Tuesday, February 06, 2018 • כ״א שבט תשע״ח
הייתי באמצע לכתוב עוד שנים שלשה דברים על השאלה והנה.
4. בענין דרושי הלכה. העירו לנכון שלפעמים יש דרושים שדי ברור שהם מוציאים את הכתוב מפשוטו. אז קודם כל באופן כללי בדרוש כזה יש שתי אופציות. או שעד הדרוש הזה קיימו את ההלכה כפשוטו, כמו תאמר היו עושים פסח ממחרת השבת כצדוקים. או שכבר בזמן מי שדרש לא נהגו אלא כפי מסקנת הדרש שלו והדרש בא להצדיק המנהג. אני חושב שיש ויש. אבל כבר ציינו החוקרים שהרבה דברים לפחות בזמן חזל כבר הרבה זמן לפחות נהגה המנהג וההלכה כמו הדרש שבא אחריה. ואולי אף מימות משה או מי שכתב את התורה. מאד לא מסתבר למשל שפירשו ממחרת השבת כשיטת הצדוקים (למען האמת אני חושב שגם הפשט שלהם אינו פשוטו של מקרא אלא שאין להתחלת העומר זמן קבוע בתאריך אלא ממתי שקצרו את העומר. וכך זה גם לגבי הרבה הלכות צדוקיות וקראיות שלכאורה הולכים עם פשט הכתוב אבל באמת עושים פשוט דרש אחר או בסגנון אחר וכאשר מעיינים רואים שפשט הכתוב אינו לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא משהו שלישי פחות מוגדר באופן כללי, וברגע שעושים הלכה יותר מוגדרת בעל כרחך צריך לדרוש בו ומחלוקת קראים ורבנים הוא רק איך לדרוש). ועל כל פנים אם כבר תמיד נהגו כפי הדרש ואם נניח שכך נתפרש הפסוק גם לכותבה אז מובן שהדרש הוא הפשט האמיתי גם אם הוא דחוק במילים של הפסוק. ולמה כתוב ככה קשיא אבל המעשה שהיה כך היה. ואם הצד השני שבאמת נהגו קודם כמו הפשט ואחרי זה שינו אותו לדרש. שנראה לי יש גם מקרים כאלה אבל לא ממש בדברים שהם עיקר הכתוב אלא בפרטים. למשל לא נראה לי שהיו נוהגים לעשות עין תחת עין עד היום שנדרש ממון, אם היה שינוי זה היה הרבה לפני הדרש שבא רק להצדיק את המנהג. אבל הלכות פרטיות אנו כן מוצאים שבא אחד ודרש שצריך להזכיר יציאת מצרים בלילה למשל ועד שדרש לא נהגו כך ונפסק הלכה כמותו. וגם במקרה הזה אין קשיא שברור לכולם שהדרש הגיע אחרי הפשט והוא בפירוש משנה את ההלכה שהיה עד אז. אם כן השאלה רק איך זה עובד ואיזה משחק זה לעשות דרש למה לא אמר ר אלעזר בן עזריה סתם יש להזכיר יציאת מצרים בלילה. אבל על זה התשובה שזה באמת לא מפורש בכתוב לזה ולזה אבל אפשר להוציא את הרעיון מדרשות הכתובים שמיותר כל וכדומה.
והשאלה שזה שקר כאילו, על זה הענין חוזר למה שאמרתי על מדרשי אגדה כמו בובר. כמו שבמדרשי אגדה יש סיפור והמדרש מנסה לדמיין איך הספור על כל פרטיו. כך בדיוק במדרש הלכה יש פרסקריפציה מה לעשות והמדרש מנסה לדמיין את המעשה הזה על כל פרטיו. אין בעצם הבדל באיך האגדה עובד להלכה אלא בכך שזה סיפור דסקריפטיבי מעשה שהיה כך היה וזה פרסקריפטיבי כך תעשון. אבל כאשר מתבוננים על המעשה בעצמו בשניהם הדרש מעמיק וממלא חסרים או גם מגלה בתוך הכתוב דברים שלא היו ניכרים בו מקודם על ידי דרכי הדרש. אבל זה לא שקר זה חשיפה של עוד דברים ורבדים בכתוב ממש. כך בהכרח עובד הדרש שהוא מציאת דברים בפסוק על ידי המידות.
ואיך זה עובד שהדרש יכול לשנות ההלכה שזה נראה היפך ההגיון (וכאמור לא תמיד ידעו חזל שהם משנים הלכה יש דברים שכנראה חשבו באמת שכן נהגו מעולם כמו ממחרת השבת, ואיני יודע אם היסטורית צדקו, אבל יש דברים שבוודאי ידעו שמשנים או שמתייחסים למציאות חדשה כמו אחרי החורבן וכדומה), זה הוורט של תורה שבעל פה, שבעיני עובד דומה מאד לאיך שהcommon law עובד עם החוקה פה בארה״ב. הרעיון הוא שהתורה בעצמה תמיד יש לה להתפרש על ידי חכמי כל דור. והפירושים שלהם מחייבים. אבל הם צריכים להיות פירושים לא המצאות (שאלה נקראים גזירות או תקנות, למען האמת כשלומדים גמרא רואים שגם לגבי תקנות דרבנן יש מין מערכת של לימודים איך לפסוק בהם וזה לא הולך בוא נבדוק בפרוטוקול של הבית דין מה תיקנו כי לא זה השאלה, אבל דנים על ההגיון או על הכתוב במשנה). אני לא לגמרי מתאר במדויק אבל כאשר החכם מוצא בדרש הפסוק הלכה חדשה זה ממש ככה הוא מצא הלכה חדשה בדרש הזה ומעכשיו הפסוק מחייב את ההלכה לא החכם. זה כמו הסופרים קורט מחפש איפה כתוב בחוקה שצריך גיי מריגזש עד שדרשה קנדי ואמר באמדנדמנט היד. ובוודאי הוא לא טיפש לחשוב שהכותב חשב על זה. אבל הוא אומר ששמה זה כתוב (וכבר דיברנו על זה בשעתו מה הצד ההגיוני שכן כלול ומה הצד שלא, אבל עכפ עכשיו כך הוא החוק). ומעכשיו החוקה מחייב את זה לא דזאסטיס קנדי. לפעמים זה נעשה יותר כאילו בתום ולפעמים יותר בכוונה מודעת אבל בשניהם העיקרון אותו עיקרון שהטקסט בעצמו מחייב ומה שנדרש מהטקסט כלול בו והוא מחייב, לא החכם שעשה ההלכה. אפשר לעשות לזה עוד רמה של רציונליזציה למה יש הגיון לסיסטם כזה בכלל אבל נעזוב את זה כעת.
5. הבעיה העיקרית שיש לאורתודוקסים עם התיאור הממשי הזה של דרושי הלכה – שהוא כמעט לא הסבר אלא פשוט תיאור המציאות לכל מי שקורא אותה- זה מה שגרם לאנשים כמו המלבים לעשות את כל התורות שלהם ולומר שהדרש הוא הפשט. זה בגלל שראשוני הרפורמים הבינו כל זה ואמרו נו אם כן מה בינינו לחזל למה לא נדרוש ונשנה את התורה כפי דרכנו. האמת הוא אבל שהם צדקו. ואכן צריך לדרוש ולהמשיך את התורה שבעל פה. ובעל כרחינו אנו עושים זאת גם אם המלבים יכחיש הוא בעצמו חידוש של התורה שבעל פה. ואם הרפורמים טועים יכול להיות שלא הבינו בדיוק מה צריך לדרוש או כן הבינו או שנדחו מהלכה או שצדקו. אבל אין באמת כל ההבדל העיקרוני הזה.
זה גם לא תלוי בכל ההשמצה הזו שכאילו אם היית מאמין שהתורה כפי שהיא משמים לא היית דורש לשנות את הכתוב. זה פשוט לא נכון. התורה מן השמים ממש ודווקא מפני זה אפשר לדרוש אותה כך. זה כמעט להיפך שאילו זה היה טקסט אנושי היה צריך לחשוב על כוונת המחבר וזה היה מוגבל לו (אם כי כמו שראינו גם טקסט אנושי יכול להתקדש מעבר לזה) ודווקא בגלל שזה אלוהי אז המילים שלו מחייבות וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נכלל בכוונת הבורא שהרי הוא א׳ס.
6. האמת שאם עוזבים הלכה שנתקבע יותר בכמה פרטים והולכים לאגדה או לתאלוגיה אפשר לראות ממש איך דרשות הכתובים משנים את משמעותם מצד לצד או מוסיפים בהם עמקים שהכתוב לא התכוון אליהם מעולם בכל דור ודור עד עכשיו לפי דעות חכמי הדור. והוא איך הראשונים הוציאו ודרשו מן הכתובים את כל התאלוגיות שלהם. ואפילו האחרונים וספרי חסידות. אני חושב שהפשט החסידי של השם אחד למשל שהם כמעט בטוחים שכתוב בפסוק אבל הוא לא הפשט ועדיין הם ברצינות מצטטים את הפסוק כמקור כי זה דרש שלהם שמתאים לדעתם בכללות ולכן מאמינים בו ולא כי הם לא יודעים לקרא אלא כי הם עשו דרש. בספרי חסידות אפשר לראות ברור שיש דרשות שהם באמת אסמכתא בעלמא והדרשנים יגידו לך בעצמם ככה ויש דרשות שהם רציניות. והם אפילו משנים את כל עיקרי האמונה לפי הדרשות שלהם. אני חושב שהאנלוגיה לחזל מושלחמת גם חזל ידעו שיש דרשות יותר רציניות ויש פחות. וספרי דרוש אפילו דורשים את הגמרא לפעמים באותו דרך כמו שהגמרא דרשה את המשנה והמשנה את הפסוק וזה באמת איך התורה ממשיכה להשתנות ולהידרש כל הזמן אבל זה הכל לא שקר זה לא שמישהו בא סתם עם רצון לשנות את הכתוב הוא באמת מנסה למצוא את המקור בפסוק לרעיון החדש שלו ומוצא באמת.
7. יש לומר משהו על אמונת חכמים או אמונת התורה משמים. כשכתוב התורה נקנית באמונת חכמים זה לא רק הכנה או תנאי. אמונת חכמים הוא טכניקה של קריאה או מידה ממידות הפרשנות. יש מרחק שמים וארץ בין מי שקורא טקסט שיש לו אמונה בו או בכותבו לבין מי שקורא טקסט שאין לו אימון בו. ההבדל הוא פשוט בדרך הקריאה שהמאמין קורא הרבה יותר קרוב ומדויק. ויש דברים שבאמת נמצאים בטקסט – אפילו בטקסט שלי – או לפעמים קושיות שיתעוררו בו או חורים שיש בו – שאין דרך טובה לפרש אותם בפירוש ולא תדע אותם לעולם אלא אם תשאל את הקושיא ותאמין שיש תשובה ותמצא אותו. ומי שאינו מאמין כשיש קושיא הוא מיד אומר שהקשיא צודקת ולא ממשיך לחפש. הקושיות או הדיוקים שיש בכתוב שעליהם הדרשות נסמכות הם כמו שערים או פתחים אל עמקים יותר שאין דרך לפרש אותם כי הם לא מתגלים על פני השטח אלא על ידי השקלא וטריא של שאלה ותשובה ושוב. זה מצטייר לי כאילו הטקסט הוא מבנה יפה, והאמונה מספרת שאם נכנסים בפתח מסוים יש מבעד לפתח עוד מבנה יפה מן הראשון. ועם עולים במדרגות מסוימות יש שם קומה יפה מן הראשונה. אבל אין הפתח והמדרגה ניכר בהסתכלות ראשונה. אלא כשאתה לוקח פסוק ומעיין בה ומוצא בה דבר לא מובן. זהו מנעול הדלת לחדר שני. וכשאתה מוצא בה עוד תמיהה זה מדרגה שאפשר לעלות בו. ואם אדם דופק על הדלתות האלה, ממש כמו שכתוב לשקוד מזוזות פתחי, אז הוא נכנס לחדר השני ורואה את יפיה, וגם שם יש עוד פתחים וכן לעולם. אבל מי שאינו מאמין הוא אינו רואה את הקושיא כפתח אלא סתם חור ואומר הנה הבנין הזה מלא חורים.
מאיר לראות שחזל כשדיברו על תורה משמים לא מצאו לדבר אלא על זה שמזלזל בפסוק מסוים ואומר למה כתב משה ואחות לוטן תמנע. וזה לא כי היה בימיהם איזה ביקורת מקרא שטען שפסוק אחות לוטן כתב מישהו אחר. אלא כי האומר אין תורה משמים הוא זה שפשוט לא יודע לקרוא באמונה את התורה וכאשר הוא נפגש עם פסוק תמוה הוא רואה אותו ככלום, אבל מי שיש לו אמונה יש פירות לקושיא שלו ויש להם מדרש מה אחות לוטן מלמדת אותנו, ואולי המדרש הזה גם לא מספיק או לא מובן יש מדרשים יותר עמוקים, וכל העמקים האלה הם אמת והם פותחים שערים עמוקים בהבנת העולם והתורה, אבל מי שאומר אין תורה משמים בהכרח לא יגיע אליהם כי הוא מתייאש במדרגה הראשונה ואומר שהקושיא צודקת.
זה קיים כי הוא מצא אותו הלא מאמין פשוט לא מצא. זה בכלל לא מחלוקת סתם לא מצא
לא נכון
הלא מאמין הוא באמת לא לומד מספיק בעיון
זה מה שאני אומר
ואכן יש לו סיבה טובה לא ללמוד מספיק בעיון
כי הוא חושב שהכל שטויות
אבל בסוף הוא באמת לא למד מספיק בעיון
זה ההנחה שלו החיצונית זה לא פשט של הכתוב
לדברי שניהם יש להם מחלוקת בהנחה החיצונית
מה שאתה טוען זה יותר מזה שהלא מאמין צודק בפשט הכתוב וזה לא נכון
הלא מאמין פשוט לא לומד היטב
באמת כן יש משמעות באחות לוטן תמנע
והרי היא לפנינו במדרש שחשף אותה
הלא מאמין פשוט לא חשב מספיק להבין שזה מספר לנו משהו על החשיבות של משפחת יעקב
ומה הפשט נגד זה? שבאמת מישהו כתב שטויות? נכון בפשט זה דבר בנאלי אבל אם חושבים על כל ההקשר וכו׳ כדרך המדרש רואים שיש בזה משהו
זה האמת לדברי הכל
אלא שאינו מאמין לא אכפת לו לדעת את המשמעות של זה אוקיי אבל זה לא קשור לפשט הכתוב
הסברתי למה
כי המדרש הוא נכון
הוא לא מסביר מה? למה זה כתוב שם? זה כן מסביר
המדרש נכון לקריאת הכתוב
מה חסר במדרש שמפריע לאינו מאמין?
לא, המדרש לא סתם חוזר ואומר התורה מאד קדושה כל מילה שלה. הוא מחדש משהו ועובר דרך כל ההקשר המסובך עד שמראה שבעצם הפסוק הזה מגלה משהו חשוב. וכל המהלך שהמדרש עשה הוא פשוט נכון, לא צריך להאמין בו שהוא יהיה נכון.
אלא כמובן שהוא מדרש ולא פשט. אז נכון אתה יכול להגיד גם כמאמין שפשט הפסוק אחות לוטן הוא בנאלי רק הוא כתוב עברו הדרש
עבור הדרש
כמו שרשי נוהג לומר אין המקרא הזה אומר אלא דרשוני
לא הבנתי. הפסוק מראה שהיה חשוב לתמנע להיות פלגש אצל יעקב אפילו שהיתה חשובה. זה נכון ברובד הכי פשוט של העולם. הלא מאמין פשוט לא עצר לשאול מי זאת לוטן ולמצוא שהיתה משפחה חשובה
מה הטענה נגד זה?
אבל זה האמונה שלך זה לא הפשט. האמונה שלי הוא שאין פרטים טריוויאלים ואני באמת מוצא משהו של תוכן בפרטים האלה
וכמובן זה גם נכון שהפסוק מודיע הפרט הטריוויאלי
אבל זה פרט במציאות. ואם עוקבים אחרי המציאות רואים שיש כאן סיפור
והסיפור נכון גם לפי הכופר
רק שהוא לא היה מגלה זאת
מה מעוות בפשט שלי?
אתה פשוט מתנגד לרעיון שיש כאן משהו מעבר לפשט. אבל עובדה שאני מצאתי
מאיפה אתה יודע כוונת הכתוב? סתם החלטת. אני לא יודע מה כוונת הכתוב אני יודע מה כתוב
מה הקשר אם זה היה נכון זה היה פשט טוב אבל זה לא נכון
וכאן זה נכון
אני חושב שהסברתי מספיק תוכן הדבר
תחשוב שניה על המדרש הזה של אחות לוטן. זה ממש לא דומה למשלים הטיפשיים שלך. זה אמת.
בווודאי הם לפי רוח המדרש ואף אחד לא יודע מה כוונת הכתוב. אבל המאמין חושב שהפסוק מתכוון גם לדברים יותר מהבנאליים שכתובים
המשהו הוא נכון. הוא נכון. ללא מאמין לא יכול להיות כלום נגד זה.
הוא סתם מתעקש לחזור על האמונה שלו תחת לדבר על הכתוב
שזה דומה אילו המאמין היה צועק כנגדו אבל הפסוק קדוש
מה אכפת לי
המאמין אומר משהו של תוכן ונגדו הלא מאמין רק חוזר על עיקרי אמונתו
עכשיו אתה רוצה להתווכח אם הדבר הזה של תוכן הוא כוונת הכתוב או לא או יש תוכן אחר או מדרש אחר זה הכל ויכוח נורמלי בפשט. יכול להיות שגם אם זה לא הכוונה עדיין המדרש הועיל יותר מן הכופר כי עכשיו אנו יודעים מי היתה לוטן ולפי הכופר לא ידענו. וגם אם הכתוב התכוון סתם לספר עדיין המדרש הראה לנו נקודה מעניינת במציאות. והוא הגיע לזה בזכות אמונתו שהוא יודע עכשיו עוד דבר שהכופר לא יודע. ואפשר לבוא ולעשות מדרש אחר לפי אמונה אחרת וזה יוסיף הבנה באותו רעיון או בפסוק או במשהו שלישי. ולדברי המאמין כל זה נכלל בכתוב באמת בכל מקרה. אבל זה כבר דבר חיצוני. לדברי שניהם נעשה כאן הרחבה של דברים נכונים.
אותם לא מאמינים שעושים דרשות הם מאמינים בתורה משמים.. במובן שמאמינים שיש משמעות לכל הכתוב
אני לא חושב שהם ניסו לחייב על ידי ההיסק מן הכתוב. מה שמחייב זה קביעות ההלכה.
הרי ברור שאפשר לדרוש דרשות של דופי
אין הבדל בין הדרשות של דופי לדרשות נכונות
זה חוזר למה שאמרתי שזה אפשרויות. אבל החכמים חושבים שאפשרות זו סבירה וקובעים אותה להלכה
הרי אין מופת חותך גם לא אחרי זה
כמו שרמבן אומר
אז מה אפשר לעשות
נכון יש אלפים אפשריות..
זה כבר דיברנו שבוע שעבר זה לא אנרכיה כי יש רמות ואכן סוף סוף זה תלוי בטעם החכמים שמחליטים מה נראה להם
וזה עדיין הכל דרש ולא דווקא פשט
אבל הפשט לא רלבנטי להלכה אז מה משנה
ההלכה היא לא אנרכית רק בגלל סמכות החכמים לא בגלל סמכות הספרים
גם היום זה הרי ככה
I guess there’s such a thing but I don’t understand. Conservative officially believe in afterlife?
http://www.dummies.com/religion/judaism/what-ha…
קודם כל לגבי הפירוש של יואלי זה בדיוק הפירוש של הירושלמי רק על פסוק אחר פה וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם.
שזה לכאורה פסוק שקהלת מספר שהוא הבל אבל הירושלמי הוציא מזה הלכה
אז אפשר החזל לא היו כל כך חד צדדיים והבינו שהצד שיש לקהלת שצריך גם ליהנות מהחיים יש בו משהו..
ודע כי על כל אלה תלוי איך קוראים אותו. לא צריך לקרוא אותו כמתנגד לכל הפסוק הקודם, אלא כמו כל פעם שהוא מסיים גם זה הבל זה עוד דרך לסיים כי על כל אלה. במשפט אין הכוונה יעניש אותך על מה שנהנית אלא שאולי יש לו חשבון אחר לאלהים וזה לא מה שחשבת אז תזכור את זה
הרי ככה התחיל לא תדע את מעשה האלהים
והוא הולך בשיטה שלו מקום לקיים כל הצדדים כי אינך יודע איזה יוכשר
פסוק ג זה צוחק על ה׳וועטער נביא׳
פסוק א – ו אומר שמאחר ואדם לא יודע מה יצליח או מאיפה יבוא הצלחתו לכן עדיף לא לעשות יותר מדי חשבונות כי אתה לא יודע איזה לחם ששלחת על פני המים תמצא או איזה יום יבוא הגשם ואם תשמור כל יום לרוח הנכון לא תזרע לעולם ולכן תזרע היום וגם מחר ומתי שתוכל ולפעמים זה יעבוד. חזל עשו את זה משל להולדת ילדים או תלמידים אבל הוא משל גם על ביזנס ועל כל הדברים שבעולם שקהלת חושב שכולם הם כמו העובר בבטן המלאה שאתה לא יודע מה קורה איתה אבל אתה צריך לעשות מה שאתה יכול גם מבלי לדעת אם זה יצליח
לא שאני מבין למה..
אמר רבי זלמן מאי דכתיב שומר רוח לא יזרע זה הנוסע לליזענסק בכ׳א כסלו, ורואה בעבים לא יקצור זה הנוסע לקערעסטיר במרחשון.
אויש לא כסלו אדר
מהו ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש
נשמע כמו שורה של לאה גולדברג פתאום..
אני מתכוון להיפך. שאם מישהו בכנות לומד ויוצא לו בסוגיא שלא אלהים כתב את החומש לא על זה הם מדברים זה רק כמו השיטה שאומרת שמונה פסוקים אלה לא כתבו משה שזה סתם דיון בגמרא זה לא האומר אין תורה משמים
הארה שלך למה לא שניהם כאחד רעים טובה מאד..
אני חושב שעל פי פשט זה כי הוא באמת מדבר על דברים שהצליחו. הוא לא כזה משוגע שאומר שאם אדם זרע את זרעו וזה לא הצליח שיעשה עוד פעם אותו דבר, כי אז באמת יהיה שניהם כאחד רעים.. הוא מדבר על כך שלא הצליח בבוקר אז הוא זורע בערב כי אולי בערב יש תנאים שונים וככה זה יצליח. ואולי באמת הראשון היה גם טוב. אבל הכוונה שלו הוא לומר שגם הזריעה שנראה לך שהצליחה לא תדע לעולם אם הוא באמת הצליח.
איך שאני קורא את זה זה דומה לרשי שהעתקתי לפני זמן. עדיין אין אנו יודעים אם משה צדק או קרח ואם תאמר קרח נבלע באדמה הרי גם משה מת בסוף ונקבר ומה ההבדל. ואפשר שניהם כאחד טובים כמו שהאריזל אומר שלעתיד צדיק כתמר יפרח. והכוונה בזה שבאמת כל המעשים עדיין צריכים להישפט ולפעמים יש דור שאומר כל הדורות הקודמים היו אנסים ופדופילים ובדור אחר יאמרו להיפך ואין אדם שיודע את האמת רק אלהים כאילו שבסוף יש לו משפט. בורחס מתאר את זה יפה מאד ב library of bablyon שלו איך יש ספרים שמצדיקים כל הרשעים ולהיפך וכו׳
על כל אלה יביאך האלהים במשפט הכוונה והוא לבד יודע אם שמחתך צדקה או חכמתך, אין הפירוש כמו שאנו רגילים ער וועט דיר נאך משפט׳ן..
האמת העיבור הוא משל טוב לאיך בני אדם חיים בעולם הזה כפי תיאור קהלת. כמו לפני שהמציאו בירט קונטרול וסונוגרם.. נולדים ילדים כל הזמן אבל אף אחד לא תכנן אותם ואף אחד לא יודע אם הילדים שלו יהיו טובים או בריאים אבל הוא סתם עושה אהבה וחיים שמחים ואיכשהו פתאום יש מזה עובר ואף אחד לא יודע אם זה זכר או נקבה או עשיר או עני. כך זה מה שהוא מתכווןן לומר שמח בחור בילדותך ראה חיים עם אשתך וכו׳ ובסוף איכשהו פתאום יש מזה תולדות ועל כל אלה יביאך אלהים במשפט.. האדם משלם הרבה על הסקס שהוא עשה עם אשתו ויצא מזה בן.. אבל גם זה אין אדם יודע מה הצליח ואולי כמו המדרש היה לך בן לא מוצלח אבל הנכד כן מוצלח וזה מציל את הכל אבל סוף דבר בני אדם חיים בעולם הזה בחושך ועושים חיים וכך זה מתגלגל
פסוק ח אומר אם שנים הרבה יחיה אל תדאג כמה שתחיה יש עוד יותר ימי חושך ואין סיבה לדאוג לחושך עכשיו יש תמיד מספיק מזה בעתיד.. או כמו שאומר שלאפן וועסטו גענוג אין קבר
והסר כעס והעבר רעה. תהיה טייניגר אבל חבל על כל האנגסט..
אני לא מתנהג כמו קהלת ויותר נוהג כמו שומר רוח לא יזרע אם יש למישהו עצה לצאת מכך שיודע לי…
כי אני משוגע שיותר מדבר אלי להבין דברים מאשר להשיג אותם אז אני כל הזמן מתייגע להבין מעשה האלהים אבל קהלת צודק שאומר לא תדע אף פעם בכל מקרה
רשי אומר כאן נמשל על טעמי מצוות והוא די צודק כי זה עובד עם אותו בעיה. יש סיפור שר מנדלי אמר שלא רוצה לגשת לומר אתה הראת בשמחת תורה כי השיג מאה פירושים על הפסוק ועוד לא הפנים אותם אז איך יכול לומר אותו כראוי. אמר לו בעל התניא נו וכשתגיע למדרגת אותם מאה פירושים הרי תשיג עוד מאה פירושים ויהיה לך עבודה להפנים אותם ואם כן לעולם לא תאמר.. הדא הוא דכתיב שומר רוח לא יזרע
Wednesday, February 07, 2018 • כ״ב שבט תשע״ח
רק דבר אחד יכול להיות יותר גרוע מאנשים שמוצאים את האגנדות היפות שלהם בתורה והוא אנשים שמוצאים את האגנדות הרעות שלהם בתורה. שקוף שהוא שונא שמאלנים אז הוא טוען שהם עמארצים בעלי סלוגנים אבל הוא לא רוצה שכולם ילמדו בישיבה אלא שיהיו ימנים ויצטטו סלוגנים אחרים. נו נו.
לפני שבוע קיבלתי אימייל של קרן תקוה עם מאמר נגד הרעיון שטו בשבט יש לו קשר עם האנבווירמנט כי זה סתם עמארצות כי באמת הוא על מעשרות או משהו. ובאותו גליון היה הרצאה של רב שלהם שטו בשבט יש לו קשר עם ציונות. נו נו אני די בטוח שיש לו אותו קשר עם ציונות כמו עם האנביירמנט. אז הטענה שלך כאילו שצריך דיוק אקדמי היה רק טכסיס הוא משומש רק לצד אחד.
אז שוב המסקנה שלי הוא שכל אחד עושה דרש וזה בסדר וזה לא דבר רע. אני חושב שאנשי תיקון עולם חושבים באמת שזו כוונת התורה – ולא כמו הציניות של המאמר הזה שבדיוק הוא מוצא מה שהוא כבר האמין בתורה – כי כך באמת כך צריך לעשות. וזה בסדר שכל אחד יש לו פסוק בתורה שתומך את דעתו. אבל הם בסך הכל שתי דרשות ואלו ואלו דברי אלהים חיים..
רק ללומדים זה מעניין לראות איך הכל נובע מתוך הפסוק או לא ולהבין כל השיטות. גם מעניין לראות איך הטענה הזו של לדרוש מה הכתוב מתכוון באמת מחליף צד כל כמה חודשים פעם זה היה השמאל שבעיקר טען טענות כאלה ועכשיו זה נהיה הימין כי השמאל למד גם לדרוש דרשות..
בעולם המעשה וודאי אי אפשר שנהיה גם פרו אימיגריישין וגם נגד ולכן יש הכרעת הלכה. בעולם הפרשנות אלו ואלו..
האמת שהוויכוחיפ כמו המאמרים שאנו דנים עליהם הם סתם משחק. כי באמת אין סתירה. הוא צודק שואהבתם את הגר לא מחייב לקבל כל אימיגרנט אבל אף אחד לא מתווכח עם זה. הטענה של השמאל הוא רק שצריך להתנהג יותר ברחמנות אולי וכו׳. וזה הוא גם מסכים. בסך הכל שאלה של בדיוק איך למצע את זה. נו שתי כתובים מכחישים זה את זה בא הכתוב השלישי ויכריע באיזה פשרה.
אני חושב שזה לא נכון. אין אפילו שתי דרשות יש רק דרשה אחת וכל אחד אומר חצי שלה..
זה העומק של אלו ואלו ולא כמו העומק של העולמות שלך
Wednesday, September 01, 2021 • כ״ד אלול תשפ״א
*סעדיה יוסף
תיכף אביא לכם פירוש רבי סעדיה על קהלת שלמדתי לכבודו..
אבל מה אין פרק חדש היום?