Wednesday, February 22, 2017 • כ״ו שבט תשע״ז
הוא נכלל מצד ידיעת ה׳ אבל לא מצד ידיעת הרשעים,
כן כצד השני, אבל גם יותר בדקות זה מתחבר לפשט הפשוט, יודע ה דרך צדיקים פירוש שהוא משגיח על צדיקים, כאילו השם לא יודע צדיקים רק רשעים, וזה גופא ההשגחה על צדיקים זה שהם מתנהגים עם ידיעת השם. זה דעת המורה על השגחה ואיני מסביר נכון פה.
Because the cananites were not around after the churban?
יש קשר או ניגוד בין שני פרקים הראשונים שהראשון נגד ליצנות והשני יושב בשמים ישחק , יש ליצנות דקדושה. כתבתי על זה בחיבורי לפורים העבר ואיני זוכר מה הרעיון.
כמו בשירת הים תבלעמו תטעמו?
כן עיין רדק. על פי פשט זה יותר להיפך שישוע דיבר השפה שדיברו בו מלכים ונביאים קודמים ולא התכוון כמו הנוצרים..
רד״ק תהלים פרק ב
והנוצרים מפרשים אותו על ישו, והפסוק אשר הם מביאים ראיה ממנו ועושין בו סמך לטעותם הוא להם למכשול, והוא: ה׳ אמר אלי בני אתה. כי אם יאמרו לך הוא היה בן האל, אמור להם: כי לא יתכן לומר בן האל על בשר ודם, כי הבן הוא ממין האב. כי לא יתכן שתאמר הסוס הזה בן ראובן, אם כן מי שאמר לו ה׳: בני אתה, צריך שיהיה ממינו ויהיה אלהים כמוהו. ועוד שאמר: אני היום ילדתיך, והילוד הוא ממין היולד. ואמור להם כי לא יתכן באלהות אב ובן, כי האלהות לא תפרד כי אינה גוף שיפרד, אלא האל אחד הוא בכל צד אחדות, לא ירבה ולא ימעט ולא יחלק. ועוד אמור להם: האב קודם לבן בזמן ומכח האב יצא הבן. ואף על פי שלא יתכן זה מבלי זה בקריאת השמות, כי לא יקרא אב עד שיהיה לו בן ולא יקרא בן אם לא יהיה לו אב, מכל מקום אותו שיקרא אב כשהיה הבן הזה קודם בזמן בלי ספק. ואם כן האלוה שאתם אומרים ואתם קוראים לו אב ובן ורוח הקדש, החלק שאתם קוראים לו אב קודם לחלק האחר שאתם קוראים בן. כי אם היו כל זמן שניהם כאחד היו קוראים להם אחים תאומים, ולא תקראו להם אב ובן, ולא יולד וילוד, כי היולד קדם לילוד בלי ספק. ואם יאמרו: שלא יתכן לומר בן האל על דבר שאינו ממין האלהות, אמור להם: כי לא נוכל לדבר על האל יתברך אלא על דרך משל, כמו שנאמר עליו: פי ה׳, עיני ה׳, אזני ה׳ והדומה להם. וידוע הוא שאינו אלא על דרך משל. וכן הוא על דרך משל כשאמר: בן אלהים, בני אלהים, כי מי שעושה מצותיו ושליחותו קוראים לו בן כמו שהבן עושה מצות האב. לפיכך קרא לכוכבים בני אלהים, כמו ויריעו כל בני אלהים (איוב לח, ז). וכן האדם, בעבור רוח העליונה שבו כשעושה האדם מצות האל בסבת הנשמה החכמה שתורהו קורא לו בן, ולפיכך אמר: בני אתה אני היום ילדתיך, ואמר: בני בכרי ישראל (שמות ד, כב), ואמר: בנים אתם לה׳ אלהיכם (דברים יד, א), ואמר: הלא הוא אביך קנך (שם לב, ו), ואמר: אנכי אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (שמואל ב ז, יד). ועוד אמור להם: האלוה שאתם אומרים האב אמר לבן: שאל ממני ואתנה גוים נחלתך, איך ישאל הבן מהאב, והלא הוא אלוה כמוהו ויש לו כח בגוים ובאפסי ארץ כמוהו? ועוד: קודם השאלה לא היו גם כן גוים נחלתו, אם כן קצר כח האלוה מתחלתו ואחר כך גדל כחו? וזה לא יאמר באלוה. ואם יאמרו לך: כנגד הבשר אמר אחר שלקחה האלהות הבשר, ואמר לבשר שישאל ממנו ויתן גוים נחלתו, לא היה זה, כי הבשר לא היה לו מלכות ולא שום שולטנות על גוי מהגוים. ואם יאמרו לך: כי על האמונה אמר שתקבל, הנה רוב הגוים, בין יהודים בין ישמעאלים, שלא קבלו אמונתו. הנה הוריתיך מה שתשיב להם בזה המזמור, ואתה תוסיף מדעתך כפי אלה הדברים. ואם ישאלו ממך פרושו תפרשנו על אחד משני הפנים אתה תבחר: או על דוד או על מלך המשיח, כמו שפרשתי לך
הרדק בתהלים בכללי מאד עסוק עם טענות נוצרים
אבל יותר מזה, נראה מפסוק זה ואחרים שזה היה תואר שניתן רק למלכים או מנהיגים, לא כולם בני האל אבל המלך נאמר כך עליו, ומסתמא ישו לכך התכוון
it seems this was reflecting a reality where christians in radak’s time and place were harassing jews with verses from tehilim so he needs to write the apologetics
אוקיי אתחיל לכתוב איך אני קורא את הפרק השני פה.
קודם כל בקשר לאשרי, רש״י בתהלים פותח במאמר רזל שיש עשרה מיני נגינה בספר תהלים כנגד עשרה מחברים שאמרו אותו (הנה, אפילו רשי לא חשב שדוד כתב את כולם.. אם כי רוב עשרה שלו הם קודמים לדוד..), ואחד מעשרה אלה הוא אשרי. שזה מעניין כי אשרי הוא סתם מילה של שבח הוא לא סוג של נגינה או קטע כמו מזמור או תהלה וכדומה. אבל אפשר שהקטגוריה של עשרה מיני נגינה מורחבת יותר בעיני המדרש הזה והוא מתכוון לומר עשרה כיוונים של ספר, ואחד מהם הוא אשרי שבכללי חל על האדם.
עכשיו הם קישרו בין שני המזמורים הראשונים, ואיך שאני רואה זאת. המתפלל או האני המדבר בספר תהלים שהוא דוד, מה שמבקרי ספרות קוראים הקול המדבר בשיר – וזה משמעות המיתוס שדוד כתב הכל – כי דוד נקרא אני – וכל הספר זה נאמר מפי ‘אני׳ מסוים, והאני הזה הוא בחינת דוד (כלומר ספירת המלכות הנק׳ אני תפלה). והאני הזה יש לו הרבה כיוונים פעם הוא פונה לשבח לה׳ פעם לצעוק לו. וכמו כן הוא פונה לעצמו ולסביבתו אוהביו ושונאיו.
עכשיו אחד ההקדמות או ההתחלות איך הוא פונה לעצמו הוא ‘אשרי׳. וזה אשרי אני, שהרי הצדיק המדבר פה כמעט תדיר (להוציא פרק נא וכאלה, וגם בהם) האני המדבר בכללי. הוא מבדיל את עצמו בשירה כצדיק הנובע מול הרשעים הנובלים. זה פרק א׳. בפרק ב׳ הוא לוקח את ההבדלה הזו צעד קדימה, ופה הוא כבר ‘דוד המלך” (ושוב, לא אכפת לי אם הכוונה למשיח או למלך אחר או מי שכתב, האני פה הוא דוד), וההבדלה שלו היא כבר משיחית וכללית, לא סתם אני צדיק שיושב וקורא בתורא, אלא אני מלך ונמשחתי על ידי הויה שאמר לי בני אתה ואהרס כל אויביך. זה כמו הכללות או ההרחבה החיצונית של הצדיק בפרק א.
והדאליקטיקה שיש בין אשרי האיש — אשרי כל חוסי בו
אם הוא פרק אחד או שנים, הוא עומד על הדיקלקטיקה בין האדם היחיד שרואה את עצמו נבחר וצדיק, כי הוא מקיים שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי, בין האדם היחיד שהוא גם מלך שרואה עצמו נבחר להנהגה ומלכות.
ויש הרבה מתחים מפרידים וגם מחברים בין שני האני האלה. לפעמים יש התאוננות שבגלל המלכות הוא לא יכול להיות אני שיושב בבית ה׳ כי צריך לעשות מלחמות וכאלה. ולפעמים מיתרגם הזלזול שלו ברשעים שדרכם אובדת, אל זלזול בעמים או מלכים שמתכננים עליו , וצריך לשמוע את הכאב של המלך המדבר על המשיחה שלו מאלהיו ואנני נסכתי מלכי ה׳ אמר אלי, בדיוק באותו תנועה כמו כשאומר שמרה נפשי כי חסיד אני ומבקשי נפשי רבים קמים עלי. וההתחזקות שלו וכאילו המוסר שלו ועתה מלכים השכילו תשמעו את הדבר פה זה אותו דבר כמו המוסר שאומר אשרי יושבי ביתך אשרי תמימי דרך אשרי האיש אשר לא הלך ודרך רשעים תאבד
ויש גם וודאי ביקורת כשזה מתרחב למלכות, כמו שהערשי אומר , אתה הכתרת את עצמך למשיח כי ה אמר לך ולכן ככלי יוצר תנפצם, זה ממש מה שקוראים משיחיות, שאדם חושב בגלל שיש לו סגולה הוא מרגיש משהו עם טלית ותפלין בתפלה הוא צריך כבר גם להרוג כל הערבים.. אז באמת בעיה וחשש. אבל פה זה תהלים ולא פוליטיקה אז אני לא מתעסק עם החשש הזה
זה תורה יפה אבל יש גם להיפך שזה באמת כן נבואה שהרי נכתב תהלים ברוח הקדש. הדעת מקרא בהקדמתו עוסק בזה אם זה מוגדר כמו נבואה או לא כי לכן זה רק כתובים כתבי הקודש
ר מוטל היה דורש על הפסוק נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך שהרבה חסידישע אידן כשהגיע אף בשואה אבדו דרך ונעשו גוים. וצריך להיות מודע לזה שכל היהדות שלך עומדת על ספק אם יהיה איזה ערעור..ולכן נשקו בר צריך להשקות את עצמו עם ברירות כמו ברי לבב, פן יאנף ותאבדו דרך.
אפשר שזה מתקשר למטפורה של הפרק הקודם עם התבואה. בר זה התבואה הטובה שנשאר אחרי שהמוץ של הרשעים הדפתו הרוח
הרי על דוד למדנו בזכריה יב “ובית דויד כאלהים, כמלאך יהוה לפניהם”. וודאי כל הרעיון של משיח ה׳ למלכות מגיע מתנך. ובאמת כמו שהערשי מזכיר הdivine right of kings לא פרח מכלום הוא גם נלמד מתנך.
יש גם רגשו של גוים והגיון ריק של לאומים, שהוא ניגוד של בתורתו יהגה. החסיד מדבר וחושב דברים חשובים והגוים סתם יהגו ריק
על ה׳ ועל משיחו – לא ברור מה עשו פה נגד ה׳?
יושב בשמים ישחק – אז ידבר אלימו באפו. קודם הוא צוחק כי הם לא חשובים.. ואז הוא מדבר בכעס. אפשר שהצחוק מבטא אדישות כי לא באמת אכפת לו והכעס זה רק סיפור כלשון בני אדם. הוא גם לא צוחק כמובן אבל צחוק ה׳ זה ביטוי לזה שהוא מופשט הכעס זה רק לבוש, אנו רואים בנביא הביטוי שהוא מתלבש עם כעס. בקיצור אני עם הצחוק של אלהים ולא עם הכעס שלו… הצחוק יותר קרוב למהותו
זה נקרא שהוא יושב בשמים רחוק ונעלה, כשכועס נאמר וירד ה׳
באמת ידבר אליהם באפו וכו מאד מזכיר שירת הים אז נבהלו
אספרה אל חוק יש לי לדרוש הרבה שזה ייחוד הסיפור עם החוק..
נרטיב ונומוס
בני אתה אני היום ילדתיך פירוש באותו היום כשנבחר להיות למלך כבן לה, זה נקרא שהיום ילדו כי אז נעשה בן שלו שזה כמו לידה
שאל ממני ואתנה – הבטחת ה׳ למלך אינו על דבר שיתן לו אלא על הרשות כאילו לבקש ממנו ולקבל. נמצא הלשון גם בחלום שלמה (ד״מ). זה כי אין ה׳ נותן לאף אחד דבר בהכרח אם לא מבקש.. ואם רוצה לרמז שיבקש הוא אומר שאל ממני. או שזה מהות של נתינת מלכות כי זה כמו דלגציה של סמכות – כמו טבעת המלך של אחשורש, הוא נותן לו רשות להתנהג כרצונו וזה כאילו באישור של ה׳. זה באמת ממש התיאוריה של divine rights וזה לא תאוריה כזו רעה..
יש מפרשים ועתה מלכים השכילו – אע״פ שניתן לכם רשות לשבור הראש של שונאיכם, תתנהגו בשכל. .ועבדו את ה׳
הפשט מסתמא שזה הולך על המלכים שהראש שלהם עומד לישבר..
וגילו ברעדה מה הפשט הפשוט?
נשקו בר על פי הפשט הנוצרי זה מאד מובן , את אלהים אי אפשר לנשק אבל את בנו יש לנשק.
אשרי כל חוסי בו נראה מודבק בסוף פסוק שאין שם מקומו, מה הקשר? מי דיבר על לחסות בו או לא לחסות בו? או הוא מדבר חוסי בו במלך?
דעת מקרא טוען שבכוונה לא מפורש על מי או מה מדובר כדי שיהיה אפשר להתפלל בעת אחרת
רשי אומר בני אתה ראש לישראל שנקראו בני בכורי ישראל. לא היה לו נוח לגמרי לפרש על דוד. אבל שוב מזכיר הפסווק על שלמה שהביא זלמן
אבע לא מרוצה שדוד יאמר הפרק כי למה ידבר כך על עצמו אז הוא אומר אחד מחסידי דוד חיברו לכבודו
על ה׳ אומר אבע שיצאו מתחת יד שקול דעת שנטע ה׳ בלב כל אדם
הרב ואלי מפרש אני היום ילדתיך באותו יום של הצרה שרגשו גוים וכו׳. המלחמה מעלה את המשיח למדרגה יותר גדולה
אני חושב שזה אדישות כלומר השתוות ולא סדיזם. צודקת שזה יותר נקרא כך..
🙋♂
נסיתי לבדוק את זה. בתנך כמעט רק מופיע השרש שחק , השרש צחק נמצא רק אצל יצחק ועוד מקומות ספורים. אז לא יודע כיצד אפשר להבדיל.
Thursday, September 17, 2020 • כ״ח אלול תש״פ
מעניין, אבל לא מוזכר פה דוד
לא רק דוד הוא משיח, עכפ אם הכוונה היתה לעשות הקדמה בשבח המחבר היה צריך להיות יותר ברור
זה בכלל מזמור על ההצלחה של המלך שבחר ה׳
עבדו את ה׳ ביראה לפי ההמשך היינו שייכנעו למשיח שלו
ונגד עמים שחושבים שיכולים להשליך את עולו
נשקו בר אף אחד לא יודע מה פירוש המילים האלה באמת
בני אתה לפי העניין פה הוא שיצליח, כלומר זה לא משהו אונטולוגי או חביבות, זה יותר כמו הכרזה שהוא בצד שלו וישבור את אויביו
אני היום ילדתיך – קבעתי שאתה כמו הבן שלי
אשרי כל חוסי בו בסוף לא כ״כ נכנס
Wednesday, April 10, 2024 • ב׳ ניסן תשפ״ד
אבל מה עם ההלכה של תקבולת..?
אני לא כ״כ מבין את הסברא שב׳ מזמורים אלה המשך אחד אין כ״כ קשר ביניהם רק בפתיחה ובסיום אשרי ואולי ‘תאבדו דרך׳
אז אני צריך להכניס את זה תחת העץ, יעשה (העץ), מוצאים לשון הצלחה על פרי עץ?
כן מסקנה זה בכלל לא מילה טובה פה, מין שורת קריאה לסיכום, צריך מילה אחרת
אני אוהב את הגירסה הזו אבל אולי זה מדי מורכב
לא כי בחר בו אלא כי הוא צדיק שעובד יי ביראה, כך נראה מההקשר, ולכן השם אומר לו בני אתה
בני אתה זה כזה סגנון של אהבה או שייכות
אני אוהב את זה שהשם בעצם שוחק אבל אז מדבר אליהם בכעס
כלומר שניהם פה משלים, הוא שוחק כלומר הדיבורים שלהם הם רהב ריק אין להם על מה לסמוך, ומה שיקבלו יהיה חורבן מוחלט שזה הכעס
איפה אני יכול לראות בפשטות את הכללים של הטעמים פה
יהגו ריק – gather troops?
אני רואה פה עוד חידושים..טוב מעניין