Sunday, October 10, 2021 • ד׳ חשון תשפ״ב
י׳
א
בִּשְׁנַ֣ת שָׁל֗וֹשׁ לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס דָּבָר֙ נִגְלָ֣ה לְדָֽנִיֵּ֔אל אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֵּלְטְאשַׁצַּ֑ר וֶאֱמֶ֤ת הַדָּבָר֙ וְצָבָ֣א גָד֔וֹל וּבִין֙ אֶת־הַדָּבָ֔ר וּבִ֥ינָה ל֖וֹ בַּמַּרְאֶֽה׃
In the third year of King Cyrus of Persia, an oracle was revealed to Daniel, who was called Belteshazzar. That oracle was true, abut it was a great task to understand the prophecy; understanding came to him through the vision.-a
ב
בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם אֲנִ֤י דָֽנִיֵּאל֙ הָיִ֣יתִי מִתְאַבֵּ֔ל שְׁלֹשָׁ֥ה שָׁבֻעִ֖ים יָמִֽים׃
At that time, I, Daniel, kept three full weeks of mourning.
ג
לֶ֣חֶם חֲמֻד֞וֹת לֹ֣א אָכַ֗לְתִּי וּבָשָׂ֥ר וָיַ֛יִן לֹא־בָ֥א אֶל־פִּ֖י וְס֣וֹךְ לֹא־סָ֑כְתִּי עַד־מְלֹ֕את שְׁלֹ֥שֶׁת שָׁבֻעִ֖ים יָמִֽים׃ {פ}
I ate no tasty food, nor did any meat or wine enter my mouth. I did not anoint myself until the three weeks were over.
ד
וּבְי֛וֹם עֶשְׂרִ֥ים וְאַרְבָּעָ֖ה לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֑וֹן וַאֲנִ֗י הָיִ֛יתִי עַ֣ל יַ֧ד הַנָּהָ֛ר הַגָּד֖וֹל ה֥וּא חִדָּֽקֶל׃
It was on the twenty-fourth day of the first month, when I was on the bank of the great river—the Tigris—
ה
וָאֶשָּׂ֤א אֶת־עֵינַי֙ וָאֵ֔רֶא וְהִנֵּ֥ה אִישׁ־אֶחָ֖ד לָב֣וּשׁ בַּדִּ֑ים וּמׇתְנָ֥יו חֲגֻרִ֖ים בְּכֶ֥תֶם אוּפָֽז׃
that I looked and saw a man dressed in linen, his loins girt in bfine gold.-b
ו
וּגְוִיָּת֣וֹ כְתַרְשִׁ֗ישׁ וּפָנָ֞יו כְּמַרְאֵ֤ה בָרָק֙ וְעֵינָיו֙ כְּלַפִּ֣ידֵי אֵ֔שׁ וּזְרֹֽעֹתָיו֙ וּמַרְגְּלֹתָ֔יו כְּעֵ֖ין נְחֹ֣שֶׁת קָלָ֑ל וְק֥וֹל דְּבָרָ֖יו כְּק֥וֹל הָמֽוֹן׃
His body was like beryl, his face had the appearance of lightning, his eyes were like flaming torches, his arms and legs had the color of burnished bronze, and the sound of his speech was like the noise of a multitude.
ז
וְרָאִ֩יתִי֩ אֲנִ֨י דָנִיֵּ֤אל לְבַדִּי֙ אֶת־הַמַּרְאָ֔ה וְהָאֲנָשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר הָי֣וּ עִמִּ֔י לֹ֥א רָא֖וּ אֶת־הַמַּרְאָ֑ה אֲבָ֗ל חֲרָדָ֤ה גְדֹלָה֙ נָפְלָ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם וַֽיִּבְרְח֖וּ בְּהֵחָבֵֽא׃
I, Daniel, alone saw the vision; the men who were with me did not see the vision, yet they were seized with a great terror and fled into hiding.
ח
וַאֲנִי֙ נִשְׁאַ֣רְתִּי לְבַדִּ֔י וָֽאֶרְאֶ֗ה אֶת־הַמַּרְאָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְלֹ֥א נִשְׁאַר־בִּ֖י כֹּ֑חַ וְהוֹדִ֗י נֶהְפַּ֤ךְ עָלַי֙ לְמַשְׁחִ֔ית וְלֹ֥א עָצַ֖רְתִּי כֹּֽחַ׃
So I was left alone to see this great vision. I was drained of strength, my vigor was destroyed, and I could not summon up strength.
ט
וָאֶשְׁמַ֖ע אֶת־ק֣וֹל דְּבָרָ֑יו וּכְשׇׁמְעִי֙ אֶת־ק֣וֹל דְּבָרָ֔יו וַאֲנִ֗י הָיִ֛יתִי נִרְדָּ֥ם עַל־פָּנַ֖י וּפָנַ֥י אָֽרְצָה׃
I heard him speaking; and when I heard him speaking, overcome by a deep sleep, I lay prostrate on the ground.
י
וְהִנֵּה־יָ֖ד נָ֣גְעָה בִּ֑י וַתְּנִיעֵ֥נִי עַל־בִּרְכַּ֖י וְכַפּ֥וֹת יָדָֽי׃
Then a hand touched me, and shook me onto my hands and knees.
יא
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֡י דָּנִיֵּ֣אל אִישׁ־חֲ֠מֻד֠וֹת הָבֵ֨ן בַּדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר֩ אָנֹכִ֨י דֹבֵ֤ר אֵלֶ֙יךָ֙ וַעֲמֹ֣ד עַל־עׇמְדֶ֔ךָ כִּ֥י עַתָּ֖ה שֻׁלַּ֣חְתִּי אֵלֶ֑יךָ וּבְדַבְּר֥וֹ עִמִּ֛י אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה עָמַ֥דְתִּי מַרְעִֽיד׃
He said to me, “O Daniel, precious man, mark what I say to you and stand up, for I have been sent to you.” After he said this to me, I stood up, trembling.
יב
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַי֮ אַל־תִּירָ֣א דָנִיֵּאל֒ כִּ֣י ׀ מִן־הַיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תָּ אֶֽת־לִבְּךָ֛ לְהָבִ֧ין וּלְהִתְעַנּ֛וֹת לִפְנֵ֥י אֱלֹהֶ֖יךָ נִשְׁמְע֣וּ דְבָרֶ֑יךָ וַאֲנִי־בָ֖אתִי בִּדְבָרֶֽיךָ׃
He then said to me, “Have no fear, Daniel, for from the first day that you set your mind to get understanding, practicing abstinence before your God, your prayer was heard, and I have come because of your prayer.
יג
וְשַׂ֣ר ׀ מַלְכ֣וּת פָּרַ֗ס עֹמֵ֤ד לְנֶגְדִּי֙ עֶשְׂרִ֣ים וְאֶחָ֣ד י֔וֹם וְהִנֵּ֣ה מִֽיכָאֵ֗ל אַחַ֛ד הַשָּׂרִ֥ים הָרִאשֹׁנִ֖ים בָּ֣א לְעׇזְרֵ֑נִי וַאֲנִי֙ נוֹתַ֣רְתִּי שָׁ֔ם אֵ֖צֶל מַלְכֵ֥י פָרָֽס׃
However, the prince of the Persian kingdom opposed me for twenty-one days; now Michael, a prince of the first rank, has come to my aid, after I was detained there with the kings of Persia.
יד
וּבָ֙אתִי֙ לַהֲבִ֣ינְךָ֔ אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֑ים כִּי־ע֥וֹד חָז֖וֹן לַיָּמִֽים׃
So I have come to make you understand what is to befall your people in the days to come, for there is yet a vision for those days.”
טו
וּבְדַבְּר֣וֹ עִמִּ֔י כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה נָתַ֧תִּי פָנַ֛י אַ֖רְצָה וְנֶאֱלָֽמְתִּי׃
While he was saying these things to me, I looked down and kept silent.
טז
וְהִנֵּ֗ה כִּדְמוּת֙ בְּנֵ֣י אָדָ֔ם נֹגֵ֖עַ עַל־שְׂפָתָ֑י וָאֶפְתַּח־פִּ֗י וָאֲדַבְּרָה֙ וָאֹֽמְרָה֙ אֶל־הָעֹמֵ֣ד לְנֶגְדִּ֔י אֲדֹנִ֗י בַּמַּרְאָה֙ נֶהֶפְכ֤וּ צִירַי֙ עָלַ֔י וְלֹ֥א עָצַ֖רְתִּי כֹּֽחַ׃
Then one who looked like a man touched my lips, and I opened my mouth and spoke, saying to him who stood before me, “My lord, because of the vision, I have been seized with pangs and cannot summon strength.
יז
וְהֵ֣יךְ יוּכַ֗ל עֶ֤בֶד אֲדֹנִי֙ זֶ֔ה לְדַבֵּ֖ר עִם־אֲדֹ֣נִי זֶ֑ה וַאֲנִ֤י מֵעַ֙תָּה֙ לֹֽא־יַעֲמׇד־בִּ֣י כֹ֔חַ וּנְשָׁמָ֖ה לֹ֥א נִשְׁאֲרָה־בִֽי׃
How can this servant of my lord speak with my lord, seeing that my strength has failed and no spirit is left in me?”
יח
וַיֹּ֧סֶף וַיִּגַּע־בִּ֛י כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֖ם וַֽיְחַזְּקֵֽנִי׃
He who looked like a man touched me again, and strengthened me.
יט
וַיֹּ֜אמֶר אַל־תִּירָ֧א אִישׁ־חֲמֻד֛וֹת שָׁל֥וֹם לָ֖ךְ חֲזַ֣ק וַחֲזָ֑ק וּֽכְדַבְּר֤וֹ עִמִּי֙ הִתְחַזַּ֔קְתִּי וָאֹ֥מְרָ֛ה יְדַבֵּ֥ר אֲדֹנִ֖י כִּ֥י חִזַּקְתָּֽנִי׃
He said, “Have no fear, precious man, all will be well with you; be strong, be strong!” As he spoke with me, I was strengthened, and said, “Speak on, my lord, for you have strengthened me!”
כ
וַיֹּ֗אמֶר הֲיָדַ֙עְתָּ֙ לָמָּה־בָּ֣אתִי אֵלֶ֔יךָ וְעַתָּ֣ה אָשׁ֔וּב לְהִלָּחֵ֖ם עִם־שַׂ֣ר פָּרָ֑ס וַאֲנִ֣י יוֹצֵ֔א וְהִנֵּ֥ה שַׂר־יָוָ֖ן בָּֽא׃
Then he said, “Do you know why I have come to you? Now I must go back to fight the prince of Persia. When I go off, the prince of Greece will come in.
כא
אֲבָל֙ אַגִּ֣יד לְךָ֔ אֶת־הָרָשׁ֥וּם בִּכְתָ֖ב אֱמֶ֑ת וְאֵ֨ין אֶחָ֜ד מִתְחַזֵּ֤ק עִמִּי֙ עַל־אֵ֔לֶּה כִּ֥י אִם־מִיכָאֵ֖ל שַׂרְכֶֽם׃ {פ}
cNo one is helping me against them except your prince, Michael. However, I will tell you what is recorded in the book of truth.-c
שבוע טוב
למדנו על מסירות נפשם של חנניה מישאל ועזריה שלא להשתחוות לצלם וכל החברים פה אמרו הלא זה ממש הסיפור שמספרים על אברהם אבינו עם כבשן האש, אותו הסיפור שלא כתוב בכלל בתורה אבל אולי רמוז בפסוק אנכי אשר הוצאתיך מאור כשדים, והנה הוא מפורש לגמרי פה, רק לא על אברהם אלא על נכדיו חנניה וחבריו . התבוננתי בזה בשבת וראיתי שיש כאן עוד הרבה יותר קישורים, ובינתיים לא ראיתי מי שיקשרם.
הרי הצלם הזה עשה נבוכדנצר מלך בבל. ואיפה הוא עושה אותו? במקום שנקרא בקעת דורא. ומה עושה צלם זה? הוא מאסף את האנשים מכל המדינות והמקומות להשתחוות לצלם שלו. אפשר שהיה גם איזה אליל ואפשר שהוא עצמו היה האליל או האימפיריה שלו היה האליל. ומה זה מזכיר לנו? כן. הרבה זמן לפני נבוכדנצר. בתקופה שההיסטוריונים קוראים הממלכה הבבלית הראשונה, לאפוקי מלכותו של נבוכדנצר שהוא הממלכה הבבלית השניה, או הממלכה הניאו-בבלית. היה עוד ניסיון לעשות איזה בנין גדול שיאסף בו את כל העולם. המטרה של אותו בנין המכונה מגדל לא ברור. כפי שמטרת צלם הזהב אינו ברור. אבל ברור מתוך הסיפור שיש לו קשר עם התאחדות האימפריה של כל העולם סביב נקודה אחת. ובאיזה מקום עשו המגדל הזה, המכונה מגדל בבל? כן. בבקעה בארץ שנער. בוודאי זהו בקעת דורא, אלא מה. או שנבוכדנצר ביקש לשחזר את מגדל בבל או שמגדל בבל הטרים את נבוכדנצר, מכל מקום הם סיפור אחד.
עכשיו תראו עוד. מה נבוכדנצר עושה למי שאינו משתחווה לצלם? הוא נותן לו עונש מוזר, זורק אותו לגו אתון נורא. אתון מתרגמים כל המפרשים כבשן. מה עושה פתאום כבשן ליד צלם הזהב? תקראו קצת בפרשת נח ותבינו. בסיפור של מגדל בבל היה משהו מאד חשוב. ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר. במילים אחרות. בבבל לא היו אבנים שמהם היו רגילים לבנות בתים. היו צריכים להמציא טכנולוגיה אחרת. (זה ידוע במציאות יש בבל חמר אבל לא הרבה אבנים, ועדיין מוזכר מזה בגמרא) ומהו אותו טכנולוגיה? כן. כבשן אש שבו שורפים לבנים ומערבים עם חומר לעשות מגדל של לבנים. זהו טכנולוגית הבנין הראשונה שעוזרת לאימפריה הראשונה לבנות את המגדל הגדול שלו. מי שאינו אוהב את זה, יש ממש ליד כבשן שבו מצרפים את הלבנים, אפשר לשרוף אותו שם.
מי אינו אוהב את הפרויקט של דור הפלגה? זה לא מפורש אבל סמיכות הפרשיות יחסית מפרשת את זה. וכאשר חושבים את חשבון הדורות רואים שזה ממש כך. אברהם בנו של תרח לא היה חסיד של הממלכה הכשדית הראשונה. הוא לא השתתף בבנין ההפלגה וכנראה באותו זמן ברחו לחרן. המלך (שהיה אולי נמרוד, זה שהחל להיות גיבור ציד והיה ראש הממלכה הראשונה, הרבי של כל הנבוכדנצרים הבאים) בוודאי לא אהב את זה. המרידה הראשונה של אברהם אבינו היה בממלכת מגדל בבל. ואותו המרידה שיחזרו נכדיו חנניה מישאל ועזריה כאשר אמרו למלך אנחנו אין עובדים את אלוהיך ולא משתתפים בחיבור הכל למלכותך, אם תרצה תזרוק אותנו לכבשן.
ומה קרה? דווקא אותם שזרקו את חנניה וכו׳ לכבשן הם נשרפו. כך קרה לבני אדם אשר נתבלבלה שפתם ויחדלו לבנות העיר. לא כתוב מה בדיוק קרה מעבר לבלבול הלשונות (שתיכף נסביר) אבל אולי היתה שריפה על אותו המגדל עצמו הכבשן עלה ושרף את המגדל והוא נפל, כך כנראה חושב המדרש. ואברהם אבינו נמלט.
ומה רואה נבוכדנצר? איש רביעי בתוך האש. מי האיש הרביעי הזה, דמי לבר אלהין, הוא מלאך ה׳, ייצוג של ה׳ עצמו, שיורד להציל את חנניה מתוך האש. מתי בפעם הראשונה ירד ה׳ לעולם הזה ככה? כן. הבה נרדה ונבלה שם שפתם. ירד ה׳ למגדל וירד ה׳ לכבשן בבבל. ובאיזה הופעה הופיע ה׳ בהמשך לאברהם אבינו עצמו ובאותו מעמד אמר לו אני אשר הוצאתיך מאור כשדים? בדיוק, בתמונת לפיד אש וכבשן אש העובר בין הגזרים של ברית בין הבתרים. אומר ה׳ נכרות את הכל כאילו הכבשן שבר את חיבור הרשעים ואני בתוך הכבשן הוצאתיך משם.
ומה קשר הלשונות? יודעים אנחנו כי הממלכות הקדומות המתמודדו מאד עם בעיית הלשונות השונות בארצות מלכותם. הרי מה שווה שנבוכדנצר מולך בכיפה אם הוא יכול לשלוח כתב בשפת כשדים שלו ליהודה ושם אין מבינים לשונו כלל וישחקו עליו. וגם אם ישלח איזה שליח הלא ישחקו בו יגידו לו שקיימו והוא אינו מספר בלשונם לוודא מה הולך שם. לא לחינם ביקשו לקחת נערים מארץ יהודה וללמדם ספר ולשון כשדים. שיוכלו לדבר איתם ועל ידם לשלוט בכל. כאשר אין מדברים איש שפת רעהו אי אפשר לנהל ממלכה, ונמצא חילוק הלשונות מכשיל מאד את המתיימרים לשלוט בכיפה. בממלכת פרס מצאו קצת פתרון לזה כפי שרואים במגילה מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו, היתה מערכת שלימה של שפות רשמיות ומתרגמים רשמיים, וגם שם האגרות הראשונות שאמרו שידבר כל איש בלשון עמו היו ראשית הכשלת עצת המן. אותו העצה שבאה על ששאר ישראל השתחוו לצלם נבוכדנצר ודיברו בלשונו.
יש לי שאלה גדולה. ידוע הרמבן על פי האזינו שכל העמים יש להם שרים ולא ישראל. והנה המקור הכי מפורש לשרי העמים הוא בפרק שלנו ומה נעשה שמפורש בו שיש גם לנו שר שהוא המלאך מיכאל?
(אני רואה דוחקים במפרשים שמיכאל לא ממש שר ישראל אאל מלמד זכות וכו׳, איזה מין תירוץ זה)
אני חושב שלפי הפשט מה שקורה הוא בערך כזה. ידוע שבספרים הקדומים הויה מתואר כמו אחד האלים. והוא עצמו מדבר לבני אדם וכו׳. בספרים יותר מאוחרים וכמובן גם רמוז קודם אבל לא בצורה מפורשת כמו בסוף הנבואה, נעשו שני שינויים חשובים שתלויים זה בזה. האחד שנעשה מפורש שה׳ אינו שווה כלל לשאר האלים (אני לא יודע שבתחילה כן היה שווה רק שלפחות זהו הסגנון), יש אל אמת והוא אל אלים, וכל השאר אם הם משהו בכלל הם בסך הכל כמו מלאכים. יש לי השערה שמזה הטעם הפסיקו להגות את שם הויה, כי כל עוד היה זה נתפס כשם הפרטי של האל שלנו למה שלא יהיה לו שם. אבל ברגע שהויה אינו מראה על זה אלא על עצמות האל המופשט למעלה מכל לא מתאים שיהי לו שם. אז הפסיקו להגות אותו ואמרו מי שהוגה הוא מחלל את השם. ואמנם נשאר במקדש וזה כמו המקובלים כי כן יש לעצמות ה׳ ייצוג שבו הוא נראה לפחות כמו שאר האלים אבל אפשר לטעות בזה אז לא מרבים לדבר על זה.
החילוק השני שנעשה ברור שעצמות ה׳ לא מדבר ולא עושה שום דבר והכל על ידי מלאך. כלומר זה שמפורש פה שדניאל וכן זכריה וכדו ראו נבואה על ידי מלאך לא על ידי ה׳. בעצם זה היה נקרא בספרים הקודמים שראו את ה׳. והוכחה הכי ברורה לכך שהמלאך שדי מפרוש פה ששמו גבריאל, המתואר בפרק זה, הוא כמעט שווה לתיאור האדם שראה יחזקאל שמזוהה עם ה׳ בעצמו. אלא שבסוף הנבואה נזהרו בלשונם לפי שהבינו שלא יכולים לראות עצם ה׳ אז אמרו מה שאני רואה הוא מלאך.
ועכשיו נמצא שבעוד בשפה הקדומה מתאים להגיד יש הרבה אלים (לפחות לפי הנוסח בהאזינו למספר בני אל, שהוא הכוונה עכפ לדעת רמבן) אבל הויה הוא שלנו ואנחנו חלקו. לפי השפה המאוחרת אי אפשר להגיד את זה. כי כל ההרבה האלה וודאי אינם אלים אלא מלאכים. וגם לנו יש מלאך בשמים. אבל מה שאנחנו יודעים מ׳אל אלים׳ או ‘שר שרים׳ דהיינו עצמות האל, זה לא באמת נתפס כמיוחד לנו אלא אפילו הגוים יודעים מזה וקוראים לו אלהא דאלהיא. (האמת מה שהם קראו אלהא דאלהיא לא ברור אם אפילו זה נוגע לעצמות זה יותר זאוס או אל בכנען שהיה מכונה אבי האלים אבל הוא עצמו גם אליל), ולא שייך להגיד שאנחנו חלקו. רק יותר מאוחר בזמן ראשונים התחילו להגיד דברים כאלה וצריך להבין המשמעות שם. אם המשמעות אנחנו עובדים את האל המופשט זה אפשרות אחת אבל באמת מוזר להגיד שהוא מיוחד לנו. לכאורה על פי קבלה הכוונה יותר אנחנו עובדים אותו אבל יש לאל אלים מין יצוג שמתאים לאמיתתו וזה נקרא הויה.
זה לא מדויק מה שכתבתי אבל רמז להראות את ההשתלשלות פה בשלשה או ארבעה שלבים, רק שאני רוצה להגיד שאין באמת מחלוקת בין השלבים האלה זה רק הבדלי ביטוי לאפוקי מטעויות שונות.
גם זה שמלך סדום נפל לבארות חמר זה קשור לזה, וסדום בכלל הוא עוד חזרה על כל זה רק בצורה חלקית שנפל רק עיר אחת ולא כאילו כל העולם.
מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך. וכעין זה בפרק הקודם בתחלת תחנוניך יצא דבר. הרבה פעמים אדם עושה איזה עבודה שהוא הכנה לאיזה השגה ולוקח הרבה זמן עד שמשיג את ההשגה והוא חושב שההתחלה היה לריק רק הפעם האחרונה בו נענה. אבל פה רואים מפורש שאינו כן רק בעצם הוא נענה מן היום הראשון. רק מכל מיני סיבות נותנים לו להשלים זמן ההכנה נגיד ארבעים יום או משהו. בגמרא תענית למדו מכאן שאפילו קבלת תענית בלי תענית עצמו כבר מועילה.
כד לחודש הראשון זה לכאורה כד ניסן יש פה במפרשים פלפולים אם התענה בימי הפסח ואם אכל מצה ולא הבנתי כל הקושיא הרי כתוב לחם חמודות לא אכלתי משמע שכן אכל משהו רק לא לחם חמודות, אולי הכוונה בעצם שאכל מצה ולא חמץ. או לפחות בלילות אכל מצה. ומשמע שלהיפך בגלל קדושת ימי ניסן חשב שזה זמן טוב לגלות את הקץ
יש פה לימוד חשוב של תיאור הנבואה שרק הנביא רואה ולא אנשים עומדים לידו. כלומר זה לא ממש התגשם הצורה שראה הוא ראה את זה בדמיונו לא בעיניו. ומכל מקום הם פחדו הגמרא אומרת על זה מזלייהו חזי אבל אפשר גם שראו שדניאל כל כך מרעיד אז הבינו שמשהו קורה
גבריאל אומר לו שבדיוק כא יום אלה שהם שלשה שבועים הוא לחם עם שר מלכות פרס, כלומר דניאל כיון היטב מתי להתענות..
רואים פה שפירוש שבועים הוא שבוע..אפשר שזה יעזור לנו לפתור מהו שבעה שבועים, אבל שם מסתמא זה שבועים של שנים כלומר שמיטה
בפסוק כא אגיד לך את הרשום בכתב אמת, לא ברור מה הכתב הזה, כנראה זה הכתב שכתוב כאילו בספר של השמים שבו רשום הכל והוא רק מעתיק ממנו. אפילו שיש גם ייצוגים של שרים וכו׳, יש גם ציור שהכל כתוב בשמים כמו בספר
שאמשיך עוד פרק?
אני רואה ר משה דלאון שואל את זה
ספר הרימון – חלק ד
והנה תמצא ענייני בני אדם אותן שאין להם חפץ ועסק באלהותו, ואומרים מלאכי הרחמים הכניסו רחמים העתרו עלינו ברחמים. הלא זה ענין כפירה הוא כי אין אנחנו תחת ממשלת שרים ושולטים כי יעקב בחר לו י״ה ישראל לסגולתו. ואין להם לישראל לעיין בשר או מלאך זולתי לו ית׳ בלבד כי הוא ית׳ נחלתם וגורלם באמת כי חלק יי׳ עמו יעקב חבל נחלתו. ואם תקשה ותאמר אם כן הרי סוד אומרו מיכאל שרכם יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך, הרי שישראל תחת ממשלת שר. חלילה חלילה כי על כל פנים הוא ית׳ הוציאנו מעבדות לחירות ומתחת ממשלת השרים השולטים אבל הוא ית׳ בהיות ישראל עם נחלתו ודבקם בימינו מנה שר ידונו מאותו הצד להיותו שליחותם של ישראל בכל אשר יצווה ולהיות בשביל ישראל אצל האומות ושרי האומות במאמרו ית׳ שלא יגעו במשיחיו עם נחלתו. אבל להיות נשפעים ומחכים להשפעתו חלילה, כי עם אנו דבקים, ולא עם שר, ולא עם מלאך, כאשר כל האומות אשר הם נשפעים מהשרים אשר מלמעלה. ואמנם כי ישראל אינם כשאר כל האומות כפי אשר אמרנו, על כן תוכל לדעת כי ישראל עם קדושים, אין להם ללכת לפני שר ושליט אלא לו ית׳, ואין להכניס מליץ בינינו. והרבה מפרשים פירשו בזה ודיו לנו במה שרמזנו בזה הענין התשובה ובענין היום כפי אשר אמרנו ודיו לכל משכיל. ונחזור לענין המועדים. והואיל והתעוררנו בזה יש לנו להתעורר בסוד המועדים כל אחד ואחד על מתכונתו:
ספר מגן אבות לרשב״ץ ז״ל – פרק ב בנבואת משה רבנו ע״ה
ולפי שהוא עליון לכל המניעים והשרים ושאר המניעים והשרים נמסרה להם ממשלת כל העמים. כענין שאמר שר יון ושר פרס ונקראו מלכיהם ג״כ שנאמר אצל מלכי פרס. וז״ש התורה אשר חלק ה׳ אלהיך אותם לכל העמים. ומיכאל נקרא א׳ מהשרים הראשונים כלומר היותר נכבד שבכלם כמו היושבים ראשונה במלכות. ע״כ נאמר שם ואין אחד מתחזק עמי בכל אלה כי אם מיכאל שרכם. כי לא נמסרו ישראל לא׳ מהמניעים והשרים השפלים שנאמר ואתכם לקח ה׳ ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים, ונאמר כי חלק ה׳ עמו. ואמר מיכאל שרכם אינה מסירה למלאך אלא לפי שמיכאל הוא המיוחד שבשרים. מי שהוא חלק האל יתברך נאמר עליו כי מיכאל הוא השר שלו, וכמ״ש בואלה שמות רבה כל מקום שהיה שם ר״י הארוך שם היה רבינו הקדוש כלומר שלא נפרד ממנו. כן בכ״מ שהיה שם מיכאל שם היה כבוד השכינה. וכ״ז על מ״ש וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש מתוך הסנה וכתיב שם ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ונתבאר זה:
הכל תירוצים מוזרים מאד
ספר מאירת עינים לר׳ יצחק דמן עכו – פרשת בראשית
וכבר ידעת כי הכהן בתחתונים כמיכאל בעליונים, ואע״פ (כן) שאין עלינו שר כי אם הקב״ה לבדו, אמר הכתוב (דניאל י׳) מיכאל שרכם, מצד שהוא מלמד זכיותנו ועושה כל כחו להפך עלינו הדין לרחמים כמו שעושה הכהן בקרבנות,
ספר עבודת הקודש – חלק ג פרק ד
ואין הכוונה לומר שישראל נתנו לממשלת מיכא״ל חלילה או לזולתו מן הנפרדים, כי כבר הוציאנו המקום ברוך הוא מתחת רשות נכר והכניסנו ברשות היחיד, וכענין שכתוב אשר חלק יי׳ אלקיך אותם לכל העמים, וגומר, ואתכם לקח יי׳ וגו׳, אבל ענין אמרו כי אם מיכאל שרכם, הוא להיותו תובע צרכי ישראל ומליץ טוב עליהם כמו שכתבנו, והוא עומד נגד שרי האומות המקטרגים עלינו ומבקשים לכלותינו שלא יזיקונו ולא יגעו בנו, לא להיותנו תחת רשותו והנהגתו לקבל ממנו השפעתו חלילה, כי ליי׳ אנו ובו אנו דבקים:
אבן עזרא דניאל פרק ח
(כד) ועצם כחו ולא בכחו – רק בעבור חטאת ישראל ליסרם השם:
והשחית עצומים – זה פירוש ותפול ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם והוא השחית רבים מישראל, ופירוש ועד צבא השמים הגדיל שהוא שר השרים שהוא מיכאל כי הוא השר הגדול ותחתיו שרים ועוד אדבר על זה והוא בטל עולת התמיד והחריב הבית וזהו והושלך מכון מקום מקדשו ואל תתמה בעבור שאמר שהוא מקדש מיכאל כי מקדש השם הנכבד הוא כמו תורת משה הוא מטה האלהים:
זה פירוש מחודש מאד ואולי מה שרמדל מנסה להגיד, הוא מפרש שמיכאל הוא שר השרים והמקדש נקרא מקדש שלו ?
אברבנאל שמות פרק כג
והראב״ע והרמב״ן מתירים זה הספק באמרם שאין זה המלאך הנזכר בסדר כי תשא כי כאן לא נאמר לא אעלה בקרבך כמו שנאמר שמה כי המלאך הנזכר כאן הוא מיכאל השר הגדול והוא המלאך הגואל ששמו כשם רבו הנקרא מלאך פניו וכמו שהעמיק הרמב״ן בזה סודותיו ושלכן קבלו משה כאן
יש פה חידה וסוד..
גם אברבנאל ואתחנן מאריך בזה וצלע
אברבנאל דברים פרק ד
ואין להקשות על זה ממה שנאמר בספר דניאל (י׳ כ״א) מיכאל שרכם. כי הנה לא אמר שר ישראל. כמו שאמר על שר מלכות פרס. שר מלכות יון. כי אם שרכם. אשר הכונה בו כמו שפירש הרמב״ן שר משרת לבקש רחמים. לא שר מלכות וממשלה
העמק דבר שמות פרק כג
ול, וכ״ה בשמות רבה פ״ב עה״פ וירא מלאך ה׳ אליו ר׳ יוחנן אומר זה מיכאל ר׳ חנינא אומר זה גבריאל, כל מקום שהיה ר׳ יוסי נראה היו אומרים שם רבינו הקדוש, כך כל מקום שמיכאל נראה שם הוא כבוד השכינה, מבואר דמיכאל השר הגדול אינו שר ממונה ביחוד על זה הפרט, אלא הולך לימינו של השכינה כביכול.
זהו ההסבר בהתאם לרמז על פי פשט
ברייתא המובא בגמרא תלמוד בבלי מסכת חולין דף מ עמוד א
השוחט לשום הרים, לשום גבעות, לשום נהרות, לשום מדברות, לשום חמה ולבנה, לשום כוכבים ומזלות, לשום מיכאל השר הגדול, לשום שילשול קטן – הרי אלו זבחי מתים
חוץ ממה שרואים כאן הגדרה מאד רמבמית לעבודה זרה שלא משנה מה אם שוחט לשמו הוא זבחי מתים, משמע כאן גם פרט מסוים שהוא מונה מן הבריה הכי קטנה להכי גדולה. מיכאל השר הגדול הוא הבריה הכי גדולה ושלשול קטן הכי קטן.
משמע פה שמיכאל הוא לא סתם שר ישראל הוא גם הכי גדול
Sunday, April 27, 2025 • כ״ט ניסן תשפ״ה
המראה של ה4 חיות זה ממש יחזקאל, ד חיות ואחר כך אדם
למה, האדם על הכסא?
וגם פה יש כסא
כן זה 2 אנשים שונים לא?
גם פה חלק מהחיות דומים לאדם
כמו כל הספרים גם דניאל צריך ללמוד כל השנ
השנה
קשה עם הסדר היומי הזה …
למה יש 24 שעות ביום? שנלמד כל יום מכל ספר
יש ספרים כמו דניאל שעדיף ללמוד בחלום 😀
חשבתי שכל הרעיון שבחלום ראשון נבוכדנצר שכח גם החלום
שזה ככה באמת גם פה
שגם החלום וגם הפתרון היו בתוך החלום או המראה
והנמשל שזה לא שיש היסטוריה ואז יש על זה פירוש נבואי
אלא גם לארגן את ההיסטוריה עצמה צריך נבואה .. זה נרטיב שמייצרים
כלומר זה בדיוק מה שכתוב שם שדניאל חלם את החלום של המלך…
ואני חושב שזה אותו חלום
הוא חלם על החיות והבין שהמלך היה לו אותו רעיון רק עם צלם
כי הוא כל הזמן בונה צלמים
התאריכים גם משל..
כבר כתוב ככה הרמב״ם אצל יחזקאל