שופטים א – דברים מקבוצת הדיון

Sunday, October 11, 2015 • כ״ח תשרי תשע״ו

מה

the rosh yeshiva’s request is backed up to chamei hatalmud

reply came back you can still join the tzedokim

מי זה lm לייב מינצברג?

אה, תנסה להזמין את לייבל..

שלום

תכתוב השם שלך כמו איש נורמלי

לא נראה לי..

בוודאי יש לו גם איזה שם מוזר בטלגרם..

we need another group for debating whatsap vs telegram

its off topic..

למה אתה לא יכול

אז אל תלמד בשעת העבודה..

טוב אני לא מתערב בוויכוחים שלכם תחליטו וזהו

There isn’t admin?

Idk. Who can add ppl?

Who can remove ppl?

That’s weird

So tachlis how can I remove yeedl ? ::stuck_out_tongue_winking_eye:

If I have to ask you whats the point. .

Ol adminyisn

תכלית כל זמן שאין פה זלמן לייב הכל ברכה לבטלה

Monday, October 12, 2015 • כ״ט תשרי תשע״ו

טנק..

אני זוכר בחיידר למדנו נך התחלנו פה, איזה סיפורים מוזרים עם בהונות הרגלים לא הבנתי מה הרעיון

Chopping off fingers and putting them under the table

Sounds petty..

Like you got the guy shoot him cut him up, this is all you do..?

Maybe, I imagined it kepshuto..

Nisht inspiring this story

כבר יותר מעניין תורות של חזל שעתניאל בן קנז החזיר הלכות בפלפולו

גם זה וגם זה קרה באותו מידה..

בכלל איזה מין אדם נותן שם לבתו עכסה

תשובות

0. ע״פ פרופ׳ יהודה אליצור (” חכמות נשים בנתה ביתה”), מטרתו העיקרית של הסיפור היא ללמד על תפקידה החשוב של האישה בכיבוש הארץ ובבניינה.

1. לא מסתבר שכלב קיבל את דביר, כי לפי התורה לכל אדם מגיעה נחלה שיוויונית (“לרב תרבו… ולמעט תמעיטו…”), ולכלב כבר היתה נחלה (חברון – יהושע יד), ולא סביר שהוא ייקח לעצמו נחלה נוספת.

תיאורטית, ייתכן שכלב רצה לתת את דביר למישהו אחר בשבט – כלב היה גם הנשיא של שבט יהודה, האחראי על חלוקת הנחלות (במדבר לד19); זה מסביר מדוע הוא היה צריך להציע את בתו כ׳פרס׳ למי שיכבוש את דביר. אולם, לאפשרות זו אין רמז בפסוקים.

לכן נראה לי הכי הגיוני, שדביר נשארה בידיו של מי שלכד אותה – עתניאל. כלב הציע לו גם את בתו, אולי משום שהכיבוש של דביר היה חשוב במיוחד וקשה במיוחד, והזכיה בעיר עצמה לא היוותה תמריץ מספיק גדול.

וע״פ נריה קליין, כבר בזמן הכיבוש היה ברור שהעיר דביר תינתן לכהנים (כמו שמסופר בהמשך – יהושע כא15), ולכן היה צורך להציע תמריץ מיוחד למי שיתאמץ ללכוד עיר שבסופו של דבר לא תישאר בידיו.

2. המילים “ויהי בבואה” מובנות מתוך ההקשר: בפסוקים הקודמים מסופר שכלב היה בחברון, ואז (יהושע טו15) “ויעל משם אל יושבי דביר”, כלומר, עלה מחברון וחנה בכניסה לדביר (אולי בנה שם מחנה אוהלים). ואז עתניאל הלך ולכד את דביר, “ויתן לו את עכסה בתו לאשה”, ועכסה באה – מתוך המחנה שבכניסה לדביר – אל תוך דביר הכבושה.

3. ע״פ נריה קליין, מדובר בשתי בקשות שונות: עכסה הסיתה את עתניאל לבקש, בנוסף לעיר שלכד, גם את שדה העיר = שטח השיפוט של העיר (כמו שנאמר על חברון ביהושע כא12 – “ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב…”); היא אכן הצליחה לשכנע אותו לבקש את השדה, וכלב אכן הסכים לבקשה. לאחר שכלב נתן להם את שדה העיר, היא שמה לב שמדובר בשדה יבש ללא מעיינות, ולכן אמרה “הבה לי ברכה, כי ארץ הנגב נתתני” – נתת לי ארץ מנוגבת ויבשה; וביקשה שייתן לה, בנוסף לשדה, גם גולות מים – מעיינות שנמצאו בשדה סמוך.

הבעיה בפירוש זה – לא כתוב שעתניאל ביקש (הפועל “הסית” משמעו “ניסה לשכנע” ולא דווקא “הצליח”, למשל (דברים יג7-9): “כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ… לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו”), ולא כתוב שכלב הסכים לבקשה.ע״פ פרופ׳ אליצור, מדובר באותה בקשה: עתניאל כבר לכד את השדה של דביר יחד עם דביר עצמה, ולא היה צריך לבקש אותה; עכסה רצתה לבקש גם את השדה שמצפון – השדה שבו נמצאו מעיינות המים.

עכסה ניסתה לשכנע את עתניאל שישאל, אבל הוא לא רצה או לא הצליח לעשות זאת. צריך לזכור מי היה כלב – הוא היה הסגן של מנהיג ישראל, ואחד הבודדים שנשארו מדור יציאת מצרים, והיה גם גיבור גדול בזכות עצמו; כשעומדים בפני אדם כזה, קשה לפתוח את הפה ולבקש בקשות: “לבסוף שיכנעה את עתניאל, הם הולכים וחוזרים אל האב. ברם, כשהם עומדים לפני כלב הנכבד, השתתק עתניאל, ולא עצר כוח לדרוש. הוא מחריש ואינו אומר מה ששמה בוודאי עכסה בפיו. גם הפטריארך הזקן שותק. שני גברים גיבורי חיל, נכבדים ושותקים…

” ויאמר לה כלב: מה לך “? זה מעמד קצת מביך. עתניאל אינו מעז לפצות את פיו וכלב תמה.

” ותאמר לו: הבה לי ברכה “. זו אימרת חכמה מן הסוג שקדמונינו חיבבו בתקופת המקרא: ברכה פירושה לכאורה מתנה (בראשית לג, יא). אבל כשכלב מביט ובעיניו סימן שאלה, היא אומרת: “ונתתה לי גלת מים “. כלב מתחיל לחייך ולהבין את השנינה: ברָכָה! ברֵיכָה – מעיינות מים וברכה הם מושגים צמודים בתודעה המקראית ככתוב “מברכת ה׳ ארצו… ומתהום רובצת תחת” (דברים לג, יג). מתוך דברי החכמה, המבטים והחיוכים מתברר טיב המתנה “הצנועה”, חלק “השדה “. הכוונה לשטח שיש בו שורה של מעיינות. משערים שמדובר כאן במקום הנמצא קילומטר דרומה לחברון. יש שם ואדי שחוצה את הכביש, ויש בו שתי שורות של מעיינות קטנים זה על גבי זה. שם המקום בפי הערבים סיל דילבה. השורה העליונה היא כנראה גולות עילית והתחתונה גולות תחתית.”

4. ע״פ נריה קליין, מדובר בשתי בקשות שונות: השדה הוא שטח השיפוט של דביר, והגולות הן מעיינות שנמצאים מצפון – בשטח השיפוט של חברון.

וע״פ פרופ׳ אליצור, מדובר באותה בקשה: המטרה העיקרית של עכסה היתה להשיג את גולות המים – המעיינות. אולם, באיזור מדברי כמו האיזור שבו שוכנת קרית ספר, לבקש מעיינות זו בקשה גדולה מאד: “והנה אומר הכתוב: “ותסיתהו לשאל מאת אביה השדה “. מה פירוש “השדה”? לקמן אנחנו קוראים שאין כאן סתם שדה; הכתוב מדגיש מה נתן לה אביה – הוא נתן לה גולות מים – “את גלת עלית ואת גלת תחתית “. בארץ יהודה הדרומית, שורה של מעיינות, אינה דבר ש

ל מה בכך. “ותסיתהו ” כלומר שידלה אותו. ומדוע? עתניאל, הגיבור הצעיר, כיבד והוקיר מאד את חותנו נשוא הפנים. אפשר לשער מה טען כלפי אשתו: אם אביך הנכבד נתן לנו את דביר, היאה לבוא אליו ולהפציר בו שייתן עוד? כלום נאה לעמוד על המקח עם אדם כמו כלב בן יפונה? אמרה לו: “לשאל השדה “. האם דבר גדול וקשה הוא לבקש ממנו עוד שדה? אבל באמת אין הכוונה לשדה סתם כי אם לשדה מעיינות. הכתוב רומז (בהוסיפו ה׳ הידיעה), שיש פה מישאלה גדולה, אלא שהיא מנסחתה ניסוח צנוע. זה פשר ” ותסיתהו “”.

ה״גולות” נמצאות בתחום השלטון של חברון, שהיתה שייכת לכלב; לכן עכסה יכלה להרשות לעצמה לבקש אותן מכלב כ״מתנת חתונה”, בלי שהדבר ייחשב לשחיתות שלטונית.

5. לנו נראה שחסרה סצינה כי אנחנו לא גרים באותו איזור ובאותה תקופה; אבל לאנשים שחיו שם, כנראה היה ברור שהמרחק הוא גדול, ובמרחק כזה, ברור שהאישה רוכבת על בהמה כלשהי, זה מקובל ואין צורך לציין זאת.

6. צניחה משמעה ירידה מהירה; הצניחה מעל החמור מלמדת על צניעותה של עכסה: כשאישה יורדת מעל בהמה, חלקים מגופה עלולים להתגלות, ולכן, אישה צנועה מתרגלת לרדת מעל הבהמה במהירות, כדי למעט בחשיפה: “” ותצנח מעל החמור “. גם זה סיפור. אחד הנימוסים הקדמונים של תקופת המקרא הוא, שאישה שמצטיינת בנימוסים נאים, ובהתנהגות נאה, למודה לרדת במהירות מעל גבי בהמת רכיבה. זה סימן של צניעות וסימן של זריזות. אנחנו מוצאים, כשרבקה רואה את יצחק ” ותפל מעל הגמל” (בראשית כד, סד). “צנח” פירושה ירידה מהירה כמו “נפל” במעשה רבקה – הכתוב משבח בזה את נימוסיה וזריזותה של עכסה”.

כללו של דבר, מה המקרא רוצה לומר פה? הכתוב כאילו מחייך ואומר: הסתכלו בשני האדירים, הגיבורים האלה, זה המדביר של הענקים, וזה הכובש של דביר – הם עומדים ומחרישים. רצונו של מי נעשה, בסופו של דבר? רצונה של עכסה בת כלב האישה, “החלשה” הניצבת בין שני האיתנים. היא משליטה את רצונה בכוחה של חכמה. תחילה היא משדלת את עתניאל, מעודדת אותו ואומרת לו: מה אנחנו מבקשים – עוד שדה. עתניאל הגיבור הנועז הולך אתה, אך איננו מעז לפצות את פיו. אז פונה עכסה לגיבור הזקן ואומרת דבר חכמה: ברכה בריכה, והאב הזקן נעתר לשנינה הנאה. ומה מקומו של מעשה זה ביהושע טו ובשופטים א בפרשת ההתנחלות? הכתוב רוצה לומר: עובדה חשובה בהתנחלות שבט יהודה נקבעה על ידי דברי חכמה של אישה, שהפעילה שני גברים גיבורי חיל.

סיפור פמיניסטית!

“פעם אחת, לפני הרבה הרבה שנים, במקום דוקא לא כ״כ רחוק, שם בערך, חי שר צבא גדול וחשוב עם ביתו הקטנה שהגיעה לפרקה, על הר גבוה ובודד. מסביב להר חיו ענקים גדולים ומפחידים. יום אחד בא אחד הענקים וחטף את ביתו הקטנה. האב לא ידע מה לעשות!! אמנם הוא היה שר צבא גדול וחשוב, אך הוא כבר לא יכל להלחם נגד הענקים הגדולים והמפחידים. מה עשה? פשוט קרא- “אשר יכה את קרית ספר ולכדה, ונתתי לו את עכסה ביתי לאשה”. מיד קם עתניאל, הרג את כל הענקים, לקח את עכסה, הם התחתנו וחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.. [1] “

הקושיא שיידל הביא על הנחלה טיפשית, ברור בכל הנך שלא היה מעולם חלוקה שוויונית של נחלות

מה אתה רוצה מעשה שהיה כך היה

הרי זה לא היחיד

כמה היו כל השאר..

ובכלל קיבל עיר אז אחרי זה השכיר דירות שם לכולם מה הסתירה

איני מבין הקושיא, סנס לפי מה. הוא היה הגיבור ולקח או קיבל מה שכבר. אתה מצפה שיהיה פה איזה צדק או מה?

*מה שקיבל

כי אין צדק בעולם כלל

איפה שמעת שהיה גורל?

אבל מה לעשות שלא היה ולא עושה סנס

אבל איני מבין מהתחלה מה לא צדק, הוא מסר נפשו לכבוש וקיבל על כך פרס,

לא הבנתי מי קיבל עוד

כלב קיבל חברון לעצמו ונתן את דביר.קרית ספר לחתנו עתניאל

אתה נשמע כמו הליטואק ששואל איך זה שהאדמור מקבל חתן תורה ונותן לבנו חתן בראשית ומה נשאר לכל שאר הבית כנסת

yeedl the quotes are onfusing

cause I can’t see who wrote what

> יידל נייוירטה

> When you tap on the quote it jumps to the original message

> אשר זעליג ענגל

> I like it, so you know on which joke he laughed

😀

what are these people you’re sending here they look like nazis

this telegram shomi shamayim who he lets in

זה ישו

Castro

אדני בזק

וממילא מובן למה קצצו בהונות שלא יוכלו עוד לעשות לייק

http://www.hydepark.co.il/topic.asp

את זה בטח לא ידעתם, אבל הרב שטיינמן בנוסף לכל הציונות שלו הוא גם מבקר המקרא

📄 ../media/[הקונטרס שמטלטל את עולם התורה והחסידות.pdf
] 110 KB

📄 ../media/[פניני אילת השחר-בראשית.pdf
] 1.3 MB

במה? שטויות, הוא לומד חומש כמו בן חמש למקרא..

זה קבלתי מהמייל של המחבלים או השונאים שכחתי מי מתנגד לו..

Tuesday, October 13, 2015 • ל׳ תשרי תשע״ו

מאשי כמדומה שהחזון איש היה לי טענות על איך שבעלי המוסר פירשו המקרא

לרב שטיינמאן יש משהו נדיר אצלנו שהוא חושב..אפילו שיוצא לו די ילדותי ועמארצי כי אינו מכיר כל ההיסטוריה והמפרשים וכו ורשמו השיעור חומש שלו שלא אמור להיות המסקנות..

Wednesday, May 08, 2019 • ג׳ אייר תשע״ט

הוא חוזר על סיפורים שכבר כתובים בספר יהושע

חברון ודביר

ובית אל

באמת קשה ואני לא מבין למה רשי וכו׳ לא עשו עסק מהקושיות האלה נראה שבכלל לא היה קשה לרוב המפרשים המסורתיים כל זה

בעניין קיצוץ בהונות ששלמה הזכיר מקודם בשיעור שלנו..

זה היה ענין של בזיון , היה מנהג כזה בהרבה מקומות בזמן העתיק לחתוך למפסיד ראשי איברים ככה, זה לא עניין של נזק או עינוי זה עניין של כבוד יותר , חותכים לך החלקים היותר עדינים ובולטים של האדם כמו לחתוך לאדם אוזן או אזניים וכדומה

ההיפך של כבוד נו…

ביהושע יש גורל מי יקח איזה חלק. פה יש גורל מי ילך לכבוש קודם. צריך לחשוב על זה. כאילו יהושע הכל בנס מהשם הגורל מספיק לחלק את הארץ אבל פה פתאום צריך לכבוש מקודם והגורל זה מי יכבוש…

לא מובן לי עניין הגורל הזה, הרעיון הוא שאי אפשר שכולם יכבשו בפעם אחת אז צריך להחליט מי קודם?

כאילו שצריך כמה שבטים ביחד לכבוש נחלת שבט אחד, כפי שרואים שלקח את שמעון

זה כנראה מסביר גם למה הערים של שמעון באמצע נחלת יהודה

אבל לא ככה כתוב פה אלא להיפך ששמען הלכו עם יהודה בגורלם

ולא כתוב מתי קיימו החלק השני שילכו איתם בגורלם

בני קיני היו תמיד כאלה גוים חברים של ישראל כמו שרואים אצל שאול וחלק מהזמן ישבו עם ישראל ולפעמים לא רצו וישבו במקומם עם עמלק

היה לי חלום היום שגילו את הכתב יד המקורי של משה רבינו שכתב את כל התורה מתחילה ועד סוף אז כל אנשי ביקורת המקרא נבוכו ולא ידעו מה לעשות עד שבא חכם אחד שכתב בלשון חצי פילוסופית חצי קבלית ואמר מה חשבתם שרבותינו שאמרו שהיו ארבעה כותבים התכוונו בפשטות אל הרובד הגשמי? חס ושלום הם התכוונו לומר שיש ארבע בחינות התורה כנגד ארבע עולמות וארבע אותיות השם

Thursday, May 09, 2019 • ד׳ אייר תשע״ט

אבל באמת יכול להיות גם שיש יישוב שמתרץ את הסתירה לגמרי. כמו שהסטירה מדבר קדש מוכיח אפשר לכתוב גם היום טקסט שיהיה יותר הגיוני עם איזה ביקורת אבל האמת שיש יישוב פשוט שאין סתירה

מה שכן נכון זה שחזל זה כבר הרבה אחרי וניסו ליישב לפי יכולתם ולא תמיד קלעו, ואפשר גם הפסוק עצמו נכתב הרבה אחרי אז לא זכרו בדיוק כיצד לכתוב שיהיה מתיישב בשופי או שהעורך היה לו איזה הבנה כיצד מיישב אבל לא כתבו ואנו לא יודעים מה הבינו אז

אבל זה בולט שספר יהושע יש לו תיאור בלי שום חטא, ועל אותו מצב עצמו ספר שופטים אוחז שהיה חטא בדברי המלאך בפרק ב אז זה באמת מגמה שונה אם כי המציאות קצת אותו דבר עם איזה שינויים

רשי מביא כאן בית אל והשם עמם, אפילו שפסל מיכה עמהם. וזה שכתוב לך השם הצדקה ולנו בושת הפנים

כלומר ייתכן שבאמת הם עובדי עבודה זרה ועדיין כתוב השם עמם

העולם מורכב מה לעשות…

ופסוק אחר יכתוב שהיה הכל חטא

בעל התניא מביא הפסוק על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת מיום היווסדה להראות דוגמא של מוחין דגדלות שסובלת סתירה , שבאותו הזמן שהיה שמחה הכי גדולה היה כבר אפי וחמתי ממבט אחר

אני רק הגעתי ללמוד פרק א…

קשה להבין מה הראה להם האיש מלוז מבוא העיר, לא ידעו איפה הדלת? אז חזל אומרים שהיה במערה

ולפי הפשט מסתמא זה מילה כללית שהראה להם מאיזה דרך אפשר לארוב וכדו׳ולא נתפרט כל הטקטיקה

מפרשים מבינים פה שכתוב שגם אחרי שחזקו לא הורישו אלא שמו למס שזה טענה, שהעדיפו הכסף על מצות הכיבוש

אבל לא מובן לי בטח צריך יותר כח לכבוש מאשר לגבות מס, ומה שכתוב שחזקו הוא במידה מספקת לגבות מס לא במידה מספקת לכבוש

גם לפי הברייתא ששמואל כתב זה היה מאות שנים אחרי תחילת השופטים וכבר נשכח הפרטים. לא יודע אם צריך להאמין שהפשט שזה היה בנבואה

רשי יש לו ישוב פשוט על ירושלים שאז הלכו לכבוש בירושלים ולקחוהו עמם

לוז הוא בית אל ויש אולי שבע סיפורים בתנך מאיפה הגיע וכיצד קיבל שמו

וכנראה יש עוד לוז בארץ החתים שצריך להסביר, כן