Friday, April 09, 2021 • כ״ז ניסן תשפ״א
באופן כללי נראה לי שזה טעות להגיד את הכל כל יום.. יש ששה מזמורים עם אשרי צריך להגיד ביום ראשון תהלה לדוד ביום שני הללי נפשי וכו׳
כן אני רק אומר שמתאים לעשות כזה שיר של יום כי יש שש..
לא הרבה, אבל מזמור קמח זה מאד יפה ככה
בכללות
הללי נפשי – עדיף לסמוך על ה׳ העוזר לחלשים מאשר על גבירים שהם בעצמם חלשים
כי טוב זמרה – ה׳ הגדול מאד גם גדול בעשיית צדקה וחסד שלו והוא רוצה את הירא ולא את הגיבור. כל המזמור הולך על כפילות זו פסוק אחד גדלות ה׳ בטבע פסוק שני גדלות ה׳ בחסד
הללו את י מן השמים – גם השמים וכל מה שבהם וגם הארץ וכל מה שבהם מהללים לה׳ (ואנחנו עמו כיף לנו)
שירו לי שיר חדש – איזה כיף שאנחנו החברה שלו והוא עוזר לנו והורג לשונאינו תוך שאנחנו מהללים לו הללויה (כמו הרחבה למזמרו שלם של הפסוק האחרון במזמור הקודם)
הללו הל בקדשו – הילולים לאין שיעור, עשר הילולים, והילול הכי כללי שכולם יהללו (אם סופרים הללו אל בקדשו וכל הנשמה תהלל יש י״ב הילולים
ובשבת כמובן מכניס מזמור שיר ליום השבת
רק מה הסידור עושה הוא אומר בשבת תגיד את כולם.. נו מי שיכול..
לכאורה מי שאומר הללוהו בנבל וכינור מבלי שהוא מנגן שם בכינור הוא שאלה של מעיד עדות שקר בעצמו דובר שקרים לא יכון לנגד עיני
מעניין האנגלי מפרש בקדשו במקדשו
בכלל כל המזמורים האלה מכניסים את ציון וירושלים בלי הרבה קשר, כנראה היו נכתבים לשורר בבית המקדש
בונה ירושלים ה נדחי ישראל יכנס משמע שזה נכתב כבר אחרי איזה קיבוץ גלויות?
או כמו שאמרנו פעם שכולם נאספו לעליה לרגל וכדומה
Saturday, April 10, 2021 • כ״ח ניסן תשפ״א
יפה.
אבל בקרובי אקדש לפי הפשט הוא כמו שאמרת בתחילה, שזה מראה שזה קדוש וטעות קטנה הורגת.
אני חושב שזה בדומה לhigh voltage wire. אם מישהו מתחשמל מזה לפחות לומדים שזה עובד… השראת השכינה זה משהו מאד high voltage. בחשמל גשמי יש עוד דרכים לראות שזה עובד, וגם פה רואים אש מהשמים וכו׳. אבל כאשר רואים שנהרגו מזה אז מכרח שזה ממש אש.
ולפי דרך חזל אז כמו שרשי אומר כשהקבה עושה דין בצדיקים לומדים קל וחומר להזהר וכו׳
Sunday, April 11, 2021 • כ״ט ניסן תשפ״א
ף👏
Monday, April 12, 2021 • ל׳ ניסן תשפ״א
למה מי אוסר לנו להביא נבל וכו׳
אולי החתם סופר אוסר.. נו
אני לא יודע מתי יהודים הפסיקו להתפלל עם כלי שיר אולי בחורבן בית המקדש?
נשאר לנו רק תקיעת שופר..
באמת מזמור קנ נראה שיר לתקיעת שופר
לאו דווקא ראש השנה אולי
אבל רואים שהשופר הוא חלק ממקהלה זה לא איזה תקיעה מנותקת כמו שאנחנו עושים
אני לא מבין המזמור שירו שיר חדש מה פתאום נזכור לרצוח את השונאים שלו באמצע הללויה
זה בכלל לא נראה לי יפה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם
נשמע לי הדבר הכי רע, כמו שאומרים לרצוח בשם שמים. אם אתה רוצח כי צריך נו אבל מה אתה צריך גם להגיד הלל תוך כדי? לא יפה
אז טוב חזל כבר מפרשים על המזיקים או משהו זה יותר טוב
מה צריך עוד לפרש בהללויה?
אולי כיצד לצעוק מתי צועקים הללויה
מה שכן רובו חוץ מקמט הם שירים מאד שונים מהלל השונים. יש מבחינים פה בין נס וטבע אני לא בטוח שזה המושג הנכון אבל זה נכון שרוב ההילולים האחרים מגיעים לרגעים מאד דרמטיים להראות שה גדול מכל האלים וכדומה, על ידי כל מיני רגעים גדולים כמו יציאת מצרים או בכלל ברקים רעמים וסערות וכדומה. וכל מזמורים הללו הם בכלל על רגעים קטנים על הדברים שחוזרים מידי יום, לכן חזל אומרים שלא ראוי לומר הלל אחר בכל יום רק הלל זה
אבל תהלתו בקהל חסידים כן נראה שרוצה את הדרמה הזה שזה הרי הפתיחה שלו שיר חדש
זה סברא על דרך משהו שעבירה לשמה צריך להיות ממש לשמה, מצוה לפי הלכה לא צריך להיות לשמה. אבל אולי זה לא נכון אני לא בטוח שמותר לעשות באמת את החוק שלא לשם שמים..
יש פה פירושים על כל מילה אבל אני לא אכתוב עד שתביאו את הכלי שיר..
מה הוורט למה הצדיקים הם באמצע בין היתום והאלמנה במזמור קמו?
השומר אמת לעולם פירוש השומר הבטחתו לעולם. אמת על פי רוב אין פירושו במקרא כמו שאנו אומרים אמת אלא יותר כמו חסד ואמת, כלומר לקיים ההבטחה, זה מידה לא דעה
מעניין הקשרים בין חלקי הטבע בקמז, הילדים כמו החומות. החיטים כמו החלב של בהמה. השלג כמו הצמר של בהמה. דברי ה׳ כמו השלג ? הקרח כמו פתים (פירורי לחם?)
האם שמענו פעם שמלאכים מהללים את ה׳ חוץ ממזמור קמח? או שבכלל הפשט על דרך שהשמש והירח, אולי שאנחנו מהללים עליהם לא שהם מהללים
באמת נראה בקמח שהשמים עומדים לעולם ולא הארץ משהו כמו שאריסטו חשב
זה לימוד זכות.. אבל הפסוקים הבאים לעשות נקמה וכו׳ לא משמע כך
קנ
יכול להיות שזה הכל קריאות של הקנדוקטר שיהללו בשופר וכו׳ ואז כשמסיים נותן רשות לכולם להלל כל הנשמה
או כל הנשמה פירוש כל עוד שיש בך חיים כמו אהללה ה׳ בחיי, כלומר כל מי שעוד נושם.
בדרך כלל המילה נשמה במקרא בא כאשר מדבר על הריגה.. לא תחיה כל נשמה.. זה נראה שאומרים את זה להגיד מינימום של חיים כאילו אתה רק נושם
לאפוקי המובן שלנו שנשמה זה היסוד של החיים, או החלק המופשט שחי גם אחר המות, נראה בפשט בדיוק להיפך, נשמה זה הדבר שאוזל עם המוות
אחרת לא יעשה סנס להגיד לא תחיה כל נשמה
הפסוק היחיד שמצאתי שמשתמש בנשמה במובן פוזטיבי זה ישעיה נותן נשמה לעם עליה, אבל גם זה הכוונה אפילו הנשימה שלך ה׳ נתן לך
וכן אומר ישעיה חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו
רואים שזה זלזול באדם, בקושי הוא נושם מה זה כבר אדם
(הזוהר באמת תמה על פסוק זה לפי הפירוש המאוחר יותר לנשמה למה להתרחק מאדם שיש לו נשמה ומפרש חדלו מהאדם שהפסיד את הנשמה על ידי אפו מידת הכעס)
וכן כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מתו
לא נותרה בי נשמה
ונשמה לא נשארה בי (דניאל)
אולי הפסוק במשלי נר יי נשמת אדם זה משהו שהנשמה הוא מהות שמחיה את האדם
יש לי פירוש חשוב. מה ההבדל בין אדם חי ואדם מת? מה שכולם רואים זה שהחי נושם והמת לא נושם. מי שמת באופן טבעי שנקרא על ידי ה׳ ככה הוא מת. פשוט הוא מפסיק לנשום לא רואים חילוק אחר. אז אומרים ה׳ נטל נשמתו או רוחו.
ואילו מי שמת באופן לא טבעי דהיינו בידי אדם, או אפילו בכלל בכל אופן טראומטי, אז לא קוראים לזה נטילת נשמה אלא שפיכת דמים. כי הדם הוא הנפש כי החי דמו נע בתוכו והמת כבר אין בו דם. (אנחנו היינו אומרים ליבו מפסיק לעבוד אבל איני חושב שפעם חשבו שזה חשוב לחיים, אלא יותר שהדם הוא חומר של חיים כמו שהאוויר הוא חומר של חיים שנמצא בכל הגוף).
ולכן מיתת נשיקה זה המיתה הכי עדינה של על פי ‘ה, כפי שהשם נפח בו רוח חיים כך נטלה. ולהיפך כל מי שמת לא כסדרו אומרים שמת בדמי ימיו, מה בצע בדמי, לא רק מי שנרצח גם אם מחלה רצחו זה לא הסדר הטבעי ביד ה׳ אלא ביד איזה מאורע, אז זה הדם.
ונגד זה הוא הקרבת קרבנות וזריקת הדם ששומר, כמו בפסח מצרים ויום כיפור ובכלל, הדם הוא בנפש יכפר, זה שומר שלא יצא נפשו על ידי דם אלא על ידי יציאת הרוח. גם כאשר ה׳ בעצמו הורג באופן פתאומי כתוב חרב לה׳ מלא דם, המלאך וחרבו בידו במגיפה, ובזרוע נטויה זו החרב, שזה לא הדרך היפה הטבעית למות. ולכן על המזבח לא מניפים חרב כי רוצים להשקיט הדם על ידי הדם שלא יהיה שפיכת דם בחרב.
(יש גם מיתה בידי אדם שהכי קרובה למיתה טבעית וזה מיתת חנק שמפסיק נשמתו לכן אומרת הגמרא שחנק הוא כמו מיתה בידי שמים והוא המיתה ‘סתם׳ שנזכר בתורה אם לא מפורש דבר אחר).
עכשיו בגלל שהרוח הניתן באדם שהוא חיותו הטבעי האלוהי הוא נשימתו, לכן על ידי הרמת קול גם משבחים לה׳ ומרימים לו את הקול כאילו לבטא שהרוח הזה הוא נתנו בנו וזה אנחנו מודים לו ומהללים אותו. אומרים שעובדים את ה׳ ברוח וקול ולא אומרים שעובדים אותו בדם האדם.
רק יש משהו אחד וזה שיש דם של הצומח, כמו שבעולם החי יש חלב ודם שזה התמצית של החיים הגופניים ויש רוח שזה התמצית של הנשמה כאילו כך בעולם הצומח כתוב חלב חיטים, שהחיטה יפה ושמנה זה כמו חלב. והתמצית של בחינת דם זה היין ככתוב משרת דם ענבים, ודם ענב תשתה חמר. ולכן יש קשר בין יין ושפיכת דמים בכלל שזה יכול לעורר כעס שכרות וישפוך דם. אבל בעצם צריכים להכניס את זה לרוח שעל ידי ניסוך היין משוררים בקול ואז מוציאים את הדם על ידי הרוח וזה נעשה שפיכת רוח ולא שפיכת דם. (וזה אני חושב רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם שצריך לעשות להיפך להרים הקול ולהכניס בזה הדם).
(הרוח של עולם הצומח זה חמץ שהוא כמו הנשמה של הלחם, כשנוטלים הנשמה אז זה מצה כמו גוף בלי נשימה, ולכן הקרבת מצה זה דומה לשחיטת הבהמה שמחזירים את הרוח לה׳. )
הדבר העדין שצריך לשים אליו לב במזמור הזה (ובעוד הרבה מזמורים אבל כאן זה בולט) זה כיצד זה עובד ה׳ב׳ הללוהו ‘ב׳ זה הללוהו ב׳זה. לפי הפשט הכי פשוט זה סתם כל מיני מקומות או אופנים של הילול. למשל הללוהו בגבורותיו מסתמא פירושו להלל אותו על ידי סיפור גבורותיו, וכן הלאה. אבל יותר בעדינות צריך לשים לב שזה השאלה במה מהללים את האל. כיצד או מה זה ההילול הזה. וכל האופנים השונים על ידי כלי שיר שונים על ידי ניגונים שונים על ידי מעשים שונים במקומות שונים בהתבוננויות שונות כולם עונים על השאלה הזו.
יש להלל את האל בקדשו, בקדושתו או בבית מקדשו, יש להללו ברקיע עוזו, יש להלל אותו בנבל וכינור, יש בצלצלי תרועה וכו׳. אני לא יודע כיצד להסביר יותר טוב מה שאני רוצה פה
ויש כל הנשמה תהלל יה שזה בלי ‘ב׳.
על פי קבלה עשר הללו זה עשר ספירות וכל הנשמה העצמות שבתוך עשר הספירות
גם בחזל לא ברור לי שתמיד נשמה זה Soul
למשל לומדים מכאן שמברכים על הריח שהוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף. בוודאי הכוונה לא שהנפש האלוהית נהנית מהריח אלא פשוט שזה הנאת חוש הריח או הנשימה לאפוקי מאכלים שהגוף והכרס והדם נהנים
גם רב הונא למד מכאן ברכות כה שמותר לברך אם צואה מונחת על בשרו כי העיקר שהנשמה תהיה נקיה ולא הגוף,
כלומר הפה אברי הנשימה
או שאומרים בנדב ואביהו שריפת נשמה וגוף קיים
דיוקים שצריך לשים לב.
כל ההללוהו הם ‘ב׳ חוץ מ׳כ’רב גדלו׳. לכאורה הכוונה להלל אותו הרבה כמו שגדלו מרובה
כל ההללוהו אומרים שם הכלי בלבד חוץ מתקע שופר שיש לו גם הפעולה. כנראה שופר בעצמו אינו כלום רק התקיעה בו. לא ברור לי.
יש 3 עם 2 כלים, נבל וכנור, תף ומחול, מינים ועגב. כנראה אלה הולכים ביחד בסט , רוקדים במחול עם תוף, שאר הכלים לא ברור מה הם אבל כנראה היו סט.
צלצלי שמע וצלצלי תרועה לכאורה 2 סוגים של צלצל