יחזקאל ג – דברים מקבוצת הדיון

Thursday, September 15, 2016 • י״ב אלול תשע״ו

היה ליחזקאל איזה רעיון להחיל תמיד חוק כללי לפני הפרט שזה מתייחס אליו. כך אפשר להבין בכלל את הסגנון בן אדם. כאילו קודם כל אתה חייב פה סתם כי אתה בן אדם, במקרה אתה יחזקאל. אבל זה פחות חשוב. אפשר שהוא הבין את הכל כחוקים כלליים.

כך בפסוק א בן אדם את אשר תמצא אכול. ממילא זה חל על המגילה הזאת.

ותהי בפי כדבש למתוק זה מעניין מה היה מתוק כאן או למה הכוונה,שמתק לו היות דברי השם בתוך בטנו

אגב היה עוד נביא שראה מגילה בנבואה זכריה ראה מגילה עפה

פסוק ה – ז קצת כתוב מסורבל. לא מובן אם הוא אומר ששולח כן לעמקי שפה או לא ואם העמקי שפה יקשיבו או לא או ישראל יקשיבו או לא

הרבה הקדמות פה.. אמר לו שלא יפחד וינבא אותם ושבעת ימים ישב שומם למה? כי פחד והשתמט? או כי סתם היה משתומם מן הנבואה?

בקשר למה שדברנו אתמול עמוד על רגלך בדקתי הרמבם אומר שכל הנביאים חוץ ממשה היו נופלים בשעת בנבואה, אם כן קשה עליו מפסוק זה

פסוק יז – כא פה נראה שהתפיסנ הוא כמו שאמרה מאשי בפרק א הכל בשביל הפרוטוקול זה לא באמת אמור להשפיע הנבואה רק את נפשך הצלת.. שוב אני לא אוהב את זה

אבל כאן מוסיף שאם לא יזהיר אז דמו בראשך. לא מובן הרי אם יודע שזה דבר שאינו נשמע למה לו להזהיר.

פסוק כא לא עושה סנס, אם הזהיר צדיק ונשאר צדיק מה נפשך הצלת, או הצלת הכוונה יש לך זכות?

פסוק כב השם לא דיבר איתו בעיר רק בבקעה או על הנהר,

הנבואה האחרונה פה גם לא מובנת לי אומר עכשיו שלא ינבא ולא יוכיח? רק כאשר יפתח את פיו?

תל אביב היתה בגולה, למה עשו אותה בארץ..?

בשוב צדיק מצדקו דנו על זה במסכת ראש השנה שנראה שיחזקאל חושב שיש גם תשובה הפוכה.. כמו שרשע יכול לשוב לטוב כך צדיק יכול לשוב לרע, ולגמרא לא נוח שיאבד הכל שהיה קודם אלא אם מתחרט על הראשונות. בקיצור יש תנאי תשובה גם הפוך..

לא אוהבים לדבר על זה אבל זה עובדה שיש הרבה בשוב צדיק מצדקו ועשה עוול

גם אמרו בגמרא ונתתי מכשול לפניו מפרסמים את החנפים מפני חילול השם שאם יש צדיק שהיה צדיק וכולם חשבו שהוא צדיק ואחכ עשה עול צריך לפרסם אותו, או השם מפרסם אותו שחטא. כי זה חילול השם שחושבים על מישהו שהוא צדיק והוא לא באמת.

ואתה כי הזהרת צדיק לבלתי חטוא זה הרבה יותר קשה להזהיר את הצדיק שלא יחטא מלהזהיר את הרשע.. ולכן את נפשך הצלת כלומר שלא יפחד מן החסידים..

ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד השם אמרו שהרב ממתין לתלמיד. מה שאין בשר ודם עושה. אבל בפשטות אין השוואה כי האלהים תמיד היה גם מקודם ולכן נראה ככה משאכ בשר ודם… אפשר לפרש על פי חסידות על אתעדלע.

בא הסגר בתוך ביתך וכו פירוש שיעשה משחק ברוגז אתם, אם לא רוצים לשמוע אז שיעשה מן השתיקה שלו אמירה יראה להם ככה שאינו מדבר איתם…ואז כשיבוא נבואה כן ידבר . זה מטריד.

*זה טריק

נזכרתי שר נחמן מברסלב הגיב על שסיפרו שהברדיטשוביר אמר שאינו הולך למקוה בשבועות עד שיראה המרכבה ואנשים תמהו איך יהיה כמו הנביא אמר ר נחמן מה בכך הלא גם יחזקאל היה אדם.

שבאמת יחזקאל היה בן אדם הוא כל הזמן חוזר על זה שלא נחשוב שצריך להיות מלאך או משהו..

השפחה ראתה יותר מיחזקאל זה כבר עוד ענין..

הכוונה שראתה ממראה מתניו ולמעלה אבל שוין

הבן אדם הזה מזכיר מה שאמר אחד שאם אתה שואל מישהו מהו אז הצ׳כי אומר צכי הרוסי אומר רוסי הפולני אומר פולני, ואם מישהו אומר אני סתם בן אדם כנראה שהוא יהודי 😇

Saturday, September 17, 2016 • י״ד אלול תשע״ו

לא כך הבנתי הפשט. חשבתי שהוא אומר שאני לא שולח אותך לאיזה גוי שלא מבין אותך ולא ישמעו אלא לישראל שמבינים ולהם כאילו הטענה אן לא ישמעו

You’re right

חשבתי אם לא הכוונה נמשך אחריו שלא ישמעו אבל הפשט הפוך

Sunday, September 18, 2016 • ט״ו אלול תשע״ו

אנו רואים גם אצל יונה שהגוים יותר מאמינים לנביא ועושים תשובה מישראל.

מסתמא זה בגלל שיש לנו יותר נסיון עם נביאים 😇

Tuesday, April 21, 2020 • כ״ז ניסן תש״פ

,וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּמְצָ֖א אֱכ֑וֹל אֱכוֹל֙ אֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את וְלֵ֥ךְ דַּבֵּ֖ר אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃

He said to me, “Mortal, eat what is offered you; eat this scroll, and go speak to the House of Israel.”

וָאֶפְתַּ֖ח אֶת־פִּ֑י וַיַּ֣אֲכִלֵ֔נִי אֵ֖ת הַמְּגִלָּ֥ה הַזֹּֽאת׃

So I opened my mouth, and He gave me this scroll to eat,

וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ בִּטְנְךָ֤ תַֽאֲכֵל֙ וּמֵעֶ֣יךָ תְמַלֵּ֔א אֵ֚ת הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן אֵלֶ֑יךָ וָאֹ֣כְלָ֔ה וַתְּהִ֥י בְּפִ֖י כִּדְבַ֥שׁ לְמָתֽוֹק׃ (פ)

as He said to me, “Mortal, feed your stomach and fill your belly with this scroll that I give you.” I ate it, and it tasted as sweet as honey to me.

וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֗ם לֶךְ־בֹּא֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְדִבַּרְתָּ֥ בִדְבָרַ֖י אֲלֵיהֶֽם׃

Then He said to me, “Mortal, go to the House of Israel and repeat My very words to them.

כִּ֡י לֹא֩ אֶל־עַ֨ם עִמְקֵ֥י שָׂפָ֛ה וְכִבְדֵ֥י לָשׁ֖וֹן אַתָּ֣ה שָׁל֑וּחַ אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל׃

For you are sent, not to a people of unintelligible speech and difficult language, but to the House of Israel—

לֹ֣א ׀ אֶל־עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים עִמְקֵ֤י שָׂפָה֙ וְכִבְדֵ֣י לָשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תִשְׁמַ֖ע דִּבְרֵיהֶ֑ם אִם־לֹ֤א אֲלֵיהֶם֙ שְׁלַחְתִּ֔יךָ הֵ֖מָּה יִשְׁמְע֥וּ אֵלֶֽיךָ׃

not to the many peoples of unintelligible speech and difficult language, whose talk you cannot understand. If I sent you to them, they would listen to you.

וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֹאבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלֶ֔יךָ כִּֽי־אֵינָ֥ם אֹבִ֖ים לִשְׁמֹ֣עַ אֵלָ֑י כִּ֚י כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל חִזְקֵי־מֵ֥צַח וּקְשֵׁי־לֵ֖ב הֵֽמָּה׃

But the House of Israel will refuse to listen to you, for they refuse to listen to Me; for the whole House of Israel are brazen of forehead and stubborn of heart.

הִנֵּ֨ה נָתַ֧תִּי אֶת־פָּנֶ֛יךָ חֲזָקִ֖ים לְעֻמַּ֣ת פְּנֵיהֶ֑ם וְאֶֽת־מִצְחֲךָ֥ חָזָ֖ק לְעֻמַּ֥ת מִצְחָֽם׃

But I will make your face as hard as theirs, and your forehead as brazen as theirs.

כְּשָׁמִ֛יר חָזָ֥ק מִצֹּ֖ר נָתַ֣תִּי מִצְחֶ֑ךָ לֹֽא־תִירָ֤א אוֹתָם֙ וְלֹא־תֵחַ֣ת מִפְּנֵיהֶ֔ם כִּ֛י בֵּֽית־מְרִ֖י הֵֽמָּה׃ (פ)

I will make your forehead like adamant, harder than flint. Do not fear them, and do not be dismayed by them, though they are a rebellious breed.”

וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֕ם אֶת־כָּל־דְּבָרַי֙ אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ קַ֥ח בִּֽלְבָבְךָ֖ וּבְאָזְנֶ֥יךָ שְׁמָֽע׃

Then He said to me: “Mortal, listen with your ears and receive into your mind all the words that I speak to you.

וְלֵ֨ךְ בֹּ֤א אֶל־הַגּוֹלָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְדִבַּרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֑ה אִֽם־יִשְׁמְע֖וּ וְאִם־יֶחְדָּֽלוּ׃

Go to your people, the exile community, and speak to them. Say to them: Thus says the Lord GOD—whether they listen or not.”

וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָאֶשְׁמַ֣ע אַחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְהוָ֖ה מִמְּקוֹמֽוֹ׃

Then a spirit carried me away, and behind me I heard a great roaring sound: “Blessed is the Presence of the LORD, in His place,”

וְק֣וֹל ׀ כַּנְפֵ֣י הַחַיּ֗וֹת מַשִּׁיקוֹת֙ אִשָּׁ֣ה אֶל־אֲחוֹתָ֔הּ וְק֥וֹל הָאוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וְק֖וֹל רַ֥עַשׁ גָּדֽוֹל׃

with the sound of the wings of the creatures beating against one another, and the sound of the wheels beside them—a great roaring sound.

וְר֥וּחַ נְשָׂאַ֖תְנִי וַתִּקָּחֵ֑נִי וָאֵלֵ֥ךְ מַר֙ בַּחֲמַ֣ת רוּחִ֔י וְיַד־יְהוָ֥ה עָלַ֖י חָזָֽקָה׃

A spirit seized me and carried me away. I went in bitterness, in the fury of my spirit, while the hand of the LORD was strong upon me.

וָאָב֨וֹא אֶל־הַגּוֹלָ֜ה תֵּ֣ל אָ֠בִיב הַיֹּשְׁבִ֤ים אֶֽל־נְהַר־כְּבָר֙ ואשר [וָֽאֵשֵׁ֔ב] הֵ֖מָּה יוֹשְׁבִ֣ים שָׁ֑ם וָאֵשֵׁ֥ב שָׁ֛ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַשְׁמִ֥ים בְּתוֹכָֽם׃

And I came to the exile community that dwelt in Tel Abib by the Chebar Canal, and I remained where they dwelt. And for seven days I sat there stunned among them.

וַיְהִ֕י מִקְצֵ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים (פ) וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

After those seven days, the word of the LORD came to me:

בֶּן־אָדָ֕ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָׁמַעְתָּ֤ מִפִּי֙ דָּבָ֔ר וְהִזְהַרְתָּ֥ אוֹתָ֖ם מִמֶּֽנִּי׃

“O mortal, I appoint you watchman for the House of Israel; and when you hear a word from My mouth, you must warn them for Me.

בְּאָמְרִ֤י לָֽרָשָׁע֙ מ֣וֹת תָּמ֔וּת וְלֹ֣א הִזְהַרְתּ֗וֹ וְלֹ֥א דִבַּ֛רְתָּ לְהַזְהִ֥יר רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֥וֹ הָרְשָׁעָ֖ה לְחַיֹּת֑וֹ ה֤וּא רָשָׁע֙ בַּעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ׃

If I say to a wicked man, ‘You shall die,’ and you do not warn him—you do not speak to warn the wicked man of his wicked course in order to save his life—he, the wicked man, shall die for his iniquity, but I will require a reckoning for his blood from you.

וְאַתָּה֙ כִּֽי־הִזְהַ֣רְתָּ רָשָׁ֔ע וְלֹא־שָׁב֙ מֵֽרִשְׁע֔וֹ וּמִדַּרְכּ֖וֹ הָרְשָׁעָ֑ה ה֚וּא בַּעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְאַתָּ֖ה אֶֽת־נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ׃ (ס)

But if you do warn the wicked man, and he does not turn back from his wickedness and his wicked course, he shall die for his iniquity, but you will have saved your own life.

וּבְשׁ֨וּב צַדִּ֤יק מִצִּדְקוֹ֙ וְעָ֣שָׂה עָ֔וֶל וְנָתַתִּ֥י מִכְשׁ֛וֹל לְפָנָ֖יו ה֣וּא יָמ֑וּת כִּ֣י לֹ֤א הִזְהַרְתּוֹ֙ בְּחַטָּאת֣וֹ יָמ֔וּת וְלֹ֣א תִזָּכַ֗רְןָ צִדְקֹתָו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ׃

Again, if a righteous man abandons his righteousness and does wrong, when I put a stumbling block before him, he shall die. He shall die for his sins; the righteous deeds that he did shall not be remembered; but because you did not warn him, I will require a reckoning for his blood from you.

וְאַתָּ֞ה כִּ֧י הִזְהַרְתּ֣וֹ צַדִּ֗יק לְבִלְתִּ֥י חֲטֹ֛א צַדִּ֖יק וְה֣וּא לֹא־חָטָ֑א חָי֤וֹ יִֽחְיֶה֙ כִּ֣י נִזְהָ֔ר וְאַתָּ֖ה אֶֽת־נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ׃ (ס)

If, however, you warn the righteous man not to sin, and he, the righteous, does not sin, he shall live because he took warning, and you will have saved your own life.”

וַתְּהִ֥י עָלַ֛י שָׁ֖ם יַד־יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י ק֥וּם צֵא֙ אֶל־הַבִּקְעָ֔ה וְשָׁ֖ם אֲדַבֵּ֥ר אוֹתָֽךְ׃

Then the hand of the LORD came upon me there, and He said to me, “Arise, go out to the valley, and there I will speak with you.”

וָאָקוּם֮ וָאֵצֵ֣א אֶל־הַבִּקְעָה֒ וְהִנֵּה־שָׁ֤ם כְּבוֹד־יְהוָה֙ עֹמֵ֔ד כַּכָּב֕וֹד אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר וָאֶפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽי׃

I arose and went out to the valley, and there stood the Presence of the LORD, like the Presence that I had seen at the Chebar Canal; and I flung myself down on my face.

וַתָּבֹא־בִ֣י ר֔וּחַ וַתַּעֲמִדֵ֖נִי עַל־רַגְלָ֑י וַיְדַבֵּ֤ר אֹתִי֙ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֹּ֥א הִסָּגֵ֖ר בְּת֥וֹךְ בֵּיתֶֽךָ׃

And a spirit entered into me and set me upon my feet. And He spoke to me, and said to me: “Go, shut yourself up in your house.

וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הִנֵּ֨ה נָתְנ֤וּ עָלֶ֙יךָ֙ עֲבוֹתִ֔ים וַאֲסָר֖וּךָ בָּהֶ֑ם וְלֹ֥א תֵצֵ֖א בְּתוֹכָֽם׃

As for you, O mortal, cords have been placed upon you, and you have been bound with them, and you shall not go out among them.

וּלְשֽׁוֹנְךָ֙ אַדְבִּ֣יק אֶל־חִכֶּ֔ךָ וְנֶֽאֱלַ֔מְתָּ וְלֹא־תִֽהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לְאִ֣ישׁ מוֹכִ֑יחַ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃

And I will make your tongue cleave to your palate, and you shall be dumb; you shall not be a reprover to them, for they are a rebellious breed.

וּֽבְדַבְּרִ֤י אֽוֹתְךָ֙ אֶפְתַּ֣ח אֶת־פִּ֔יךָ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֑ה הַשֹּׁמֵ֤עַ ׀ יִשְׁמָע֙ וְהֶחָדֵ֣ל ׀ יֶחְדָּ֔ל כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃ (ס)

But when I speak with you, I will open your mouth, and you shall say to them, ‘Thus says the Lord GOD!’ He who listens will listen, and he who does not will not—for they are a rebellious breed.”

פסוק א – ג אכילת המגילה

(מי שחילק את הפרקים טעה כאן והיה לו לחבר פסוקים אלה עם ח-י שלמעלה)

פסוק א

כבר אמר למעלה ‘ואכל את אשר אני נותן לך׳. חזר ואמר ‘את אשר תמצא אכול׳. פירוש כי מקודם דיבר על המגילה שיאכלה בפסוק ב – ג, אבל כאן כוונתו הוא שכל מה שימצא יאכל, כלומר גם כל נבואותיו לעתיד שה׳ יאכילם שהם בדוגמא כמו מגילה זאת שמצא ויאכלה, את כולם יאכל, ואת כולם ילך וידבר אל בית ישראל.

פסוק ב

ואפתח את פי ויאכילני את המגילה, הוא לא לוקח אותו לבד אבל היד מאכילה אותו, כי כל זה במראה נבואה שבו הנביא נופל על פניו וייתכן שגם העמדתו אינו כפשוטו אלא בתוך כך שהוא נופל נדמה לו שהוא קם שוב ומדבר עם הקול, אבל זה בעצם במראה נבואה, וגם אם זה בעמידה כפשוטו אותו דבר שזה במדרגה אחרת לגמרי העמידה הזאת ושם אין הנביא עושה כלום אלא מדברים אותו ומאכילים אותו.

פסוק ג

אחרי שבלע את המגילה אומר לו הקול בטנך תאכל ומעיך תמלא. כלומר לא סתם תבלע את זה גם תעכל את זה וזה ישביע אותך, כלומר זה ייהפך לחלק מקרבך מגופך.

ותהי בפי כדבש למתוק. למרות שהמגילה היא קינים והגה והי, הנביא האוכל אותה טעם טעם מתוק. זה חלק מהכפילות שיש בכל נבואה לרעה שמצד אחד הנבואה עצמה כבדה וקשה מאד אבל עצם זה שאתה מתנבא ויודע חייב להית מתוק ומאד שמח, שאלו ודיברנו גם על הכפילות הזאת של אין נבואה אלא מתוך שמחה ומה עם נבואות עצובות, אבל כאן נראה שיש מצד הנביא איזה שמחה מהיות דבר ה׳ בקרבו למרות שדבר ה׳ הזה הוא עצוב מאד.

ירמיהו הנביא ביטא את זה הכי יפה בפסוקים אלה בפרק טו:

אַתָּה יָדַעְתָּ יְהוָה, זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי וְהִנָּקֶם לִי מֵרֹדְפַי–אַל-לְאֶרֶךְ אַפְּךָ, תִּקָּחֵנִי; דַּע, שְׂאֵתִי עָלֶיךָ חֶרְפָּה. טז נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ, וָאֹכְלֵם, וַיְהִי דבריך (דְבָרְךָ) לִי, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי: כִּי-נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי, יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת. {ס} יז לֹא-יָשַׁבְתִּי בְסוֹד-מְשַׂחֲקִים, וָאֶעְלֹז: מִפְּנֵי יָדְךָ בָּדָד יָשַׁבְתִּי, כִּי-זַעַם מִלֵּאתָנִי. יח לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח, וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה; מֵאֲנָה, הֵרָפֵא–הָיוֹ תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב, מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ.

באמצע אותו תפילה שדבריו שאכל הם לו לשמחת לב הוא אומר מפני ידך בדד ישבתי

בכלל מושג האכילה של דבר ה׳ יש גם סוד והוא בסוד לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן. כי הניצוצות שהאדם מברר באכילתו הם שנהיים למוחין של הדברי תורה. והנביא שרואה זאת כבר באכילה הוא אוכל דברי תורה. ויש על זה סיפור של ר׳ נחמן מעשה מהלחם כיצד אכילת לחם הופכת ביציאתו לאותיות של תורה שיוצאים מפיו ובעצם כבר בהתחלה אכלו אותיות וזה הסוד של שתי הלחם בשבועות שהם הם שתי הלוחות.

פסוק ד – ט : לא אל עמקי שפה

מאמר זה ממשיך את זה שישראל לא ישמעו לו. והוא אומר אל תחשוב שהבעיה של ישראל הוא שהם לא מבינים את השפה שלך. זה מתאים לנביא שנמצא בגולה ובקושי מבין מה שהגויים מסביבו מדברים בלשון כשדי או מה. אז אומר הכתוב בשלמא אם היית נשלח לדבר אל עם עמקי שפה וכבדי לשון היינו יכולים לחשוב שזה בעיה שגורם שלא ישמעו לך. אבל אתה שלוח אל בית ישראל (חסר “כי” אל בית ישראל בפסוק ה). והם לא ישמעו סתם כי הם עקשנים חזקי מצח וקשי לב ולא רוצים לשמוע.

בפסוק ו הוא מוסיף עוד לחדד את ההבחנה הזו, לא די שהבעיה של ישראל אינה שאינם מבינים את השפה, אלא אדרבה, אפילו אם היית נשלח לגוים שאינך מדבר את שפתם היית דווקא פועל אם היית בא בשליחותי. אין הכוונה כאן שה׳ היה נותן לו כח ניסי שישמעו לו כי אז לא עובד כל הלוגיקה פה. אבל הכוונה שגוי ששומע נביא בא בשליחות ה׳ כבר ימצאו מתרגם או מה שיגיד להם מה ה׳ אמר הרי זה הדבר הכי חשוב לדעת. הדוגמא לזה הרי מיונה שהלך לגוים של נינוה ואיני יודע אם דיבר יונה בשפתם, אבל מכל מקום שמעו אותו ועשו תשובה. ומכל זה מחודד עוד יותר שהבעיה של ישראל לא איזה קושי הבנה אלא סתם עקשנות עזות מצח. הם לא שומעים כי אינם רוצים לשמוע.

זה גם לחזק את הנביא שיש לו תמיד חשש אולי הבעיה בי, אני כבד פה ולשון אולי הייתי צריך להיות סופר יותר טוב דרשן יותר טוב אז היו שומעים אלי. אז אומר לו ה׳ תפסיק לדאוג על השפה שלך אתה מדבר מצויין. הבעיה לא שאתה לא מסביר מספיק יפה הבעיה שהם לא רוצים לשמוע לא יעזור לך שתעשה מליצות יותר יפות כמו ישעיה.

פסוק ח

ולפי שכל הבעיה פה הוא עזות מצח ורצון לשמוע. מה שאתה צריך זה לא ללכת לקורס פאבליק ספיקינג ולשפר את הרטוריקה שלך, זה חבל על המאמץ. מה שאתה צריך זה בדיוק כמו שהם. אתה צריך גם עזות מצח ועקשנות להמשיך ולדבר את מה שאני אומר לך בלי קשר לשאלה אם שומעים או לא. לא חסר לך כלום אלא עקשנות.

פסוק ט

שמיר מצור זה בצור היו מחצבים גדולים היא כולה בנויה על הסלע וזה ציור מאד מוחשי של אבנים גדולות שלא זזים ממקומם, ככה יהיה מצחך ולא תירא ולא תחת מזה שלא שומעים אותך.

פסוק י – טו יחזקאל חוזר לעולם הזה

כאן מגיע שלב הציווי המעשי של הנבואה. תקח את הדברים האלה בלבבך ובאזנך ותלך ותגיד את זה.

יש כאן חזרתיות רבה, אבל ככה זה באמת כל שלב צריך להגיד עוד פעם הנבואה כל כך מדבקת נכון כבר שמע לך ודברת.. אבל זה היה בנבואה עכשיו צריך עוד לך ודיברת בזמן של ההליכה ממש..

פסוק יב ותשאני רוח, הנביא מתאר שעד עכשיו היה בנהר כבר, אולי בכלל איפשהו בשמים בין החיות, ופתאום אותו רוח שנושא את המרכבה נושא אותו מתחילה להחזיר אותו אל העיר. מסתמא על נהר כבר מקודם הכוונה יחזקאל היה מטייל שם בהתבודדותו, ואז בסיום המראה הרוח מתחיל.

ואשמע אחרי קול רעש גדול – פירוש כשהוא מופנה עם אחוריו למרכבה חוזר לעיר הוא שומע מאחוריו את הרעש הגדול של החיות מתחילים להניע את המנוע שלהם ולעוף בחזרה למקומם.

ברוך כבוד ה׳ ממקומו. לפי הנראה זה דבר הנביא שאומר אחר שיוצא ממקומו של ה׳, ברוך כבוד ה׳ במקום שהוא. אחר שרואים מראות הקודש צריך לברך ברכה כדין כל הנהנה מהעולם הזה (ר׳ חסדאי קרשקש אומר שזה הסיבה שאנחנו מברכים שלא עשני גוי. זה ברכת הנהנין על השמחה שאנו חשים באמונת התורה, וכן ברכת התורה, מי שהיה בשיעור אתמול מבין יותר טוב..) והברכה שמברך הנביא הוא ברוך כבוד ה׳ ממקומו.

וחז״ל כנראה מפרשים שזה עצמו הוא הרעש שהוא שומע מפי החיות.

ובסידור מחברים את זה תמיד עם מראה ישעיה שיותר מפורש ששמע מהשרפים שאומרים קדוש קדוש קדוש מלא כל הארץ כבודו. ואם משווים את זה עם יחזקאל שאומר כבוד ה׳ ממקומו זה אולי סתירה. אך לפי הפשט הוא לפי מה שאמרנו שישעיה רואה את ה׳ ממקומו ומשם כבודו מתפשט על כל הארץ דהיינו ממקומו בארץ שהוא המקדש, אבל יחזקאל מדבר על הכבוד שנוסע ויוצא ממקומו ועכשיו חוזר או נעלם שוב ולכן אומר ברוך כבוד ה׳ ממקומו.

פסוק יג

וקול כנפי החיות עושים רעש גדול כאשר הם מקישים אישה באחותה, כמו שאפשר לתאר. וקול האופנים לעומתם שעושים רעש בחריצתם בקרקע. והכל מצטרף למקהילה של קול רעש גדול.

פסוק יד

חוזר לרוח והיא לקחה אותה והניחה אותו באיזה מקום, והוא המשיך ללכת בחמת רוח, פירוש בהתעוררות גדולה כמו שאפשר לתאר למי שפתאום נפל עליו כזה מראה וכזה שליחות, ויד ה׳ עלי חזקה, כלומר היא דוחפת אותי כל הזמן והיא גדולה וחזקה עלי ועוד לא מצא כלים להכיל אותה, הוא מסתובב סהרורי ככה.

פסוק טו

ואבוא אל הגולה, כלומר חוזר אל המקום שהיהודים הגולים ישבו שהיה נקרא תל אביב. מי שקרא לעיר העברית הראשונה תל אביב קצת משוגע בדיוק השם של הגולה הראשונה? או סתם צלצל לו יפה השם תל אביב. והוא יושב שם משמים שבעה ימים. שבוע שלם הנביא לא חזר לעצמו ולא ידע מה לעשות עם עצמו.

פסוק טז – כא : הצופה

ובסיום שבעת ימים חוזר אליו הדיבור, דיבור זה לפי הנראה היה תוך העיר. והוא בא לענות ולחדד יותר איך יש ליחזקאל תפקיד אם ידוע שלא ישמעו לו. כי כנראה זה הדבר המעשי שיחזקאל מתלבט בו כל הזמן אם להתחיל באמת להיות נביא ולדבר אל העם.

וה׳ מסביר לו עם משל. בעיר יש תפקיד של צופה. הצופה לא מחליט החלטות הוא לא מנהיג או פוליטיקאי. אבל הצופה יש לו תפקיד מאד חשוב הוא עומד על מגדל או מקום גבוה מחוץ לעיר, וכשהוא רואה אויב מתקרב, או אולי גם אם רואה שריפה או בעיה אחרת, תפקידו לקחת שופר גדול ולעשות אלארם הנה צרה מתקרבת. וזה כל תפקידו. הוא לא צריך ללכת להעיר את מכבי האש שיכבו את השריפה או את הצבא שיתקבצו ויגינו על העיר. לזה יש אנשים אחרים. כל תפקידו לתקוע את השופר. ותפקיד זה חשוב מאד כי אם יתרשל לא ידעו שיש צרה עד שיהיה מאוחר מדי. ולכן אחריותו לתקוע את השופר שלו גדולה מאד ואם מתרשל אפשר להאשים אותו בכל החורבן שיבוא. מאידך אין לו עוד תפקיד והוא לא צריך לדאוג אם מישהו אחר מתרשל, זה אפילו יפריע לו בעבודתו אם כל פעם אחר התקיעה ילך לבדוק אם באמת באו לכבות את האש. הוא צריך לדאוג למעמדו כצופה על המגדל שתוקע על הסכנה.

פסוק יח

וההסבר מפורט לכל הצדדים. אתה רואה רשע שהולך למות בעוונו חובתו להזהירו. אם לא הזהרת אותו דמו על ראשך כי התפקיד שלך להזהיר אותו.

פסוק יט

מאידך אם הרשע לא ישמע לך. את נפשך הצלת ועכשיו דמו בראשו.

זה הלוגיקה של תפקיד הצופה. אפילו אם יודע שהסיכויים שלא ישמעו לעולם זה לא פוטר אותו מחובתו ואדרבה אם לא צעק כלל אז כל האסון אשמתו. ואם צעק אז הוא פטר את עצמו מעכשיו הבחירה ביד השומעים אם לשמוע או לחדול.

פסוק כ – כא

לא רק על הרשע תפקידך להזהיר שיעשה תשובה. גם הצדיק צריך אזהרה. כי הרבה פעמים הצדיק יש לו גם נסיונות חדשים והוא לא שם לב, במיוחד שהרי הוא צדיק שהוא חושב שיודע הכל וכבר טוב, הוא צריך אזהרה יתירה שלא יעשה עול למרות שבכלל היה צדיק. ואם לא הזהרת אותו יהיה עונש = מכשול לצדיק וזה יהיה אשמתך. וזה לא יעזור לו שהיה צדיק מקודם כי צדקתו הקודמים לא ייזכרו, כלומר הם לא עוזרים להגן עליו מפני העוול שהוא עושה עכשיו.

זה דבר שאנחנו רואים הרבה פעמים צדיק עושה עוול ואף אחד לא מזהיר אותו ואז לא עוזרים לו כל צדקותיו הקודמות, והאשם ביד הנביא שהיה לו להזהיר.

פסוק כא

ומאידך אם הנביא הזהיר את הצדיק יחיה ולא ימות כי נזהר. רואים שבצד הזה הפסוק נוקט שהצדיק אכן ישמע, כי הרי הוא צדיק ומסתבר שאם יעירו אותו על העוול שהוא עושה שיפסיק. וזה בעיה נפוצה שלצדיק אף אחד לא מוכיח.. אבל גם כאן החלק הזה שהצדיק כן נזהר זה לא קשור לנביא. זה בחירה של הצדיק. הנביא צריך רק להציל את נפשו שלא יהיה האשמה בו כי לא הזהיר.

לפי הפשט לא צריך להסתבך עם תוהה על הראשונות וכו׳. כי לא תזכרנה אין הפירוש שלא יקבל איזה שכר בעולם הבא על מצוותיו. אלא פשוט שזה לא עוזר לו שלא יעשה עוול ולא יציל אותו מהעונש של העוול, ואם העונש על עוול כזה למות למשל הוא ימות, והמוות הוא דבר בינארי אין בו רבדים, הנביא בכללות לא עושה חשבונות יותר מפורטים של שכר בעולם הבא ששם אפשר לעשות ריבודים לא בינראים, ולכן מצד זה בפועל לא תזכרנה לו זכויותיו.

פסוק כב – כז : הסגר בתוך ביתך

פסוק כב

יד ה׳ מגיעה אל יחזקאל ואומרת לו שיחזור אל הבקעה לדיבור. כנראה זה סדר הרגיל לנבואות ואולי אף על עוד נבואות שלא נתפרש צריך לכלול שהיו כך. אך משמע שהיו גם דיבורים בתוך העיר ואולי יש הבדל איזה סוג דיבור.

פסוק כג

ושם ראה כבוד ה׳ עומד ככל הכבוד שתיאר בפרק א׳. גם פה אפשר לראות שכל הנבואות יש להם מראה בתחילתם אבל הנביאים קיצרו בו ויחזקאל האריך פעם אחת לתאר אותו ושוב ציין שכן ראה גם עוד פעמים.

יש בזה משמעות שהנבואה מתחילה בחוש הראיה וממשיכה לחוש השמיעה, לפי רס״ג המראות נועדים לוודאי לנביא שאכן ה׳ מדבר איתו אבל עצם מסר הנבואה הוא תמיד בדיבור ושמיעה.

פסוק כה

והוא נוהג כסדר הרגיל נופל על פניו, והרוח מעמידה אותו ומדבר איתו.

ה׳ מצווה אותו על מעשה מסוים, וזה ראשון ברשימה ארוכה של מעשים כאלה. אבל המעשה הראשון הזה קשור לכל השיח שיש פה אם ואיך ישמעו ליחזקאל, ולכאורה מחזיר אותנו לההוה אמינא שלא ידבר איתם כלל כי לא ישמעו. אבל בעצם זה כלומר תעשה מעשה שמרמז את זה ואז יהיה עוד מעשה של יציאה מזה וזה להראות שהוא מדבר בכח ציווי ה׳ ולא כי החליטו משהו.

ולכן אומר לו ה׳ קודם כל הסגר בתוך ביתך. כלומר תחריף את הניגודים פה לא סתם תדבר או לא תיסגר לגמרי בתוך ביתך ולא תצא לראות אנשים אפילו.

פסוק כה

ואומר נתנו עליך עבותים מקשרים אותך שלא תוכל לצאת. לא ברור אם זה מליצה או שממש ציווה ליחזקאל לתת על עצמו עבותים ולקשר את עצמו בהם. אבל זה החרפת הענין שאין מה לצאת ואין למי לדבר.

פסוק כו

ולשונך אדביק אל חכך ונאלמת. גם זה אולי בפועל ממש יחזקאל נאלם לתקופה זו ולא היה יכול לדבר אפילו אם רצה או אפילו לדברים אחרים, או לפחות שינהג כך בתענית דיבור, ולא יהיה מוכיח.

פסוק כז

אבל.. כאשר אדבר אותך אפתח את פיך, ותגיד להם כה אמר ה׳ השומע ישמע והחדל יחדל.