Tuesday, January 26, 2021 • י״ג שבט תשפ״א
יפה מאד, זה פרק של שירה ותשובת ה׳, אנחנו מתאספים ומריעים וכו׳. והוא מספר מפי הגבורה מה שהוא אומר. פראפרזה על פסוקי אנכי ולא יהיה לך. ואומר שעתה לא שמעו בקולו ולו היו שומעים לו היה עוזר להם. משהו דומה מאד יש במזמור שמתחילים קבלת שבת לכו נרננה ואז אם בקולו תשמעו מה הוא אומר.. אל תקשו לבבכם וכו׳.
נראה לי שזה כמו פסוקי דזמרה וקריאת שמע שלנו. קודם משוררים וכו׳ ואז מצטטים בשם ה׳, וזה קבלת עול מלכות שמים
גם במשנה יש עדיין שופר וחצוצרות
פה יוסף הוא בוודאי העם לא יוסף בעצמו, הוא אומר מה העדות שה׳ שם ביוסף כלומר בעם יוסף בצאתו על ארץ מצרים לא כאשר יוסף יצא על ארץ מצרים אלא כאשר ה׳ יצא במצרים, והוא מצטט העדות שמע עמי ואעידה בך וכו׳.
הרבי מקאצק אמר לא יהיה בך אל זר – גאט זאל נישט זיין ביי דיר פרעמד
כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב בפשטות לא קשור למשפט ודין, הכוונה שזה המנהג הסדר החוק הנהוג בישראל לתקוע בחודש שופר, והוא משפט נהוג לאלהי יעקב.
😍
אענך בסתר רעם איפה זה? הוא מרפרנס למשהו במדבר אולי משה בחורב שהסתיר פניו או ושכתי כפי
אני מאד אוהב הרעיון שפסוקים אלה הם פראפרזה על אנכי ה׳ אלהיך זה מוכיח שהרמבם לא צדק ואנכי הוא לא מצות ידיעת מציאות ה׳..
בצרה קראת ואחלצך – ויצקעו בני ישראל אל ה׳. אענך בסתר רעם – וירא מלאך הויה אליו בלבת אש מתוך הסנה. אבחנך על מי מריבה – אף אחד לא יודע מה קרה במי מריבה..
אבל כאן לא מיחד כל זה למשה אלא לעם כולו
שפת לא ידעתי אשמע – בני ישראל לא הבינו עברית ביציאת מצרים וה׳ דיבר בשפה זו?
ויהי עתם לעולם – ?
חלב חטה זה משירת האזינו שגם נקרא עדות זה מרפרנס לשם
וכן מצור דבש
יכחשו לו זה גם מדברי משה סוף התורה ויכחשו אויביך לך
וכן הרעיון של העדה
והלשון שמע ישראל
יפה ועכשיו תפרשו פה על פיו או מה שנראה לכם..
יש במזמור זה הפירוש המיתי שהאלים הישנים מתו..
גיימס קוגל מסביר אותו..
שזה התשובה לשאלה איפה כל האלים הישנים התשובה שמתו כאדם כי לא שמרו משפט..
Friday, August 02, 2024 • כ״ז תמוז תשפ״ד
אבל מה קשה ניסו למעט בהזכרת השם
יכול להיות בכלל שאלהים עם שם פרטי נחשב באיזה שלב מדי אלילי…
וכמו שלמשל המילה או השם בעל היה פעם כשר ונהיה טרייף בהמשך ועדיין נשאר קצת
אפשר אפילו בימינו למשל ראשונים ערבים היו אומרים אללה ואפשר לשמוע איזה חכם עכשיו שינסה למחוק כל פעם שכתוב כי זה מדי מזוהה עם ערבים
יש כאלה דוגמאות
Saturday, August 03, 2024 • כ״ח תמוז תשפ״ד
חשבתי שההלכה שלנו שמותר לכתוב את השם אבל אסור לבטא אותו, (ובאמת המנהג נזהר גם מכתיבה, ופעם היו יותר נזהרים.. ויש לכאורה פלפול שכתיבה כדיבור…) יכול להיות שהמנהג אז היה להיפך שהיו מבטאים את השם אבל נזהרו מלכתוב (כי יבא לידי בזיון וכדומה, בפרט במזמורים וכאלה שנועדו לשירה) וזה יכול לפתור את המוזריות כמו אלהים אלהינו
ברור שזה ספקולציות… אפשר תמיד להגיד שזה על פי קבלה
שזה היה תקופה של הנהגה בשם אלהים וכדומה
Sunday, August 04, 2024 • כ״ט תמוז תשפ״ד
https://www.amazon.com/Intertextual-Tanakh-Eluc…
https://www.israelhayom.co.il/article/653535
מוכר? מה הקטע?
מאיפה הרעיון של אב״ע שצריך לדעת מה הפירוש הנכון… יש הרבה פירושים נכונים…
בכל מקרה אם מדברים על פשט היסטורי כאילו לא ברור לי מה הבעיה זה נראה כמעט המציאות שמישהו הלך והחליף שמות.. רק שאנו לא יודעים למה בדיוק פה? התשובה שאין סיבה זה גורל היסטורי, היו הרבה גירסאות ומשום מה ככה הגיע
בכל מקרה במובן היסטורי צריך להבין כך המון פרטים כאלה
אני בכלל לא יודע, אם רוצים לעשות פירוש פשט היסטורי כזה צריך לוותר הרבה פעמים על משמעות… החברים שלך נראה לי תמיד רוקדים קצת על ב הסעיפים בזה..
אפילו דברים פשוטים כמו נגיד מבנה. אם באמת המבנה הוא הסיבה אז המבנה לא יכול לשמש הסבר במשמעות…
ראיתי השבוע ברשי כבר סוג של פירוש של זה מבנה בעלמא..
ויאמר משה אל בני ישראל. לְהַפְסִיק הָעִנְיָן, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, לְפִי שֶׁעַד כָּאן דְּבָרָיו שֶׁל מָקוֹם וּפָרָשַׁת נְדָרִים מַתְחֶלֶת בְּדִבּוּרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, הֻצְרַךְ לְהַפְסִיק תְּחִלָּה וְלוֹמַר שֶׁחָזַר מֹשֶׁה וְאֲמָרָהּ פָרָשָׁה זוֹ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁאִם לֹא כֵן, יֵשׁ בְּמַשְׁמַע שֶׁלֹּא אָמַר לָהֶם זוֹ, אֶלָּא בְּפָרָשַׁת נְדָרִים הִתְחִיל דְּבָרָיו:
https://www.sefaria.org/Rashi_on_Numbers.30.1.1
ר ישמעאל אומר אל תשאל אותי למה כתוב שאת זה בדיוק דיבר לבני ישראל הוא לא ..זה כתוב פה רק למען סדר הספר
ובהמשך הפרשה יש לו משהו יותר פרטי בזה ברמה של המילה בפסוק
הרגו. לָמָּה חָזַר וְאָמַר? לְהַפְסִיק הָעִנְיָן, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, שֶׁאִם אֲנִי קוֹרֵא הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים וְגוֹ׳, אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַהֲרֹג עִם הַזְּכָרִים אוֹ לְהַחֲיוֹת עִם הַטַּף, לְכָךְ נֶאֱמַר הֲרֹגוּ:
https://www.sefaria.org/Rashi_on_Numbers.31.17.2
זה בעצם מה שאנחנו קוראים כיאסמוס בפסוק אחד, לחזור ולומר הרגו. ר ישמעאל אומר הפירוש של הצדיק ההוא שכתב ספר בלי סימני פסיק שכחתי השם שזה הדרך לסמן סיום המשפט
רשי כנראה מסביר בשני המקרים לא כמו שאני מסביר ברבי ישמעאל אלא כן מחפש משמעות ..
או שהפירוש השני שלו חולק על רבי ישמעאל , לא ברור לי
אהרן מירסקי
גם השיטה הזו של ראב״ע זה אחד השיטות בתורה 😀
האמת לא יודע מאיפה הביא את זה?
זה פשוט אבל לא הכרחי… לא מאד קשה לכתוב עם יותר משמעות אחת אפילו האב״ע עצמו מסתמא כתב לפעמים ככה…
צריך להיות עמדה ממוצעת סבירה
שאין שבעים פירושים לכל פסוק כמו שיטת הרב פירושים אבל גם אין רק פירוש אחד
נגיד בין 2-3 פירושים בדרך כלל..
מישהו אוחז ככה?
אתה חושב רבינו בחיי היה אומר יש ‘רק׳ את 3-4 הפירושים שהוא מביא? או אתה מתכוון אולי רלבג
אבל דרש הלכתי הם חושבים שזה לא פשט בשום מובן…
ושאר המדרשים הם אומרים שזה מליצות
אתה חושב? כפטיש זה המצאה של רשי לא?
כן, האמת יכול להיות, שרשי יגיד שגם מבחינת המדרש יש רק כמה נכונים, הוא הרי גם בורר מדרשים
אבל יש את התוספות של מט פנים או משהו כזה, והרמבן, זה נראה לי המקורות שיש כמעט אינסוף פירושים נכונים
אבל אם יש לו הבחנה בין פשט לדרש יגיד שזה מבחינת פשט או איזשהו רמה ממוצעת של מדרש מתיישב, מבחינת מדרש הוא מתיר גם שזה לא מתיישב, זה הוורט של כפטיש וכו׳
אני מנסה לחשוב אם רשי גם בכובע הביקורתי שלו כאילו יכול להגיד שנכון אין רק פשט אחד כמו הקיצוניות של ראבע אלא יש 2..
אבל הדרש כדרש גמור לא מוגבל..
ויש דרש הלכה ודרש אגדה בבירור, שזה כבר 3…
בקיצור יפה למדתי הבוקר דרך חדשה, 2-3 פנים לתורה 🙂
אבל בפסוקי הלכה יש לפעמים מדרשי אגדה שרש מביא למשל בפרשת פרה אדומה
ושם יש בבירור ג׳ רבדים, משמעות המקרא, דרך ההלכה, והדרש
אפשר לומר שהדרש לא סותר זה על טעם ההלכה או משהו כזה