עזרא ב – דברים מקבוצת הדיון

Tuesday, March 13, 2018 • כ״ו אדר תשע״ח

מעניין. אז שני הפסוקים האחרונים שם הם ראשונים כאן. ולמה נחלק ולמה הושם עזרא לפני דברי הימים?

כורש האמין בה אלהי השמים שביתו בירושלים? איך זה עובד?

או אלהים אשר בירושלים הפירוש האל שגר בירושלים, אבל גם יש אל שגר בשושן ופה ושם?

אבל פסוק א משמע שהוא סבר שאותו אלהי ישראל הוא אלהים על כל העולם

ישוע הראשון הוא כאן בפרק ב פסוק ב :

אז אתה אומר רשימת האנשים שעלו כאן פרק ב׳ לא הם אותם שעלו עם הכרזת כורש? אלא לאט לאט עלו והספר עושה סיכום של כל מי שנמצא עלה תוך כל השנים?

מה זה בני המדינה איזה מדינה? מדינת ישראל?

זה נראה שבאיזה שלב הוא שכח המספרים, נמחק column הזה בטבלא,, והתחיל לרשום בני זה ובני זה בלי המספר שלהם

דעת מקרא אומר שהאמת עזרא ונחמיה שני ספרים ועזרא ודברי הימים ספר אחד

דעת מקרא טוען שזה סתם דיפלומטיה והיה עובד עבודה זרה.

אבל עכפ חשב שאלהי ישראל הוא אחד האלים

לפי הפשט של זלמן לייב זה כי זה המשך דברי הימים. כנראה דברי הימים רצה לשים את עצמו כספר בית ראשון בלבד ולא רצה להמשיך על שיבת ציון, וזה נשאר לספר עזרא.

רשי אומר שזה הולך על דניאל הסמוך מלפניו לפי סדר שלנו והוא התעסק עם חשבון שבעים שנה ולכן הוא מסיים שלכלות דבר ה בפי ירמיה וכו

העברת קול היה פעם כפשוטו – cryers של המלך סבבו בערים והכריזו את דברו. היום היה המלך מדבר בטלויזיה או כותב בטוויטר..

א״ל ההוא אמגושא לאמימר מפלגך לעילאי דהורמיז מפלגך לתתאי דאהורמיז א״ל א״כ היכי שביק ליה אהורמיז להורמיז לעבורי מיא בארעי

סנהדרין לט א.

אלו הם שני שמות של הדת הפרסית- זורואסטרית, בערך אלהי השמים הוא אהורמיז ואלהי הרע הוא הורמיז או אהרימן .

ויש עוד אגדות סביב זה הקיצור נשמע שכורש לפחות בדיפלומטיה שלו חיבר בין אלהי השמים שהוא בעצם האלהים בפרס מול השני שהוא בעצם שטן כזה עם אלהי ישראל. וגם על זה אמרו בגמרא על הפסוק במלאכי גדול שמי בגוים דקרי ליה אלהא דאלהיא. זה מתכון למיתולוגיה הפרסית שעליהם שייך לומר כך.

והוא פקד עלי אומר רשי והמפרשים בנבואת ישעיה מד. אבל זה תמוה. יוספוס אומר שיהודים הראו לכורש הנבואה בספר ישעיהו ועל פי זה הבין שפקד לו השם..

ועל פי פשט זה כתב הספר , או אם כורש אמר ככה זה סתם ביטוי כזה שהוא האמין שהכל מהשם

ונראה שגם הגמרא הבינה שאלו מילים בעלמא

מגילה יא

והא איכא כורש דכתיב (עזרא א, ב) כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה׳ התם אשתבוחי הוא דקא משתבח בנפשיה

מהפסוק פה נשמע שהיו יהודים פזורים בכל המקומות במלכותו והיה צריך לחפש אותם כאילו לעלות. ככה זה היה ?

כן רציתי להעיר על זה . ארבעים אלף אנשים הוא טוען שעלו. בבארא פרק כבר יש יותר יהודים..

והיה להם משוררים ומשוררות.. קול באשה..אבל זה חשוב..

אבל אפשר כאן שרוב היהודים לא עלו?

איזה מספרים יש במלכים

ולהם משוררים ומשוררות מאתים. לפי שהיו עולים בשמחה מבבל לא״י היו צריכים למשוררים ומשוררות כדי שיהו מטיילות בהם ברוב שמחתם:

רשי

אני אוהב הרעיון הזה..

LOADING…

כ״ח א

אלא הא דתנן מצא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות ה״ז יחזיר הכי נמי דניחא ליה ללוה לאהדורי ליה למלוה

אלא אמר רבא סימנין דאורייתא דכתיב (דברים כב, ב) והיה עמך עד דרוש אחיך אותו וכי תעלה על דעתך שיתננו קודם שידרשנו אלא דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי לאו בסימנין שמע מינה

אמר רבא אם תמצי לומר סימנין דאורייתא אם תמצי לומר הא פשיט ליה סימנין דאורייתא משום דאיכא למימר כדשנינן

סימנין וסימנין יניח סימנין ועדים ינתן לבעל העדים סימנין וסימנין ועד אחד עד אחד כמאן דליתיה דמי ויניח

עדי אריגה ועדי נפילה תנתן לעדי נפילה דאמרינן זבוני זבנה ומאיניש אחרינא נפל

מדת ארכו ומדת רחבו תנתן למדת ארכו דמדת רחבו שעורי קא משער לה כד מכסי לה מרה וקאי ומדת ארכו לא משתער לה

מדת ארכו ומדת רחבו ומדת גמיו ינתן למדת ארכו ורחבו

מדת ארכו ומדת רחבו ומדת משקלותיו ינתן למדת משקלותיו

הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה במאי אילימא במדת ארכו ורחבו דלמא בהדי דנקיט ליה חזיתיה אלא נקב יש בו בצד אות פלוני

הוא אומר סימני החוט והיא אומרת סימני החוט ינתן לה במאי אילימא בחיורא ובסומקא ודלמא בהדי דנקיט ליה חזיתיה אלא במדת ארכו

הוא אומר בחפיסה והיא אומרת בחפיסה ינתן לו מ״ט מידע ידעה דכל מה דאית ליה בחפיסה הוא דמנח ליה:

מתני׳ ועד מתי חייב להכריז עד כדי שידעו בו שכניו דברי ר״מ ר׳ יהודה אומר שלש רגלים ואחר הרגל האחרון שבעה ימים כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד:

גמ׳ תנא שכני אבידה מאי שכני אבידה אילימא שכינים דבעל אבידה אי ידע ליה ליזול ולהדריה נהליה אלא שכני מקום שנמצאת בו אבידה:

רבי יהודה אומר כו׳:

ורמינהו בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים ר״ג אומר בז׳ בו (שהוא) ט״ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבא״י לנהר פרת

אמר רב יוסף לא קשיא כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני

במקדש ראשון דנפישי ישראל טובא דכתיב בהו (מלכים א ד, כ) יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב בעינן כולי האי במקדש שני דלא נפישי ישראל טובא דכתיב בהו (עזרא ב, סד) כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים לא בעינן כולי האי

אמר ליה אביי והא כתיב (נחמיה ז, עב) וישבו הכהנים והלוים וגו׳ (עזרא ב, ע) והמשוררים והשוערים וכל ישראל בעריהם

וכיון דהכי הוא אפכא מסתברא מקדש ראשון דנפישי ישראל טובא דמצוות עלמא ומשתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא לא בעינן כולי האי וסגי בתלתא יומא מקדש שני דלא נפישי ישראל טובא ולא מצוות עלמא ולא משתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא בעינן כולי האי

בבא מציעא כח א

סורי העתק כל העמוד…

בקיצור הגמרא חושבת שבבית ראשון היו יותר ישראל מאשר בבית שני

יכול להיות באמת שהיה כל כך מעט יהודים בכלל?

אנו חיים בעולם מוזר. עד 1800 היה פחות ממילארד אנשים בעולם. כיום יש פי שבע. כל האינטואיציות שלנו על מספרים גדולים של אנשים השתשבו

בניו יורק יש בערך מספר האנשים שהיו בכל העולם בימי אברהם אבינו

אז נדרוש המגילה חמשה ושבעים אלף לא אלפים אלא 75 אנשים אלופים..

Wednesday, October 13, 2021 • ז׳ חשון תשפ״ב

נכון. זה תיאור חיצוני. ספר עזרא עושה כאילו היה כמעט יהודי..

כי זה המספרים שגלו. תצטרך לומר שרובא דרובא נשארו בארץ וזה בעיה חדשה כי איפה נעלמו…

כן. אם מצרפים כל המספרים של כל הגלויות בספר מלכים וירמיהו זה יוצא עשרות אלפים

כן. אפשר. הטענה הגדולה הוא שיש איזה מסמך דומה שכתב למרדוך אליל בבל. כמובן אפשרששם שיקר..

איכשהו נראה לי סביר גם שהאמין שיש אל מעל האלים . אני בכלל חושב שרוב הגוים עובדי אלילים האמינו כך ברוב הזמנים. אולי זה סתם הרמב״ם אומר.. אם זה מזוהה עם אלהי ישראל זה עוד דבר.

הגמרא כבר אומרת שלפחות זה שאמר שנתן לו כל ממלכות הארץ זה היה סתם…

כן זה אחרי שמחסירים עשרת השבטים. שם כתוב מספרים?

נראה לי לא ברור

אפשר זורואסטר היה בזמנו. ויקיפדיה אומר שלא יודעים ..

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9E%D7…

פה מובאים מספרים של עשרות אלפים גם על גלויות אשור. לא יודע

להערכת פינקלשטיין, הייתה ממלכת ישראל ממלכה בת כ-300,000 תושבים בשיאה, כך שבחישוב של סך הגולים

אין לי אינטואיציה מה היה נחשב מספר גדול באותם זמנים

בקיצור יכול להיות שיש היום יותר חרדים ממה שהיה יהודים בימי בית ראשון?

אבל איפה יש טקסט שאומר אחרת זה השאלה

הוא בעיקר רוצה להמציא שם שלא כולם גלו

שאלה זו הוא כבר בספר שופטים ואנחנו אלף שנה אחרי

בינתיים הרי יכל לקרות הכח

הכל

אין לי מושג על התנאים וכו׳

בספר שופטים נשמע שהיו עשרים יהודים, משהו כזה…

סתם הגזמה. נו יש איזה נתק בינו לבין ספר יהושע

יש בספר שופטים מספרים

של הצבא

שהם נמוכים משמעותית

עכ״פ אני לא חושב שאם היה מיליון בזמן יהושע שזה דווקא מחייב שיישאר. יכול לגדול פי אלף או להתמעט פי רלףא

איך אתה יודע אם היה נחשב אז זניח

צריך להבין מה היה אז תהליכים דמוגרפיים נורמלים ומה חורב

חורג

אנחנו רגילים לגדילה בלתי נורמלית.

פעם זה לא היה כך

לא חייה שיקקרה ביום אחד

בשביל זה יש את הספק אם אי פעם היה ששים רבוא או שזה משל..

לא נראה לי, נו אני לא זוכר הכל,, זה על בסיס בעיות פניםמקראיות

אבל זה תמיד כזה השערות

אבל התמעטות אני לא יודע אם זה ראיה כי כאמור אנחנו צריכים להבין כיצד היו התנאים אז בצורה נורמלית

אפילו לא התמעטות, גם יכול להיות שנשאר תמיד אותו דבר

מאיפה זה, בפשט לכאורה יוצא הפוך, שהרוב לא גלו בכלל..

או שכל הגוים הם יהודים

נו הרי יש לך אותו קושיא דמוגרפית על כל העולם

איפה מיליוני הכנענים

קודם צריך להבין כיצד זה קורה בנורמלי

אבל מה עם כל הגוים של אז…

אבל מה פירוש יפה, זה השאלה, אתה מכיר את התרשימים האלה של אוכלוסיה עולמית כן?

אני מתכוון שהגדילה במאתיים האחרונות כל כך אבסורדי שזה הורס לנו כל אינטואיציה בזה

אבל נו כמה יהודים יש היום? יש עדיין אותו קושיא שאין מספיק..

איך אתה יודע אולי הם התחילו עם יותר

אנחנו התבוללנו הכי הרבה מכולם?

בזמן דוד יש מפקד (עם שני גירסאות בשמואל ובדברי הימים) והמספרים לא נכפלו מימות יציאת מצרים אפילו לנוסח דברי הימים אלא או 800 אלף או מיליון ומאה אלף.

מכל מקום מספרי הגלות קטנים מאד, וזה לא מוסבר

כן אבל גם המספר של יציאת מצרים הוא כזה

איך גולה של עשר אלף אנשים בכלל מעניין מישהו, היה אמור להיות עשרים מיליון בסוף הבית

זה לא מסתדר

נו בטח אותם חכמים יגידו שגם המספרים של ימי דוד הם משל..

אני כאילו חושב שזה הכל אותו שאלה..

הקושיא מעשר אלף לא קשה כי הם היו האליטות. אבל השאלה יותר איפה נעלמו שאר העם

החכמים שבכאן לא יודעים… אנחנו מצרפים כאלה פיסות מידע אקראיים. זה הבעיה שלי לפחות.. זה כזה לשחזר חמש מאות שנים היסטוריה על בסיס שני קטעי עיתון אי אפשר לעבוד ככה..

ולמה זה יותר קל מלהגיד שהמספרים משל.. זה גם חידוש פלא שלא כתוב.. אתה אומר שרמוז בתוכחת הנביאים אבל…

אבל איך יודעים בכלל מי אמר לספר הזה..

The Avnarna Letters show that Late Bronze Age Palestine and Jordan had a tiny

population: W. F. A/brig/it puts hot/i together at 200,000 (Cambridge Ancient

History, 3rd cdii, Vol. 2, Part 2(1975): see a/so C. C. McCann in Journal of Biblical

Literature 66 (1947fl. B)’ the early Iron Age one could believe that i/ic combined total

had doubled, but given this hackgroutid the early Jewish statistics in the Bible

603.000 adult males at the time oft/ic exodus (Numbers I, 46): l’2m adult males under

David — have to be dismissed as fabulous or auraculous. On the other hand thefigurefor

those returning from the exile in Babylonia (Nehemiah 7, 66) is perfectly credible:

42.360 people (ignoring a suspicious-looking rounding-up to 50.000) could well have been

involved in the sort of mass deportations practised by the Assyrians and Babylonians.

Unfortunately this isn ‘t really any help in determining the total population of the area.

Nor is Josephus, who garbles all his figures.

אלה מקורות הגוי הזה

מה לעשות.. אין אפילו הסכמה כמה יהודים היו בסוף בית שני..

https://sci-hub.se/https://doi.org/10.2307/3262683

הוא טוען שאין מקום ליותר ממיליון

הכל קל במובן שזה לא עולה כסף.. שוב הבעיה שלי שאין לי מושג כי חסר כל ההקשר… אם מישהו יגיד לי ראיתי אתמול מיליון אנשים אז אם הוא היה באיזה מאורע שמתאים שיהיו שמונה מאות אלף אני אאמין לו אגיד הכי הרבה טעה אומשהו. אם הוא היה במאורע שהיה עשרים אנשים אני אגיד נו בטח זה משל. אין לי מידע מה כאילו נורמלי בעולם שהמקרא מדבר בשביל להגיד לך אם זה לכתחילה ליטרלי או לא

קח דוגמא אחרת. הכתוב אומר שנינוה היתה עיר גדולה מהלך שלשה ימים. כמה אנשים נראה לך היו בנינוה בזמנו של יונה? לפי ויקיפדיה נניח מאה אלף

שזה בימינו בערך רחוב אחד במנהטן..

אז בגלל זה אני אומר שאני לא יודע להעריך את הscale של מה הולך בכלל

ארבעים אלף שעזרא כותב הוא מכתוון שזה הרבה או שזה מעט?<

איך אתה יודע

אולי הוא מתכוון שזה המון

. אם היה מוכח למשל שבכל העולם לא היה ששים רבוא אנשים בזמן יציאת מצרים, אז זה לא ספק שזה משל. אם זה חצי חצי אז זה סביר. וכו׳. אבל אני לא יודע כי אני לא יודע כמה נשים יש בעולם כל המידע שלי מתחיל מהכתוב וזה לא דרך..

נו מה שאני אומר תמיד שצריך תורה שבעל פה

והתורה שבעל פה שלנו לא התעניינה יתר מדי בהיסטוריה לשם היסטוריה

אז אין

גם פה אנחנו לא יודעים מה הסקאלה של זה. נגיד שחטאו שלא כולם עלו. האם מדובר על עוד ארבעים מיליון שלא עלו או שנגיד חצי לא עלו ונשארו עוד ארבעים אלף שזה גם חטא גדול

זה הכל הנחות חיצוניות אבל… היא אפילו לא מפרשת את שמו הפרטי של הפרעה אפילו כשהיא כותבת שהוא התחלף. זה לא עובד לפי מה שאנחנו היינו מצפים מתעוד היסטורי ואנחנו גם לא יודעים כיצד חשבו אז על מספרים.

נו איפה משמע

תסתכל כמה גוים הרגו בסוף 75 אלף, לא כתוב שזה היה רבים ביד מעטים. אז בכל העולם היה נגיד חמש מאות אלף יהודים

שזה כבר השערה ברף הכי עליון

אפשר גם שהיה בערך אותו מספר יהודים כמו אלה שהרגו

גם פה אתה מניח שיוחסין זה מסוג שאתה מכיר אבל אולי זה הכל סודות.. הרי אני לעצמי לא מבין למה צריך לדעת כל זה.. ובכלל לא מסתדרים היוחסים עם השנים כידוע וכו׳.

ומסתמא אם היה אכפת לו שיסתדר היה לפחות כותב משהו איך ייתכן רק ארבעה דורות ב400 שנה ולא נצטרך לתרץ

אלא מאי שלא אכפת לו, מאיזה סיבה שלא יהיה

כתוב מפורש אבל.. זה כבר תירוץ דחוק להגיד שלא היה שהוא גם הפקרות עם הכתוב..

וגם במאתיים שנה זה דוחק, רק נו אם קבלה נקבל.

זה נכון כמובן 🙂

לא, זה רק חשבון לפי הדורות, לא כתוב אף פעם 210. כתוב או 400 או 430..

בוודאי ואנחנו גם מכירים את הנמשל..

אבל הוא לא היה הנושא…

אויש מה קרה צריכים ללכת לישון

Ezra 3

Loading…

וַיִּגַּע֙ הַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּעָרִ֑ים {ס}וַיֵּאָסְפ֥וּ הָעָ֛ם כְּאִ֥ישׁ אֶחָ֖ד אֶל־יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס}

When the seventh month arrived—the Israelites being settled in their towns—the entire people assembled as one man in Jerusalem.

וַיָּ֩קׇם֩ יֵשׁ֨וּעַ בֶּן־יֽוֹצָדָ֜ק וְאֶחָ֣יו הַכֹּהֲנִ֗ים וּזְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל֙ וְאֶחָ֔יו וַיִּבְנ֕וּ אֶת־מִזְבַּ֖ח אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְהַעֲל֤וֹת עָלָיו֙ עֹל֔וֹת כַּכָּת֕וּב בְּתוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֥ה אִישׁ־הָאֱלֹהִֽים׃

Then Jeshua son of Jozadak and his brother priests, and Zerubbabel son of Shealtiel and his brothers set to and built the altar of the God of Israel to offer burnt offerings upon it as is written in the Teaching of Moses, the man of God.

וַיָּכִ֤ינוּ הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ עַל־מְכ֣וֹנֹתָ֔יו כִּ֚י בְּאֵימָ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם מֵעַמֵּ֖י הָאֲרָצ֑וֹת (ויעל) [וַיַּעֲל֨וּ] עָלָ֤יו עֹלוֹת֙ לַֽיהֹוָ֔ה עֹל֖וֹת לַבֹּ֥קֶר וְלָעָֽרֶב׃

They set up the altar on its site because they were in fear of the peoples of the land, and they offered burnt offerings on it to the LORD, burnt offerings each morning and evening.

וַֽיַּעֲשׂ֛וּ אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּ֖וֹת כַּכָּת֑וּב וְעֹלַ֨ת י֤וֹם בְּיוֹם֙ בְּמִסְפָּ֔ר כְּמִשְׁפַּ֖ט דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃

Then they celebrated the festival of Tabernacles as is written, with its daily burnt offerings in the proper quantities, on each day as is prescribed for it,

וְאַחֲרֵי־כֵ֞ן עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ וְלֶ֣חֳדָשִׁ֔ים וּלְכׇל־מוֹעֲדֵ֥י יְהֹוָ֖ה הַמְקֻדָּשִׁ֑ים וּלְכֹ֛ל מִתְנַדֵּ֥ב נְדָבָ֖ה לַיהֹוָֽה׃

followed by the regular burnt offering and the offerings for the new moons and for all the sacred fixed times of the LORD, and whatever freewill offerings were made to the LORD.

מִיּ֤וֹם אֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י הֵחֵ֕לּוּ לְהַעֲל֥וֹת עֹל֖וֹת לַיהֹוָ֑ה וְהֵיכַ֥ל יְהֹוָ֖ה לֹ֥א יֻסָּֽד׃

From the first day of the seventh month they began to make burnt offerings to the LORD, though the foundation of the Temple of the LORD had not been laid.

וַיִּ֨תְּנוּ־כֶ֔סֶף לַחֹצְבִ֖ים וְלֶחָרָשִׁ֑ים וּמַאֲכָ֨ל וּמִשְׁתֶּ֜ה וָשֶׁ֗מֶן לַצִּֽדֹנִים֙ וְלַצֹּרִ֔ים לְהָבִיא֩ עֲצֵ֨י אֲרָזִ֤ים מִן־הַלְּבָנוֹן֙ אֶל־יָ֣ם יָפ֔וֹא כְּרִשְׁי֛וֹן כּ֥וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֖ס עֲלֵיהֶֽם׃ {פ}

They paid the hewers and craftsmen with money, and the Sidonians and Tyrians with food, drink, and oil to bring cedarwood from Lebanon by sea to Joppa, in accord with the authorization granted them by King Cyrus of Persia.

וּבַשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְבוֹאָ֞ם אֶל־בֵּ֤ית הָֽאֱלֹהִים֙ לִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם בַּחֹ֖דֶשׁ הַשֵּׁנִ֑י הֵחֵ֡לּוּ זְרֻבָּבֶ֣ל בֶּן־שְׁ֠אַלְתִּיאֵ֠ל וְיֵשׁ֨וּעַ בֶּן־יֽוֹצָדָ֜ק וּשְׁאָ֥ר אֲחֵיהֶ֣ם ׀ הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֗ם וְכׇל־הַבָּאִים֙ מֵהַשְּׁבִ֣י יְרֽוּשָׁלַ֔͏ִם וַיַּעֲמִ֣ידוּ אֶת־הַלְוִיִּ֗ם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְנַצֵּ֖חַ עַל־מְלֶ֥אכֶת בֵּית־יְהֹוָֽה׃

In the second year after their arrival at the House of God, at Jerusalem, in the second month, Zerubbabel son of Shealtiel and Jeshua son of Jozadak, and the rest of their brother priests and Levites, and all who had come from the captivity to Jerusalem, as their first step appointed Levites from the age of twenty and upward to supervise the work of the House of the LORD.

וַיַּעֲמֹ֣ד יֵשׁ֡וּעַ בָּנָ֣יו וְ֠אֶחָ֠יו קַדְמִיאֵ֨ל וּבָנָ֤יו בְּנֵֽי־יְהוּדָה֙ כְּאֶחָ֔ד לְנַצֵּ֛חַ עַל־עֹשֵׂ֥ה הַמְּלָאכָ֖ה בְּבֵ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים {ס}בְּנֵי֙ חֵֽנָדָ֔ד בְּנֵיהֶ֥ם וַאֲחֵיהֶ֖ם הַלְוִיִּֽם׃

Jeshua, his sons and brothers, Kadmiel and his sons, athe sons of Judah,-a together were appointed in charge of those who did the work in the House of God; also the sons of Henadad, their sons and brother Levites.

וְיִסְּד֥וּ הַבֹּנִ֖ים אֶת־הֵיכַ֣ל יְהֹוָ֑ה וַיַּעֲמִ֩ידוּ֩ הַכֹּהֲנִ֨ים מְלֻבָּשִׁ֜ים בַּחֲצֹֽצְר֗וֹת וְהַלְוִיִּ֤ם בְּנֵֽי־אָסָף֙ בַּֽמְצִלְתַּ֔יִם לְהַלֵּל֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה עַל־יְדֵ֖י דָּוִ֥יד מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵֽל׃

When the builders had laid the foundation of the Temple of the LORD, priests in their vestments with trumpets, and Levites sons of Asaph with cymbals were stationed to give praise to the LORD, as King David of Israel had ordained.

וַֽ֠יַּעֲנ֠וּ בְּהַלֵּ֨ל וּבְהוֹדֹ֤ת לַֽיהֹוָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּֽי־לְעוֹלָ֥ם חַסְדּ֖וֹ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכׇל־הָעָ֡ם הֵרִ֩יעוּ֩ תְרוּעָ֨ה גְדוֹלָ֤ה בְהַלֵּל֙ לַֽיהֹוָ֔ה עַ֖ל הוּסַ֥ד בֵּית־יְהֹוָֽה׃

They sang songs extolling and praising the LORD, b“For He is good, His steadfast love for Israel is eternal.”-b All the people raised a great shout extolling the LORD because the foundation of the House of the LORD had been laid.

וְרַבִּ֡ים מֵהַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֩ וְרָאשֵׁ֨י הָאָב֜וֹת הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר רָא֜וּ אֶת־הַבַּ֤יִת הָֽרִאשׁוֹן֙ בְּיׇסְד֔וֹ זֶ֤ה הַבַּ֙יִת֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם בֹּכִ֖ים בְּק֣וֹל גָּד֑וֹל וְרַבִּ֛ים בִּתְרוּעָ֥ה בְשִׂמְחָ֖ה לְהָרִ֥ים קֽוֹל׃

Many of the priests and Levites and the chiefs of the clans, the old men who had seen the first house, wept loudly at the sight of the founding of this house. Many others shouted joyously at the top of their voices.

וְאֵ֣ין הָעָ֗ם מַכִּירִים֙ ק֚וֹל תְּרוּעַ֣ת הַשִּׂמְחָ֔ה לְק֖וֹל בְּכִ֣י הָעָ֑ם כִּ֣י הָעָ֗ם מְרִיעִים֙ תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וְהַקּ֥וֹל נִשְׁמַ֖ע עַד־לְמֵרָחֽוֹק׃ {פ}

The people could not distinguish the shouts of joy from the people’s weeping, for the people raised a great shout, the sound of which could be heard from afar.

היום אנחנו לומדים על חנוכת המזבח הראשונה בבית שני. אני עדיין מבולבל עם הכרונולוגיה. בפרק א היה עליה בראשות הנשיא ששבצר. זה כנראה שלב אחד. כאן אנחנו רואים הנשיא היה אז זרובבל בן שאלתיאל – שהיה מיוחס למלכות בית דוד. והכהן שאיתו היה יהושע בן יהוצדק. דמויות אלה מוכרים לנו גם מנבואות זכריה המדבר עליהם ועל ייסוד המזבח וההיכל. וכן נבואת חגי הנזכרת גם בספר זה להלן. זה כנראה הכל אותו זמן.

אע״פ שעיקר רישיון כורש היה על בנין המקדש, ככל הנראה לא פנו ברגע הראשון לבנות אותו אלא כל אחד מן העולים הלך לעירו שהיה גר שם לפני הגלות, וכפי הרשימות בפרק ב׳ (גם אם רשימות אלה כוללים גם עולים יותר מאוחרים עכ״פ רואים כאן שכל אחד הלך לעירו וזה לכאורה סמיכות הפרקים שסיים וכל ישראל בעריהם). ורק לקראת מועד החגים עלו כולם לירושלים והתחילו לחשוב על בנין המקדש.

רואים כאן מה שאנחנו יודעים גם מהחומש והמשנה שהמועד הגדול היה החודש השביעי, שבו חג הסוכות ככתוב, והמועד כבר מתחיל מראש השנה כנזכר להלן בספר נחמיה וגם פה שהתחילו להקריב מיום ראשון לחודש השביעי. כמעט מפורש כאן מה שאנחנו מסבירים הרבה פעמים שלפי פשוטו ראש השנה הוא מין הכנה לחג הסוכות, שכן כותב שהתחילו לעלות עולות בחג הסוכות ורגע אחרי זה שהתחילו בעצם מראש השנה. (יום כיפור לא נזכר לא פה ולא בנחמיה וצ״ע, אבל מסתמא חגגו גם אותו. אולי לא היה אז עדיין המנהג לעשות את יום כיפור בפרסום כמתואר במשנה אלא הכהנים עשו בפנים).

החודש השביעי ובו חג הסוכות היו זמני חנוכת המקדש גם בימי שלמה כידוע, וכנראה טעם אחד להם שזה היה זמן העליה לרגל הכי גדולה (אע״פ שיש גם פסח ושבועות וגם בהם היה לפעמים עליות גדולות כמו חזקיהו ויאשיהו וכן בתיאורי בית שני, משמע על פי רוב שהחג הגדול היה סוכות) ולכן הוא מתאים לעשות בו חנוכת המזבח. וכאן משמע גם טעם יותר טכני שהיו צריכים להתאסף ולבנות ולא היו נמצאים שם כל השנה. ואחר שנוסד אז יכלו הכהנים וכו׳ שגרו שם להמשיך מידי יום ביומו.

ואילו משכן משה חונך בחודש הראשון בניסן. שהוא מועד החג הגדול השני בשנה. ואולי ההסבר הוא כפי דעת רמב״ן שעיקר ראש השנה הוא תמיד בתשרי רק מיציאת מצרים נצטוו לספור לזכרו מן ניסן, ולכן בימי משה שהיה בולט יציאת מצרים היה גם חנוכת המשכן בניסן. אבל אחר כך כבר חזר לסדר העיקרי שהמועד העיקרי יהיה סביב תשרי.

חנוכת החשמונאים היה בכסלו שהוא המשך של סדר תשרי וכפי המופיע גם בהמשך כאן שהיה יסוד היכל בכסלו כהמשך מזה, וככתוב שעשו שם סוכות נדחה. והמדרש שרש״י מביא שגם בימי משה היה אמור להיות בכסלו אלא שנדחה מתאים למהלך זה שעיקר התחלת השנה הוא מתשרי רק יש משהו מיוחד בימי משה ויציאת מצרים שדחה לניסן.

ככתוב בפסוק ג, היה עדיין קשה להם לבנות מקדש שלם זה פרויקט יורת גדול, ופחדו מעמי הארצות, כפי שרואים אחרי זה שאכן מנעו את המשך הבניה. והתחילו עם בנין מזבח לבד.

בישיבות אומרים שיש מחלוקת רמבם ורמבן אם עיקר המקדש הוא המזבח לעבודת הקרבנות או הארון לשכון שם השכינה. עכ״פ זרובבל ויהושע אחזו שהעיקר קרבנות ועסקו מקודם להקים את המזבח. ואולי זה כוונת חכמים שלא שרתה שכינה בבית שני. וכן הלכה מקריבים אע״פ שאין בית. עכ״פ יש דין של מזבח שהוא נפרד מכל המקדש. והחלו לעלות עולות והיכל ה׳ לא יוסד. אבל כנראה בנו המזבח על מקומו על מכונותיו.

ומכל מקום התחילו להכין יסוד ההיכל גם כן. ושילמו כבר כסף לכל המייבאים להביא להם חומרי הבניה הנצרכים. וכנראה ארך ההבאה כחצי שנה עד שבחודש השני אייר יסדו את ההיכל. ווגם שלמה התחיל את בנין המקדש בחודש השני. והיינו בימי ספירת העומר ומסתמא יש דרושים על השייכות.

מהו יסוד ההיכל מזה שעשו כבר הלל היה אפשר לחשוב שההיכל כבר נבנה אז אבל מכל המשך הסיפור משמע יותר שייסוד ההיכל הוא כמו שאנחנו נאמר הנחת אבן הפינה.

וכאן מתואר איך שאמרו הלל מיסוד דוד המלך, כלומר קראו פרקי תהילים, וניגנו בחצוצרות ומצלתיים. והעם ענו ‘בהלל והודות׳. כלומר ענו ‘הללויה׳ס ו׳הודוס׳. וכן הריעו תרועה גדולה כלומר ענו קולות רעשים כאלה קולולו כזה

והיו עדיין זקנים שראו את הבית הראשון. שוב צריך להסתדר עם החשבון בדיוק מתי כל זה אבל לכל היותר שבעים שנה ולכן מתאים שהיו אנשים בני שמונים ותשעים שראו בנעוריהם את הבית הראשון.

והזקנים היו בוכים והנערים היו מריעים בשמחה ולא היו מכירים קול תרועת השמחה, נראה הפירוש שלא היו מכירים אם הקול הגדול הוא של שמחה או של בכי, כי העם מריעים תרועה גדולה. אחרת לא יסתדר סיום הפסוק כי תרועה הוא לכאורה של שמחה. או אולי תרועה הוא הרעת קול בלבד וכמו שאנחנו אומרים בתרועה של שופר יש בו גם ילולי יליל וכו׳. האמת הוא שהרעת קול של שמחה גדולה ושל בכי גדול יכולים להיות אותו רעש ובפרט אם יש הרבה אנשים. כעין שכתוב אצל העגל קול העם ברעו. אתה הולך ליד פסטיבל גדול אתה שומע המון רעש אבל אתה לא יודע בדיוק מה הם אומרים.

תמיד מפרשים שהזקנים היו בוכים כי היו עצובים שהבית החדש אינו כתפארת הבית הישן. אני לא בטוח בזה כעת. אולי סתם זה התרגשות, הזקנים שידעו מה זה היו מרוגשים מאד. הצעירים תמיד תופסים את העולם כשמחה בלבד זה טבעי בכל דבר לא רק פה. נערים ממשתה נגינתם. זקנים מבינים שכל דבר מגיע עם קושי וזה מעורר אותם גם לבכות. רואים זאת גם אצל שמחות..

מעניין שקיצרו שמות יהושע ויהוצדק אל ישוע ויוצדק. אולי זה גם בגלל שלא רצו לבטא את שם יה?

מסתמא שרו אז מזמור שיר חנוכת הבית שמדבר גם על עליה משאול הגלות

Saturday, May 03, 2025 • ה׳ אייר תשפ״ה

https://headstart.co.il/project/84514

Sunday, May 04, 2025 • ו׳ אייר תשפ״ה

הזמנתי, תרומה נשמע לי מוזר 🙂

מסתמא המימון המונים רק מכסה את ההדפסה הפיזית