Wednesday, April 14, 2021 • ב׳ אייר תשפ״א
שלום עליכם לכל החברים החדשים, היה מתאים שתגידו שלום קוראים לי שלמה בן דוד למשל, על דרך שעשה שלמה בן דוד הראשון בפתיחת ספרו..
ידידי ר׳ גבריאל ווסרמן שלח לי שיש מנהג עתיק ללמוד ספר משלי בימי ספירת העומר, כמו שאנחנו נוהגים לקרוא אבות, והטעם מובן שצריך קצת מידות טובות ומוסר השכל בטרם קבלת התורה..
זה הפירוש אבל לאו דווקא עם הקאלג… אפשר להיפך שאמרתי לכם שהילדים שלכם יהיו גוים אם ילכו לקולג … זה מחלוקת ישנה כנראה אם ספר משלי הוא בעד השכלה או מהו החכמה שלו, אני זוכר שר׳ נחמן מצטט אבל אני רואה גם רדק מדבר על זה צריך לחקור את זה יותר
ז״ל הרדק בהקדמתו
ומצאתי בספר משלי פירושים חלוקיםא כפי כונת כל אחד מן המפרשים, כי זה אומר בכה וזה אומר בכה2, עד אשר המון העם נבוכו בפירוש הספר הזה. כי קצת מן המפרשים אמרו כי שלמה ע״ה המשיל התורה באשה טובה ומשכלת, והמשיל העבודה זרה באשה זרה ורעה. ומהם פירשו כי המשיל החומר באשה זונה, והצורה השכלית באשה טובה ומשכלת. וכל אחד ואחד מהם מביא ראייות לחזק דבריו, ראייות לא אזכרם בכאן כי אין זה כונתי.
זה מעניין שסודר התהלים של דוד ואחרי זה המשלי של שלמה
כן זה היה קשה למפרשים אז אמרו שהזונה משל וכו׳, אבל מה גם בעשרת הדברות יגידו שלא תנאף זה משל? מה רע להגדי מוסר על עשרת הדברות..
רשי באמת אומר שגם המשל וגם הנמשל נכון..
ותשובו לא מלשון תשובה כפי שאני חשבתי אלא מלשון משובה או מלשון ששבים מאחרי דבריו
אבל לכאורה מסדר או מסורת סופי הפסוקים סבר כמו ההוה אמינא שלי
אני רוצה להדהד את זה… באמת כמו שאומרים חזן וקהל זה גם חלק מהדהוד, שזה נשמע בקולו של נשמה אחרת זה מוסיף עומק. ומה שאמרת זה יותר טוב ממה שאני הצלחתי להגיד פה.
לא חושב שזה המהלך זה יותר מספר בשבחי החכמה על ידי סוג של מבנה של אם.. אז.. אבל זה לא בדיוק שכר ועונש וגם לא בדיוק שחכמה תובילה לצדקות או לטוב, זה פשוט אמצעי ספרותי לבטא את מעלת החכמה מכל מיני צדדים
בעצם האם-אז פה מדבר על ביקוש החכמה או הקשבה לחכמים ואז השגתה והשגת יתרונותיה
אם תקח אמרי וכו׳ – להקשיב לחכמה וכו׳ – לבינה תקרא וכו׳ = אז תבין..
אם תרצה להיות חכם תהיה חכם..
החכמה קוראת ברחובות אבל גם האדם צריך לקרות לבינה
מה הקשר שהשם יתן חכמה איני יודע
ואז הוא אומר החכמה שומרת עליך, מציל אותך גם מהחבורת הרעים שהזכיר בפרק הקודם, וגם מאשה זרה, ומוסיפה אותך לדרך הטובים
מעניין
אבל הוא צודק..שלמה וודאי לא היה אנליטי..
השאלה אם היה פילוסוף בכלל
אבל אם חכמה ויראת שמים היינו הך זה לא קשה בכלל
מסתמא הכוונה שקשה להתגבר על הפיתוי אחרי שמתחילים
זה לא חכם לגנוב ולנאוף.
באמת הרבה פעמים מישהו כותב משהו שאני מסכים ואני רוצה לכתוב ויוצא לי לכתוב אותו דבר במילים אחרות ואז אומר מה הרווחתי אפשר פשוט להגיד אמן יישר כח, אבל זה גם מוסיף, גדול העונה מן המברך, וגם להגיד אותו דבר במילים אחרות מוסיף משהו
שש?
יכול להיות שזה מילה שלו להפנמה אולי?
כמטמונים תחפשנה יש רמז ידוע לימי העומר מ״ט מונים. שבימים אלה צריך לחפש את תורה.
אבל מה הנמשל? שמי מטיל את הפח? היצר הרע? החברים הרעים?
באמת נראה שספר משלי אוחז כמו הרבי מגור ואחרים שהעיקר שצריך לתת מוסר לצעירים זה שיבחרו להם את החברים הנכונים
חכמות בחוץ תרונה אומר רשי בחוץ זה בבית המדרש..
קצת מוזר הקושיא שלו עד מתי פתיים תאהבו פתי..בטח אם הם פתאים לכן אוהבים פתי…
רשי אומר שואה ענן העולה פתאום
זה דימוי מאד שונה משואה שלנו .זה משל לפתאומיות לא לחורבן או רוע
כי ה יתן חכמה אומר רשי ואם הוא נותן אותה בעצמו סימן שהוא חשובה ויש לטרוח אחריה
רשי אומר התורה היתה גנוזה אצלו כו דורות עד שנתן אותה. זה יפה כי אז לכן היה מקודם אצל הישרים שהבינו לבד, והיה צפון בלבם כמו אברהם שהיו שני כליותיו וכו׳. רק אחרי זה נתנה בפומבי.
ולפי זה אפשר לומר שימי הספירה זה להגיע לדרגת קודם מתן תורה שמבינים לבד…
יהיה רמזים אחרים.. אני תמיד אומר תורה לשמה זה אם מחפשים בתורה מה שרלבנטי, לא שמחכים לנס שזה יסתדר..
רשי אומר מאשה זרה זה מינות כי אם תאמר כפשוטו וכי זהו שבח התורה שמצילה מאשה זרה.
זה מעניין. קודם החליט שהחכמה פה זה “התורה” ולא סתם חכמת מוסר השכל. ואז קשה לו קושיא זו אז צריך לחדש עוד פירוש ..
ובכלל איני מבין גם שני הצעדים . למה לא יכול להיות שהתורה הוא בשביל להציל מניאוף סתם. זה נשמע לי דבר גדול מאד אילו זה היה בכלל מצליח…
רשי אומר שזה קשה הרי ניאוף עבירה אחת מכלל התורה
קושיא מוזרה זה הרי משלש חמורות
והתירוץ שלו שזה מינות שזה פריקת כל המצוות
אוקיי נו.
נפקא מינא לחקירה התמידית שלי על גדר המינות החזלית
גם פה לא אומר רשי שמינות רעה כי זה חטא המחשבה והאמונה. אלא כי זה גורם לעבור על כל המצוות. שזה עדיין בגישה הישנה שהעיקר המעשה
וכמו שמשלי באמת חושב, תהיה חכם ואז לא תהיה איזה בן סורר ומורה שגונב ונואף
זה ציבלזציה בקיצור
מהו העוזבת ברית אלהיה. משמע כרשי.. או שכרתה ברית עם בעלה לפני אלהיה שלא תבגוד בה.
התקבולת מעניינת עזיבת אלוף נעוריה דהיינו בעליה הוא עזיבת ברית אלהיה
ישכנו ארץ וכו׳ רשי תמיד מפרש לעולם הבא. ולי נראה שמשלי חושב שמי שלא גונב ונואף טוב לו בעולם הזה. ולא כי שכר ועונש אלא כי ישוב העולם.
כן, אולי זה באמת נגד דמויות כמו סוקרטס שלימדו בחוץ.. או ישו שדרש על ההר…
רשי באמת אומר שמעתיק בזה מדרש
כן רחובות הוא מפרש מקום שמרחיבים הבנת התורה
צריך להגיד לחבדניקים שזה הפירוש של חוצה…
Wednesday, November 06, 2024 • ה׳ חשון תשפ״ה
אני חושב שמה שהכי התחדש בימי הביניים זה הפוך הרעיון שיש מושג של דת שהוא מקור נפרד מהחכמה… לדעתי המוסלמים המציאו את המושג הזה, ולא תמצא מישהו שלא מושפע מהם שמדבר בכלל על ‘דת׳ לפניהם ולאחריהם. וזה מפורש בכתבי הקאלאם ואז בפילוסופים המדברים איתם.
המושג דת בנפרד ממושגים כמו נבואה או איזה דרך לדעת חכמה שהוא לא דיסקורסיבי, שזה לא חדש
לכן זה שספר משלי זה שפה שונה מספר שמות זה לא קושיא עלי
חכמים בכלל לא עוסקים בעיקר בהלכתי, זה עוד המצאה של גאונים מאוחרים….( פוסט-מוחמדיים)
כן כל הענין שעיקר המסורה זה הלכה וחוק וזלזלו באגדה
כל זה לא כל כך בדיוק הנושא שלנו, שהוא ההמשגה שישנם מקורות דעת וסמכות מקבילים ובלתי תלויים שאחד מהם נקרא דת והשני נקרא משהו אחר
שזה לא נמצא בעת העתיקה
לדוגמא יולינוס וחבריו דיברו על פילוסופיה ועל פולחן שלהם בנשימה אחת..
וכן ראשוני הנצרות
ואפילו בפירוש הרגישו לא בנוח עם הדיבורים של אפלטון נגד ה׳דתיות׳ לכאורה, והאריכו ליישב, אבל גם בזה לא קראו את ההוה אמינה כפילוסופיה נגד אמונה דתית אלא כטיעונים שיכולים לסייע יותר מדי לנוצרים בוויכוח הבין-דתי שלהם..
אני מסכים שרוזנצווייג וכו גם מדברים על נושא קצת אחר מזה שלי..
זה נסתר מפסוק מפורש בספר מלכים
ואפשר לא…. לא חושב שזה מה שכתוב בפסוק של מלכים, לא הגיוני שמישהו מדבר על משלים לא קשורים וכזה מתפלא שמישהו המציא משלים גם על ארז וגם על אזוב…
ואני גם לא יודע שזה סתירה, בשביל להמציא משלים על אריות צריך לחקור את חיי האריות…
הרמבם כמובן חשב על הקושיא הגאונית הזו גם אתה יודע כן?
סוקראטס ואריסטו הם שטענו שהחכמים שקדמו להם עסקו בידיעת הטבע אבל נשארו קושיות והם יסבירו את זה יותר טוב ומזה נולד ‘המטאפיזיקה העיונית של הרמבם׳
לא לי יש טיעון אחר. שזה חכמה קטנה מאד להסתכל על העוגה ולומר אתה יודע שבמקור זה היה רק גרעין חיטה ולא עוגה…
אבל זה עובד בכלל רק בהנחה שגם המדעני הטבע הקודמים להם במובן מסוים שאלו את השאלות המטאפיזיות
ותיכף יבוא חכם אחר ויסביר שפעם לכל הטבע קראו פילוסופיה… ויושלם המעגל
אתה רוצה להתווכח אם שלמה המלך האמין בצורות נפרדות? וויכוח פנים-פילוסופי מרתק…
חוץ מזה אין שום הבדל בין ‘המטאפיזיקה העיונית של הרמבם׳ ובין ידיעת כמה זמן לוקח לנחש להוליד
אבל זה בדיוק מה ששלמה המלך גם אומר כל הזמן שיש ערך בידיעת החכמה לכשעצמה וזה ההנחה שבבסיס ספרות החכמה כולה, זה הזוי להגיד שהאפלטון חידש שיש ערך בידיעה לשם ידיעה,
אין שום ענין לערבב כל הזמן מיליון וויכוחים שונים
וויכוח אחד זה אם יש ענין להיות חכם כלומר מישהו שיודע כל מיני דברים
ומיליון וויכוחים אחרים זה מה הם הדברים ואיך הם עובדים
שלמה המלך וכל חבריו אומרים שיש ענין להיות חכם ולדעת כל מיני דברים
הוא לא אומר שיש ענין רק לעשות דברים או משהו כזה
למרות שהיה מוצלח גם בזה..
ולכן אני לא מבין מה הרעיון להגיד שהיוונים המציאו את הערך של ידיעת דברים
עכשיו איזה סוג דברים יש לדעת וכיצד לדעת אותם כל מיני חקירות פרטיות בין החכמים
אולי הראשונים חידשו את דרך הדיבור הזה :
לא הסברתי את עצמי.
הקושיא פה על הרמבם כביכול מניחה שהרמבם סתם אמר דבר מוזר שוידבר על העצים והאבנים בגימטריא לדבר על השכל הפועל…ומתוך שזה כמובן לא מה שכתוב אומרים נו הרמבם סתם המציא כי היה לו איזה אילוץ כלשהו.
עכשיו אפשר להתווכח עם הרמבם אבל הרמבם לא היה עד כדי כך טיפש… ולכן הטיעון בנוסח המובא פה פשוט לא עובד.
הרמ בפירוש דיבר על הפסוק הזה והסביר איך לדעתו זה מתאים לחכמת אריסטו
שגם אם לא מקבלים את כל המהלכים שלו זה אפילו נכון היסטורית שכך התפתחה חכמת אריסטו מתוך ידיעות הטבע לכאורה יותר פשוטות
ואם זוכרים שאכן ראשוני חוקרי הטבע לא היו בדווקא כמו אחרוני אחרונים שהחליטו שזה באמת נפרד ממטאפיזיקה, ולפחות הסקרנות הבסיסית שלהם היה באמת השאלות שהביאו לאריסטו וכו׳, אז פתאום מה שהרמבם אמר זה בכלל לא מגוחך, והמקסימום שאפשר להגיד זה משהו בסגנון נו אבל אולי שלמה באמת היה יותר מטיריאליסט מאפלטון, שזה כבר אפשרי אבל לא מה שהמוכיח רצה להוכיח…
הרמ הסביר שהשיא של ידיעת הטבע הוא ידיעת תכלית כל דבר לשם מה נברא העץ והארז וכו׳, וזה מלאכה מאד קשה לדעת ועל זה השתבח שלמה, והשאלה של ידיעת התכליות הוא בדיוק הדבר שהוביל את סוקרטס לכל המטאפיזיקה המופשטת
(וזה גם מסביר למה החלוקה המוצעת בין מוסר לבין טבע או מטאפיזיקה לא עובדת כי המוסר בעצמו איננו כי אם השאלה הזו כלפי האדם, וזה גם איננו מין המצאה של אריסטו למרות ששיכלל את הטיעונים, אבל מתוך זה שהם טיעונים שלו אתה לומד שהוא מדבר לפי הנחות מוסכמות בכל עולם החכמה..)
וכמובן גם משלי שועלים או לימוד צניעות מחתול הוא לא סתם רטוריקה ריקה או גם אם זה רטוריקה זה מבוסס על האינטואיציה שיש איזה סוג חוק טבעי או טוב טבעי שאכן אפשר להשליך אפילו מחיות על בני אדם, ולכן זה בעצמו מניח תפיסה פילוסופית אריסטוטלית מסוימת…
בקיצור לפי שיטת הניאו-ניאו-אפלטוניזם שלי קל לראות שבפשט הכי פשוט שלמה עסק באותם דברים שהפילוסופים עסקו
וזה הכל התפלספות צריך גם לקרוא את הספר בעזרת השם…
אולי אפשר לחשוב שעצם הרעיון שמדברים אל האלהים ולא איתו או בשמו זה כבר סוג של חכמה או צד אנושי, אפשר לקרוא לזה רוח הקדש לעומת נבואה. ברור למשל מרוב ספר תהלים שדוד לא מתפלל מהסוג של אברהם ומשה למשל, קין או אברהם או משה פשוט שואלים מהשם שאלות והוא עונה. דוד למרות שלפעמים אומר מה השם אמר לו לא ברור שהכוונה שניבא לו אולי זה גם משל שהבין ככה, לא מוזכר שבא אליו נביא ואמר או דבר כזה. אולי בחלום?. אם ספר תהלים הוא דרך חיים שלימה אז הוא לא דרך חיים של הנבואה שמצפה שהשם כפשוטו ידבר איתו, אלא שהאדם יתפלל והשם יעזור לו. משהו שאנחנו גם מכירים לא משהו רחוק מספר בראשית..
חכמה הוא אחד משמותיו של הקב״ה 🙂 חייב להיות מדרש או זוהר מפורש כזה