Monday, October 16, 2017 • כ״ו תשרי תשע״ח
דעת מקרא אומר שפרק זה והמשכיו הם כמו חלק של ספר משלי עבור המלך
והפסוק הראשון בפרק הוא משייך לפרק הקודם על היין והלצנות, לא פסקו הפרק נכון כאן
ואני לא בדיוק מבין מה הולך פה
בקיצור אני עוד בהתחלה. פרק ה׳. כולם מכירים את הפסוק יפוצו מעיינותיך חוצה. אבל כשקוראים אותו בהקשרו זה עושה הרבה יותר סנס.
שתה מים מבורך ונזלים מתוך בארך. אם תשתה מן הבור אשר בביתך כלומר מאשתך ולא תלך אחרי אשה זרה שברחוב, אז יפוצו מעיינותיך חוצה יהיה לך שפע בנים או תלמידים שהולכים גם בחוץ ברחובות פלגי מים. אבל אם אתה עושה יפוצו כמו הפירוש של אהממ אז זה ממש מה שמזהיר עליו מקודם תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי פן ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי. חבל לתת את המאמץ ואת הכח שלך לזרים, בכל הפירושים. אבל אם יש לך יחוד מתוק לך בתוך ביתך אז יפוצו מעיינותיך גם חוצה, ואז גם ההמשך יהי לך לבדך ואין לזרים אתך יהי מקורך ברוך ושמח באשת נעוריך.
כאילו אם נאמר בצד אחר, המקור שלך צריך להיות בבית, באשת נעוריך, ואז מתוך המקור הזה נובע גם למרחוק גם לרחובות מגיע פלגי מים שלה. אבל במקור צריך להיות לך לבדך ואין לזרים אתך. אבל הזונה אחרי האשה זרה הוא כאילו מחפש מקור חיותו מן הזרים, וטבע הזרים שהם מבקשים הרבה עבודה והתמסרות והם דורשים שתתן להם את כחך וכל עצביך. ואז אין לך לא מקור בתוך ביתך ולא זרימה עד לרחובות, אבל להיפך אז הכל בסדר הנכון.
זה מתאים מאד למי שמכיר דרכי העולם גם על המשל של האשה זונה כפשוטו וגם על הנמשל של החכמה או מה שמאשי הסבירה וכדומה.
למה צריך להכיר שיש חוץ, זה סתם מבלבל אנשים..
מסתמא הלובאביטשער רבי לא הכיר שיש חוץ ולכן היה יכול לומר כל הקשקושים שלו על יפוצו חוצה
למדתי אבל אני לא מבין ככה כלום
Monday, May 10, 2021 • כ״ח אייר תשפ״א
שלום עליכם. נשתדל ללמוד פשט פשוט קצתץ
הפרקים האלה מדי ארוכים כאשר כל פסוק הוא ענין בפני עצמו, כשיש המשך אחד נקל ללמוד פרק יחסית ארוך שכאשר מבינים חצי ממילא מבינים הכל פה כל פסוק הוא בפני עצמו וזה לא באמת עשוי בשביל יום אחד. אז נלמד מה שאפשר..
לא רק שצריך להבין כל פסוק בפני עצמו אלא שכל חצי פסוק הוא לפעמים בפני עצמו..
חשבתי שיהיה יותר קל אם נקבץ פסוקים לפי הענין אבל היה לי קשה לעשות, אני מחכה שהרב גלדציילר ישלח לנו שלו..
*לץ היין הומה שכר* כל ספר זה הוא לשלול את להיות לץ שהוא מי שאינו מאפשר את המוסר לחדור לתוכו. וכאן אומר שיש לפעמים גם איזה חומר חיצוני שעושה את האדם לץ, שהוא היין והשכר. ובמליצתו הוא אומר שהיין והשכר בעצמם הם ליצנים.. מזכיר לי מי שאמר שהוא חושב שהאלכוהול הוא גנב הוא מכניס את זה לגרון שלו וזה מתגנב לראש שלו.. זה כזה חומר שמאפשר מצבי ליצנות. ולכן –
*כל שוגה בו לא יחכם*. שוגה יש בו מענין התמדה. כמו באהבתו תשגה תמיד בספר זה למעלה. הרמבם והראבד בהלכות תשובה התווכחו מה פירוש לשגות.. אבל לכאורה עניינו להתמיד, אולי יש בזה גם קונטציה של שגעון, התמדה יותר מהסדר הראוי לפי ישוב הדעת. עכ״פ מי שמורגל ביין כיצד יחכם תמיד יהיה חצי שיכור. לא מדובר כאן נגד שתיית יין פר סה אלא נגד לשגות בו, לעשות את זה ללייפסטייל.
*נהם ככפיר אימת מלך* זה שייך לסוג הפסוקים שמזכירים לך את המציאות הסוציאלית. תזכור שיראת מלך זה כמו שאגת האריה. זה לא דבר שאפשר לזלזל בו. זה מן הדברים הפשוטים אבל צריך להזכיר אותם. בזמננו יש כאלה שחושבים שלשחק עם מדינה זה בדיחה, הם שוכחים שנהם ככפיר אימת מלך. לפעמים כח המלכות לא ניכרת במיוחד אם המלך עושה עצמו נייס גיי. אבל תיזהר יש לו כח לבלוע אותך ואף אחד לא ישים לב בכלל. כדאי תמיד לזכור את כח המלך והמלכות ולא לטעות בו. אם צריך למסור נפש למען המצוות וכו׳ אוקיי אבל צריך לעשות את זה בעינים פתוחות לא לדמיין שהמלכות אין לה כח. אפילו המלכות הכי חלשה תקיפה ממה שרוב בני אדם זוכרים. ולכן –
*מתעברו חוטא נפשו* אם אתה מעצבן את המלך אין לך את מי להאשים אלא עצמך. זה לא פסוק של מי צודק.. זה קצת האשמת הקרבן.. אבל תכלס אל תהיה טיפש.. אולי זה כן צודק שהמלך יש לו כח כזה אולי לא. ספר שמואל אוחז שלא צודק. אבל זה לא יעזור.. אוקי י ספר זה כתב המלך בירושלים בטח חושב שהכח שלו מוצדק.. אבל הנקודה פה פרגמטית. אל תתחיל עם המלך ואז תתלונן שרק התבדחת. מלכות זה תמיד עסק רציני, זה עליך אם אתה מסתבך. (חושב שזה רלבנטי לזמננו גם אם הרבה לא חושבים שהמלכות לגיטימית המוסר העתיק זה ליזהר מאד כי המלכות יש לה תמיד יותר כח ממה שנדמה, ונראה לי שגם בדמוקרטיות זה ככה כפשוט.. אחרי זה בוכים פדיון שבויים וכו׳.. עדיף לשמור מרחק מהחוק.)
*כבוד לאיש שבת מריב*. יש איזה מבוכה בעולם מה זה איש מכובד. אולי לא בין המכובדים באמת אבל צעירים הרבה פעמים טועים. אתה מסתכל בטוויטר או בניו יורק טיימס ונראה לך שבעלי הדעה הם אלה שתמיד יש להם על כל דבר מה להגיד תמיד רבים עם הזה או אם השני, נראה אולי ככה מתכבדים בעולם הזה, אולי גם אני אתחיל להגיד דעות על כל דבר. גם בעולמנו זה ככה… תמיד שומעים על המוחה מומחה הזה או ההוא.. אבל האנשים המכובדים הגנטלמנים באמת הכבוד שלהם שהם נמנעים מריב. אפילו אלה שעושים את זה באופן חיצוני וצבוע עדיין יש להם את הכבוד הזה. כל שכן מי שבאמת נמנע מריב. הוא פשוט יושב בצד. ואז אם הוא אומר לפעמים מילה אחת הוא יכול להחליט מה יהיה באמת. זה לא מכובד להיות מעורב בריבים גם לא בוויכוחי הלכה לפעמים.. (נו למי אני מדבר לעצמי.. אתם מכירים אותי.. אבל יש פה הערה נכונה)
ובצד השני –
*וכל אויל יתגלע* האויל תמיד הוא מתגלע, מה פירוש מתגלע? אולי קרוב לגילוי, הוא תמיד איכשהו מבצבץ בכל קיפקע יש לו איזה חכמה להגיד, בדרך כלל זה לא חכמה.. אתמול היה לו דעה על מירון היום יש לו דעה על ירושלים שלשום היה לו דעה על חיסונים לפני זה היה לו דעה על סגרים. הלו אתה עושה מעצמך צחוק ברחובה של עיר. מילא אם אתה מומחה לנקודה אחת וצועק את זה, אבל באמת אתה הרי לא יודע על מה אתה מדבר. אתה מומחה לפוליטיקה בינלאומית וגם להלכות עגונות. איזה איש האשכולות. כבר כדאי להיות כבוד לאיש שבת מריב.
אני אומר כל זה כי יש איזה דמיון שזה גם כאילו חיוב מוסרי להשתתף עם הציבור ולחוות דעה על כל דבר.. טוב אולי באיזשהו צד. אבל לאו דווקא אלה שיש להם דעה על כל דבר הם בכלל בעלי אמפתיה. פעם הייתי באיזה וויכוח חזק על איזה טרגדיה שכולם צעקו כיצד צריך לקחת את זה ברצינות ואת זה.. ואז מישהו שאל כן אתם כאלה מרחמים מי פה הוזיל איזה דמעה אחת על הנושא.. ונשתתקו.. אולי מישהו יושב בצד עם תהלים ובוכה פועל יותר והוא גם מוסרי יותר.
*מחורף עצל לא יחרש*
ואז מה יקרה
*ושאל בקציר ואין*
זה פסוק של שני חלקים סיבה ותוצאה, שהוא אחד הדגמים של פסוקים פה. כידוע חלק עיקרי אולי אפילו הגדרה של חכמה זה לעמוד על הסיבתיות שבעולם. זה הרי ההגדרה של מדע ופילוסופיה. ספר משלי עסוק הרבה עם סיבה ותוצאה ברמה חברתית אנושית פשוטה. לכאורה הכל יודעים את זה אבל כנראה שלא.. יושב העצל בחורף ואינו חורש, בטח היה לו שבע ברכות חשוב ללכת אליו ומחר היה שיעור מעניין והיה חשש של ביטול תורה, כל מיני תירוצים טובים. ובקיצור לא חרש כל החורף. ואז הגיע הקציר והוא תמה מה קרה, על מה עשה ה׳ לנו שלא גדל שום דבר בשדה שלי. אל תהיה עצל כזה.
והנמשל לא רק על פרנסה אלא גם על כל דבר תורה יראת שמים כל דבר. כל יום אנשים מתלוננים למה אני לא תלמיד חכם, זה לא איזה נס זה כי לא למדת..
*מים עמוקים עצה בלב איש*. זה פסוק של משל כלומר דימוי. שהוא אחד המובנים של משלי. כל פעם שעושים דימוי צריך לשים לב מה מרוויחים מהדימוי הזה. לפעמים זה ממחיש דבר פשוט אבל רחוק מן הדעת ועל ידי התמונה זה מתקרב לדמיון ודעת בני אדם. לפעמים זה מוסיף איזה עומק שקשה לבטא במילים לא מליציות. פה הוא כנראה עושה שניהם, הוא משבח את העצה בלב איש. שהוא עסק הרבה מהספר ללמד לבני אדם לקחת עצות, שומע לעצה חכם. שעל ידי האמירה שזה כמו מים עמוקים הוא מרמז לך שמה שנראה לפעמים בשטחיות שהוא דבר פשוט או לא מספיק מתוחכם ואתה הרי לץ ציני שמבין את העולם מה לך לשמוע מוסר, תדע שזה כמו מים עמוקים על השטח לא רואים כמה עמוק זה אבל זה עמוק ומועיל יותר ממה שנדמה לך. ושנית הוא באמת מחדש שלפעמים יש עצות שהם כמו מים עמוקים. והם בלב החכם שהוא האיש פה. וצריך ללמוד לשוט בו ולהשתמש בו, לדלות את המים. כלומר החכמה מתחילה בלב באופן היולי מופשט לא מוגדר וצריך ללמד בנפר את החכמה לעשות את זה קונקרטי ומובן ולכן –
*ואיש תבונות ידלנה*. החכם הוא שיודע להוציא את העצה, כאילו היה בור עמוק עם מים בתחתית שצריך להביא חבל ודלי וכו׳. החכם הוא זה שיודע לדלות את העצות העמוקות מהשכל שבליבו ולהשתמש בו.
לפי הפשט זה פסוק שכופל על עצמו במילים נרדפות, שהחכם הוא בעל העצה העמוקה והמבין הוא הדולה עצה עמוקה מליבו. ויש גם פירוש שהעצה טמונה בלב איש ואיש תבונה זה מי שיודע לדלות את העצה מתוך הלב, על דרך ההבדל בין חכם ומבין שהמבין מבין דבר מתוך דבר, יודע להוציא מתוך החומר גלם של האיש השני חומר טוב. אולי לפעמים האיש תבונה בכלל מוציא את העצה מתוך הלב של זה שמתייעץ איתו, כידוע שאי אפשר באמת ללמד לאדם מה שלא ידע בעצמו.. אבל צריך ללכת אל איש תבונה לגלות את זה. כמו הסיפור של ר׳ אייזיק ר׳ יעקלס.
*רב אדם יקרא איש חסדו* לא ברור לי הפירוש. לפי האנגלי, הרבה אנשים קוראים לך איש חסדו.
*ואיש אמונים מי ימצא* אבל איש נאמן זה משהו נדיר, כמו אשת חיל מי ימצא, זה לא דבר קל. קל למצוא בעלי חסד אבל קשה למצוא בעלי אמנה אנשים שאפשר לסמוך עליהם שהם אומרים מעט ועושים הרבה.
אבל צריך לי עיון אם נכון לפרש פה שני חלקי פסוקים על דרך … אבל…
פסוק ח – ט כנראה הם המשך.
*מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע* כאשר המלך יושב על כסא דין הוא בודק ובורר כל רע. מדבר על מלך בשר ודם בפשטות כאשר הוא מחליט לשבת כסאות למשפט לעשות סדר בעיירה..
ואז –
*מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי* על כל אחד אפשר למצוא איזה עוולה, קטנה או גדולה, ואם לא אפשר תמיד לעשות איזה עלילה. זה המשך לפסוקים לא להתחיל עם המלך.. אבל פה זה באמת לכאורה באמת טוב שזה תפקיד המלך לזרות בעיניו כל רע. ועדיין מי יאמר.
בפשטות מי יאמר כמו למעלה מי ימצא, נדיר האיש שבאמת יאמר זכיתי ליבי. זה לא משפט מוחלט שאי אפשר לומר אלא שהטהור והזך ראוי להרבה שבח כי הוא נדיר
גם פסוק יא המשך לזה.
*גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו*
לא רק הבעלי בתים יזרה המלך (כמו מלאכת זורה, מברר האוכל מהפסולת), גם על הנערים הוא ישים עין. אפילו שסתם עושה מעללים, הוא יכול לעשות מעללים מנוכרים, יתנכר נראה מלשון נכר לא מלשון הכרה. אפילו המעללים הנכרים של הנער בודק המלך אם הם זכים וישרים. כלומר הם לא.
ואפשר גם יב קשור לזה. *אזן שומעת* – כלומר הנתין ששומע את משפטי המלך. *ועין רואה* העין של המלך המזרה כל רע. *ה׳ עשה גם שניהם* גם המלך וגם עבדיו הם נתונים אצל ה׳. ולכן גם המלך ייזהר לא להוציא משפט מעוקל.. ככה חייבים לפרש הפסוק, על דרך עשיר ורש נפגשו עושה שניהם ה׳. כי אם הכוונה שה׳ רואה ושומע לא עושה סנס הצליל של ה׳ עשה גם שניהם.
ברור, אני רק נותן דוגמא של מריבות…
*אל תאהב שנה פן תורש* פסוק מצטרף לאזהרות רבות נגד עצלות. פה אומר על דרך הענין עם יין. לא רק אל תהיה ישן ועצל. כדאי להתרגל לא לאהוב את השינה. שינה לאו דווקא שינה ממש הכוונה לישון כל ימיו.. מי שנהנה מהשינה בסוף נעשה עני, כי האדם נמשך למה שמתענג בו. אם אתה מתרגל לקבל תענוג (דופמיין) מפעולה מהרווחה אז ממילא אתה עובד ובונה ומרוויח. ולכן תעשה ההיפך מזה –
* פקח עיניך שבע לחם* תתרגל ללחיות בפקיחות עינים, וממילא תשבע לחם.
אפשר גם תתרגל לעשות דברים בערות בפקחות, יש כל מיני דרכים להתרגל לעצלות ואז קשה לעשות דבר נגד הטבע.
*רע רע יאמר הקונה ואזל לו אז יתהלל* פסוק של התחכמות לדעת כיצד העולם עובד.. הקונה אומר רע רע כי ככה יקבל את המחיר היותר זול. לא כי הוא באמת חושב שזה רע, כאשר הוא שיכנע כבר את המוכר שזה פגום ויתן לו את זה חצי בחינם הוא אוזל לו ואז מתהלל איזה חכם אני ודווקא שמח במקח שלו.. זה המציאות. אולי יש גם איזה נמשל נוסף..
*יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת* זהב ופנימים יש הרבה לעומת מי שמדבר לענין.. כמו באשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה. יקרה היא מפנינים. לעומת מספר דברי חכמה של אמת שיש בעולם יש המון המון זהב ופנינים בעולם..
*לקח בגדו כי ערב זר ובעד נכריה חבלהו* בשלמא מי שערב לרעהו זה צרה אחת. אבל מי שערב לזר זה צרה צרורה.. הוא גם לא יסלח לך.. ובסוף לא יישאר לך אפילו בגד. ואם נתת לנכרי משכון הוא אפילו לא יעשה ככתוב להשאיר לך את כסות יום וכסות לילה שלך.. האנגלי מדייק בעד נכריה כלומר בעד אשה נכריה, על דרך ובעד אשה זונה עד ככר לחם. הרי יהודה הבטיח לאשה זרה גדי עזים ובעבורה היה צריך למשכן את הגרטל שלו ונהיה לבוז..
*ערב לאיש לחם שקר, ואחר ימלא פיהו חצץ* הלחם שהרווחת בשקר אכן מתוק, אולי אפילו מים גנובים ימתקו, אבל בסוף אתה משלם על זה ויש לזה טעם כמו פי מלא חצץ.
*מחשבות בעצה תכון* אל תחשוב לבד, התייעץ עם אחרים. לפי זה נראה לי אולי רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ זה מי שנמלך עם ה׳, על דרך לשון חכמים המלך בקונך וצא. להתפלל זה גם להתייעץ עם ה׳. אפשר לקיים זאת בפשטות.. לשאול אותו אם זה טוב הרעיון לעשות ויתן איזה אות.. עכ״פ פה מדובר שעל ידי שתתייעץ יהיה למחשבות שלך קיום.
*ובתחבולות תעשה מלחמה* זה יישום של רעיון זה למצביא במלחמה. כמו שאומר הסיני ההוא מלחמות מנצחים בשולחן האסטרטגיה לא בשדה הקרב.
*גולה סוד הולך רכיל* ווריאציה על הפסוק למעלה הולך רכיל מגלה סוד. סוד פירושו התייעצות לא secret. כמובן זה צריך להיות אותו דבר. זה המשך לפסוק הקודם שכאשר אתה מתייעץ תיזהר מההולך רכיל כי הוא מגלה מה שדיברו בסוד מרעים, כמו יהודה בן גרים.. ולכן –
*ולפותה שפתיו לא תתערב* אל תתערב תדבר תתן ערבות תתייעץ עם מישהו ששפתיו רפויים מדי, פתיות זה כמו פתי יאמין מתפתה לכל דבר, פותה זה מישהו slippery שלא עומד בחוזק על מה שחשוב, וזה יגלה את סוד התכנון הצבאי וזה לא יעבוד.. וכן בין אדם לחבירו יש בעיות דומות.
ונראה לי שעיקר איסור לשון הרע הידוע תלוי בגילוי סוד ולא בהעברת מידע רע. זה בנוי על זה שבשביל הרבה דברים צריכים אימון בין בני אדם אם התייעצתי אתך ואתה יודע חולשה שלי כמו שזה ריגול לגלות את זה לאויב בייעוץ מלחמה כך למה אתה מגלה לאשתי והורס השלום בית שלי. זה רכילות.
גם שם כתוב הסיום.. זה חלק מפיתוי האשה..
ככה הסיקו פה החברייא, שעל פי רוב זה ככה.
בפרקים א – י יש המשך. משם ואילך זה לרוב פתגמים עומדים בפני עצמם לפעמים אם איזה קשר בין העניינים. בסוף הספר נראה לי שיש עוד פעם מקומות עם המשך ברור
פה דיברו מעט אם יש המשך
אין המשך אז אפשר להתחיל איפה שרוצים…
ראיתי אחרי זה. אני מנסה לפרש בלי קשר לפירוש המדויק של המילים…המסר יותר מסתדר לי מפשט המילים…