Tuesday, February 28, 2017 • ב׳ אדר תשע״ז
סידרתי יותר מש
https://drive.google.com/file/d/0Bw2C0Kq4sk69am…
המזמור הזה כתוב בסידור לומר בנפילת אפים, למה? בנוסח אר״י זה מזמור אחר
אחר שבפרק הקודם דוד המלך התעורר עם פרישקייט שלם לקראת יום שלם – בקר אערך לך ואצפה, פה אנו מוצאים אותו שוב על מיטתו בוכה לתוך הכרית שלו – בדמעתי ערשי אמסה׳. אולי הוא ראה שהשחרית שלו לא עובד אז חזר למיטה ולחץ על snooze//
וזה על השמינית
מישהו צריך לעשות רשימה של כל הכלים האלה, או מה שהם
ולראות אם יש סיבה שזה על זה וזה על זה
או שזה קשור למבנה השיר או המנגינה
רז״ל יש להם תמיד דרשות על זה ולא בטוח מה הכוונה
קצת נתנו רשות, על קצת שילמתי כראוי, וקצת גנבתי בלי רשות 😇
וכמובן אחרי התפלה היפה והרגישה הזו הוא צריך לסיים שהשם יתן איזה דפיקה לאויביו – יבושו ויבהלו מאד כל אויבי
יש פה מבנה מקראי יפה וחבל שלא מביאים את זה פה מודפס ככה
זה אמור להיות משהו כזה (הוספתי קצת משחקים מודרנים יותר אבל ששייכים לענין )
יש ספרי תהלים שנדפסו ככה.
ראיתי בתנך המודפס של jps שהדפיסו בערך חצי מהמקרא בשורות שיריים
גם תנך סימנים עשהככה בתהלים נדמה לי
בכותל יש תהלים על קלף שגם חילקו כל פסוק לשנים כמו שיר
בחזרה לפרק הקודם רשי יש לו פירוש יפה דומה למשה
אמרי האזינה ה׳ . כשיש בי כח לשאול צרכי לפניך וכשאין בי כח להתפלל לפניך והדאגה עצורה בלבי בינה הגיגי הבן הגיון לבי כך מפורש במדרש כל בינה שבמקרא הטעם תחת הנון חוץ מזה וחבירו ( באיוב לה ) ואם בינה שמעה זאת שאינו שם דבר אלא לשון הבן כמו ( משלי כג ) בין תבין את אשר לפניך לפיכך הטעם תחת הבי״ת :
והקשר לפורים
רשט מפרש איש דמים ומרמה עמלק וזרעו
בכלל יש לו רעיון שרוב הרשעים בתהלים זה עשו ועמלק
מסתמא זה מחזל אבל לא ברור לי למה ומה הקשר
עששה מכעס עיני פירש רשי העינים שלי נהיים כמו עששית, פרגלייזט עם דמעות עד שמביט בעדם כמו בעד עששית.
יבושו ויבהלו וגו׳ . מהו ישובו יבושו פעם שנייה אמר רבי יוחנן לעתיד לבוא הקב״ה דן את הרשעים ומחייבן לגיהנם והם מתרעמין עליו והקב״ה מחזירן וחוזר ומראה גיליונין שלהם ודן אותם ומתחייבין והוא מחזירן לגיהנם הרי בושה כפולה , ר׳ שמואל בר נחמני אומר לעתיד לבא כל אומה קוראה לאלהיה ואין עונה וחוזרין וקוראין להקב״ה ואומר להם אילו אלי קראתם תחילה הייתי עונה אתכם עכשיו עשיתם עבודת גלולים עיקר ואותי טפילה לפיכך איני עונה שנאמר ישועו ואין מושיע זו עבודת גלולים ואחר כך אל ה׳ ולא ענם ( לקמן יח ) לכך נאמר ישובו יבושו רגע . במעט זמן :
רשי
ועוד אפשר ישובו יעשו תשובה ואז יבשו לרגע בלבד כי יתוקנו
ויעתק משם ההרה?
אל באפך תוכיחנו – יש כאן איזה אף שהוא מבקש שלא יוכיחנו בזה,, ומהו?
רפאני ה׳ כי נבהלו עצמי משמע שזה על מי שהיה חולה
ונפשי נבהלה מאד, ואתה ה׳ – פה סוג יחס של ניגוד בין נפש המתפלל לבין השם, הוא מתלונן או מתפלל, מכל האף והחימה והמחלה מה קורה לי? נבהלתי מאד. ואתה ה׳- מה עליך, איך אתה מתייחס לזה, השאלה שלי אליך הוא “עד מתי”. הרי אינך נבהל כמוני, אבל מאריך אף
או, אתה ה׳ עד מתי, עד מתי תהיה אתה ה׳ ככה.
שובה ה׳ אתה צריך לעשות תשובה מן התנוחה הזו, שאתה עומד שם מולי ככה עד מתי, תחזור עלי, חלצה נפשי מן הבעיות הללו,
כי אין במות זכרך, הרי אם אמות מחוליי לא יהיה מי שיזכיר אותך, בשאול מי יודה לך. אז שווה לך להושיעני למען חסדך למען ההודייה אליך והתפלה
פה אנו רואים שוב את הרעיון שהזכות והכח העיקרי שיש למתפלל התהלים הוא התפלה עצמה, הוא לא אומר תושעני כי אני צדיק אלא כי אליך התפלל, וזה שאני אודה לך כשתושיע אותי הוא הסיבה עצמה שתושיע, ואחרת יש לו בלקמייל שלא יהיה מי שיודה לו בשאולץץ
זה סגנון גם במזמור ל׳ וגם בתפלת חזקיה ווד תפלות , מה שנוטה לטענתי שזה תפלה לעת מחלה
יש לשאול למה בשאול מי יודה לך? אולי כן יודו לו בשאול? הלא יש רעיון שרשעים בגיהנום מודים, ובני קרח מדברים משם, ויונה אמר מבטן שאול שועתי שמעת קולי. אולי זו תפיסה שונה, או?
יגעתי באנחתי כבר אני עייף ויגע מלהתאנח ולהתפלל, אם אתה חפץ פה בתפלות עוד מעט גם זה לא יהיה לך כי אין לי כבר כח
כעס פירושו צער, לא הרגש של כעס, כך אומר ד״מ
וגם העינים שלי עוד מעט לא יוכלו לדמוע כי עששו מכעס, אז אם אתתה אוהב בכיות גם זה לא יהיה לך
ומיד אחרי הטענות החזקות האלה סרו ממנו כל פעלי און כי שמע ה׳ קול בכיי
שמע ה׳ את תפלתי. ה׳ תפלתי יקח. יש פה פירוש שיש כמה מצבים יש שה׳ שומע את התפלה ויש שהוא לוקח אותו לעצמו.. כי הוא יש לו דברים לעשות עם התפלה חוץ מזה שהוא שומע אליו.
מה שמזכיר האויבים פה לפי השערתי שהוא בעת מחלה הכוונה כמו שאמר רבא שהאויבים שלו שמחים כשיש לו מחלה אומרים הנה ה׳ העניש אותך וכדומה, אז אחרי שיתרפא יבשו אויביו כי לא התקיים מה שטענו שה׳ לא ישמע אליו אלא אדרבה , סורו ממנו כל פעלי און כי שמע ה׳ קול בכיי, הם טענו שאני רשע ולא ישמע אלי ומזה שכן שמע אלי נסתלקו טענותיהם ונתביישו
יש פה רמות של בכיינות יהודית..
אפשר ליכנס לדכאון רק מלומר פרק זה בכוונה
וזה ענין נפילת אפים ואכמ
יבשו ויבהלו – יבשו רגע. זה מתייחס למימד הזמן שבמזמור זה. הוא מתלונן על אריכות האף – עד מתי, והישועה באה פתאום. גם בתחביר של הפרק הזה אפשר לראות שאין איזה מעבר של הצרה לישועה אלא ממש כמו פתאום בלי אזהרה בפסוק ט-י פתאום הוא נושע. ואז האויבים שהיו בטוחים שיתמשך הצרה ברגע נבהלו, כמו ויבהילו את המן, זה תחושה כשדבר ממהר בלי זמן, ויבשו באותו רגע, וגם ישובו יעשה תשובה וויבינו
אני רואה שדמ מפרש כדעתי ביחס למחלה ואויבים
ויש פירוש הפוך שהעיקר נגד האויבים וזה מכונה מחלה שהוא מרגיש כזה רע על שיש קמים עליו. ונראה לי יותר כצד ראשון
לרובנו אין ממש אויבים וודאי שלא ברמה של דוד כך שקשה לנו לתאר ולהזדהות עם הצעקות האלה. אבל אם פעם יהיה לכם ובפרט אם אתם רגישים והאויב יודע להיות אויב נכון.. תבינו לגמרי מה שהוא אומר
בבבא מציעא נט
אימא שלום דביתהו דר״א אחתיה דר״ג הואי מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לר״א למיפל על אפיה ההוא יומא ריש ירחא הוה ואיחלף לה בין מלא לחסר איכא דאמרי אתא עניא וקאי אבבא אפיקא ליה ריפתא אשכחתיה דנפל על אנפיה אמרה ליה קום קטלית לאחי אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב אמר לה מנא ידעת אמרה ליה כך מקובלני מבית אבי אבא כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה
רשי אומר שם
מבית אבי אבא – מבית אבי המשפחה שבת נשיאים היתה והם מבית דוד:
מעניין שהקבלה הזו בכוח נפלת אפים בדמעות נגד האויבים למדה מבית דוד
Tuesday, April 16, 2024 • ח׳ ניסן תשפ״ד
כי זה דכאון אישי?
מי אמר שזה תהילים ..