ריבוי עם מסומל בשערות. אבל גם לא חשובים, השערות חשובים כשהם מחוברים כשמספרים אותם הם נזרקים, אותו זקן גדול ויפה במקומו כשהוא באשפה הוא כלום, אותו ריבוי עם יפה יפוזרו כשערות שהסתפרו בחרב.

ועל פי סוד שערות הם התלבשות אור הפנים בריבוי דרכים כמו הדרת פנים זקן. צריכים שערות בכדי שלא יהיה הכל חשוף מדי ויסנוור. גילוח השערות שלא בזמנם מורה חשיפת העור וזה עלול להיות דין גדול. ופה יש שלישית ושלישית ושלישית וגם רביעית וסודם ידוע למתבונן.

יחזקאל ה, ה – ו

זאת ירושלים בתוך הגוים. כתוב בקבלה ש׳זאת׳ היא ירושלים והיא בתוך הגוים בתוכם ממש. היינו סוד גלות השכינה בין הגוים. אם רוצים לחפש את השכינה צריך ללכת בתוך הגוים בתוכם היינו בפנימיותם אתיא תוך תוך. אבל ירושליים המירה את משפטי לרשעה מן הגוים, כלומר נדבקה מרשעות הגוים.

ותמר את משפטי לרשעה יש בזה עומק מדויק. המשפטי ה׳ עצמם מומרים לרשעה זה נקרא בקבלה גלות התורה. או מה שאנו מכירים שעושים תורות עקומות שהם בעצם משפטי הגוים וחוקות הארצות שסביב, דהיינו מנהגי עריות שלהם וכו׳.

פסוק ח יש בו קושי ידוע מהו כמשפטי הגוים אשר סביכותיכם לא עשיתם, הרי הוא צועק שהם כן עושים כמשפטי הגוים, ועל זה פירוש הגמרא כמתוקנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהם עשיתם. כלומר אם מישהו אינו יהודי טוב לפחות שיהיה גוי טוב.. אבל זה לא נראה הפשט. אולי יגידו ש׳לא׳ זה טעות סופר..ד״מ אומר לא עשיתם כמו הגוים שההמיר גוי אלהים וכו׳, גם זה נראה רחוק.

פסוק ז

פסוק ח – ט – לכן כה אמר ה׳ – כמו שאתם עשיתם משפטי הגוים כן אני אעשה לכם משפטים לעיני הגוים. את אשר לא עשיתי ולא אעשה כמוהו. נשמע שהוא אומר אני אתנהג אתכם כמו הגוים הרשעים הסובבים אתכם שזה לא מתאים לי לא ככה התנהגתי ולא ככה אני מתעתד להתנהג אבל הנההגה שלכם גורם לי ליענות בהתאם, ולמעשה הרשעות שלכם יחזור אליכם בצורה יותר גרועה

פסוק י – אבות יאכלו בנים בתוכך. כמו שכתוב בתוכחה ואכלת בשר בניך. וזה רשעות שאפילו הגוים לא העלו בדעתם, אולי קצת שהקריבו זרעם למולך. העונש על שהלכם בחקתוהים מרצון הוא שתהיו רשעים בהכרח.

צריך לשמוע כאן מה שהולך, זה כמו פירוש הרמבם על אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדו. לפעמים אנשים נאלצים להתנהג ברשעות כמו אבות יאכלו בנים, זה לא באמת רשעות זה תאור הצרה והקלה שמרוב רעב יאכלו בשר בניהם. אבל לא מגיעים לרשעות מאולצת כזאת אלא בגלל שעשו מקודם רשעות בחירית. הרשעות שמגיעים אליו בהכרח זה תוצאה ועונש על זה שהייתם רשעים בבחירה וכאשר היית כן יכול לא ריחמת על בניך ועל אבותיך וכו׳.

פסוק יא – יען את מקדש י טמאת. כאמור יחזקאל רואה את שורש הפגם כטומאת המקדש, ולא המקדש אלא מי ששוכן בתוכו. אבל אצלו לעבוד עבודה זרה זה לטמא את המקדש. להיות רע זה לטמא את המקדש. צריך ליזהר לא לפרש שהכוונה הוא שהעיקר הוא טהרת כלים אבל הוא רואה את מרכז הכל השראת השכינה במקדש בירושלים וכאשר חוטאים וגורמים לשכינה להסתלק זה נקרא שלא החשיבו את השכינה היינו המקדש, ולכן אומר ה׳ אתם לא החשבתם אותי אני לא אחשיב אתכם ולא אחוס עליך. כלומר הצד השני הוא שצריך לחמול מעט על השכינה, כי מי יחמול עליך ירושלים, ולהסתכל עליה קצת ואז ככה יאיר ה׳ פניו אליך

פסוק יב – זה פתרון חלוקת השערות לשליש, אבל הוא בא בכל ההקדמה להבין הצורך. הדבר והרעב מכלים בתוך המצור, רעב מובן אבל הדבר הוא כנראה לפי שנהיה צפוף ואין מספיק אוכל ומים מחלות מתחילות להתפשט. זה מתאים עם הכלל הכתוב במדרש שעם כל מכה מגיעה גם דבר. כי כל פעם שיש שיבוש בסדר החיים זה גורם גם להתפשטות יתר של מחלות. ובכללות רואים פה הרבה שדבר זה משהו ששייך בתוך העיר. כי שם מתפשטת הנגיף בין אנשים. אצל הבורחים אין דבר אלא חרב ורעב לפעמים וכך כתוב בהאזינו מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה היינו כאשר מסתתרים בתוך המצור מפני האויב מתגברת האימה של הדבר, ולפיכך עצה לדבר הוא לברוח למקומות הרחוקים מן היישוב, ואפשר שכן עשו ישראל ביציאת מצרים ברחו למדבר מפני מכת בכורות..

פסוק יג זה ככתוב בשירת האזינו חצי אכלה בם. וחזל כבר הפכו לטובה ואמרו חצי כלים והם אינם כלים וזה באמת המשמעות גם פה, זה זעם גדול אמנם אבל יש לו סוף כסדר כל זעם.

וידעו כי אני ה׳ דברתי – כלומר ידעו ויאמינו שיחזקאל באמת ניבא בתוכם ולא סתם שיקר..

כל הפסוקים האלה, גם פרק ו׳ כולו, הם הדים לדברי התוכחה של התורה ויקרא ושירת האזינו, צריכים להתבונן משמעות זה.

כי יחזקאל בוודאי קרא את התורה, וגם בוודאי נבואתו נבואת אמת הוא לא סתם חוזר על דברי משה. אבל כל נביא מקבל השראה מכלים מסוימים ואחד הכלים הללו הוא גם הקריאה בדברי התורה. אבל הפשט הנכון שלהם למעשה צריך נבואה. כלומר אפשר לראות את כל נבואות הנביאים כולם כפירושים לתוכחות התורה, אבל הם לא סתם אומרים כמו בימינו נראה לי שזה הפשט בזה וזה עונש על זה. אלא זה נהיה אצלם נבואה חדשה שנאמרת מתוך סגנון אזהרות החומש כלומר זה היסוד שניבא משה והנה זה חל עליכם כך וכך. כאלה פירושים אנחנו גם צריכים לנביאים.

יחזקאל ה, יד – טו חרפה בגוים

בתוך אותם גוים שאת יושבת תהיי חרפה ובושה ומוסר, כלומר ממך יקחו מוסר כיצד יקרה אם לא תתנהגו יפה, זה משהו שמפריע למשה ולכל הנביאים שנצטרך להתבייש מהגוים. משום מה בימינו מי שאומר שהוא מתבייש מהגוים מאיזה טיפשות או צרה של יהודים אומרים שהוא סלף-הייטינג. אבל כל הנביאים דאגו מזה מאד וראו בזה קללה גדולה שהגוים יצחקו עלינו ונהיה למשל וחרפה בהם.

פסוק טז – חצי רעב

זה דימוי מעניין, יש לה׳ כל מיני חיצים שיכול לשלוח ואחד מהם זה רעב, אולי גם רעב מרגיש בגוף כמו חיצים שדוקרים אותו.

אשר היו למשחית, זה נשמע רפרנס למושג המשחית כמו במכת בכורות, שמהרעב נהיה משחית.

ושברתי לכם מטה לכם – לא לגמרי הבנתי הדימוי של מטה לחם יש איזה מטה שאופים עליו את הלחם? המובן הוא שלא יהיה בטחון בפרנסה, זה לא הנקודה של רעב זה הנקודה שאין אתה יכול לסמוך שיהיה לך מחר לחם לאכול.

פסוק יז – פה רואים שחיה רעה חזרה, זה הכל ככתוב בפרשת בחקותי שיהיה גם חיה רעה, לא בטוח למה זה מתכוון כמו מכת ערוב שפתאום חיות רעות יטרפו בני אדם? היה כזה מציאות?

אני ה׳ דברתי – זה חתימה, מנהג ספר ויקרא לסיים פרשיותיו ככה אני ה׳.

Saturday, April 25, 2020 • א׳ אייר תש״פ

ככה משמע אולי בחקותי. צריך לקרוא שם

Sunday, April 26, 2020 • ב׳ אייר תש״פ

צריך לומר משהו על פרק ו .

יחזקאל מדבר אל ההרים.. כל התהליך פה נראה שלבי יציאה מן היאוש שאין למי לדבר. קודם הוא עשה ציורים, ניבא על הלגו של ירושלים שבביתו, לפחות לא צריך לצאת ולדבר עם אנשים. אבל זה לא מועיל. אז הלך ודיבר ישר אל ההרים.. אפילו לא אל הבתים והמקדשים שעליהם. אל ההרים ישירות. הרי ישראל שמעו דבר השם! וכל הבניינים והבני אדם כמו נטפלים אל ההרים, ההר לפחות שומע..

זה דומה למשה וישעיה שמדברים אל השמים ואל הארץ, לפחות השמים לא אוטמים אזניהם בפני הנביא, הם תמיד קיימים בכזה רוגע ובסוף נושאים את הכל..

פסוק יא – שוב יחזקאל התיאטרלי.. הכה בכפך ורקע ברגלך..

מה הרעיון של ונתתי פגריכם על פגרי גילוליכם. זה נשמע לי דומה להכאת אלהי מצרים. הוא יהרוס את המזבחות והמקדשים של האלילים שלהם וממילא ידעתם כי אני ה׳. אתם תהיו מתים כמו האלילים שלכם שהם בעצם מלכתחילה מתים. כמוהם יהיו עושיהם.

אמרת מה שהתקשיתי להגיד יותר טוב.

היה קשה לי זה לכאורה לא כמו שכתוב למעלה. כאן משמע שהוא אומר גם אם תברח מהחרב הדבר יבוא אחריך.

בהמשך נראה לי שיש קצת על כך?

בפעם הקודמת ר זלמן לייב הביא שיש אומרים שיחזקאל לא דיבר מעולם אבל כתב את ספרו וקראו אותו

Tuesday, November 07, 2023 • כ״ג חשון תשפ״ד

רוח סערה באה מן הצפון – ה׳ בא בסערה בהרבה מקומות קודמים לכן, אפילו את איוב הוא עונה מן הסערה

וגם הוא רוכב בעב וענן כאשר הוא בא, כמפורש בפרשיות התגלות סיני, וכן כתוב רוכב שמים בעזרך, רוכב על עב קל ובא מצרים, רכב אלהים רבותים אלפי שנאן,

אלא שברוב הפרשיות שמצוין כיוון שממנו הוא בא הוא בא מסיני או פארן או שעיר או תימן, הכלל מן הדרום

וכאן פתאום הוא בא מן הצפון

שבוודאי זה רפרנס לדברי ירמיהו על הרעה הבאה מצפון

אלא שלכאורה יחזקאל כבר יושב באותו מקום שממנו בא הרע מצפון

וחייבים לחשוב שזה עוד צפונה מזה, או עכ״פ יש כאן איזה שאלה

חשבתי אולי, הרי בבל יותר מזרחית לארץ ישראל, רק הכביש עושה סיבוב והוא מגיע מצפון

ולכן בעצם גם הדרך מארץ ישראל לבבל הוא יורד מצפון

הרוח הוא מרכבו של האל כבר בפסוק השני בבראשית בעצם

עשיתי כל הפרק לפי המלך גיימס…
https://twitter.com/YitzchokL/status/1722018590…

כן אבל חשבתי שזה מהלך להבין כל פסוק מה הדימוי שלו בפני עצמו

לצרף הכל כבר צריך סרט..

יש לו כמה רעיונות טובים והרבה קשקושים הזוים

מה הוא מערבב דמיונות של הרבה בני אדם…

הכל באותו סטייל אין לי כח לשחק

אני צריך לבדוק איך נראה תרגומים אחרים או אפילו המקור..

כן זה אותם קשקושים

בקיצור צריך בני אדם שיחשבו זה לא עובד ככה..

אבל הכי אהבתי שבינג ממאן לשים תמונה של דמות כבוד השם בסוף..

כן

זה באמת אחד הכללים שלו לא לתת כללים של אלהים כך אני חושב

זה הwoke אשם הכל 🙂