Thursday, January 18, 2018 • ב׳ שבט תשע״ח
🙂
לפי המחשבה שלי הם היו באמת נביאים והנבואה הטעה אותם. וזה בדיוק התלונה. כמו שהחזוא התלונן שלא סיפרו לו משמים שיש שואה או משהו כזה.
כמו והיית רוח שקר בפי נביאיו
יש מדרש ר שמעיה אמר נביאיך חזו לך שור ותפל זה ר אהרן ור מרדכי בבודפסט.
פסוק יד אפשר מדבר הנביא שהזהיר שיבוא חורבן אבל שחקו עליו
פסוק כא באמת מתאים לכא כסלו כי זה אומר שבסוף בחורבן עדיין הוא חי לקונן אם כן חסדי השם שלא תמנו לגמרי וזה החיזוק שלו
חלקי ה אמרה נפשי זה גם פסוק בתהלים חלקי השם אמרתי לשמור דברך
זה נראה שמדבר פה גבר צעיר שראה חורבן והוא מתנחם שזה בנעוריו ובסוף יגדל
ישב בדד וידום כמו הבת ישבה בדד פה הוא ישב בדד, אבל הוא אומר אולי יש תקוה.
זה מתאים לסטיריאוטיפ שהגבר הטוען אולי יש תקוה והפרקים הקודמים נאמרו בשם העיר הנקבה
פסוק לו ולז אומר שאנו אשמים ולא השם כי מפי עליון לא תצא וכו. או שזה גישה שמכחיש השגחה פרטית או שהוא מה שהיום אומרים שהעונש עבור האדם לא מצד השם.
מפסוק מב נראה ששוב מתהפך הסיפור. הוא כבר אמר לעשות תשובה נחפשה דרכינו וכו׳ אבל אתה לא סלחת. סכות בענן מעבור תפלה. התשובה פה לא מועילה כבר ולא נשאר לשוב אלא לבכות עד ישקיף וירא השם משמים
פסוק נא הכי מאשר הפירוש המהותני שלי שהגבר פה מקונן מה נהיה לי שהוא בוכה יותר מכל הבנות בעירו. . כל הזמן הוא היה הגבר הגברי החזק שידע לקחת אחריות וכו׳ אבל כבר גם התשובה שלו לא עזרה אז הוא כבר יותר גרוע ורגשני מכל הבנות. כי לבנות לפחות עוזר הבכי להתנחם..
והוא שוב מתחזק קראתי שמך השם מבור תחתיות. ברסלבר אמיתי.
ויש פתאום איזה תשובה קרבת ביום אקראך אמרת אל תירא. והוא מסיים תרדף באף שזה ראה כמו דיבר אליו השם בבור שבסוף יתנקם מהאויבים וישמיד אותם.
אני חוזר לראש.
אני הגבר ראה עני. זה הכנסת האני לתוך הסיפור אחרי איכה איכה. שמקודם צעקו איכה איכה עוד לא היה מקום לשום אני ולשום נרטיב מסודר. צריך לשמוע את זה איך מקוננים איכה כב פסוקים עוד איכה כב פסוקים שהם הכל הניגון של איכה. איך יכול להיות.עוד אין שום הגיון שום רציונל שום סיפור. ואז פתאום מתחזק ומתוך הבכי מתחיל לדבר הגבר ומכניס האני את עצמו לסיפור ואומר אני הגבר ראה עני.
ולכן לדעתי הפרק הזה הכי מסודר הקשר בין הפסוקים כי זה הכל האישיות המדברת איך ראה עני מה זה עשה לו ומה הוא עשה לה.
וחזל אומרים שאמר ירמיה כל הנביאים ניבאו על החורבן אמר ירמיה כולם דיברו אבל אני ראיתי..
גם כאן צריך להבין הנקודה הזו שכל הזמן מאיימים ומספרים תאורטית ישעיה הנביא שלא שווה מקדש אם לא מתנהגים כראוי וכו׳ וכו׳. ופתאום לירמיה או מי שכתב את זה זה נהיה מציאות אמתית. זהו כל הדרשות יצאו מלהיות דרשות ונהיו חורבן ממש . איזה מכה בפרצוף זה אפילו ודווקא למי שכבר ניבא ודמיין כל זה.
אותי נהג ויולך חושך ולא אור זה עצוב מאד. כי בדרך כלל אין הולכים אלא באור לראות איפה הולכים. לעולם יצא אדם בכי טוב וכו׳. אור מאפשר הליכה. אבל אותי נהג ויולך חושך ולא אור. אני רואה שאני הולך, כלומר לא הולך משהו מוליך אותי אבל זה לא הליכה זה חושך ולא אור.
אך בי ישוב יהפוך ידו. תחת שיד השם כמו אוחז בידו ומוליך אותי בדרך טובה, אתה תומך גורלי, היד הפך את פניו ומכה אותי כל הזמן.
וזה הכל מתאים גם לנבואה כלומר כי הנביא יש לו אור אפילו שמנבא חורבן הוא באיזה אקסטזה של נבואה. אבל פתאום זה כבר לא נבואה זה מציאות וזה חושך ולא אור.. ויד השם כמו היתה עלי יד השם זה לא משל ותוקף נבואי זה מכה ממש..
ועוד אך בי ישוב יהפוך ידו זה שאמר הכתוב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עוונתכם. לכל הגוים העושים מה שבא להם אינו מסתכל אך בי הוא כל הזמן רודה.
תחת שאוכל ואשתה ממנו בלה בשרי ועורי.
תחת שיבנה לי ולו בית ומקדש בנה עלי ויקף ראש ותלאה.
תחת שאשב בבית ובארץ באורו במחשכים הושיבני
זה הכל קביעות של הכאב כמה זה מוצק וקבוע כמו ניגוד של הטוב
אפילו כשאני כמו בתוך הבית גדר בעדי ולא אצא
אפילו כשאני הולך לבית התפלה שתם תפילתי
אין לי גם לאיפה לצאת גדר בעדי ולא אצא.
אחשוב לי אולי בכל זאת אפשר לחפש איזה דרך צדדית ללכת בו ולצאת. אבל מבין עיקולי הדרכים הסתיר עצמו ותפסני שם. דב אורב הוא לי
אפילו כשאני לא רואה אותו ואני הולך בדרך שמורה הוא כבר שם מעקשים בדרך כמו mines שלא יהיה לי איפה ללכת . דרכי סורר נתיבותי עוה
גם כאשר אני הולך בדרכי אחרי כל זה הוא מסתתר ויורה בי בחצו מרחוק כמו sniper. דרך קשתו ויציבני
או מאחר והכריח אותי לרדת מהדרך הסורר נמצאתי תקוע במקום פתוח והייתי לו כמטרה לחץ. Sitting duck.
עכשיו הוא מדבר איך האויב או השם שהוא האויב בעצמו נכנס בקרבו ממש. הביא בכליותי בני אשפתו. גם בתוך גופי במקום הכי אינטימי שלי שנקרא כליות במקרא הוא הכניס חציו
הייתי שחוק זה גם דבר פנימי הוא הפך אותי בעצמי לכזה משוגע נהייתי מנגינה בפיהם בלעז I became their punchline
גם בתוך הכרס שלי נכנס הצרה שלו השביעני במרורים. גם השביעה שלי הוא הרווני לענה.
ואם רציתי לחפש משהו אחר לאכול לא מצאתי אלא חצץ ויגרס בחצץ שיני
זהו לא נשאר לי שום מקום לעצמי לברוח ותזנח משלום נפשי. אפשר שזה ביטוי כמו עס האט מיר בארירט עפעס אין מוח. משהו בנפשי נזנח וכבר לא הייתי שפוי
ואומר אבד נצחי ותוחלתי זהו זה rock bottom אני כבר מוכן לקפוץ מהחלום
מהחלון
עכשיו שכבר סיים לתאר כל הצער עד הסוף כבר אין מוחו צריך לחשוב על הצרות שכבר הגיע עד תכליתם. אז עכשיו יש כזה מקום שהוא נשאר במחשבתו פשוט חושב. כמו מדיטציה אחרי שסיים כל התלונה שלו עד הסוף מה נשאר . איזה מקום מנותק מכל זה שנקרא כאן זכרון. אז הוא כבר לא הצרה עצמו אבל הוא זוכר אותו.
והוא אכן זוכר שזה רע רע מאד זכר עניי ומרודי לענה וראש. אבל זה כבר עניי נקי לא קשור לסיפור עצמו אבל הזכר שלו . כאילו אחרי שתסיים לכאוב הצרה תכאוב הכאב.
וככל שהוא מעמיק בזה הולך צערו ומתעמק זכור תזכור ותשוח עלי נפשי. אני זוכר וזוכר עוד ויודע ויודע עוד וזוכר הזכרון ויודע הידיעה וכואב הכאב וכבר אין לנפשי יותר נמוך לרדת תשוח עלי נפשי. כמו וישח איש. נפשי הגיע עד לעפר למקום שוח. גארנישט.
זאת אשיב אל ליבי כשאני עומד פה בכאב וזכרון הזה ואני משיב זאת אל ליבי בסוף משהו ומזה נעשה לי הזכרון הזה לאיזה תוחלת על כן אוחיל
זה הפשט שלך..אבל זה נשמע לי מתקשר לגבר שמדבר פה בשם עצמו כל הזמן אותו הגבר. נדמה לי שגבר בכללות מבטא מישהו יותר צעיר.
זה אני יודע אבל לא רוצה..
לא חכמה להרוס התורות שלי..
נעצרתי פה בלהסביר איך זה מתקשר לפי הדמיון שלי
אני חושב שכל פסוק נולד מתוך הפסוק שלפניו
פסוקי ח הם ההתמרה של פסוק ז למשהו יותר פוזטיבי.
הוא אומר זה שזכר עניי ומרודי זה חסדי השם כי לא תמנו.
במילים אחרות סוג של נו שכחתי איך קוראים לעיקרון שאומר שאי אפשר לשאול למה העולם קיים ועובד כי אנו באותו עולם שעובד..
אז במובן פואטי זה התשובה כשאתה זוכר שאתה כזה עניי ומרודי נו אבל יש אתה. אילו היית נגמר לגמרי לא היה מי שמתלונן. אז אתה קיים זה מה שמאפשר התלונה וממילא זה גם חסדי השם כי לא תמנו כי הקיום קיים.
וזה שזה נמשך זכור תזכור ממשיך זה בעצמו מין פלא. כמו אדם קם כל בוקר והמוח שלו שוב חושב איזה מסכן אני. זה לא אותו מחשבה של אתמול זה חדשים לבקרים. אם כן המשורר מעיר את ליבו לפלא זה שיש איזה המשכיות שלא נראה תלוי בנו שהכל ממשיך, כמו הבוקר הבא אחרי החורבן שוב האיר השמש, כמו נפש המקונן שוב היה לו עוד פסוק להגיד אחרי שכבר רצה למות. וזה משהו שהוא נביעת המציאות זה לא אני עושה זהו רבה אמונתך.
חלקי השם אמרה נפשי זה המקביל של הפסוק זאת אשיב אל ליבי – על כן אוחיל. כאשר שם לב שההמשכיות הזאת הוא כל הזמן משהו שלא הוא אשם בו אבל זה חלק השם אז חלקי השם אמרה על כן אוחיל
במילים אחרות התקווה פה הוא באמת לא כמו ברסלב שאני מתחזק..זה אומר שמשהו בהמשכיות המציאות עצמו ממשיך התעוררתי שוב אחרי הכל אפילו שלא רציתי וזה החלק השם שאוחיל לו לא אני שאוחיל לו.
מייק סנס. לא חשבתי על כך אף פעם..
אות ט
כבר אמרתי שאם רוצים להבין שירה צריך מאד לשים לב לשינוי הגופים המדברים.
עד כאן דיבר בגוף ראשון ופתאום עובר לגוף שלישי.
זה דבר נפוץ מאד בתפלות ובמקרא. וכבר שמו לב לכך שכל ברכה הולך כך. עכפ צריך להבין מה זה אומר .
והוא שאדם מתחיל לדבר מעצמו בגוף ראשון, ומבטא המקום שהוא מגיע ממנו ועובר כל הצדדים ובלבולים שהיו לו וכו׳. כפי שתיארתי כבר לפי קריאתי.
ואז באיזה שלב אחרי שכבר נגמר לו כל מה שיש לו לעשות ולהרגיש. הוא מגיע למקום שאפשר לתאר אותו אובייקטיבי , אבל אין כוונתי אובייקטיבי מדעי כזה אלא שיכול לדבר מצד נפשי שהוא גוף שלישי. שאני אומר משהו אבל לא אני אומר. זה כזה ברור זה כזה נכון שזה פשוט נאמר כפי שזה.
אז אחרי שעבר כל הזה הוא אומר פשוט טוב השם לקויו לנפש תדרשנו. שזה שונה מאד מאני מקווה להשם או אני לא מקווה. זה כבר כמו נבואה ממש שהוא לא תפלה או משהו זה גבר תורה.
Friday, January 19, 2018 • ג׳ שבט תשע״ח
בפרשה
עד מתי מאנת לענות מפני
פירוש להכנע
בקשר לשורש עינוי שהתווכחנו השבוע
אבל הכוונה פה לכאורה ברור להיכנע, או לעשות עצמו עני? עכפ לא עינוי במובן של סבל או torture
לענת. כְּתַרְגּוּמוֹ, “לְאִתְכְּנָעָא”, וְהוּא מִגִּזְרַת עָנִי – מֵאַנְתָּ לִהְיוֹת עָנִי וְשָׁפָל מִפָּנָי:
רשי
Ah you mean like answer
God is saying until when do you refuse to answer me
Thursday, August 12, 2021 • ד׳ אלול תשפ״א
יש את הנקודה שכתבתי בתהלים שנראה שהרבה פסוקים שבמקור היה כתוב הויה שינו לאדני לפי המנהג באמירתו, בפרט פסוקים כמו תהלים ואיכנ שנהגו באמירתם. אבל זה לא מיישב למה לפעמים כן כתוב פה הויה .. אפשר להמציא דברים על דרך זה כמו מה שהיה קודם או מנהגי האמירה
אפשר שבגלל שכבר אומרים תמיד אדני אז זה סתם גיוון פיוטי, ותמיד הכוונה אותו דבר, כלומר בעצם הויה ואומרים אדני
תודה על ההערה הרבה פעמים למדתי איכה ומעולם לא שמתי לב ..צריך פה תלמוד
פה כל איכה בעיצוב שלי
וכתבתי בתשעה באב פירוש רהוט לפרק א
https://yitzchoklowy.com/moadim/bein-hamtzarim/…
אז עכשיו צריך להמשיך..
לגבי פרק ג. חזל אומרים שזה שלש אלפא ביתא . אבל האמת הוא שגם פרק א – ב הם בעלי מבנה משולש כל פסוק. אז בעצם המבנה נשאר אותו מבנה רק שבפרק ג גם בפרטיות הפסוקים מתחיל כל פעם בא״ב
(ולכן הניגון המיוחד שיש בכמה מקומות לפרק ג מתאים גם לפרק א-ב… בפרק ד כבר אין מבנה זה רק כפול כל פסוק ופרק ה רק אחד)
בעצם וודאי אתה צודק דיברנו פה פעם שבחומש אדני הוא אפילו לא “שם” אף פעם אלא צורת פניה. אבל הביאו שבספרים אחרונים כבר נעשה “אדני” לכמו שם. כמו בדניאל “למען אדני”. ועד שבימינו אומרים פוסקים שגם להגיד אדני לבטלה לא ראוי…
כל המגילות נשיים . רות. אסתר. שיר השירים. איכה. רק קהלת זה איזה גבר עצבני…
מעניין בסידור שלנו כתוב להגיד הפסוק “קולי שמעת אל תעלם אזנך וכו'” לפני תקיעת שופר, חלק מרמז “קרע-שטן”. בסידור התניא לא אהב את זה שאומרים פסוק מקינות בראש השנה והחליף לפסוק אחר דומה במזמור קיט,
זה בעצם תלוי בחקירה אם זה פרק של תשובה או של קינה ..
מי כתב ספר רות ומתי? משמע שזה נכתב הרבה זמן אחרי הסיפור כי יש הערות כמו לפנים בישראל.
כן הפתיחה ויהי בימי שפוט השופטים. משמע שזה בזמן שכבר זכרו שהיה פעם “תקופת השופטים” אי פעם.
עשר שנים ארך הרעב? לא הגיוני
אגיע עוד להמשך הדיון ..אבל מנין שזה כך. נראה לי שכל מגילה זאת מדברת על חברה מאד משפחתית. חמולה. אם אתה לא חלק ממשפחה אתה כלום. אשה הולכת מבית אביה ומצטרפת למשפחת חמיה. זה שמתו הם עדיין קיוו לפחות משפחת אלימלך יגן עליהם. לא ברור שהיה להם לאן לחזור בבית.. נעמי מאחלת להם שימצאו איש אחר משפחה אחרת אבל זה לא אופציה פשוטה נראה לי
ובאמת הסיפור שרות זה הצליח לה והצטרפה למשפחת נעמי המורחבת והעשירה
אתה רואה שאלת בועז הוא לא שואל “מי הנערה הזאת” אלא “*ל*מי”. כל אחד שייך למישהו
לפי מה שכתבתי לא מסתבר שמואל יכתוב את זה כי הוא היה עדיין בימי שפוט השופטים..או על התפר. זה נראה יותר מאולר
כך המושג של יבום וגאולת שדה שייך רק בחברה משפחתית שהשדה והאשה שייכים למשפחה ולא לאיש פרטי. אז הבן דוד גואל את השדה מאיש זר זה בדיוק כמו שמחזיר לך. בתפיסה יותר מאוחרת זה לא עושה סנס בכלל.
יפה
ולכאורה זה הסיבה שהפסיקו לייבם. אחרי זה מצאו תירוצים..
ייבום זה הכל כזה הבאנו אשה למשפחה לא חבל להפקיר אותה? תסיים את הביזנס של אח שלך
לכן “זיקה”. כל פעם שאשה מתחתנת היא לא רק קנין הבעל אלא קנין כל המשפחה וזה כאילו בגידה בשייכות יותר רחבה זו שתהיה אשת המת החוצה לאיש זר
ייבום הוא מצוה שרואים קיומה באופן לא “הלכתי” כאילו פעמיים בתנ״ך.. ואף פעם לא הלכתי… ואפשר שזה בנין אב לכל ההלכות..
בספרו של יהושע ברמן מאריך בזה.. שבזמן המקרא לא חשבו שחוק הוא כללי אלא תמיד לפי העניין. בקיצור תורה שבעל פה ..
והוא מאריך בדוגמא זו.
לפי איך שחכמים חושבים כאילו אחד העיקרים ביבום זה שמתירים איסור אשת אח אבל אפשר שדווקא עיקר יבום זה לא על האח ממש… אלא כמו פה ויהודה. וזה שזה סתירה לא עולה על דעת הפסוק כלל הרי זה לא הסתירה ההלכתית הראשונה במקרא… אלא הכל על הרוב …
יפה צריך לחשוב אם זה סותר מה שאמרתי…אם חושבים על אשה וקרקע כנכסי המשפחה אז הכל אולי עוד יותר פשוט…
אחרי הכל לכאורה היתר אשת אח ביבום זה התנגשות שני ערכים שאחד גובר. לא רואה שיש צורך לעשות הרמוניה. כמו קין והבל שנשאו אחיות…כאשר אי אפשר אז אי אפשר..
אני אוהב הרעיון הזה כי לדעתי פשוט שכל דיני דחיה שיש בהלכה בעצם אומרים ששום דבר לא מוחלט ..נכון אסור לעבור עבירה אבל לפעמים עשה דוחה לא תעשה…לא שזה איכשהו אותו דבר מה אכפת לך כך הדין. זה באמת מחיר מסוים אלא שזה שווה.
וגם פחות פוליטיקלי קורקט כמובן אבל כבר מסרת מודעה על זה 😀
בכל זאת יש איזה התקדמות. סבתא תמר עשתה את אותו הטריק והתעברה כבר באותו הלילה… רות היתה צריכה לחכות עד שידבר עם הבית דין ויסדר את הכל כהלכה..
יפה
אבל האמת בפשטות “שם” זה לא “שם”. כמו מחה השם את שמו. זה דרך להגיד עצמותו או המשכיותו ומשפחתו. אולי זה משחק יפה עם ה״שם” אבל צריך לשים לב לidiom . אין הכוונה שצריך לקרוא יצחק אם נקרא יצחק או משהו כזה.כפי שיש שהקשו
Thursday, March 06, 2025 • ו׳ אדר תשפ״ה
חשבתי זה מה שליטאים אוהבים
אה זה סתם אגדה של חסידים?
זה לא כתוב דווקא שהתרחש בימי שיבת ציון…
מחבר המגילה היה אנטי ציוני שלא התחשב עם העליה
מבחינתו הכל נשאר אותו דבר. נבוכדנצר הגלה ומאז אנחנו פה. לא יודע מה כורש אמר לא אמר…
כלומר שבאמת חושבים ככה על המגילה?
לא. לפחות האנטי ציונים שאני מכיר לא חושבים ככה .. משיח עדיין צריך לבוא ..
מה שבטוח שהמגילה לא מסיק את המסקנה הציונית שאם בגולה כאלה איומי השמדה אז צריך לעלות בחומה…
למרות שבטח הרב שרקי כבר מצא איך לפרש ככה
טוב ואולי סתם אין קשר
… יכול להיות בעיות בלי קשר לכן או לא ציוני
..
זה מוזר אבל, מה זרובבל הפחה של יהודה גם קיבל מכתב להשמיד ולהרוג והיה מקיים?
או מי שהיה בדיוק ממונה אז
בדיוק קראתי על המחלוקת בישוב כשחששו שרומל יכבוש מה יעשו…אז היה אותו מחלוקת ..
יש יהודים שאמרו לפחות פה נילחם ויש שאמרו אנחנו עדיין תחת האימפריה צריך לעשות מה שהיא אומרת..
באמת הירושלמי שצריך לעשות שושן פורים בירושלים מפני הכבוד זה פתרון לבעיה זו
שבגלל שזה לא קשור לארץ המציאו קשר…
זה ראיה ששאר הפרקים כתבה אשה
כלומר אסתרב
בכלל כל המגילות כתבו נשים
בדיוק
אסתר כתבה איכה
לכן מדבר כל הזמן על אשה
ורות כתבה רות
ובת פרעה כתבה את שיר השירים
וקהלת זה מפורש “אמרה קהלת”