Monday, January 22, 2018 • ו׳ שבט תשע״ח
גם הפרק הזה כב פסוקים אבל הם לא על הסדר..
מי העבדים שמשלו בנו?
אבל מה שקורה פה זה יותר מזה.
אנשי בית הכנסת לא היו יכולים לסבול הרעיון שתפלה כזו נרגשת מסיימת בהתרסה כלפי מעלה.
אבל זה כל הספר..
ומצאו שהשיבנו זה גם לא תשובה כנדרש הידוע שזה לא שובו אלי ואשובה וכו
מה התלונה על זה? הם עושים שליחות המלך
הכללות של פרק זה הוא תפלה להשם שיעזור לנו כבר. והוא מזכיר צרות גדולות אבל לא בתור סתם לבכות עליהם אלא כדי שזה יעורר רחמים אצל השם שיציל אוותם מהם. כמדומה כבר הבאתי מהספר על תשובה שהתפלות מונות הצרות ותענית שזה לאו דווקא שעל ידי זה ליבו נכנע וכו כל מיני הסברים מתקדמים. אלא שיש כלל כזה שאלהים יבקש הנרדף. כמו הקבה יש לו חולשה שהוא לא יכול לסבול אנשים סובלים. בלי קשר לצדק. אז כמה שמנכיחים את הסבל יותר סיכוי שהקבה ישמע ויציל. וזהו בקיצור התפלה הזו שמתחילה זכור השם מה היה לנו. שזה שונה מאד מהפרקים הקודמים שבו השם היה מאד נוכח למקונן אלא שהיה עושה לו רע. פה התפיסה הוא השם כמו כבר שכח אותנו, ואם רק ישים לב ויזכור את המצב הנחות שלנו זה בעצמו יעורר אותו לעזור לנו.
הספר ההוא טוען שגם תענית – וזה באמת מתאים מאד לתענית כמו תשעה באב – שהוא לא על תשובה כמו שאנו היינו מבינים אלא התענית הוא סוג של הנכחה או דרמטיזציה של הצרה לומר ראה אלהים אנו מתענים וסובלים וזה רק משל לסבל האמיתי שלנו – ולכן הוא מתפלל למה לנצח תשכחנו הנה אנו פה בצרות שלנו.
ולכן בעצם פסוק הסיום כי אם מאס מאסתנו זה חלק גדול מכל הצעקה שלו פה – זה שקצפת עלינו כבר יותר מדי זה בעצמו הסיבה שתשיב אותנו כבר . למילה תשובה פה על פי פשט אגב אין כל קשר לתשובה כלל. התרגום שלו תשיב אותנו כבר לארץ ישראל ונשובה שם.
אפשר הפרק הזה נוסף בדור אחר שכבר היו צריכים להיזכר מה היה לנו ולא בשעת חימום החורבן עצמו כמו שנראה בפרקים קודמים
כן, הוא טוען כמו איש בבית הסוהר שזה השפלה שאני צריך לציית לשוטרים הטיפשים שם ואני איש חשוב. נכון שהם מייצגים המדינה אבל הם בפועל הגורל שלו בידם וזה משפיל. גם הם יכולים להוסיף צרות משלהם..
פסוק יט הוא מעניין – הוא מבין שאעפ שנפלה עטרת ראשנו וכו׳ אבל הכסא של השם לא נפגע באמת. שזה קצת קשה הרי הכסא שלו זה המקדש וזה נחרב. אבל פה כבר נעשה ‘הרחנה׳ של הכסא והשם לא זה שסובל מהחורבן של ביתו אלא אנחנו.
אגב אנו רואים פה מה זקנים צריכים לעשות – לשבת בשער. ומה בחורים צריכים לעשות – לנגן..
איך מפסקים פסוק ג׳. מי יתום ממי מי האב ומי האמא?
מעניין מאד. לא חשבתי
Monday, August 16, 2021 • ח׳ אלול תשפ״א
נו תזכור מה היה לנו
מה פירוש תזכור האם שכח
זה לשון תפלה, נזכרתם לפני השם
כלומר תשים לב
כפי שרואים שהתקבולת זה ראה את חרפתנו
ויש גם איזה צליל של לזכור, תזכור מאיפה הגענו ואיפה אנחנו היום,
מה הפירוש של כל הקרי והכתיב שהקרי מוסיף ויו החיבור פה ? מתאים לך לדעת
מעניין שכל הזמן אומר איזה חוצפה שהכובשים לא כיבדו את הזקנים. כאילו זה ערך אוניברסלי אפילו אם אתה כובש בבלי או רומאי מתאים לך לכבד את זקני העם
בסוף הוא אומר משהו רדיקלי
נכון הכסא במקדש נעלם
אבל הכסא של השם הוא לעולם
הרמב״ם מביא ראיה מפסוק זה שלפעמים כסא הכוונה לעצמותו בעצמו
ולכן לא באמת נשכחנו
זה התפלה רק שזה יהיה גלוי,אבל זה רק חמי שלא מבין
לכן הפסוק כפי הפשט יכול לסיים למה לנצח וכו׳
ובשביל הילדים שלא מבינים חוזרים השיבנו
אבל זה אותו מובן
שוב מדבר על מצרים ואשור ומחסיר את העיקר ..
הוא כועס על אבותיו
הם חטאו וכבר מתו להם ועכשיו הוא סובל
זה אופנה מאד ישנה לכעוס על הדורות הקודמים .
זה נראה גם טענה על השם
כפי שהיו אומרים אבות אכלו בוסר וכו׳ רואים ביחזקאל שזה היה טענה בפי היהודים באותו זמן
האמת הוא ככה שאנחנו סובלים בחטא אבותינו
ההיסטוריה משנה, כמה שאנחנו היינו רוצים להיות מודרנים שלא…
ובאמת טוב לא אגיד
טוב שאינם שנוכל לחזור בתשובה
מאד עצוב לו שצריך לשלם על מים. מים אמורים להיות בחינם כשאתה בארצך. לכן כל עוד יש חברת מים בארץ ישראל שדורשת כסף על המים זה אפילו לא חצי גאולה…
נהפך לאבל מחולנו זה כפשוטו. יש גם מחולות של אבל. אותו הניגון והריקוד נעשה לאבלות.
ראיתי סיפור יפה כמשל. פעם ר יואל כהן דרש בפורים על התקשרות לרבי ומישהו צעק עליו מה עכשיו פורים תדבר על נס פורים למה אתה מדבר על התקשרות לרבי. אז צעק עליו בשלמא שהרבי היה חי אז פסח היה פסח פורים היה פורים וכו׳. עכשיו שאין רבי אז פסח זה געגוע לרבי פורים זה געגוע לרבי חנוכה זה רבי וכו׳.
כך כשהיה בית המקדש פסח היה פסח סוכות היה סוכות שבת היה שבת. משחרב בית המקדש שבת זה ושם נעשה לפניך פסח זה מפני חטאנו ראש השנה זה תקע בשופר גדול לחירותנו וכו׳.
ממש רואים בנוסח התפילה שאחרי החורבן איך כמעט כל בקשה נהפכה איכשהו לתפלה על הגאולה
העתיקו כל פרק זה לתיקון חצות לומר כל לילה אולי יש מי שנוהג..
כתוב שצריך לבכות גם על חורבן התורה שנמסרה לחיצונים
וזה נפלה עטרת ראשנו
שאין לנו תורה ומי שרוצה לדעת את החכמה צריך ללכת לאוניברסיטה
בשבע ברכות אומרים עוד ישמע וכו׳ ונערים ממשתה נגינתם שזה נחמה גד הפסוק פה בחורים מנגינתם. נערים שם נרדף לבחורים. יש מפרשים שם שלא נאמר בחורים שלא להזכיר מדי הפסוק הזה..
מעניין שלא מבקשים שם על הזקנים שיחזרו לשער..
כנראה כבר התייאשו מהם
הבחורים שישטבו לנגן זה מספיק
תכלס בסוף הגענו לתשובה בפירוש…רק שזה לא פסוק על תשובה…זה פסוק שהשם ישיב אותנו…
זה הקבלה לפסוק הקודם.
למה תשכחנו – השיבנו
למה תעזבנו לאורך ימים – חדש ימינו
לא באמת ברור שאנחנו רוצים ימים כקדם
רק קדם הוא לאו דווקא זמני
קדם זה מזרח.
קדם זה קדימה.
קדם זה פנים.
אלהי קדם
מה זה חרב המדבר
יש מדרש שבטח הזקנים המציאו למה זקנים משער שבתו? כי הבחורים לא התנהגו יפה בנגינתם. אבל מה נעשה והבחורים ניצחו..
תמיד מי שקצת כיף לו הוא אשם
הרי אי אפשר להגיד שבגלל שהזקנים עיוותו משפט בשער לכן שבת נגינת הבחורים , תמיד זה חייב להיות להיפך
יש מפרשים ככה בכלל כי פרק זה נשמע שמדבר על חורבן ישן. אבל פסוק זה לא ראיה כ״כ כי ירמיה אומר כמה פעמים שהחורבן הוא בחטא הדורות הקודמים
האמת משמע כמו שאת מפרשת שזה המצב אחרי החורבן
וו לפי זה אבותינו חטאו ואינם זה האבות שלחמו ומתו והשאירו אלמנות ויתומים
כנראה זה מתייחס לדלת העם שנבוזרדן השאיר. העבדים נהיו למושלים
את צודקת פירשת יפה מאד לפי המצב
זה כזה בית כנסת שחרב אין תולשים בו עשבים מפני עגמת נפש
נראה לי דביר לימד לפי הדימוי הזה פעם
זה הדין
כן
שלא משפצים במקום החורבן
שיראו שזה הרוס ויצטערו
ויתקנו
כאילו אל תנקה את השטח כאילו לא היה
כל ההתאבנות של הדת שלנו זה ככה
אף אחד לא יודע כיצד זה עובד ואיזה דבר רק נשנה את הצבע וכל הבנין יפול
אז לא נוגעים מקווים שלא ייהרס יותר מדי וימשיך ליסוע
הוא מדייק מימינו. עצינו. כלומר אנחנו הבעלים לוקחים מאתנו מס על זה
כן הפשט זה כבר קצפת יותר מדאי, לכל דבר יש שיעור
כי אם אולי ראוי למאוס, אבל אתה כבר קצפת עד מאד
זה פירוש אחד. הפירוש האחר זה שגם השיבנו זה חלק מתלונה וצעקה
אני אמרתי מה שאני רוצה שהוא יגיד ..
יש לי חקירה. האם להגיד קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא זה טוב או רע. כלומר להגיד שהמקום המקדש עדיין מקודש. זה טוב כי זה מבטא שהשם לא איבד אותנו. או זה רע כי זה עדיין תקוע באותו מקום.
למה צריכים עדיין לקדש איזה שטח בהר הבית, לא היה עדיף להגיד שזה חרב השם לא שם השכינה לא שם ננסה במקום אחר. על פי רוב רואים לא זזה שכינה כשבח. זה לא ברור
במקום אחר הפירוש הוא הרי מופשט ממקום ..אז בכל מקום אשר אזכיר את שמי.
כי כסאך לדור ודור
בימים הקדומים היה לישראל נרטיב שהשכינה נוסעת איתם בכל מקום. המשכן. ואז גם בגלות אמרו את זה אבל אמרו שזה גם נשאר במקום הראשון
שזה לא מובן
אם השכינה בגלות אז למה זה גלות..
הרי במשכן לא אמרו שנשאר איזה קדושה במקום שהשכינה נשארה
אפילו הר סיני כתוב מפורש שלא נשאר הקדושה אחר זמן
פעם חקרנו על זה
כן מנוחה ונחלה , לא יודע, סתם שלמה המלך אמר שצריך את זה
מי אומר
בקיצור אני חושב שהפסוק אתה השם לעולם תשב כן חשב על זה
זה מתחרז עם עוד פסוק יואל ד כ
וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר
אני חושב שזה חולק על יואל
ירמיה אומר מה פתאום ירושלים לעולם תשב. השם לעולם תשב
להיפך שהשכינה לא תלויה בנדלן
בתרי עשר 😉
Tuesday, August 17, 2021 • ט׳ אלול תשפ״א
ישנה מחלוקת בחז״ל אודות זיהויו ותקופתו. על פי דעה אחת המובאת במדרש (במדבר רבה י ה), הוא יואל בנו של שמואל הנביא שחזר בתשובה ממעשיו הרעים (ראה שמואל א ח ב), ונקרא בן פתאל, לפי שפיתה את אלקיו בתפילותיו. לפי הדעה המובאת במדרש סדר עולם (פרק כ),יואל היה בימי מנשה בן חזקיהו מלך יהודה
בפשטות לפני החורבן
אפילו שהוא מנבא נחמות שזה קושיא לפי האפיקורסים…
יש איזה פסיקתא שאומר שהיה אחר החורבן ככה אני רואה
בקיצור לא ידוע ..
אני אומר לפי המשמעות לא לפי ההיסטוריה .
כן גם
Wednesday, March 19, 2025 • י״ט אדר תשפ״ה
נראה לי יש לנו דוגמאות לדברים כאלה, כרוניקות של מלכים
מפרס נדמה לי שאין אבל זה נהוג באופנים דומים בכל מיני מלכויות
זה בעצם רשימות אבל תלוי בכשרון הכותב לעשות את זה מעניין…או שמא ההיסטוריון להסביר מה בעצם הספור..
זה הולך כזה בשנת שבע למלך כך וכך בא היועץ והציע כך וכך והמלך בדיוק עשה צרכיו ויצא ואמר
יש מסין משהו כזה, המלך יצא היום לצוד חיות ונפל מעל הסוס שלו, הוא צעק תוך כדי לסופר המלווה אותו “אל תכתוב את זה ביומן”. אז זה בדיוק מה שנכתב…
כאלה
כל המגילה סך הכל כתובה בתוך מסגרת כזו, על כל דבר כתוב בדיוק באיזה יום ובאיזה חודש ועם רשימות ארוכות של כל הכרשנא ושתר וכו׳
אהמ
השם תמיד ישב
זה העיקר
מזה רואים שהיה מאמין
אנחנו, מה משנה
העולם הזה חולף
כולל הדברים הכי מוקדשים
טוב אולי נחזור כקדם
ואז יהיה שוב
לכן גם לא שוכח לנצח
ולא להיפך
מה מצרים ואשור
אבותינו חטאו – אינם אנחנו
כך הכתיב
מה אני אשם על אבותי אני לא הוא ..
אבל עשו משהו?
בחורבן הראשון?
אה, ולא כתוב מה עשו?
אז מה הכתוב הזה אומר
כסאך – נשבעת בו, אפשר (רשי(
רשי אומר – קצפת עלינו עד מאד , בלתי פרופרציונלי
אני חושב לפי רשי
רשי אומר שלא ישכח כי נשבע
אז אפשר שזה הכסא, כי בו הוא נשבע
כמו יד על כס יה
אנחנו באמת סובלים עון אבותינו? קצת,
בעיקר אני סובל את המצוות של אבותינו 😀
מי ביקש מהם להיות כאלה דתיים
נו כי הם אהבו לצום, זה אני אומר המצוות שלהם..ץ
אפילו שהנביא אמר ‘לא צריך ולא יעזור לצום זה לא עזר
מסתמא זה מה שהמגילה אומר
כאשר קיימו וכו׳ דברי הצומות
פעם אחת במקרא כתוב נו אתם כאלה אוהבים לצום אולי יום אחד תעשו משתה
וזה דברי שלום ואמת
כמו שזכריה אמר, אכלו ועשו אמת ושלום
זה לא עזר, המציאו שיש לצום תענית אסתר ..
צריך לעשות מחאה ולא לצום תענית אסתר, זה כבר יותר מדאי
פורק אין מידם, יש כפה עליהם הר כגיגית
מה עושים זקנים? יושבים בשער
מה עושים בחורים? מנגנים
מה זה עטרת ראשנו? מסתמא משל לכבוד?
הפרק מתחיל ומסתיים בזכרון ושכחה
יתומים ואין אב – שלא תאמר יתום משל…
זלעפות רעב מה זה
דימוי מוזר
כאילו כמו גשם זלעפות? אבל איך הקשר לרעב
חרפתנו זה דבר שהשם צריך לראות
גם למעלה
ראה ה והביטה כי הייתי זוללה
למה? כי זה לא סותר שאנחנו אשמים, אבל זה כבר בושה
אַחֲסַנְתָּנָא אִתְהַפְּכַת לְחִלּוֹנָאֵי בֵּיתָנָא לְעַמִין נוּכְרָאִין
זה הפרק הוא תפלה
למרות שלא בדיוק שונה משאר הפרקים
אבל מצויר כמו תפלה לא כקינה
באמת גם פרק א כתוב שהשם יראה , אפשר להגיד שזה אותו דבר
כאן זה תפלה ובאמצע קינה ושם קינה ובאמצע תפלה
כנראה שלא באמת אין לנו אב…
או שיש אלמנה שהיא לא כאלמנה ..כי יש לה כסף או משהו