דיאלוג בין הפלוסוף למדבר – ההקדמה העשירית (ב) | חלק א פרק עג (יג) | מורה נבוכים 168 – Transcript

ההקדמה העשירית: עניין ההעברה (האפשרות) — הדיאלוג בין המדבר והפילוסוף

מיקום ומבנה ההקדמה העשירית

אנחנו אוחזים פה באמצע ההקדמה העשירית. למדנו שההקדמה העשירית היא מה שהם קוראים עניין ההעברה, שזהו היסוד שאפשר לתרגם מהאפשרות — שזה עניין שכל הדברים יכולים להיות בכל האופנים.

כל דבר שאנחנו רואים, אנחנו רואים בטבע, אנחנו רואים בעולם שהוא נוהג להיות כך, שהוא באופן מסוים — הם טוענים שאין סיבה הכרחית, אין סיבה אמיתית שהוא לא יכול להיות באופן אחר: יותר גדול, יותר קטן, יותר גבוה, יותר נמוך, בצבע אחר. כל ההבדלים שאנחנו יכולים לדמיין, הכל יכול להיות — חוץ מהסתירות המפורשות. הסתירות לוגיות הם מסכימים שלא יכול להיות, אבל כל שאר הדברים, כל שאר האפשרויות הם באמת נכונים.

והרמב״ם טען שהעניין הזה הוא יטען, הוא עכשיו יטען ויפתח את הטיעון שההקדמה הזאת, ועל בסיס ההקדמה הזאת עומד הרבה מהחכמה שלהם כפי שאנחנו בואו נראה בהמשך בעניין של חידוש העולם וכו׳.

שתי הטענות המרכזיות של הרמב״ם

עכשיו, הרמב״ם בעצם טוען שני דברים פה, בהמשך ההקדמה הזאת, בהמשך דבריו על ההקדמה הזאת — הוא טוען בעצם שני דברים עיקריים.

הטענה הראשונה: תלות באדמות הקלאמיות

הראשון זה שהאפשרות הזאת היא אפשרית רק אם אנחנו מניחים את כל הפיזיקה הקלאמית שהוא הסביר בשמונה ההקדמות הקודמות. הם כולם הכרחיים בשביל שנוכל להגיד את האפשרות הזאת. צריך להבין שיש פה איזשהו חידוש, אנחנו נדבר על זה עוד שנייה.

הטענה השנייה: הבלבול בין שכל לדמיון

והדבר השני, זה מה שהוא כתב בסוף הקטע הקודם, שהוא דיבר על זה שהם הרי בעצם מודים שיש משהו שנקרא נמנעות — כלומר מה שהלוגיקה, אפשר להגיד השכל, אומר שהוא בלתי אפשרי, ואת זה הם בעצם מודים שהוא בלתי אפשרי, שהוא לא יכול להיות.

אבל כל שאר הדברים הם טוענים שכן אפשר להיות. הם טוענים שכלית, אפשר לדמיין אדם בגודל פיל ופיל בגודל אדם, כל מיני דברים כאלה, והם טוענים שאפשר לחשוב על זה, ולכן הם לא נותנים סיבה שזה לא יכול להיות — רק שיש מנהג, יש מנהג של הטבע שהוא נוהג לא לעשות את זה, אבל זו לא סיבה הכרחית.

והרמב״ם טען על זה שמה שאתם קוראים שכל הוא לא באמת שכל אלא משהו אחר שאני אקרא לו דמיון. הוא ציטט את אבו נצר שטען את זה כבר על המדברים, וזה אחד מהדברים המאוד יסודיים שיש להפריע לו בגישה שלהם.

פיתוח שני הטיעונים

אז יש שתי דברים שהוא הולך עוד לפתח.

דבר ראשון: הדעמה הזאת שהעניין של האפשרות הוא לא עניין אפיסטמולוגי בלבד. זה לא עניין של לוגי טהור כביכול, שכל הדברים שאנחנו יכולים לדמיין אפשריים. בשביל להאמין את זה, בשביל לטעון את זה, צריכים להניח את הפיזיקה הקלאמית. והוא טוען שזאת הסיבה בעצם שמניחו את הפיזיקה הזאת, בשביל שיוכלו להגיד את זה, כי זה בעצם מה שהם צריכים.

למדנו עוד דברים — הם צריכים את השלטון האבסולוטי של האלוהים, שלכן הוא יכול לעשות את כל דבר. אבל השלטון האבסולוטי הזה של האלוהים זה היכולת של כל הדברים להיות בכל האופנים, שזה גם מאפשר להם ומתחייב להם להגיד שהאל זה שמייחד, זה שהופך כל דבר למה שהוא — שזה תפקיד המקרים, שזה הפעולה הישירה של האל כל הזמן. אז הם צריכים את זה, והם צריכים את זה באופן פילוסופי, והם גם צריכים את האי-הבחנה בין שכל לדמיון.

אז עכשיו אנחנו מתקדמים לשני חלקים שהרמב״ם — אולי אני אלמד רק את הראשון היום — אבל הרמב״ם גם הולך לפרט למה הטיעון הלכאורה אפיסטמולוגי, או לכאורה מטאפיזי הזה, שכל הדברים יכולים להיות באופן אחר, הוא בעצם טיעון פיזיקלי. כלומר, אם מניחים פיזיקה אריסטוטלית הוא לא יכול להיות נכון, רק אם מניחים פיזיקה קלאמית הוא יכול להיות נכון.

ההערה המיוחדת על השכל והדמיון

והדבר השני שהוא נותן לו פה בהמשך כותרת הערה — זה מאוד מעניין. הערה זה משהו שצריך לחשוב הרבה עליו. כלומר, כשרמב״ם כותב את המילה הערה, יש רק, לא זוכר, שלושה-ארבעה פעמים שהוא כותב את המילה הזאת בספר הזה. וזה על הנושא — הוא מייחד הערה על הנושא הזה, בדיוק על הנושא של השכל והדמיון.

פתיחת הדיאלוג: המדבר והפילוסוף

אוקיי, אז בואו נתחיל ככה. וזאת ההקדמה — זאת ההקדמה שהיא העברה, ההקדמה העשירית.

לא תתאמת, אלא בתשע הקדמות אשר קדם זכרם. היא לא יכולה להיות נכון — היא לא תתאמת, היא לא נכונה, אלא אם מניחים את תשעת ההקדמות אשר הקדמנו לזכור אותם. ובעבורה, ללא ספק, היה צריך להקדימם — כל הסיבה שהם הקדימו, שהרמב״ם הקדים (בסדר שלא הוא הקדים אותם, אבל גם הם הקדימו אותם במובן של הניחו את ההנחות הפיזיקליות האלה), בגלל הנחות האפשרות שהוא קרא לזה עמוד — עמוד חכמת הכלאם, עמוד חכמת המדברים.

הבטחה לחשוף את הפנימיות

והרמב״ם אומר, יהיה לי קצת קשה לתאר לך למה זה כל נצרך, אז אני אתאר לך משהו קורה מחלוקת. אז הוא אומר ככה: וביאור זה — בשביל לבאר את זה, זה שהם צריכים את כל ההקדמות הפיזיקליות בשביל העיקרון המטאפיזי הזה — כפי שספר לך, ויגלה לך מתוכות אלה עניינים — אני אגלה לך את הפנימיות, תוכות, את הפנימיות (אותו מילה, אבוטן) של העניינים האלה.

יש פה, הרמב״ם פה נותן טיעון, כפי שנראה לאורך הפרק, נותן טיעון מעניין על מה הכוונה האמיתית, מה שקורה פה — הפנימיות, כמו התוך של טיעוני הכלאם. הם לא תמיד מגלים את כוונתם, הם מלחמכים את כל ההקדמות האלה והיה אפשר לחשוב שזה סתם ספקולציות פיזיקליות או משהו. והוא אומר, לא, תיכנס לפנים של הדברים האלה, תיכנס למה שהם יודעים האחרים, מה המניעה שלהם, ותבין שכל זה נצרך בשביל זה.

והוא יתאר את זה ככה, דרך מחלוקת — הייתי קורא לזה דיאלוג — נפלה בין המדבר והפילוסוף. הוא הולך לתאר איך מדבר מדבר עם פילוסוף, ולפי המשא ומתן ביניהם אנחנו נגלה בקלות איך בשביל שהמדבר יוכל להחזיק בכל השיטות שלו הוא צריך את כל ההנחות האלה שלו.

שאלת המדבר: למה ברזל שונה מחמאה?

אז בואו נתחיל את הסיפור. אמר המדבר לפילוסוף — אז מגיע המדבר ושואל לפילוסוף — זאת בעצם שאלה פשוטה ובסיסית:

למה מצאנו גשם הברזל הזה בתכלית הקושי והחוזק והוא שחור? יש לנו גשם — כל הדברים בעולם הם גשמים, מה שאנחנו קוראים גופים של ברזל, משהו חזק. איך הוא מאוד קשה? קשה זה ההפך מרך — קשה לעבור בו, קשה לדחוס אותו. והוא גם חזק — יש לו, שכחתי איך קוראים לזה… הוא גם קשה לשבור אותו, לשתי דברים שונים. והוא שחור, יש לו צבע שחור, או אני חושב שכתוב פה שחור אפשר לתרגם משהו כמו כהה — dark, לא שחור במובן של הצבע black, כי הרבה פעמים משתמשים במילה הזאת בשביל dark colors.

זה התכונות של גשם הברזל. ואילו גשם של החמאה הוא בתכלית הרכות — הוא מאוד רך, הפוך מהברזל שהוא קשה וחזק. הוא בתכלית הרכות — אתה דוחף אותו והוא נדחף והוא לא מתנגד. והוא לבן — והוא הפוך, הוא is light, הוא לבן. חמאה הוא בדרך כלל…

זאת שאלה, כאילו, זאת שאלה שהוא יסוד של ה… השאלה הזאת הוא שאלה יסודית של הפיזיקה — שאלה פיזיקלית יסודית. למה יש סוגים שונים של חומרים, מה שאנחנו קוראים חומרים, materials? מה ההבדל?

תשובת הפילוסוף: שני סוגי מקרים

אז אני אענה לו עד הסוף את התשובה. עונה לו הפילוסוף ואמר: יש לו תשובה, הוא אומר ככה:

תחשוב כי כל גשם טבעי — כל גוף טבעי (טבעי להפוכה מלאכותי) — יש לו שני מינים מן המקרים. יש מה שאנחנו מכנים מקרים, מקרים של גוף טבעי, ויש שני סוגים של מקרים.

סוג ראשון: מקרים מצד החומר

מקרים יעשגו מצד החומר שלו — יש לו מקרים שהוא מקבל, שמגיעים אליו מצד החומר שלו. מה קרה מצד החומר שלו? מצד הדבר שהוא עשוי מהם — חומר זה התשובה לשאלה ממה הוא עשוי, ממה הוא… איך קוראים לזה? מה נגיד, ממה הדבר עשוי.

והוא נותן דוגמה: כמו שיבריא האדם ויחלה. זה שיש לאדם בריאות וחולי, זה דברים שמקרים אדם, יכול להיות שניהם — אנחנו זוכרים את ההגדרה של מקרה. מקרה זה דבר שמשתנה בלי להרוס את הדבר שהוא עליו. אדם נשאר אדם, ועדיין יכול להיות אדם בריא, שיש לו מקרה של בריאות, אדם חולה, שזה נקרא שיש לו מקרה של מחלה ושל חולי…

מקרים של חומר ומקרים של צורה — ההבחנה האריסטוטלית

מקרים מצד החומר: בריאות וחולי

מצד הדבר שהוא עשוי מהם, כן, חומר זה התשובה לשאלה ממה הוא עשוי, ממה הוא, איך קוראים לזה? כן, מה נגיד, ממה הדבר עשוי, כן? והוא נותן דוגמה, כמו שיבריא האדם ויחלח. לזה שיש לאדם בריאות וחולי, זה דברים שמקרים, אדם יכול להיות שניהם, אנחנו זוכרים את ההגדרה של מקרה. מקרה זה דבר שמשתנה בלי להרוס את הדבר שהוא עליו. אדם נשאר אדם ועדיין יכול להיות אדם בריא, שיש לו מקרה של בריאות, אדם חולה, שזה נקרא שיש לו מקרה של מחלה, ושל חולי והם לא הופכים את האדם למשהו אחר.

אז מצד מה, כן? מצד מה יש לאדם המקרים האלה של בריאות וחולי? זה מצד החומר שלו, כן? כשאנחנו אומרים אדם, יש לו מקרים, הוא יכול להיות באופנים שונים, איך הוא יכול להיות באופנים שונים? להיות בריא ולהיות חולה הם לא דברים שנוגעים לצורה של אדם, כן? הצורה של אדם זה שהוא חיה הוגה, כן? חיה חושבת. זה הצורה של האדם. זה הדבר שאם אתה מסיר את זה מאדם, אדם מפסיק להיות אדם, כן? הוא נהיה אדם מת או שהוא נהיה לא אדם, הוא נהיה בעל חי או משהו כזה.

מקרים של החומר והמזג הנכון

אבל חוץ מזה יש לו מקרים, ועכשיו יש לו שני סוגים של מקרים. יש לו מקרים ששייכים לגשם שלו, למה שאנחנו קוראים לגשם, לחומר שלו, כן? כן, הגוף שלו, אני לא רוצה להגיד את המילה הגוף שלו, כי הגוף זה כל הדבר, הוא מדבר פה על גשם טבעי, כן, שזה תרגום של גוף טבעי. אבל הגוף הזה, יש לו מקרים, כן, החומרים שהוא עשוי מהם יכולים להיות בעלי מזג נכון, כן, הם קוראים לזה ככה, הם יכולים להיות בשיעור הנכון, בצורה, המידה המספקת של, של, איך היו קוראים לזה, הליכודיות השונות והמרות השונות שיש באדם. וכשהם בצורה נכונה, במספר, במידה הנכונה, אז זה נקרא שהם בריאים, כשהם במידה לא נכונה, זה נקרא חולה, כן? אז אדם באשר יש לו חומר, יש לו בריאות וחולי.

מקרים מצד הצורה: צחוק והתפלאות

ויש לו גם מקרים, יעשגו מצד צורתו טוב, כן? לאדם יש גם מקרים שהוא מקבל, שמגיעים אליו, לא מצד זה שהוא עשוי ממשהו, אלא מצד זה משהו, כן? והוא נותן דוגמאות כ… אני לא יודע מה זה העמידה הזאת, כתאימה האדם וצחוקו. אני צריך לבדוק שנייה. תאימה זה ככה, שוורץ גם מתרגם התפלאות.

סגולות — תכונות ייחודיות שאינן הגדרה

כלומר, זה רעיון של אריסטו. שאריסטו אמר, כן, לפעמים קוראים לדברים האלה סגולות בעברית. אני חושב שאם נסתכל באיך קוראים לזה, במילים האזוריות, נראה שסגולה זו מילה שקוראים לתכונה של דבר שהוא לא תכונה של החומר שלו, כמו זה שאדם יש לו צבע, כן, דוגמה יותר טובה, או שהוא קורא לזה בריאות וחולי, שהם שייכים לחומר שלו, וזה שיש לו, אדם יש לו צחוק, כן? אדם הוא סוג חיה שצוחק. אריסטו טען, אני זוכר נכון, שאין חיה צוחקת אלא אדם, כן? לכן אני קורא לזה סגולה. זה דבר שמבדיל את האדם מהבעל חי, כן? אם אתה מסתכל מה ההבדלים בין אדם לבעל חי, אדם צוחק, בעלי חיים לא צוחקים. צריך לבדוק את זה, אבל ככה הוא טען.

אבל צריך לזכור שזה לא דבר שהופך את האדם לאדם. אם אדם לא היה צוחק, איך אנחנו יודעים את זה? שאלה טובה. אבל אם אדם לא היה צוחק, הוא לא היה מפסיק להיות אדם. צוחק, הכוונה הוא יכול לצחוק, יש לו את היכולת והנהג לצחוק. אדם שלא צוחק לא מפסיק להיות אדם. אבל, אז לכן זה מקרה של האדם, זאת לא ההגדרה של האדם, זאת מה שהופך את האדם לאדם. אבל זה מקרה ששייך לזה שהאדם, יש לו צורה מסוימת.

מקרים של הצורה אינם הצורה עצמה

כלומר, בעל חיים שהוגה, לפעמים הוא מתפלא, כן? וגם אם אדם לא היה לו את התכונה הזאת שהוא יכול להתפלא, שהוא לפעמים מתפלא, לא היה מפסיק להיות, הוא לא היה מפסיק להיות אדם. אבל זו תכונה, זה מקרה של האדם, לא במובן של ממה הוא עשוי, כן? החומרים שמהם אדם עשוי הם לא מה שגורמים לו לצחוק. אבל זה שאדם, יש לו אפשרות להיות טמא על משהו, אפשר להגיד, אני רואה שיש אחרים שמתרגמים פה שיעמום, כל מיני דברים כאלה, זה מקרה של הצורה.

צורות של אדם, צורות שזכייה מדברת, יש להם לפעמים צחוק או התפלאות, או אפשר לדבר על עוד כל מיני, מה שאנחנו מכנים רגשות, כן, הרבה מהם יש גם לבעלי חיים, אז הם לא מקרים מיוחדים לבן אדם, אבל כל מיני תכונות כאלה, כן, אפשר להגיד להתפלא, זה תכונה שכלית, כן, צריך שכל, אבל גם לצחוק, כן, בשביל לצחוק, כשאני אומר, בעלי חיים לא צוחקים, אני לא מתכוון, הם לא עושים קולות, כן, שנשמעים כמו צחוק, הם לא צוחקים, כן, אבל אפשר להיות אדם שלם בלי לצחוק אף פעם, זה לא מה שיהרוס את הבן אדם, לא לצחוק, אבל בשביל לצחוק צריך להיות בן אדם, כן, צריך לצחוק על משהו, לצחוק ממשהו, צריך להיות בן אדם, אז זה נקרא, זה סוג של צורה, צורה ששייכת לחומר, סליחה, מקרה ששייך לצורה של הדבר. זה אקסטר כלל אריסטליו.

עכשיו, ונראה אחר כך, כמובן, זה רק דוגמה, דוגמה יותר ברורה מאשר מה שהוא הולך לדבר עליו, שזה הרכות של החמאה, כן? רכות של החמאה זה גם מקרה של הצורה של החמאה, כפי שנראה. אז אפשר לדבר גם על בן אדם, אבל באשר הוא בן אדם, אולי זה רק עניינים כמו צחוק והתפעלות.

אבל זה חשוב, ההבחנה הזאת בין מקרים ששייכים לזה, מקרים ששייכים לזה, הוא הבחנה חשובה שמאפשרת לנו לדבר על סוגי מקרים שונים. לפעמים אנשים חושבים שהמקרים האלה, שמקרים של הצורות, הם בעצמם צורות, אבל הם לא צורות, הם מקרים מסוג של צורות, מקרים שעומדים, שמשתייכים לצורה של הדבר.

ההקדמה הכללית: גשמים טבעיים ומלאכותיים

אז זאת ההקדמה הכללית, כן, האריסטוטלי, הפילוסוף, כן, פילוסוף פה זה תמיד אריסטוטלי. והפילוסוף נתן לו הקדמה כללית, יש כל גשם טבעי, יש לו שני מקרים, גשם טבעי זה תמיד דבר שיש לו צורה, כן, צורה טבעית, כן, להפוכה גשם מלאכותי, שלאו דווקא שיש לו צורה, כן, יש לו צורה, אבל צורה מגיעה לו בחוץ, כן, זו לא צורה אינהרנטית, אלא צורה חיצונית, כמו שולחן.

הדוגמה של השולחן

כי רוב התכונות של השולחן, הן יהיו בעצם תכונות של העץ או של המתכת שהוא עשוי מהן. יש לו קצת צורה שניתנת לו מבחוץ, שזה שהוא מתפקד בתור שולחן. אבל לאו דווקא שיהיה לו, יכול להיות שיהיה לו, גם יהיו לו מקרים מצד הצורה, ולאו דווקא, כי רוב המקרים של רוב הדברים הנכונים על שולחן הם נכונים על העץ גם, מצד העץ שלו, לא מצד השולחן שלו. אבל יש גם מקרים של הצורה של דברים מלאכותיים, אבל עכשיו אנחנו מדברים על חומרים טבעיים, שהם אותם דברים, כן, גופים טבעיים, לא חומרים. גופים זה כבר דברים שעשויים מחומר וצורה.

מהי צורה טבעית?

יש שם דברים שיש להם צורה באמת, כן, אנחנו קוראים לזה צורה טבעית הרבה פעמים. וכן, באמת הכוונה בתוך עצמם, כן, באופן פנימי. כי אם אתה הורס שולחן, אז הוא נשאר עץ, ואם אתה הורס עץ, אז הוא לא נשאר עץ, הוא נשאר החומר של מה העץ עשוי, ואם אתה נוטע שולחן, אז גדל עץ ולא שולחן, כן? זה מראה שזה לא טבעי. אבל אנחנו לא עוסקים עכשיו בהבחנה בין טבעי למלאכותי.

השאלה המרכזית: מדוע לברזל תכונות שונות מלחמאה?

אנחנו עוסקים עכשיו בלהסביר את התשובה על השאלה הפשוטה מאוד הזאת, שהיא למה למתכת, למה לברזל יש תכונות שונות מאשר לחמאה? משהו, שאלה מאוד מעניינת, כן, למה, גם שניהם גופים, כן, אבל החמאה היא רכה ולבנה והברזל הוא קשה ושחור. זאת שאלה מאוד מעניינת, למה זה שונה? אז אריסטו, בשביל לתרץ את השאלה, הסביר לנו שיש שני סוגים של מקרים, וכן.

הרכבה אחרונה — הגופים המורכבים

עכשיו הוא אומר ככה, וחומרי הגשמים המורכבים מההרכבה האחרונית, כן, הגשמים המורכבים האחרונית, כלומר, אנחנו עכשיו לא מדברים על היסודות עצמם, שהם, אפשר להגיד, החומרים הראשוניים של הטבע, שהם לא מורכבים מכמה יסודות וכו׳, יש להם הרכבה אחת. עכשיו אנחנו מדברים על הרכבה אחרונה, כן? כשאני שואל על הברזל שלי, אני מדבר עליו אחרי כל התערובות, אחרי כל ההרכבות שהוא מורכב מהן, והוא נהיה גוף שלם שאני רואה, כן?

אז החומרים שלהם שונים מאוד כפי הצורות המיוחדות לחומרים, כפי הצורות ששייכים לחומרים של הגשמים שאנחנו רואים. משתנים הגופים האלה כפי הצורות שלהם עד שיהיה עצם הברזל בחילוף עצם החמאה. קודם כל, גם עצם הברזל, כן? ברזל וחמאה הם שניהם עצמים, סובסטנסס קוראים לזה באנגלית שניהם דברים שבהצעה

הסבר הפילוסופי להבדלים בין עצמים — ברזל וחמאה

מבנה העצם: שכבות של חומר וצורה

קודם כל, גם עצם הברזל, הברזל וחמאה הם שניהם עצמים, substances קוראים לזה באנגלית, שניהם דברים שבעצמם מורכבים מהרבה שכבות, אפשר להגיד, של חומר וצורה. בשביל להיות ברזל צריך להרכיב לא יודע כמה מידות של היסודות, ולכל יסוד יש צורה של עצמו, ואז מרכיבים את זה עוד פעם ועוד פעם, עד שלצורה האחרונה שלו, שאנחנו רואים בתור ברזל או בתור חמאה, יש, זה כבר עצם. יש לו תכונה, הגדרה מסוימת, שזה נקרא ברזל וזה נקרא חמאה, וזה בגלל התרכובות השונות של היסודות שהם מורכבים בהם, שהוא בעצמו משתנה לפי מספר החומרים. אפשר להגיד מספר כזה של רכיבי היסודות הראשוניים, ארבעת היסודות, הוא נקרא, הוא מוגדר ברזל וכו׳.

הבחנה בין מקרי צורה למקרי חומר

ונמשך אחריהם עכשיו, אבל צריך לזכור שחוזק ורוך או הצבע שלהם, זה אפילו לא זה. ונמשך אחריהם מהמקרים השונים מה שתראו — בגלל שיש כזה דבר ברזל, קודם כל צריך להבין, יש כזה דבר ברזל ויש כזה דבר חמאה, הם לא אותו דבר, הם מעצמים שונים. ברזל הוא דבר שמורכב מכך וכך יסודות, ולכן יש לו צורה כזאת וכזאת, וחמאה זה דבר שמורכב בצורה אחרת, לכן יש לו צורה של חמאה. אפשר להגיד, הצירוף הזה יוצר את הצורה הזאת, והחוזק בזה והרוך בזה שהם מקרים — אז לכן בגלל שהם מורכבים מדברים שונים והם מעצבים שונים, לכן יש להם גם מקרים שונים.

חוזק ורוך — מקרים של הצורה

יש פה, נמשך אחריהם מן המקרים השונים מה שתראו, אז עד שאנחנו רואים שיש להם מקרים שונים. החוזק בזה והרוך בזה שהמקרים נמשכים אחר חלוק צורותיהם — חוזק ורוך הם לא מקרים של החומר, הם מקרים של הצורה של הדבר. דברים שאפשר להגיד משהו כזה, הם לא, בימינו היינו אומרים, הם תכונות של הכללות, לא תכונות של הפרט. שזה אותו דבר, מה שהוא אומר, הם מקרים של הצורה.

להיות רך, אנחנו בימינו היינו אומרים, זה קונפיגורציה של ה-molecules שמרכיבים את הדבר, שיש להם יותר מרווח אחד לשני, או שהם נשואים באופן שמאפשר להם יותר בקלות להתערבב אחד בשני, ולכן הוא רך. אבל איפה הרכות? רכות זה לא מילה למספר האטומים או מספר הקרבה והמרחק של המולקולות. שבתוך העצם, רכות זה אפשר להגיד סוג של יחס שהעצם הזה מקיים כשמפעילים עליו כוח, או משהו כזה, סוג של תגובה, כמה הוא מגיב לכוח שמופעל עליו.

שזה לא הצורה שלו, הצורה, העצם של הברזל זה שהוא ברזל. לעצם הזה, לצורה הזאת, יש תכונה, יש מקרה שהוא רך. למה הוא רך? בגלל שהוא עשוי, נגיד, ממספר כזה וכזה של חומרים שונים, ולכן יוצא שהוא רך, והפוך — סליחה, חמאה הוא רך וברזל הוא חזק וכו׳. אז זה מקרים שנמשכים אחר חילוק הצורות, בגלל שיש להם צורות שונות, לכן יש להם מקרים שונים.

שחרות ולובן — מקרים של החומר האחרון

והשחרות והלובן, שהם מקרים נמשכים אחר חילוק החומר שלהם האחרון — הצבע. הצבע זה לא דבר שהולך על הצורה של הברזל, זה לא שייך למה הוא ברזל, זה שייך למה הברזל עשוי. הדבר שברזל עשוי מהם הוא שחור, ולכן ברזל הוא שחור, והדבר שהחמאה עשויה ממנו הוא לבן, ולכן הוא לבן.

התשובה הפילוסופית ומשמעותה

אז זו הייתה התשובה של הפילוסוף לשאלה הזאת, למה הברזל הוא קשה ושחור וחמאה ירקה ולבנה. התשובה היא שאלה חילוקים במקרים שלהם, מקרים של הצורה ומקרים של החומר, בהתאם לעצם והחומר, עצם והמקרים שלהם עצמם, בהתאם לחומר האחרון שהם עשויים.

עכשיו, אז לפילוסוף יש תשובה לשאלה הזאת, זו הנקודה, יש לו תשובה לשאלה למה זה ככה וזה ככה. עכשיו, לכן צריך לזכור — מיד כבר לא יכול להיות כל דבר, כל דבר.

חמאה לא יכולה להיות קשה

אז עכשיו, אם אתה שואל לפילוסוף הזה האם חמאה יכולה להיות קשה, הוא יגיד לא. כי חמאה זה סוג של דבר שעשוי מחלב שכך וכך, ומתוך זה יוצא לו הרכבה כך וכך, וזו הצורה שלו, שכל הסיפור הזה הוא הצורה שלו, ולכן הוא רך, ולכן הוא לבן. אז הוא לא יכול להיות חמאה שחורה. חמאה שחורה תפסיק להיות חמאה, היא תהיה משהו אחר, אבל לא יכול להיות חמאה שחורה.

ואנחנו זוכרים, בשביל, אם היינו אומרים שזה נהיה משהו אחר, אז זה אותו הטיעון המעניין של המדברים על האפשרות. האפשרות שהם מתווכחים עליה זה שהם נשאר חמאה, אבל מי אמר לך שחמאה צריכה להיות רכה? אולי חמאה יכולה להיות קשה. אין שום סיבה. אבל הפילוסוף עכשיו נתן סיבה, הוא אמר, מה, אני יודע את הסיבה, כי חמאה עשויה מחומרים כאלה ויש לו צורה כזאת ולכן הוא רך. הוא לא יכול להיות אחרת, הוא חייב להיות כך. יש לי תשובה לשאלה המאוד ילדותית ופשוטה הזאת, אבל השאלה הכי מדעית בעולם, למה החמאה היא רכה וברזל הוא קשה.

—

הכחשת המדבר את התשובה הפילוסופית

עכשיו מגיע המדבר, והוא מכחיש את התשובה הזאת. סתר המדבר זאת התשובה כולה והקדמותיהן מה שלא, לפי מה שאספר.

עכשיו, המדבר, בשביל להגיד את האפשרות שלו, בשביל להגיד לא, אתה לא צודק, חמאה יכולה להיות שחורה וקשה, אין שום סיבה אחרת, רק רצון האל שעושה את זה — אומר, התשובה שלך היא שטויות. ובשביל להגיד שזה שטויות, הוא צריך להשתמש בכל ההקדמות שלו.

הקדמה ח׳: אין צורה נמצאת כלל

וזה שהוא אומר ככה, קודם כל, אין צורה נמצאת כלל, כמו שתחשוב, מקיימת לעצם עד שתשים עצמים ראשונים. בכלל כזה דבר עצם, אתה החלטת שיש כזה דבר חמאה, שזה דבר שעשוי מדברים כאלה וכאלה ויש לו צורה כזאת וכזאת. זאת אומרת, אין כזה דבר. מה שהופך את העצם, מה שהופך את הדבר למשהו, הוא לא צורה, לא מתחיל.

אשר תשימם הצדקים ראשונים — הם ראשונים לפחות ביחס למקרים שהם נושאים אליהם, הם ראשונים. אומר הקלע, אין כזה דבר, כמו שביאנו ממהר״ם בהקדמה השמינית. אם אנחנו זוכרים, ההקדמה השמינית הייתה שאין זולת עצם ומקרה ואפילו הצורה הטבעית היא מקרה.

אז ההקדמה השמינית, שהיא בעצם יישום מאוד ישיר של ההקדמות הראשונות שלהם, אומרים שאין בכלל כזה דבר צורה, ולכן התשובה שהפילוסוף נתן, שאמר למה החמאה היא רכה, בגלל שיש לה צורת חמאה, היא שטויות, כי צורת חמאה זה המצאה, אין כזה דבר.

אין הבדל בין עצם הברזל ועצם החמאה

ואחרי כנראה הוא אומר, הוא ממשיך ואומר, אין חילוק בין עצם הברזל ועצם החמאה. אז, אבל, נשאר קושיה. אתה אומר, אין כזה דבר צורת חמאה וצורת ברזל, מה הכוונה אין הבדל? אני רואה שיש הבדל.

מסביר לו — בעצם זה הכל ההסבר, הוא הולך פה הפוך, הוא מראה לך בשיחה הפשוטה איך כל הדברים האלה מגיעים לאמירות הפשוטות האלה. הוא אומר, מה ההבדל? אתה אומר צורה, אין כזה דבר צורה, מה פירוש צורה? הרי יש הבדלים. הוא אומר לו, אין הבדלים, אין כזה דבר עצם הברזל. בשביל להגיד את זה, בשביל להגיד את זה בלי סתם להגיד שטויות, צריך להגיד ככה, אין חילוק בין עצם הברזל ועצם החמאה. אין בכלל הבדל בין העצם של הברזל והחמאה. מה הכוונה?

הכל מחובר מאטומים זהים

והכל מחובר מעצמים נפרדים דומים. כל הדברים האלה כולם, גם הברזל וגם החמאה, למרות שהם נראים מאוד שונים, זה בתכלית החוזק, זה בתכלית הרכות, כולם עשויים מאטומים דומים, זהים זה לזה. כמו שביאנו מדעותיהם בהקדמה הראשונה, שהיה קיום העצמים, קיום העצמים הפרידיים.

שהתחייב ממנו בהכרח, ההקדמה השנייה והשלישית — ההקדמה השנייה והשלישית, שהם, איך אני קורא את ההקדמה השנייה? ההקדמה השנייה הייתה שיש ריקות, שזה בשביל לאפשר את שהאטומים יזוזו ויתקבצו ויפרדו, וההקדמה השלישית, שזה גם הזמן מחובר מאטומים של זמן שהם עתות.

שרשרת ההקדמות הנדרשת להכחשה

אז הרמב״ם פשוט רוצה להכניס לנו בשיחה אחת פשוטה, בשביל להכחיש את זה שיש סיבה למה החמאה היא רכה, צריך להאמין בכל ההנחות כולן. שזה בשביל להגיד שאין הבדל בין עצמה ברזל לעצמה החמאה, צריך להאמין שאין עצמים במובן של צורות, יש רק עצמים במובן של אטומים, שזה ההקדמה הראשונה, השנייה והשלישית, שהם כולם פיתוחים של עצם האמונה שיש אטומים, ולכן צריך להאמין שיש גם כאן מקום ריק, ולכן צריך להאמין גם שהזמן יש לו אטומיזציה מסוג מסוים וכו׳.

הקדמה י״ב: החושים משקרים

והרמב״ם אומר, אוקיי, אז אתה חושב שכבר השתמשתי בארבעה הקדמות, נשארו לי כמה הקדמות. הוא אומר, וכן, ההקדמה ה-12 צריכה להיות כעצמה פירודית — אנחנו הזכרנו את זה כבר, כשלמדנו את זה. ההקדמה ה-12 הוא שהחושים משקרים.

ההקדמה ה-12 אומר, בואו אני אסתכל על עצמי פשוט מהר.

חלק א פרק עג – הצורך בכל ההקדמות: מחמאה לברזל

הקדמה 12 כתשתית למערכת כולה

המדברים אומרים שאתה רואה משהו ככה וזה לא ראיה שזה באמת ככה, כן? ואמר הרמב״ם, תזכור שההקדמה ה-12, בשביל כל הסיפור הזה כולו, בשביל שהוא יתחיל, צריך להאמין בהקדמה ה-12, כן? למה? כי אף אחד אף פעם לא ראה עצמים, כן? אטומים, כן?

אנחנו רואים דברים, ובשביל לטעון שיש אטומים צריך כל מיני פלפולים, כן? כמו שהעצם הריחיים מתפרדת כשהיא נאה, כל מיני דברים כאלה, שגם התשובה שלהם לזה זה שהחושים לא צודקים. ובקיצור, גם בשביל עצם האמונה של העצמא הפרידי צריך את ההקדמה ה-12, ולכן יש להם את ההקדמה ה-12.

הדגמה: איך כל ההקדמות נצרכות לטענה אחת

כן, לא ייתכן, כן, אז אנחנו זוכרים שהיו עוד הקדמות פה, והרמב״ם פשוט מראה לנו איך הם כולם נצרכים בשביל האמירה הזאת שאין הבדל בין חמאה לברזל.

שלילת מקרה הנושא מקרה

כן, לא ייתכן, כן, כי הרי היה אפשר לטעון שיש מקרה של המקרה, שיש משהו, שאיזושהי תכונה של, אוקיי, מישהו יכול להגיד, נכון, יש, הכל מתחיל מעצמים בודדים, שהם כולם אותו דבר, אבל כשנפגשים כמה מהם, יש להם תכונה מסוימת, וזה מה שגורם לחמאה להיות לבנה, כן?

ואז לפחות יש לך תשובה מסוימת לשאלה למה החמאה היא לבנה ורקה, אבל הם מכחישים את זה, כן? לא ייתכן עוד אצל המדען שיהיו קצת מקרים מיוחדי זה עצם עד שיהיו בו מזומן מוכן לקבל מקרים שניים, כן? אין שום שאלה, גם אין תשובות ביניים, כן?

גם אי אפשר להגיד שיש מקרה של עצם מסוים שמייחד למנו, זאת מילה שפשוט לענות לה תשובה על השאלה מהסוג הזה בדיוק, למה זה שונה ממשהו אחר, כן? אבל אנחנו אף פעם לא יכולים לענות לפי דעתם, שום דבר, אלא העצם הישיר, העצם הראשון, העצם הבודד, האטום שיש לו מקרה ישירות על עצמו.

הקדמה 9: אין מקרה נושא מקרה

למה? כי יש להם אמונה שזה נובע מאטום הכרחים, כי לא יישא אצלו מקרה למקרה, כמו שבאנו בהקדמה התשיעית. אין כזה דבר, למה הוא לבן? למה? כי הוא עשוי מחלב שהוא לבן. לא, כי זה היה נקרא, מה זה להיות חלב? חלב זה מקרה של עצם, ואתה אומר, ולמה החמאה, שהיא לא אותו דבר כמו חלב, עשויה מחלב והיא לבנה בגלל שיש מקרה קודם? לא, אין מקרה שנושא מקרה.

אז אתה צריך להגיד ישירות, החמאה היא לבנה בגלל שהאטומים של החמאה הם לבנים. אסור לך, לא נכון, כן, לא אסור, אבל לא נכון לפי דעתם להגיד שיש גם שלבי ביניים, כי לא יישא אצלו מקרה למקרה כמו שביאנו בהקדמה התשיעית.

הקדמה 6: אין למקרה קיום

ואתה גם לא יכול לענות שהוא לבן בגלל שהוא אתמול היה לבן, כן? לפני שנייה, כי ואין לי מקרה קיום, כמו שהתבאר בהקדמה השישית, שזו עוד צורה בעצם בשביל להגיד, שהיה מאוד דומה להגיד שהמקרה עושה מקרה, כן? המקרה של אתמול או של לפני רגע, של לפני עתה אחת, כן? לפני רגע של זמן, היה זה שגורם לזה, ולכן לא יכול להיות אף אחד מהדברים האלה, כן?

סיכום ההקדמות שנצרכו

וכשהיא תמת, אז ככה הרמב״ם מראה לנו שכל ההקדמות שלו בעצם, הוא עבר פה במפורש להשמינית והתשיעית והראשונה והשנייה והשלישית והשישית וההשמינית. חסר לי פה רק החמישית והשביעית, כן? נכון?

החמישית עסק בזה שהעצמים חייבים, כל העצמים בחייך וריח יש להם מקרים ורק העצמים ולא הכללים שהם בעצם גם פיתוח של משהו אחר והשביעי היה זה שההדירים הם גם מקרים שאולי לא קשור פה לסיפור הזה של החימה והברזל. כמובן שהוא עוד אבסורד שלפי דעתו יוצא מהשאלה שלהם אבל לא הכרחי.

בכל מקרה, אז רוב ההקדמות לפחות הוא הראה לנו בשיחה מאוד פשוטה איך הם צריכים בשביל להגיד את המילה הפשוטה שלהם השם עושה את החמאה שהיא תהיה רכה ולבנה ולא שיש צורה של חמאה וחומר של חמאה שעושה את זה הם צריכים את כל ההקדמות שלהם.

המסקנה: שוויון מוחלט בין כל העצמים

וככה הוא מסיים וכשהתעמת למדבר כל מה שרצה לפי הקדמותיו ועלה בידו מזה כן עכשיו כשהוא כן הוא הגיע למסקנה הזאת, והוא עלה ביודעו מזה שעצמי החמאה והברזל, עצמי מאחודים דומים, כן, גם החמאה והברזל כולם דומים, הם זהים בעצם, דומים הוא מתכוון זהים, אבל במספר אחר, כן, זה פשוט עצם אחר, אבל זה אותו דבר.

יחס שווה של כל עצם לכל מקרה

ויחס כל עצם מהם אל כל מקרה יחס אחד, כן, זה גם משהו חשוב, כן, היחס, כלומר האפשרות של כל עצם לכל מקרה בעולם הוא אותו יחס, כן, ואין, והוא מסביר בשלילה של זה, ואין, זה העצם יותר ראוי בזה המקרה מזה, כן? אין שום דבר, כן?

וזה מה שהוא שאלה על בהקדמה התשיעית והחמישית והשישית, כמו שהוא הסביר לנו, כן? שאין שום דבר שמייחד מקרה מסוים לשאת עליו מקרה אחר, כן? ולכן יוצא שאין שום דבר שאומר שהעצם הזה בשום שלב בשרשרת הקיום, אין שום דבר שאומר שהוא יותר ראוי לו, יותר נכון לו, יותר מתאים, כלומר, יש לו סיבה להיות במקרה הזה.

דוגמאות: תנועה, חיים, שכל

וכמו שזה העצם הפרידי, אינו יותר ראוי לתנועה ממה שלנוח, כמו שכן, כמו בניגודים, בעשירות האלה, אין שום סיבה שאומר שהעצם הפרידי הזה יותר ראוי לו להיות בתנועה מאשר במנוחה.

כן, אין עצם אם יותר ראוי לקבל מקרה החיים או מקרה השכל או מקרה החוש מהעצם האחר, כן? זה לא רק על דברים פשוטים כמו, או אנחנו בעצם יכולים אולי להבין אינטואיטיבית שאין סיבה שהעצם הזה יהיה בתנועה ולא במנוחה. מאוד קל לדמיין, מאוד קל להגיד שהוא יהיה הפוך.

ככה גם על דברים אחרים יותר גדולים, שהם בסופו של דבר רק, אפשר להגיד, בחירות בינאריות בין ניגודים באטומים, כפי שהוא הסביר לאורך העניין. כן, לכן אין שום דבר כשנקרא להגיד שעצם מסוים יותר ראוי לקבל במקרה חיים. אין שום סיבה שאדם הוא חי ולא אבן, כן? או שכל, או חוש, חוש במובן של סנסיס.

שלילת הטענה שריבוי עצמים יוצר הבדל

וריבוי העצמים או מיותם, ואם אתה חושב לא אוקיי, אז אני אולי נכון ברמת העצם הבודד, אבל אחרי שהמרכיבים כמה עצמים זה יעזר לנו איכשהו, אומר לנו לא. וריבוי העצמים או מיותם לא יוסיף בזה דבר, זה לא עוזר לנו בכלל שנגיד לא.

נכון שאם אתה מדבר על האטום הראשון, אין שום סיבה שהאטום הזה ידבר על שכל יותר מאשר אטום אחר, אבל גם זה לא נכון, אבל אם אתה מרכיב 500 אטומים, אז כבר הקונפגרציה הזאת של ה-500 אטומים מתחילה להיות מוח, כן? היא מתחילה להיות משהו שיש לו אפשרות להיות שכל, זה לא עוזר להם, כן?

מפני שהמקרה אמנם מציאותו בכל עצם ועצם, כמו שביאנו מהמר״ם בהקדמה החמישית, טוב, אז פה הוא משתמש בהקדמה החמישית, זה מפורש, כן? שהם אמרו שאין כזה דבר מקרים של לקללות, כן? יש רק מקרים, כן, שזה היה צורה, שזה גם דבר שהם לא מאמינים בו. המקרים צריכים לשבת, להיות על כל עצם ועצם בפני עצמו. אז לא יעזור לנו בכלל מה המקרה של עצם השכן שלו, כן? כי המקרה הוא לא על עצם השכן שלו, הוא עליו, ישירות.

דוגמה חריפה: האדם והעטלף

לכן לא יוצא שאין שום סיבה אחרת שיכולה להיות שהחמאה תהיה כזאת והברזל הזה יהיה כזה, והוא מנסיק את המסקנה היותר רחבה, אפילו התחייב לפי אילו הקדמות כולם, שזה אותה הקדמה, אבל הוא נותן לנו דוגמה יותר חריפה, שמראה לנו לפי דעתו למה זה מוזר, שאין האדם יותר ראוי להשכיל מן האלטלף, כן? האלטלף הוא כנראה טיפש, אני לא יודע. אבל בכל מקרה אין לו השכלה, הוא לא לומד מורה נבוכים.

אבל לפי כל ההקדמות האלה יוצא שאין סיבה שהאדם, כן, גם אחרי שהאדם הוא אדם, כן, צריך לזכור את זה, גם אחרי שאדם יש לו ידיים ועיניים ומוח וכל הדברים האלה, עדיין, כן, שהם לא דינים באדם בכלל, הם פשוט אוסף של מקרים שבמקרה, לא במקרה, ברצון האל, עומדים זה ליד זה וכולי במנהג, אבל אין שום סיבה, כן, המילה ראוי פירושו פה, אין סיבה. אין סיבה שאדם יהיה לו השכלה ולא עטלף.

הקשר להקדמת ההעברה

ויתחייב מה שאמרו מן ההעברה, וזאת רק מכל הדברים שהם אומרים על ההעברה, כיוון שהוא תיאר מקודם מה שנקרא העברה, יכול להיות אדם בגודל הר, והר ששוקלת פחות מנוצה, כל הדברים האלה הם אפשריים בדיוק בגלל ההנחות הפיזיקליות האלה, ומפני זאת ההקדמה היה ההשתדלות כולו, בגלל הקדמת ההעברה, זה שהשתדלו, שעבדו קשה, כן, החיפוש, אני לא יודע אם להשתדלות היא, איך הוא תהיה, איך הוא קרא לזה? המאמץ, כן, כל המאמץ שהם עשו היה בשביל להגיע להקדמה הזאת מפני שהוא היה

סיכום: הקדמת האפשרות כיסוד המרכזי במשנת המתכלמין

מעמדה המיוחד של הקדמת האפשרות

הרמב״ם אומר, היסוד הכי חזק שמשמש תקלם לכל מה שהם צריכים לקיים, כן? שהם ארבעת המבוקשים של מציאות האל, חידוש העולם, מציאות האל, ייחודו ואותו לא גשם. הדבר הכי חזק, נכון שיש להם עוד ראיות, אבל כמובן מי שיתפאר, כן? בפרקים הבאים כשהוא עובר על ההוכחות שלהם לדברים האלה, נראה שזה הראיה הכי חזקה.

התפקיד המרכזי של כל ההקדמות

דקה, ולכן הם צריכים בעצם את כל הדברים האלה בשביל לאפשר את הקדמת האפשרות. זאת הדיאלוג הקטן שהוא אמר, שמראה לנו איך צריכים את כל ההקדמות האלה בשביל להגיד את האפשרות הזאת, אוקיי?

—

זה בסדר? זה מובן או שזה לא מובן? זה לא מובן. אוקיי, אז זה מספיק לי מהיום. אוקיי, תודה רבה.