Monday, November 16, 2020 • כ״ט חשון תשפ״א
זה חשוב, אולי הוא אומר שיש לו כאב שמשתיק אותו אבל הוא צועק כי כואב לו מדי. יש כזה דכאון שאתה לא רוצה לדבר כלום אבל אז מה יקרה תמות מיד אתה גם לא רוצה אז אתה צועק בדיעבד בשביל שתוכל להמשיך לישון.. השע ממני ואבליגה
דעת מקרא אומר שזה כמו איוב הוא מטיח דברים קצת בזה שאומר זה האדם הכל הבל אז מקדים לזה התנצלות שהיה רוצה לשתוק רק כואב לו מדי
לגבי אויבים ומחלה אפשר לראות בימינו שמגיפה יכול להיות פוליטיקה…
ידותון זה שם של אדם אבל אי אפשר לפרש שהוא חיבר המזמור הזה שהרי כתוב מזמור לדוד. בעצם יש למזמור זה כותרת כפולה למנצח לידותון – מזמור לדוד אולי הם גירסאות שונות שקובצו או שאחד מהם חזר או הוסיף על דברי השני
לכאורה לפי הפשט אך בצלם יתהלך איש אין פירושו בצלם אלהים אלא צלם זה לשון צל כצל ימינו על הארץ. יכול
חושב שהוא אומר שבגלל שהחיים שלו כאלה לא חשובים אז מה אכפת לה׳ שיתן לו עוד כמה ימים של כלום..
הרי ממילא אלך ואיננו אז למה אתה צריך בינתיים לעשות לי חיים כאלה קשים..
כלומר חלק מהקטנת האדם עצמו בתפלה זה כדי “להוזיל” את המחיר של הבקשה. זה אומר לה הרי אני מבקש ממך דבר פעוט אתה צריך להיות ממש רשע לסרב..כופין על מידת סדום..
זה כזה, אחרי מי יצא מלך ישראל אחרי כלב מת אחרי פרעוש אחד.
תגיד לי, אתה יודע מידת ימי מה הוא, נו באמת על זה אתה החלטת להביא את כל הנשק שלך
זה בכלל לא פייר. אתה ביד אחד שלך הורס אותי. מתגרת ידך אני כילתי.
Pick on your own size
בתוכחות על עון יסרת איש. ברור אתה צודק. אך שכחת דבר אחד. הבל כל אדם סלה.. לא שווה המאמץ שלך להוכיח…
מה זה תושב ככל אבותי?
אבל אז היה צריך להיות גר ככל אבותי?
אה, תושב זה כמו גרינקארד?
יש גם בפרשת בא תושב ושכיר לא יאכל בו
גם תושב כהן ושכיר לא יאכל קודש
כשכיר כתושב יהיה עמך
משמע שתושב הוא סוג של פועל, אולי כמו שמכנים בגמרא אריס?
ובאמת הפירוש של רשי על גר ותושב בפרשת חיי שרה רחוק מן הפשט
מה זה אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי?
פעם איזה רבי שכחתי מי התנגד לחב״ד שהם מדי שכליים אמר שחב״ד צריך להיות ראשי תיבות *ח*ם לבי בקרבי, *ב*הגיגי תבער אש *ד*ברתי בלשוני.
יצבור ולא ידע מי אספם זו הערה חדה, שחיי האדם סיזיפיים כל יום אוסף עוד יום ועוד יום והם לא נאספים , לך תדע בשביל מה אתה עושה את זה
אולי הצדיקים שימיהם תמימים אז נאמר שנאספו אל עמם, הימים שלהם מצטרפים למשהו
ועתה מ״ה קוית״י אדנ״י זה הפסוק סוד גדול למי שמכיר כתבי האר״י כי שם מ״ה מביא קו אוא״ס לאדנ״י
חרפת נבל אל תשימני – הנבל אומר אין אלהים וכו׳, אל תתן אותי לחרפות לו
כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי זה מין מהלך של לבקש זכות אבות אחרי שאמרת שכל אדם כלום, נו תעזור אותי ביחד עם כל האבות שלי שהתפלו לפניך שגם היו כלום גרים תושבים, רגע פה ומחר הסתיימו
אנחנו כלום ואבותינו כלום הושיענו עמהם
ייש״כ על כל הדברים החשובים
זה נשמע דחוק, יותר נח להגיד שהרשע מפריע לו, וגם זה דחוק קצת
המוות זה סוף ההצטברות של כל החיים.. הוא אוסף ואוסף ולא יודע מי אוסף וזה ניכר בסוף אבל כל החיים לא יודע מי אוסף גם..
הפשט נראה לי כמו רש:י וכמו שאליהו מפרש שזה דוחק אותו להגיד מה שהיה שומר ושותק, כמו שירמיהו אמר ואמרתי לא אדבר עוד בשמו אך היתה בלבו כאש בוערת
רשי בפסוק ב
ונאלמו דומיה ימים רבים וגם החשינו מטוב אפילו מדברי תורה מפני יראתם ומתוך כך כאבנו נעכר ונבהל וכששתקנו חם לבנו בקרבנו ובהגיון לבנו בוער בנו כמו אש והוא גורם לנו שאנו מדברי׳ בלשוננו (בלחש סא״א) לפניך וזו היא שאנו מדברים הודיענו ה׳ קצינו עד מתי נהיה בצרה ונדע מתי נהיה אנחנו חדלים ממנה:
Open
Tuesday, November 17, 2020 • א׳ כסלו תשפ״א
כן זה הפשט.. אני עשיתי מדרש.
אם הפירוש שלא רוצה לדבר נגד הרשע , ולא שהיות הרשע נגדו הוא סיבת הצער שלו, אז אפשר שזה כמו שאומר משה למה יאמרו מצרים, כלומר זה חלק מהתלונה הרי הרשע נגדי ותיכף יאמר שאין אלהים צודק וכו׳, אז מה אפשר להגיד, אבל אלהים יודע כאבי וצריך לצעוק על זה