Wednesday, October 21, 2015 • ח׳ חשון תשע״ו
סורי שאין קשר לשופטים אבל מצאת את זה. נשמע לי פשט סביר. מי יכול להגיד משהו על זה.
http://cabinetmagazine.org/issues/28/gilbert_ze…
Wednesday, May 15, 2019 • י׳ אייר תשע״ט
זה לא אותו קושיא. גדעון לא קשה לו באמונה אם השם קיים ויכול לעשות ניסים. קשה לו למה הוא לא עושה גם לו ניסים.
אכן אפשר לומר שגדעון למד מסר אחר מיציאת מצרים מרמבן. המסר של גדעון הוא שהשם תמיד עוזר לישראל בניסים. המסר של רמבן הוא שהשם יכול לעשות ניסים. וזה חילוק גדול מאד בזמן גדעון לא היה פקפוק ביכולת השם לעשות ניסים ולא לזה היה צריך יצאת מצרים. הפשט של רמבן אנאכרוניסטט במובן שהוא מפרש הפסוק לפי כפירות שהיו בימיו אבל הפסוק אף פעם לא עסוק בכלל עם אמונות וכפירות אלא שהשם עוזר לישראל .
וגם רמבן אוחז שאין תמיד ניסים אבל גדעון אין לו החילוק הזה. וזה חידוש של רמבן שיש לו בכלל חילוק בין ניסים וטבע הפסוק לא שמע על החילוק הזה כלל. הפסוק יש לו רק דבר אחד אם השם עוזר לישראל או לא. ואם הוא לא עוזר אז איה נפלאותיך וכו׳
לא שזה צריך להיות סתירה, גם המסורת שלנו מבינה שהמסר העיקרי של יציאת מצרים הוא שהשם עוזר תמיד כמו שכתוב בהגדה שבכל דור דור וכו׳ והקבה מצילנו מידם.
ובאמת התירוץ של רמבן למה אין היום ניסים הוא חלש ביותר. אם השם באמת יכול לעשות ניסים ולא משתמש בהם לעזור לנו בעת צרה אז הוא ממש רשע …
צריכים לומר שרמבן מדבר ביום יום ולא בעת צרה גדולה , ושוב אין סתירה מגדעון
המחלוקת בשפה מה הכוונה במשנה
ראיתי שהמשמורות אלה הם חילופי השומרים שהיה נהוג אצל המלך או בצבא וכדו׳
וזה מתאים גם פה, מסתמא חילקו הלילה לשלש או ארבע קבוצות שומרים
זה ידוע כל החקירה אם זה 3 או 4, יש מנהג כזה ויש מנהג כזה
באמת מעניין זה שהשם אומר לו ללכת עם פחות אנשים
זה נשמע כמו
For God and country
Tuesday, December 06, 2022 • י״ב כסלו תשפ״ג
הציווי למעט את הלוחמים כדי שיהיה יותר תפארת (=להגדיל את הנס של רבים ביד מעטים) נראה לי חריג ואני לא זוכר ציווי כזה במקרא, אם כי יש פירושים או מדרשים שעובדים עם רעיון כזה. זה מאד מוזר כי בדרך כלל נס נעשה כשצריכים ולא שעושים את זה בדווקא יותר קשה כדי לסמוך על הנס
כדרכי הנלוזה אני מציע שזה לא רק ‘פן יתפאר עלי ישראל׳ במובן שיחשבו כוחם ועוצם ידם ולא ה׳ עשה, אלא זה גם חידוד הטקטיקה הנכונה. מסתמא אם היו נלחמים לפי המספרים היה מדין מנצח כי היה להם כארבה לרוב וגם השלשים ושתים אלף חיילים של גדעון לא היו מספיקים. אדם צריך להילחם לפי החוזק שלו ולא להתחרות במה שהשני יותר חזק. ואדרבה אם היו סומכים על ריבוי המספרי שלהם היו מפסידים כי החוזק של החיל של גדעון לא היה בזה, והיו מתפארים וממילא מפסידים כפי שקורה הרבה. אבל ה׳ אומר יש טקטיקה יותר טובה של גורליה כזה של הפחדה בלילה, ולזה דווקא עדיף מעט יותר אנשים עם טקטיקה כזו מחודדת. ואכן גדעון עושה בדיוק את זה ועל זה הוא קורא ‘חרב לה׳ ולגדעון׳, זה ההתפארות, שלא הצליחו ישראל רק גדעון וה׳ על ידי הטריק של הפחדה עם שופר ורעש
וכדרכי הנלוזה עוד יותר אני מפרש שזה בנין אב, הרבה פעמים כתוב ‘ויהם ה׳ את מחנה מצרים בעמוד אש וענן׳. ובכלל ‘קולות וברקים׳ הם כלי הזין הכי ידועים של ה׳ במקרא וגם בשירת דבורה. ופה מספרים לך כיצד בדיוק עושים את הקולות (=קול שופר וצעקות ושבירת הכדים) וברקים (=אש פתאומי על ידי ששברו הכד) ושזה מה שגרם בעצם להימום מחנה מדין ובריחתם
עכשיו צריך להגיד לרבי מלכיאל קוטלר להחרים את הפירושים שלי 🙂 אבל אני גם יודע כיצד השופרות של החרמים שלו נעשים 🙂
באיזה סיפור
אמרתי שיש פירושים אבל זה לא כתוב.. גם פה אפשר אולי להתווכח אבל עכ״פ זה פירוש של פשט פה
אבל איך אפשר לדעת אם עשרת אלפים זה הרבה או מעט, זה תלוי לפי המציאות שהיה שם
בעי היה סיפור בדיוק הפוך שחשבו לנצח עם מעט ואחרי זה השם אמר או הבינו שצריך יותר..
גם ה׳יתפאר עלי׳ זה דומה ל׳לא תהיה תפארתך וכו׳ כי ביד אשה וכו׳, זה מאד חשוב
כי ההתפארות היא הנותנת כח להילחם, וצריכים לדעת כיצד להתפאר
למה, בעי גם בפעם השניה לקחו 3 או 5 אלף או 12 אלף. כן במלחמת מדין הראשונה 12 אלף אלף למטה. וכו׳. אני לא מבין כיצד עושים דברים כאלה לכלל צרייכם לדעת כמה היו לאויב וכו׳..
נו אולי זה באמת שיעור למטה,
קח לפחות ‘עשר אלף׳
זה לא נכון גם בטקטיקה..
הרבה מדי יכול להיות מכשול כמו מעט מדי
הרי כל אחד צריך גם לאכול וכו׳.. זה לא סתם לוקחמים כמה שאפשר
ובאמת גדעון אחר כך רואים שהתקשה מאיפה להאכיל את הצבא שלו..
אולי זה קשור למבחן של המים
זה נקרא בספרות האתוס הלוחמני ההרואי העתיק, רואים במקראות הקדומים שגם ה׳ בעצמו מצייר את עצמו לפי המודל של לוחם הירואי שיש לו כבוד ותפארת. אחר כך יש אתוס אחר של צדקה ומשפט וחסידות וכו׳.
למשל כל הסיפור של גלית סובב על הרעיונות האלה, שגלית נעלב שבא אליו דוד ודוד נעלב בשם ה׳ וכו׳, כל המשחקים של כבוד האלה
ויכול להיות השם שאומר פן יתפאר עלי וכו׳ זה קצת כמו גלית שאומר למה כל הפלשתים צריכים להילחם אני יכול לבד ושהם יביאו את היחיד הכי חזק שלהם ונראה, זה טקטיקה כזו גם
הרי אם מלחמה זה משחק של כבוד, חבל להרוג הרבה אנשים, אפשר סתם למדוד למי יש יותר גדול לפי איזה קריטריון מוסכם ולהחליט מי המנצח..
ובפרט שעיקר המלחמות תמיד אבל בפרט כפי שלחמו אז היה תלוי במורל. ברגע שהמחנה ‘נשבר׳ וכולם ברחו זהו הפסידו את הקרב. וכל מה שצריך זה לגרום שהמחנה יישבר ויתחילו לברוח. וגדעון באמת מצא דרך הרבה יותר זולה לעשות את זה מעל ידי מלחמה ישירה. וכן הרבה בתקופת השופטים ואחר כך. גם הניסים הכי גלויים מתוארים ככה.
גם החלום של האיש שגדעון שמע מתחבר לכל זה, הוא הבין שהם חולמי חלומות וכל שעורה הם חושבים זה חרב גדעון אז גדעון מבין הנה אני אשחק לידיים של בעלי החלומות האלה.. אעשה להם הצגה הכי מפחידה והם יהיו בטוחים שכל השמים נלחמים בהם.. הרי הם כאלה בעלי אמונות תפלות כבר.. (או שגם גדעון בעצמו מאמין כזה..)
אתה מכיר עוד מקום שבו רעיון כזה מפורש?
מה הסיפור עם המבחן במים?
מה זה עורב וזאב שנהרגו במקומות שנקראו כמותם? מסתמא על שם זה נקרא המקומות?
תמיד יש למדין הרבה שרים או מלכים גם במלחמה של משה איתם
מעניין שיש פירוש או שניים על המורה נבוכים מפרק הזה “גבעת המורה” ועוד אין מישהו שחיבר “המורה בעמק” 😆
אגב יעקב בפרשה שחוצה את המחנות לכאורה עושה טקטיקה קלאסית של מלחמה, זה מתואר בעצב כזה אם יבוא עשו והכהו כאילו זה רק להצלה אבל באמת כבר רשי אומר שזה כי אלחם איתו, וכנראה זה טקטיקה מקובלת במלחמה תמיד “ויחץ את העם” וכן “ויחלק עליהם לילה”, זה לא טוב לתת כל הצבא במקום אחד
הוא אמר יותר מזה. הבעל עוזר למדין אולי השם לא עוזר לנו.
.
“לך בכחך זה” – בפשט כח שאני נותן לך עכשיו.
אבל על דרך החסידות אני תמיד חושב השם אומר “כן, בדיוק איש כזה שמקשה את הקודמות הטובות אני אוהב לך חכיתי..”
הקושיות
לא יודע, אני צריך ללמוד רשי? 😇
כן, זה לא בדיוק הפירוש שלי…
רשי כן מצטט החידוד של הקושיא של גדעון
הסיפור שזה קורה במוצאי פסח והוא אומר הלו מה וכו׳ אני נורא אוהב
ויש לו קושיא טובה ברש״י, האם במצרים כן היינו טובים, מה זה התירוץ הזה אתם לא טובים
זה נראה לי עקרון חזלי שה עוזר גם לישראל כשלא טובים. אפילו שהכתוב לא אוחז ככה.
זה הולך מידה כנגד מידה. אנחנו עובדים לו גם כשהוא לא טוב לנו אז הוא צריך לעזור לנו גם כשאנחנו לא טובים
זה נריה אומר..
אני חושב על המועדים למשל, פסח חנוכה פורים כולם הם היה רע והשם עזר. אין מועד שהולך עשינו תשובה והוא עזר
זה לא מהלך שעבד לחכמינו
אפילו חנוכה הם בניגוד לחכמים אחרונים לא ממסגרים כניצחון של עשינו מצוות אלא שהשם עזר לנו במלחמה או בנס , בלי קשר לאיך אנחנו התנהגנו
בפשטות אפשר לומר שעצם לזעוק להשם זה תשובה, כלומר לא זעקו לבעל אלא להשם
מסתמא ניסו גם לזעוק לבעל והוא לא ענה..
שיטת מי
אבל זה סיפורים קטנים כאלה. יש לבעל מזבח אחד פחות.
זה סיפורים חיצונים 😆
כן, אבל זה לא שאחר כך עשה קמפיין לביעור בעלים
אולי זה גם חשוב לכן שבנה מזבח לה שהוא שם עד היום
עד איזה יום? זה לא נאסר אחר כך? או מתי
עכפ, שנתן לאנשי מקומו דרך לזבוח להשם
אולי הכל עניין של נוחות. מי שיש לו שטיבל בקרוב עובדים לו…
רק אחר שמת כתוב ששמו בעל ברית לאלהים משמע כל ימי גדעון לא. אני לא מבין כיצד כל זה עובד.
כלומר, כאשר יש מלך מרכזי אני מבין שהשאלה אם עובדים עבודה זרה הוא פחות או יותר שאלה אם המלך הוא בסדר. ככה העולם עובד. אבל השופטים שאין להם כנראה סמכות מרכזית אני לא בטוח איך זה עובד. אולי זה באמת ענין לוקאלי יותר.