Monday, May 06, 2019 • א׳ אייר תשע״ט
כמו שכל הספר הזה הוא המשך של ספר דברים ומבוסס על התמות שלו, כך שני הפרקים האחרונים שלו הם ממש ספר דברים במהדורה של יהושע. לפני מותו הוא קורא לכל העם וחוזר להם את התורה ומזהיר אותם על שמירתה.
חיים העיר יפה שאין פה שום מוסר כמו בזה של משה. לפי דעתי זה כי יהושע היה מנהיג הרבה יותר חלש ממשה, אנחנו רואים שהפסוק צריך כל הזמן להדגיש ששמעו לו, כלומר הוא היה הרבי הצעיר החדש ואף פעם באמת לא קיבל אומץ להיות כמו משה, הוא כל החיים שלו היה בצל של משה. המנהיגים הבאים כבר היו משוחררים מהצל הזה אז היו יותר חזקים (כמו שר משה מסאטמאר לא היה מסוגל לעשות שום דבר משמעותי בגלל צל דודו, אבל ר אהרן כבר יכול).
אז יהושע ידע שאם היה אומר את האמת שהם עוד לא כבשו חצי ממה שהיו צריכים, וכפי שאמר קצת בפרקים קודמים, לא היו רושמים את דבריו בכלל והיו בורחים. הוא חייב לדבר יפה.
יש עוד הבדל בצוואת יהושע לצוואת משה, שיש פה מענה של העם בפרק הבא. במשנה תורה מעניין באמת שלא מצאנו כלל שהעם עונה לאזהרות משה ואומר כן נעשה כאשר דיברת. הכל מלמעלה אין אפילו נסיון לשאול את העם אם הם מסכימים. יהושע שואל את העם ומקבל את ההתחייבות שלהם. זה דגם אחר של מנהיגות.
אנו לומדים כעת בפרקי אבות משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. זה מתואר במשנה תורה ובסופו ויקרא משה ליהושע וכו׳. ויהושע לזקנים זה הפרקים הללו. הוא מוסר את התורה להם כלומר מעביר להם את הסמכות של התורה ומזהיר אותם שישמרו אותה נכון
והוא גם חוזר ממש על האזהרות של התורה שלא יטעו אחרי עבודה זרה של הגוים, ולא יתחתנו בהם, כי אז לא יצליחו לכבוש אותם ויהיו לצנינים
נראה שיש כאן קצת פשרה או הסבר של האזהרה שיהיו לצנינים. כי קשה על זה שהרי כתוב מעט מעט וכן בפועל לא הורישו בפעם אחת. אז יהושע מקשר את שני האזהרות שיהיו לצנינים ואת האזהרה על עבודה זרה וחיתון. והוא אומר אם תתערבו בגוים ממילא לא ירצה השם בכם ולא תוכלו להמשיך להוריש וממילא יהיו לצנינים. לא שעצם החוסר לכבוש הוא מה שיעשה הכיבוש. ואפשר שזה לא רק על דרך נס אלא גם על דרך הטבע אם יתחתנו איתם מובן שלא ירצו הם עצמם להילחם איתם, וזה בעצם הפירוש של אם לא תורישו, דהיינו שתתערבו איתם.
פסוק א ויהי מימים רבים קשה, כי בפרק זה עצמו מבואר שלא סיימו להוריש, אז איפה היו ימים רבים שיהושע הזקין וכבר סיימו להוריש. חייבים להבין הפשט כמו שזכרנו למעלה שפסקה המלחמה האקטיבית של יהושע, והיו יושבים איכשהו ב cease fire כזה.
אני חושב על פירוש כזה..
אם אנחנו שואלים מקור בתורה שצריך לשמרו על הגוף שלנו, הרי כל התורה כולה הוא מקור לכך… הרי מה התורה מבטיחה, תהיו טובים ויהיה לכם טוב בגוף. אז אם שמירת המצוות נתלית בגוף טוב מי נתלה במי.. בוודאי פשוט שהתורה מניחה שאדם צריך לדאוג לבריאות ועושר שלו וכו׳. אחרת אין משמעות לכל ההבטחות הגשמיות.
עכשיו מה מיוחד בפסוק הזה? לא בטוח, אבל ייתכן שבאמת הפירוש נפשותיכם פה הוא גופכם. בכלל אין נפש בתנך פירושו נשמה לעומת גוף אלא פרט או אדם. אז הפסוק אומר תישמרו לכם לא לעשות תמונה או לאהוב את השם כי שלימות גופכם תלוי בעבודת השם שלכם. אז זה פסוק קצר וקולע שאפשר להשתמש בו כהוכחה שקל וחומר שאדם צריך גם לשמור על הבריאות שלו.
נו תעשה סיום אני אבוא..
היי אם בברית אומרים תחנון אז כל שכן בסיום..
לפי הפסוקים לפעמים זה בגלל עצלות . או שהיו מקומות מבוצרים שגם לא ניסו לכבוש כי ידעו שיהיה קשה. או שניסו ולא כתוב שנכשלו
טוב ספקולציות יש בשפע..
לפי המחקר זה כי היו מתי מעט ולא היו מספיק
טוב גם הפוליטיקה נשאיר.. אני חושב שגם אם רצה לא היה יכול. אבל אכן גם הוא עצמו היה בצל ולכן לא עלה על דעתו כלל לעשות חידוים
חידושים
בקיצור הדגם מובן. שכחתי לכתוב למעלה יש נועם אלימלך על זה שמדייק באבות שינוי הלשון למה במשה מסיני לא כתוב ומסרה וכן לא כתוב ביהושע לזקנים אבל באנשי כנסת הגדולה שוב כתוב. והוא מתרץ לפי הברית מנוחה שבתחילה יש ירידת הדורות ואז זה שוב עולה ומסירה מרמז על השגה גדולה בתורה שמשה היה יכול להעביר ליהושע אבל יהושע לא היה יכול להעביר לזקנים. אבל אנשי כנסת הגדולה שוב היו יכולים להשיג השגה גדולה כמו משה
וזה מתאים גם למציאות שאנשי כנסת הגדולה חידשו את התורה שבעל פה באופן שלא היה מאז משה ויהושע
ואני מוסיף פה שהירידה הוא גם באשמת הדורות הראשונים עצמם. בגלל שהם כל כך גדוליםא ז קשה לבאים אחריהם להתחרות איתם, רק אחרי זמן שנשכח מתעלים שוב
כמו פסח ספירת העומר ושבועות
כי היה ששים ריבוא לכאורה?
אבל אכן הפסוקים ביהושע ויותר בשופטים משמע שהיה פחות וצריך ליישב עם המספר של יוצאי מצרים
הם פה בקבוצה 😀
מעניין. בעולם התנך בהקדמה יש להם קטע שלם שיש מסורת של ביקורת והקטנה של יהושע כבר בתנך ויותר במדרשים וגם בסיפורים חיצונים
בברסלב אומרים שר נתן היה כמו יהושע בן נון תמיד צריך חיזוק רק חזק וכו׳. וכל הזמן אומר זה לא אני זה הרבי
יכול להיות שזה תכונה של יוסף
הוא צריך שמישהו יגיד לו כל דבר הוא אומר רק מה ששמע מרבו לא מש מתוך האהל. לכן הרבי מת עליו אבל בתור מנהיג עצמאי יש לו בעיה
יש בעיה כזו להרבה רביס הם מחבבים דווקא את התלמיד הכי מתבטל לא התלמיד הכי עצמאי וחריף, ואז הרבי מת והוא יורש והוא לא יודע מה לעשות
אני חושב לפעמים שר חיים ויטאל היה לו בעיה הזו
הארי אהב אותו כי הוא לא חשב בעצמו הכל בדיוק מה שהרבי אמר, כפי שאנו רואים בכתביו.
אבל טוב מה אני מדבר .. סתם מחשבות
זה הסיבה גם שבזמן יהושע לא היו חטאים. כי כל החטאים בזמן משה היו באשמתו.. הוא לקח סיכונים וחידש דברים מדעתו ולכן לפעמים לא הצליח וזה גרם לחטאים. כמו שכתוב שחת עמך. יהושע היה צדיקל שעשה רק מה שאמרו לו
איזה רביס? למגיד ממעזריטש למשל לא היה בעיה הזו. הוא בכלל לא בצל של הבעשט.
יש בוודאי עוד צדדים העולם מורכב ..בטח אם הרבי לא מעניין אז אין ליורשו בעיה ..
Thursday, November 24, 2022 • ל׳ חשון תשפ״ג
באמת זה ראיה גדולה לשיטת הרב אורי
זה לא כזה הזוי אם חושבים על זה יותר כמו בית כנסת או משהו כזה, במקור מסתמא זה נראה כמו מזבח כי היו מקריבים עליו. אבל כמו כל הדברים הצורה הזו של בנין בטח קיבל עוד קונוטציות, וייפו אותו ובנו גדול וכו׳ כדי לכבד את השם או המצב, עד שכבר אפשר מזבח לא לעולה
נגיד בבית כנסת שלנו יש בימה שיש לו תפקיד לקריאת התורה או החזן, אבל לא קשה לדמיין מישהו עושה בימה יפה גם במקום שלא קוראים.
למשל יש שטיבלאך של חסידות שיש בהם עמוד לאדמור אפילו שהוא אף פעם לא מתפלל שם..
או בקיצור המון דברים שגם בלי השימוש נשארים לסמל או משהו
אז באותם הימים זה היה מזבח. אפשר גם מצבה או אשרה אבל כנראה מזבח היה יותר אשר…
כשר
הם אומרים עדות לבניהם שהם יהודים. בטח בנו אותו כפי מנהג או הלכות יהודים. מזבח אדמה אבנים שלימות וכדומה. זה היה בולט שזה סממן יהודי
כמו איזה עיירה רחוקה שבונים לעצמם בית מדרש גדול נגיד, לא שיש מי שילד שם רק לזכר…
שילמד
צריך לחשוב על דוגמה יותר טובה ..
נו כמו המשיחיסטים שעושים שביל לרבי גם אם הוא לא בא…
טוב לא זה
אני חושב שיש פה איזה עקיצה. השבטים אומרים “אתם מפרידים עצמכם מאתנו, למה אתם לא באים לפה למה בניתם לעצמכם בית כנסת” וב״ג וב״ר עונים להם, בדיוק בגלל הטענות האלה שלכם. תראו איך אתם כבר חושדים בנו שאנחנו לא משלכם וזה בעוד אתם עוד זוכרים..שערו מה תספרו לבניכם.. לקחנו לעצמנו מזבח כי אתם דחיתם אותנו… כמו איזה מחוצף שעושה לעצמו מוסד ואז המוסד הגדול צועק שהוא פלגן עונה לו פעם הבא אל תזרוק אותי…
Friday, November 25, 2022 • א׳ כסלו תשפ״ג
מה שחוזר הוא הנקודה שהם ההצליחו הכל לא נפל דבר אחד מכל הדבר הטוב אשר דיבר ה׳
באמת נחו, כלומר לא היה מלחמה. נחו מאויביהים ולכבוש אותם זה לא אותו דבר. בתחילה היו ממש בסיכון כל הגוים היו באים ונלחמים איתם. יהושע הצליח לגמרי במשימה הזו שכבר לא התחילו עם ישראל (אוקיי אחרי זה בספר שופטים כן התחילו איתם, אבל כנראה זה היה באמת היחלשות שאחר שמת יהושע וכו׳), היו יכולים לנוח לעשות שבת. זה לא אותו דבר כמו לכבוש את כל הארץ המובטחת. וכבר בתורה יש כל מיני תירוצים למה זה בכלל לא שווה לכבוש הכל בבת אחת, לוקח זמן להתנחל ולבנות יישובים כראוי וכו׳, זה לא חכמה לתפוס הכל כשעוד אין לך מה לעשות עם זה בדיוק וכו׳
אבל זה להיפך, שעמלק נדחה שם לזמן כזה, לא שזה המטרה או משהו. אני בעיקרון לא חושב שזה שכתוב כאן קשור לעמלק אבל אם משהו זה להיפך. בכללות כפי הנראה בספר שמואל הכוונה בעמלק היה אחר שיש מלך כשאול, וגם שם יש לזה הסבר כלשהו
חשבתי היום בכלל, הפרק האחרון של הודו נראה פרק של הודיה על ניצחון במלחמה, וזה נראה כזה דבר ששרים בצעדה אחרי שחוזרים מהמלחמה ונכנסים למקדש, מספר על המלחמה כל גוים וכו׳, והוא הכרית אותם, ואז נכנס לשער הניצחון כזה, שהוא אולי שער המקדש או סתם שער ניצחון, ואז הכהנים מברכים אותו והוא מקריב קרבן. עכ״פ בלי להאריך בפירוש שם חשבתי שזה יסביר למה צועק פתאום אנא ה הושיעה נא. כי אין כזה דבר מלחמה אחרונה סופית. תמיד אם מנצחים צריכים עוד עזרה במלחמה הבאה או בהמשך המלחמה..
*בהלל
וכמו שרואים פה ובסיפור של חנוכה, שעושים הודיה גדולה של ניצחון זה לא אומר שכבר ניצחו הכל, רק שניתן מנוחה, חנו בכ״ה, שאפשר כבר ליכנס למקדש ולהקריב קרבנות תודה במנוחה, אבל זה תמיד במידה מסוימת עדיין תוך המלחמה
ולכן כתוב כשיוצאים למלחמה בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו, כל הודו זה גם בצאת למלחמה..
ומבחינה גשמית אפשר לומר שחצי מהסיבה שעושים מצעד ניצחון זה כדי לתת חיזוק לחיילים למלחמה הבאה..
בכלל יכול להיות שגם עמלק היה נוהג להתגרות בזמני מנוחה
באופן כללי צריכים לזכור את הסוגה של פרק כג – כד, של מנהיגים שמוסרים הדרשות האחרונות שלהם. אבוהון דכולהו זה משה בספר משנה תורה כמובן. אבל כבר לפניו הברכות של יצחק בפרשה הם סוג של אותו דבר. והברכות של יעקב בסוף בראשית. (ויש בספרים חיצוניים/מדרשים קדומים צוואת השבטים וכו), וכן אחר כך שמואל, ודוד לבנו, ובספרי חשמונאים יש כאלה דרשות של מתתיהו לבניו וכו׳, בהמשך זה נשכח נראה לי המסורת הזאת, יש צוואות לפעמים אבל זה לא אותו דבר.
הרעיון הוא שכל אב או מנהיג חשוב לו מאד לדאוג למה שיקרה אחרי שימות, שהוא רוצה למסור המורשת הרוחנית שלו כביכול, כמו ששכיב מרע מחלק את נכסיו הגשמיים, חזל קוראים לזה ‘עושים אותם מצבה׳, זה ניסיון לייצר איזשהו קביעות להבטיח המשכה של משהו חשוב למרות מות המנהיג, שלא יהיה הכל תלוי באדם שמת.
זה לא עובד אף פעם אמנם.. אבל בהמשך אני חושב שזה עוד פחות עובד, כי נהיה מונרכיה
ובאמת הדרשה האחרונה החשובה באופן זה הוא דרשת שמואל שייסד את המונרכיה ומנסה לשלוט בזה
ומונרכיה זה באופן כללי ניסיון לשלוט בבעיה הזו באופן אחר, סוג של התכחשות לבעיה, המלך מת יחי המלך
למה יש שני דרשות אחד בפרק כג ואז שני בשכם בפרק כד? (בטח יש תורה של ביקורת על זה, שפרק כג הוא נוסח דברים ופרק כד נוסח ויקרא או משהו כזה)
הדרשה של יהושע בפרק שלנו יש לו רעיון חד מסוים, מאד בדומה לדרשות משה בספר דברים. הוא אומר אתם ראיתם את מה שעשה ה׳ לגוים. ואת שעשה לכם כל הטוב שניצחתם. אז אתם עדות בעצמכם לצד הטוב של תנאי והיה אם שמוע. אז ממילא תוכלו להאמין שכמו שהצד הטוב עובד כך גם הצד הרע. כשם שהטוב בא כך הרע בא. משה השתמש באותו היגיון רק כמובן לא היה יכול להראות שהטוב בא בכיבוש הארץ אז אמר שהיה יציאת מצרים וניצחון על סיחון ועוג וכו׳.
משהו שחסר בדרשת יהושע ובספר יהושע בכלל אבל מודגש יותר במשנה תורה הוא רשעת הגוים, יהושע לא אומר ‘כגוים אשר אני מאבד כן תאבדו׳, אם תעשו כמעשיהם. אולי זה רמוז בדבריו על ההתערבות כאן, ובשם אלהיהים לא תזכירו וכו׳.
אבל בכלל הוא מדגיש את זה שהחלק הטוב שהובטח לישראל בא
אני רוצה לחזור לפרק הקודם על בני גד ובני ראובן קצת. לא שיש לי משהו גדול לחדש. אבל כדאי לדבר על זה
– התחלת הסיפור הוא מאד יפה, חלק מן המגמה שהכל היה בדיוק כמו שציוה משה וכן קיימו. משה עשה תנאי עם ב״ג וב״ר ואכן קיימו. ויהושע מבטא בפיו שאכן קיימו, יש כזה צורך לבטא דברים בפה בכל המקרא לאשר שזה אכן קרה, מין עדות קיום כזה.
– כבר בדרשה זו של יהושע רואים שיש לו איזה חשש. גם משה באמת היה לו חשש גדול על דבריהם וכבר צעק עליהם. בטח יש פה קונספירציות כמו זו של מאשה שב״ג וב״ר תמיד היו כאלה לא בדיוק משלנו לאורך הדורות וזה משתקף בזה. עכ״פ הם תמיד נחשדים מי יודע מה הם מתכוונים, גם כאשר סך הכל רוצים להיות איכרים מוצלחים.. וגם יהושע, אומר להם צעקה רק שמרו מאד וכו׳. (גם לישראל הוא באמת מזהיר כך למותו וכן לב״ג וב״ר כי חוזרים לארצם והוא לא כזה שולט שם. כנראה היה להם מנהיגים בולטים משלהם, אולי זה כוונת הכתוב וירא ראשית לו שהיה להם ראשים משלהם.
– והוא מברך אותם, זה באמת ברכת הפרידה של יהושע. יש גם איזה כפילות עם חצי מנשה. כפילות שכבר נמצאת בספר במדבר שבתחילה באו רק ב״ג וב״ר ואחר כך פתאום יש גם חצי מנשה. ובכלל זה מוזר שחצי מנשה ככה וחצי ככה. כנראה הפתרון הוא שמנשה לא באמת היו כיבושים של משה וישראל אלא כיבושים עצמאיים של מכיר ויאיר ונובח. רק שהכתוב מתאמץ להכניס גם את זה למסגרת של הנחלת משה ויהושע.
– הם גם חוזרים עם הרבה כסף, התעשרו עוד יותר. בכלל בשן הוא כבר בשירת האזינו תיאור למקום מרעה שמן. כנראה שזה באמת היה מקום מוצלח ולא בחינם רצו לבנות שם גדרות צאן וכו׳. והנה הם חוזרים אפילו עם עוד שלל וכו, יהושע מבקש מהם לחלוק את זה עם אחיהם. כלומר הרי עברו רק החלוץ רוב הציבור כבר גר בעבר הירדן וכבר פה רואים את החוק שכתוב שדוד ייסד, שראוי לחלק את השלל עם כל הציבור גם אלה שלא לחמו בפועל. ובאמת כבר נהגו כן במלחמת מדין אולי.
– ועכשיו שב״ג וב״ר וחצי מנשה חוזרים לבתיהם, באמת החשש של יהושע מתמשש. או לפחות החשש מגשם את עצמו.. פתאום יש מזבח ולא סתם מזבח אלא גדול למראה, אולי היה אפשר לראות אותו אפילו מהצד השני של הירדן, זה היה על הירדן.
– ובני ישראל שומעים , היה צריך להיות רואים . אבל הם שמעו משהו שלא היה אפשר לראות. כבר היה להם בשמיעתם איזה סיפור שלם. בנו מזבח ‘אל מול ארץ כנען. אל גלילות הירדן. אל עבר בני ישראל. שלשת הציונים האלה אינם רק ציוני מקום הם מבטאים איך ממשהו תמים הם פתאום שמעו סיפור שלם, זה נגדם איכשהו, זה ממש פה בגלילות הירדן, אבל זה מול ארץ כנען, וזה אל עבר בני ישראל.
– כל העדה נקהלו למקום האסיפה בשילה להילחם. כמו התיאורים אחר כך בספר שופטים. פתאום כולם מתקבצים יחד. (טוב בטח לא ממש כולם, כל החיילים כל האברכים הקנאים המפקדים חמומי המח) . יש כאן משהו חשוב. מקומות המקדשים הקדומים היו גם מקומות אסיפה. כאשר כולם גרו בערי השדה המדינה המרכזית כביכול מה שנתן הצבא היה צריך מקום אחד שכולם עולים לשם ויכולים להשתתף במלחמה וכו׳. וזה שכתוב ששם עלו שבטים וכו׳, עמים הר יקראו שם יזבח וכו, (גם בעמים אחרים קדומים שומעים על אותם דברים), העליה לרגל של כולם אם מידי שנה ואם למלחמה היה כאילו עיקר ההתלכדות של העם, אחרת כל אחד עסוק בשדהו ובפרתו ולא רואים את הקהילה הגדולה והיא מתפוררת, כפי שבאמת קרה אחר כך, ולכן באמת התרכזות המלוכה והתרכזות הפולחן זה אותו דבר.
– טוב אבל האברכים החמומים לא ממש היו שולטים זה עוד לא היה כזה אנרכיה, עדיין היה פנחס הכהן הכללי, והאברכים הקנאים סמכו עליו הם זכרו שהוא גם קנאי ולא איזה פשרן.. והוא הראה את המנהיגות שלו ואמר נעשה קודם משלחת של הגדויילים ונראה מה באמת קורה. הלוואי עלינו כאלה קנאים.
– זה גם מסביר את החשש הגדול של ישראל. לא רק חשש דתי גם חשש מדיני. פתאום יש עוד איזה מרכז ממש פה והם יוכלו להסתדר לבד ויעלו עלינו וילחמו וכו׳. אפשר לקרוא בכלל את התנאי עם בגובר שיהיו חלוצי מלחמה כניסיון לרתום את הגבורה הגדולה שלהם לצרכי הקהל בכללות שלא יהיו פראים לעצמם. ובאמת כנראה היה להם כזה תדמית של לוחמים קצת מדי פראים שקשה לסמוך עליהם בגלעד שכיחי רוצחים.
– פנחס והנשיאים באים ומדברים אליהם דרשה. בדרשה זו כתוב עיקר החשש שלהם אז צריך לדייק בו. פנחס מדבר בשם כל עדת ישראל. שזה חשוב, בשלב זה לא העם מדבר בשם המנההיגים אלא המנהיגים מדברים בשם העם.. (ובאמת נראה שפנחס רצה להרגיע לא הוא רצה להלחם. רואים זאת גם אצל הגבעונים שיהושע והנשיאים רצו להרגיע את העם. בשלב זה בכללות המצב פפוליסטי העם תמיד דורש דברים נקמה וכו׳ והמנהיגים צריכים לשלוט בזה)
– אז כה אמר ישראל, למה אתם מועלים בה׳, לשוב מאחריו, למרוד בו. המון נוסחאות של אותו דבר. אבל מה בעצם הבעיה. הם מזכירים להם עון פעור. אשר לא נטהרנו עד היום. תגלית חשובה. פעור זה הרי פולחן ערבות מואב באותו מקום ממש. אולי חששו שזה פשוט מזבח לפעור. כנראה באמת היו עוד עובדים לפעור. ומשה גם עדיין מדבר על זה כאיום כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור. ובכללות זה מתקשר לחשש נישואי בנות הארץ. נראה שבאמת זה היה חשש. ותהי הנגף אלטר אומר אולי גם אז היה איזה נגף שתלו בזה, או שכל הזמן היו כאלה צרות (קיבלו מחלות מיניות מבנות פעור..) עכפ זה החשש וגם האיום הרלבנטי באמת.
– שנית, יש כאן איזה מאבק על קדושת הארץ. ראיתי פירושים למדניים יפים על זה שבארץ כנען יש קדושת שכינה ולא בעבר הירדן אבל קדושת ארץ יש גם בעבר הירדן. איך שלא יהיה, נראה שיש כאן איזה רעיון שאולי הם יעבדו לפעור כי הם חושבים שהארץ שלהם שייכת לו. וזה נקרא לפנחס טמא. אז הוא אומר נו אתם בבעיה, נמצאים בארץ פעור אז עובדים לו, מי ביקש מכם. הרי כבר משה בעצם ביקש מכם לבוא לכנען. נו וייתרנו לכם עם תנאים וכו׳, אבל הנה החשש שלנו מתמשש, עדיף שתבואו לכנען אולי יש פחות מרעה שמן לצאן אבל לפחות לא תמרדו בה׳.
זה כתוב קצת מוזר כאילו בני גד הם שיאמרו שארצם טמאה ופנחס אומר שהיא לא טמאה, שזה הפוך מהכוונה. טמאה זה בעיני פנחס היא באמת קצת טמאה. והוא מדבר איתם בדרך ערמומית כזאת, כאילו נו אתם טמאים אדרבה בוא אצלנו תהיו קדושים ופה המשכן
זה קצת כמו איזה פרומר שצועק על בעלהבאס למה אתה צריך אינטרנט טמא לפרנסה, תבוא אלינו לקדושית שם לא צריך אינטרנט לפרנסה (כן, וגם באמת אין פרנסה..)
ובאמת כתוב פה להיפך מהלמדנות הזאת, אדרבה קדושה שווה משכן ה׳, וטומאה שווה לא משכן ה׳.
ועכ״פ זה מזבח מבלעדי מזבח ה׳. גם פה להלכה קצת קשה כי לא ברור שיש בכלל איסור במות. רק באמת אולי זה תלוי בסוג של כוונה. אם זה לאפוקי מזבח ה׳ או לא. באמת בכללות נראה שהוא חושש שזה מזבח לפעור או משהו כזה.
– דבר שלישי חשוב אומר פנחס, אם תאמר מה אכפת לנו. אז יש שבט בעבר הירדן שעושים מה שבא להם. אז הוא מזכיר להם עוון עכן. שאיש אחד מעל בחרם ועל כל העדה יקצוף. אם כן אין לנו אפשרות לוותר לכם כי יש ערבות.
אוקיי בהמשך התירוץ שלהם כבר דנו למעלה. אבל אני רוצה להוסיף קונספירציות.. בסוף אחרי הכל מוזר שיהיה מזבח שכל התפקיד שלו זה להזכיר ‘לא לזבוח׳, אני חושב שזה לא כזה פשוט. בטח אפשר לומר שהיו מזבחות בעבר הירדן וזה נועד לתרץ הקושיא ובאמת משלב מסוים הפסיקו לזבוח בהם. אבל גם אפשר שהשאירו פה לופהול גדול. הם אומרים ‘מלבד מזבח ה׳ אלהינו אשר לפני משכנו׳. השאלה הוא מה נחשב ‘לפני׳.
יש סיפור של רבי דוד לעלובער שפעם נסע לחוזה מלובלין לשבת אבל נתקע בדרך. אז במוצאי שבת הגיע ואמר שהיה אצל הרבי בשבת. הכיצד? כי שערו בנפשכם שכל העולם באים ללובלין, אז יש שולחן ארוך ארוך, והוא צעיר התלמידים אז הוא יושב בסוף השולחן, נו אז במקומו בלעלוב זה גם אצל השולחן של הרבי. ומה הוא אשם שבדיוק לא באו האנשים שבינתיים..
כך אפשר שהם אומרים, הכל תלוי בכוונה הרי מה הבעיה במזבח אחר לא המקום אלא שזה לא לפני ה׳ אלא לפני פעור, נו בוודאי לא התכוונו לסור אחרי ה׳ אלא להיפך לזבוח לה׳ לא לפעור. חלילה שעשינו מזבח לפני אל אחר, אדרבה אנחנו לא זובחים אלא במזבח אשר לפני המשכן, כלומר שכוונתנו לאותו אלוה.
פנחס לא היה טיפש הוא הבין את הטריק אבל הוא חיפש תירוץ. וככה הוא אומר במענה שלו. ידענו כי בתוכנו ה׳, כי באמת לא מעלתם בו, והצלתם את ישראל מיד ה׳. מין נוסח מוזר נורא. צריכים להציל את ישראל מיד ה׳! הכוונה אבל פשוטה כי אילו היו עושים מלחמה אז דווקא השם היה כועס עליהם. בכלל זה התפקיד של פנחס מאז להציל את ישראל מיד ה׳. זה בקנאו את קנאתי. הוא טיפל בכעס של השם השיב את חמתי. אז על ידי רצח וכאן על ידי קבלת התירוץ המצחיק של בג ובר. (זה בכללות כפי התיאור בספרים ראשונים של המקרא שכעס ה׳ מפחיד וצריך להנצל ממנו). ואומר לבג ובר תודה שהצלתם את ישראל מיד ה׳.
ופנחס והנשיאים חזרו לישראל וסיפרו להם את התירוץ וייטב בעיניהם הדבר, ‘ויברכו אלהים בני ישראל.’ באמת בא להם ברכה ולא קללה (יכול להיות כפי ההשערה שהיה איזה נגף וחשבו שהפתרון יהיה לעשות קנאות ואז פנחס סידר את זה בדרך אחרת והנגף הפסיק וניצלו בני ישראל. על זה גם דיברו בג ובר בשבועה שלהם, שהם אומרים על עצמם באלה אם אנחנו לא צודקים ‘לא יושיענו היום הזה׳. משמע היו צריכים ישועה והצלה. אפשר מ הכעס של ישראל עצמם או ממשהו יותר רחב, עכ״פ יש כאן איזה כעס באוויר וזה סיפור של חכמת פנחס להפיג את המתח.
ולא עלו עליהם לצבא ולא שיחתו את הארץ. (בטח היו רוצים לשחת כי קינאו בארץ הטובה..)
בני ישראל ברכו את האלהים? או האלהים ברכו את בני ישראל?
ויקראו למזבח כי עד הוא, חסר פה איזה מילה של שם המזבח. בטח זה צונזר…. רש״י אומר שפשוט צריך להשלים שקראו למזבח ‘עד׳.
כי יותר כיף ככה 🙂
וכי אני לא יודע למה שיהיה אסור להם שיהיה להם מזבח
אני לא אמרתי שזה שקר, רק שזה סוג רמאות שלא יזבחו עליו, הכוונה העיקרית שלא יזבחו עליו למרוד בה׳
Saturday, November 26, 2022 • ב׳ כסלו תשפ״ג
אבל לא הבנתי. מה שלא יהיה הפירוש של מול פירושו הוא לא “בתוך”
אז מול ארץ כנען זה ליד ארץ כנען לא בתוכו
ומה שכתוב בפסוק קודם זה שבאו לגלילות הירדן, לא ששם בנו המזבח
אבל לא בארץ כנען
איך מול זה בתוך? לא הבנתי
מול הגלגל זה לא בתוך הגלגל אלא לידו
מול אלוני מורה זה לא באלוני מורה אלא לידו
מול בית פעור זה ליד בית פעור לא בתוכו
וכו׳
סליחה מול הגלגל אצל אלוני מורה
שם ליד, כפי שמפרש אחר כך
לא הבנתי הבעיה , זה בדרך שלהם לעבר הירדן
נו זה בסוף, מה קשה פה בדיוק
לא הבנתי, לירדן יש גלילות משני הצדדים, וכאשר הגיעו לאיזור הזה שם בנו, והוא מפרש אחר כל איפה בדיוק בנו
בכלל כתוב שם על הירדן, מי אמר לך שכתוב שם בארץ כנען
גם יכול להיות שהירדן בארץ כנען
בקיצור לא רואה את ההכרח הגדול שלך, אפשר להגיד ככה ואפשר לא להגיד ככה, ואני רואה אצל המתרגמים והמפרשים גם יש שאמרו ככה ויש ככה
אז תחשוב לבד .. לא כתוב שששם בנו המזבח,
1. לא כתוב שם בארץ כנען בנו
2. שם יכול להיות גם ליד בצד השני
3. לא כתוב שם על המזבח אלא על הירדן
הרי הוא מוסיף , שם על הירדן. לא בדיוק איפה שכתוב מקודם
נו אתה עושה את עצמך או מה? הרי לא חייבים לקרוא שם ככה ואתה גם מבין, לא הבנתי מה אתה רוצה
טוב אז תצום שלשה ימים אולי תראה 😃 כאילו מה אני יכול לעשות לך אם אתה לא רואה. זה כזה שאלה מה נראה לך בפעם ראשונה, לי זה לא כזה ברור כמו שאתה עושה את זה, מעשה שהיה. ואני הרי לא סתם משוגע ששכח לקרוא כי כמותי יש באמת מפרשים.
בוודאי. אפשר ככה ואפשר גם לא ככה ואפשר גם אפשרויות שלישיות כמו שהביאו כאן
אפשר כולם, לא יודע מה שווה ערך, שווה ערך זה דבר שתלוי בכל שאר השיקולים
זה איני מסכים, למשל להגיש שעל הירדן השני מסייג את ה״שם” זה נראה לי מאד ישר , ומצינו ככה בעוד מקומות
נו הם באו אל (גלילות הירדן אשר בארץ כנען), ושם (על הירדן- לא בארץ) כנען עשו מזבח. לא כתוב שבנו במקום שבאו. זה שני דברים שונים.
אתה החלטת ש״ארץ כנען” הוא הכלל הרלבנטי פה, אבל יכול להיות שדווקא הירדן הוא הכלל הרלבנטי
וכמו שאומרים אחר כך, וגבול שם ביניהם את הירדן
לא הבנתי
באו
וכמו כן (הירדן אשר בארץ כנען) לא מחייב שהם היו בארץ כנען
המפרשים וכן התרגום רובם חושבים בכל מקום מול-נגד, לקבל.
הראיות של אליצור לא מובנים לי, נגד יש לו משמעות מעט יותר רחבה מאשר ‘לעומת׳, אבל הכל מובן יפה בלי לשנות את פירוש המילה
וכן גם המילה נגד בלשון חכמים יש לו משמעות יותר רחבה מאשר בשימוש שלנו
זה לא against
אז לא יודע, צריכים לפקפק בכל סיפור כזה שמישהו יודע על העברית משהו שכל המפרשים מיום המפרש הראשון טעו בו, ולהיות כזה בטוח בזה. זה יפה בתור פשטות התחדשות בכל יום אבל הנחרצות מיותרת.
שבוע טוב
האנגלי שיש בספריה לפחות… וכן במאמר של אליצור הביא.. במצודות ומלבים באמת אומרים שהיה במערב
זה מה שראיתי..
מעניין. בכללות התלמיד הזה אומר הרבה דברים חכמים.. אבל אני רואה אותו רק ב׳על התורה׳.
הבעיה שיש לא מספיק מפרשים מסורתיים נורמלים לספר יהושע.. וגם אני לשיטתי השבעים הוא תנא..