סיכום השיעור 📋
סיכום השיעור ברמב״ם – נוסח ברכת המזון וברכות ההפטרה
—
א. ברכת הזן (ברכה ראשונה של ברכת המזון)
דברי הרמב״ם: הברכה נחתמת ב“הזן את הכל”, ובאמצע מופיע הלשון “מכין מזון”.
פשט: המברך מודה להקב״ה על מזון עבור עצמו ועבור כל הבריות.
חידושים והסברות:
– הלשון “מכין מזון” באמצע הברכה יוצר הפסק – זוהי חזרה על אותו רעיון במילים אחרות, כמו ציטוט פסוק (למשל “כי הוא…”). המבנה הוא: אומרים את הענין, חוזרים עליו עם “מכין מזון”, וחותמים ב״הזן את הכל”. הלשון “מכין מזון” מתאים יותר באמצע מאשר בפתיחה.
—
ב. ברכת הארץ (ברכה שנייה של ברכת המזון)
דברי הרמב״ם: “נודה לך ה׳ אלקינו ונברכך מלכנו כי הנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה, ברית ותורה… ועל שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים, ועל תורתך שלמדתנו ועל חוקי רצונך שהודעתנו… על כלם אנחנו מודים לך…” חתימה: “נודה לך ה׳ על הארץ ועל המזון”. הברכה היא ברכה הסמוכה לחברתה – אינה פותחת ב״ברוך” ונחתמת ב״ברוך”.
פשט: מודים להקב״ה על ארץ ישראל, ברית מילה, תורה, יציאת מצרים, וכל החסדים ביחד.
חידושים והסברות:
1. מה פירוש “רחבה”?
קושיא חריפה: ארץ ישראל היא ארץ צרה – מה פירוש “רחבה”? בהשוואה לאמריקה, רוסיה, קנדה? אם היה כתוב “ארוכה” אפשר היה להבין (ארוכה אך צרה), אבל “רחבה”?
תירוץ: “רחבה” אינה מתייחסת לרוחב גיאוגרפי, אלא “רחבות ידיים” – יש מספיק מקום לכל אחד, לכל השבטים. היהודים שחיברו את התפילה ידעו שארץ ישראל מספיקה לכלל ישראל. כמו כן מצוין שהגבולות המקוריים של ארץ ישראל – “מנהר פרת עד נהר מצרים” – הם אכן גדולים מאוד; מה שיש לנו הוא רק שטח קטן מזה.
2. “ברית ותורה” – מדוע בברכת הארץ?
ברית מילה באה לפני ארץ ישראל (כבר אצל אברהם), אבל ארץ ישראל היא לכאורה הגורם למזון – מדוע מערבבים ברית ותורה?
היסוד: הפסוק אומר “ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלקיך על הארץ הטובה” – מחבר התפילה הבין שהפסוק מתכוון לתמונה רחבה יותר של הכרת הטוב. אין מודים רק על פרוסת הלחם, אלא על השדה שגידל אותו, על הארץ שסיפקה שדה, ובאותו חשבון גם על תורה, חוקים, חכמה – כל מה שהבורא נתן. יש להרחיב את הכרת הטוב – הכל נמצא בפסוק.
רב נחמן אמר שזה לפי שיטה הרואה את ארץ ישראל כדבר ההולך יחד עם תורה וברית. אבל עיקר הענין אינו רעיון ציוני, אלא כלל הכרת הטוב – מרחיבים את המבט מפרוסת הלחם ועד כל החסדים.
3. הרמב״ם מזכיר תורה פעמיים
הרמב״ם מזכיר תורה פעמיים: פעם אחת “ברית ותורה” ושוב “ועל תורתך שלמדתנו ועל חוקי רצונך שהודעתנו”. הנוסח שלנו (אשכנז/ספרד) אינו אומר “ברית ותורה” באמצע, אלא אומרים “על בריתך שחתמת בבשרנו” – סגנון מפורט יותר. הנוסח שלנו יפה יותר מזה של הרמב״ם בנקודה זו.
4. הרמב״ם אינו מזכיר שוב מזון באמצע ברכת הארץ
בנוסח שלנו אומרים “ועל אכילת מזון שאתה זן ומפרנס אותנו” – מזכירים שוב את המזון באמצע ברכת הארץ. נוסח הרמב״ם אינו מזכיר מזון שוב – הוא סובר שכבר דיברנו על כך בברכת הזן. הנוסח שלנו מוסיף זאת כדי שהמזון יוזכר לא רק בחתימה אלא גם באמצע.
5. [דיגרסיה: ביקורת על נוסח ברכת המזון שלנו בכלל]
נוסח הרמב״ם הוא באופן כללי הרבה יותר קצר מהסידור שלנו. מי שחיבר את הסידור שלנו בחר מנוסחאות שונות והכניס הכל לקערה אחת. זה מביא לבעיות:
– מאבדים את המבנה של כל ברכה – לא יודעים איך מתחילה ואיך נגמרת כל ברכה.
– זה הופך ל“חובת אמירות” – אומרים מילים מבלי להבין את הצורה.
– רבי יצחק אומר: “אל יצא אדם ידי חובתו אלא אם כן למדה” – אדם צריך להבין מה הוא אומר.
– העצה: יש להתרחק מפרוסת הלחם ולחשוב כמה אנשים היו צריכים לעבוד, כמה מערכות צריכות לתפקד, כדי שיהיה לחם על השולחן.
6. “על הכל” – חתימת ברכת הארץ
“על כלם אנחנו מודים לך” – על כל הדברים שהוזכרו. החתימה “נודה לך ה׳ על הארץ ועל המזון” – “על המזון” אינו מתייחס רק לארץ עצמה, אלא לכל מה שגורם למזון – כל שרשרת החסדים.
—
ג. ברכת רחם / בונה ירושלים (ברכה שלישית של ברכת המזון)
דברי הרמב״ם: “רחם ה׳ אלוקינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו… ומלכות בית דוד משיחך תחזירנה למקומה במהרה בימינו… ובנה ירושלים בקרוב כאשר דברת. ברוך אתה ה׳ בונה ברחמיו ירושלים.”
פשט: בקשה/תפילה (לא שבח כמו שתי הברכות הראשונות) – מבקשים רחמים על ישראל, ירושלים, ציון, בית המקדש, ומלכות בית דוד. גם זו ברכה הסמוכה לחברתה – אין פתיחה ב״ברוך”.
חידושים והסברות:
1. המבנה: מרחב לצר
הברכה הולכת במשפך מרחב לספציפי:
– “ישראל עמך” – התמונה הרחבה ביותר (כל העם)
– “ירושלים עירך” – צר יותר (העיר)
– “ציון משכן כבודך” – צר יותר (ההר/אזור בית המקדש)
– “הבית הגדול והקדוש” – הספציפי ביותר (העזרות, בית המקדש בפועל)
2. מה זה “ציון” לעומת “הבית”?
אם “ציון” הוא בית המקדש, מה ההבדל בין “ציון” ל״הבית הגדול והקדוש”?
תירוץ: “ציון” הוא כל השטח/אזור (הר ציון, ההר שעליו בנוי בית המקדש), ו“הבית הגדול והקדוש” הוא בית המקדש בפועל עם העזרות. כך מתאים המבנה של רחב לצר.
3. “תחזירנה למקומה” – לא מקום פיזי
ב״מלכות בית דוד משיחך תחזירנה למקומה” – “למקומה” אינו מתכוון למקום פיזי (לא עיר דוד), אלא חזרה למלכות – מבקשים שהמלכות תחזור למעמדה.
4. חסר פסוק בחתימה
בברכת הזן וברכת הארץ יש פסוק התומך בברכה (למשל “ואכלת ושבעת וברכת”), אבל בברכת בונה ירושלים הרמב״ם אינו מביא פסוק. זה מפריע.
אפשר להוסיף את הפסוק “בונה ירושלים ה׳ נדחי ישראל יכנס” (תהלים קמ״ז:ב) – שמתאים לחתימה “בונה ברחמיו ירושלים”. אבל הרמב״ם עצמו לא הכניס זאת.
—
ד. ברכה רביעית – הטוב והמטיב
דברי הרמב״ם: הברכה מכילה שלוש פעמים מלכות (מלך העולם, מלכנו, המלך), שלוש פעמים את הלשון טוב (המלך הטוב והמטיב, בכל טוב), ושלוש פעמים את הלשון גמילה (גמלנו, גומלנו, יגמלנו).
פשט: ברכה המודה להקב״ה על טובו – בעבר, הווה ועתיד.
חידושים והסברות:
– שלוש פעמים מלכות כנגד הברכות הקודמות: בשלוש הברכות הראשונות חסר הלשון “מלך” (כי אין להן מלכות שמים בפירוש בגוף הברכה). הברכה הרביעית משלימה את החסרון על ידי הזכרת מלכות שלוש פעמים – פעם אחת כנגד כל ברכה קודמת. זה נקרא “רמזים יפים”.
– שלוש פעמים “טוב” ושלוש פעמים “גמילה” (גמלנו – עבר, גומלנו – הווה, יגמלנו – עתיד). נוסח הרמב״ם אין בו את הלשון גמילה המשולש, אבל נוסחאות אחרות יש בהן.
—
ה. הרחמן אחרי ארבע הברכות
דברי הרמב״ם: “הרחמן הוא ישתבח לדור דורים, הרחמן הוא יתפאר לנצח נצחים, הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד.” אחר כך: “הרחמן הוא יזכנו לימות המשיח ולבנין בית המקדש ולחיי העולם הבא.”
פשט: שני ההרחמן הראשונים הם ברכות על כבוד שמים – מבקשים שהקב״ה יתהלל. השלישי הוא בקשה על פרנסה בכבוד. אחר כך מבקשים על שלוש מדרגות של גאולה.
חידושים והסברות:
– הסדר של “ימות המשיח, בנין בית המקדש, חיי העולם הבא” מתאים להשקפתו הכללית של הרמב״ם: ימות המשיח הוא סוף העולם כפי שאנו מכירים אותו – זמן של מנוחה; אחר כך בא בנין בית המקדש; והמדרגה הגבוהה ביותר היא חיי העולם הבא. הסדר של הרמב״ם כאן משקף את שיטתו שחיי העולם הבא הוא המטרה העליונה.
—
ו. מגדול ישועות מלכו
דברי הרמב״ם: “מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם.”
פשט: הקב״ה הוא “מגדול” (מגדל) של ישועות למלכו (דוד), והוא מרבה חסד למשיחו, לדוד ולזרעו עד עולם. זוהי המשך לתפילה על משיח.
חידושים והסברות:
– מגדיל vs. מגדול: הפסוק מופיע פעמיים בתנ״ך – פעם אחת בשמואל (מגדיל) ופעם אחת בתהלים (מגדול). המנהג בספרדים (וכך כתוב בסידור שלהם) הוא שבשבת אומרים נוסח אחד ובימות החול את האחר. הרמב״ם לא ידע על החילוק הזה – הוא אומר סתם “מגדול ישועות מלכו”. הפשט של “מגדול” הוא “מגדיל” – הקב״ה מגדיל ישועות למלכו.
—
ז. פסוקים אחרי ברכת המזון
דברי הרמב״ם: אחר כך אומרים פסוקים על פרנסה וישועה: “ה׳ לא יחסר כל טוב” ו“הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו”.
חידושים והסברות:
– ההרחמן והפסוקים אינם דברים חיצוניים – מהבנת הרמב״ם נראה שקטע אל הרחמן / הרחמן הוא כמו סיום על ארבע הברכות. זה חלק מהמבנה, לא רק תוספת.
– בעל הבית יכול להוסיף – כשהמזמן (המוביל את ברכת המזון) מוסיף, זה המקום שבו בעל הבית יכול לומר בעצמו את בקשותיו.
—
ברכות ההפטרה
—
ח. ברכה לפני ההפטרה
דברי הרמב״ם: “ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת.” חתימה: “ברוך אתה ה׳ הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק.”
פשט: זוהי ברכת התורה מיוחדת לנביאים. כשקורים תורה אומרים “אשר נתן לנו תורת אמת” / “אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו”. אבל כשקורים נביאים, משתמשים בנוסח מיוחד לנבואה.
חידושים והסברות:
1. “נביאים טובים” – לא שיש נביאים רעים
הפשט של “בחר בנביאים טובים” אינו שהקב״ה בחר בין נביאים טובים ורעים. “בחר” פירושו כאן שהוא רצה, הוא מסכים להם. “נביאים טובים” פירושו בעיקר נביאים שאומרים לנו טובות – כי רוב ההפטרות הן נחמות. כמעט כל הפטרה בשנה היא נבואה טובה. הקב״ה נותן לנביאים טובים נבואות טובות.
2. “ורצה בדבריהם” – הרצון מראש, לא בדיעבד
הלשון “ורצה בדבריהם” אינו אומר שהקב״ה רצה בדיעבד במה שאמרו, אלא מראש – רצון ה׳ הוא מקור דיבורם. כמו “ורצה בנחלתנו את השבת” פירושו שרצון ה׳ הוא שיהיה שבת, כך “ורצה בדבריהם” פירושו שרצון ה׳ הוא שיהיו דברי נבואה. הרצון בא קודם, לא אחר כך.
3. “דבריהם” – מעניין כי זה “דיבור רב”
כאילו הם אומרים זאת בשם ה׳, אבל זה נקרא “דבריהם” – דבריהם.
4. החתימה – נביאים אינם יכולים להוסיף תורה
החתימה “הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק” – כאן טמון יסוד חשוב של הרמב״ם: נביאים אינם יכולים להוסיף תורה. נבואה היא קטגוריה חיצונית, נפרדת מתורה. החתימה עושה הפרדה ברורה: תורה – משה – ישראל – נביאים. ישראל יכולים לעשות תורה “באופן מנהג”, ונביאי האמת והצדק “באופן מנהג נביאים”.
5. מקבילה מבנית לברכת התורה
כמו שברכת התורה הולכת “אשר בחר בנו… ונתן לנו… ברוך אתה ה׳ נותן התורה”, כך הולכת הברכה להפטרה: “אשר בחר בנביאים… ונתן להם נבואה טובה… ברוך אתה ה׳ הבוחר בנביאים”.
—
ט. ברכה ראשונה אחרי ההפטרה – “האל הנאמן”
דברי הרמב״ם: “ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם צור כל העולמים, צדיק בכל הדורות, האל הנאמן האומר ועושה, המדבר ומקיים, שכל דבריו אמת וצדק. נאמן אתה ה׳ אלקינו ונאמנים דבריך, ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם. כי אל נאמן אתה. ברוך אתה ה׳ האל הנאמן בכל דבריו.”
פשט: אחרי קריאת דברי הנביא, מביעים אמונה שהקב״ה נאמן וכל הבטחותיו יתקיימו.
חידושים והסברות:
1. “צור כל העולמים, צדיק בכל הדורות” – מדוע דווקא כאן?
הסבר מחודש: ההפטרות הן נבואות שהקב״ה הבטיח (משיח יבוא, נחמת ציון, וכדומה), וכבר עבר זמן רב מאז נאמרו. לכן מדגישים: הקב״ה הוא “צור כל העולמים” – הוא חי לעד, הוא מקור כל הדורות (כפי שהרמב״ם מפרש “צור” במקום אחר). הוא “צדיק בכל הדורות” – כמו שלכל דור יש “צדיק הדור”, הקב״ה הוא צדיק של כל הדורות, הוא חי על פני כל הדורות. למרות שכבר עברו כמה דורות ועדיין לא קרה מה שהנביא אמר, צריך לדעת שהקב״ה נאמן – “אומר ועושה, מדבר ומקיים”.
2. “ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם”
שום דבר שהקב״ה אמר לא יתברר בסופו של דבר כלא נכון.
3. המבנה הדו-שלבי של “לפניה” ו״לאחריה”
הברכה לפני ההפטרה אומרת שאנו מאמינים בנביא – שאלו דברי נבואה אמיתיים. הברכה אחרי אומרת: עכשיו שאנו מאמינים בנבואה, מאמינים שזה באמת יקרה, גם אם זה לוקח זמן – “אחכה לו”. זה מקביל לברכת התורה: לפניה אומרים “אשר בחר בנו” (אנו מאמינים במקור), אחריה אומרים כמה טוב וכמה נאמן זה.
—
י. ברכה שנייה אחרי ההפטרה – “רחם על ציון”
דברי הרמב״ם: “רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעגומת נפש תנקום נקם מהרה בימינו. ברוך אתה ה׳ בונה ירושלים.”
פשט: תפילה על רחמים לציון – בית חיינו – שהקב״ה ינקום ברשעים שענו את ציון, ויבנה את ציון במהרה.
חידושים והסברות:
– מה הקשר להפטרה? הרבה מהנביאים הם “בעלי הנחמה”. עיקר הסיבה שקורים הפטרות היא לזכור את הנחמות הטובות, וכל ברכות ההפטרה סובבות סביב זה. ממילא מבקשים שהקב״ה יחמול באמת.
– “לעגומת נפש” vs. “לעליבת נפש”: כמה נוסחאות אומרות “לעליבת נפש” אבל נוסח הרמב״ם הוא “לעגומת נפש”.
– הפורענות היא רק הכנה לנחמה – כך צריך להבין את סדר הברכות.
—
יא. ברכה שלישית אחרי ההפטרה – “שמחנו / מגן דוד”
דברי הרמב״ם: “שמח דוד… מהרה תצמיח קרן תרומם ישועתך. ברוך אתה ה׳ מגן דוד.”
פשט: בקשה על ביאת משיח בן דוד.
חידושים והסברות:
– זוהי ממש הברכה של “את צמח דוד” משמונה עשרה – כמעט אותו נוסח, חוץ מזה שהיא נחתמת ב״מגן דוד” (לא “מצמיח קרן ישועה”). מעניין שברכת ההפטרה משקפת את תפילת שמונה עשרה.
—
יב. ברכה רביעית (אחרונה) אחרי ההפטרה – הודאה
דברי הרמב״ם: **”על הכל אנחנו מודים לך ומברכים שמך. על התורה ועל הנביאים ועל יום המנוחה הזה שנתת לנו ה׳ אלקינו לקדושה
ולמנוחה לכבוד ולתפארת. על הכל ה׳ אלקינו אנחנו מודים לך ומברכים שמך.” חתימה: “ברוך אתה ה׳ מקדש השבת” (בשבת), “ברוך אתה ה׳ מקדש ישראל והזמנים”** (ביום טוב).
פשט: ברכת הודאה המחברת את כל המתנות: תורה, נביאים, והיום (שבת/יום טוב).
חידושים והסברות:
– שבת vs. יום טוב – לשונות שונים: בשבת הלשון הוא “לקדושה ולמנוחה לכבוד ולתפארת”, וביום טוב הלשון הוא “לששון ולשמחה” – מתאים לאופי של כל יום.
– חתימה של ראש השנה, יום כיפור, וכדומה: הרמב״ם אומר כלל: “כנוסח שחותם בתפלה ברכת אמצעית של יום כך הוא חותם בברכה אחרונה בנוסח זה” – אם רוצים לדעת מה אומרים בראש השנה או יום כיפור, החתימה של הברכה האחרונה של ההפטרה היא אותה חתימה כמו הברכה האמצעית של תפילת היום.
—
יג. מתי קורים הפטרה?
דברי הרמב״ם: מפטירים בנביא: שבת, יום טוב, ותענית במנחה.
פשט: אחרי קריאת התורה בזמנים הנ״ל קורים הפטרה.
—
יד. סדר ההפטרות – רשימת הרמב״ם
דברי הרמב״ם: “הנוהגים שנוהגים רוב העם לקרות מן הנביאים בכל שבת ושבת הפטורים, ואלו הן” – הרמב״ם מביא רשימה של הפטרות לכל פרשה.
פשט: הרמב״ם מפרט איזה קטע נביא קורים לכל פרשת שבת, אבל הוא אינו מסביר מדוע קורים דווקא קטע זה.
חידושים והסברות:
1. “מנהג רוב העם” – לא הלכה פסוקה
הרמב״ם משתמש בלשון “מנהג רוב העם”, שזה מאוד מעניין. הוא לא אומר שזה דין, אלא מנהג. זה מסביר מדוע יש הבדלים בין נוסח אשכנז, נוסח ספרד, ונוסח תימן – כי זה מנהג, לא הלכה קבועה.
2. הפטרות של שבת אינן בגמרא
הפטרות של שבת אינן בגמרא – רק הפטרות של ימים טובים נמצאות בגמרא (שהרמב״ם כבר הביא בקריאת התורה). לכן הרמב״ם מביא זאת כאן כמנהג.
3. כלל בפרשיות מחוברות
הרמב״ם אומר: “כל שבת שקורין בו שתי פרשיות, מפטיר בענין הפרשה האחרונה, וזהו מנהג רוב המקומות” – כשקורים שתי פרשיות (כמו בהר-בחוקותי), אומרים את ההפטרה של הפרשה האחרונה. חוץ מפרשת אחרי מות, שיש מקומות שנוהגים קצת אחרת.
4. שבע דנחמתא
הרמב״ם אומר ש“רוב העם” נוהגים שמאחרי תשעה באב עד ראש השנה קורים הפטרות נחמות ישעיהו – ה״שבע דנחמתא” המפורסמות. הוא מביא את שבע ההפטרות. גם זה “רוב העם”, אותו לשון כמו בהפטרות הרגילות. תוספות אומר שאולי יש מחלוקת בגמרא על הסדר, כי בגמרא כתובה הפטרה לראש חודש אב שחל בשבת, והסדר שלנו שונה.
5. שמות אחרים לפרשיות אצל הרמב״ם
הרמב״ם קורא להרבה פרשיות בשמות אחרים ממה שאנו רגילים. למשל: “במדבר סיני” (לא סתם “במדבר”), “ויקח קרח”, “וירא בלק”, “פנחס”, “ראשי המטות”, “אלה הדברים אשר דבר”. זה מעניין כנקודה היסטורית.
—
טו. ענין ההפטרה – מדוע קורים נביא?
חידושים והסברות:
1. לקשר תורה עם נביאים
הענין הגדול יותר של הפטרה הוא לקשר תורה עם נביאים, להראות שדברי נביאים הם באותה חשיבות כמו תורה.
2. [דיגרסיה: הפטרה כנחמה ובשורת הגאולה]
פשט רחב יותר בהפטרה: עיקר המטרה היא לומר שמשיח יבוא. יהודי בא לבית הכנסת ושואל: “כמה זמן תימשך הגלות? תהיה גאולה?” – לא נגיד לו זאת? זה מתאים למנהג הישן (מהמדרש) שמסיימים כל דרשה ב״בולמוסין גואל” (עם בשורת גאולה).
3. “מסיים בדבר טוב”
המפרשים אומרים שכל ההפטרה היא ענין של “מסיים בדבר טוב” לקריאת התורה – תמיד מביאים איזו בשורה טובה. ובהפטרה עצמה רואים גם שמסיימים בדבר טוב.
4. רוב ההפטרות הן נחמות – הוכחה
עוברים על רשימה ארוכה של הפטרות כדי להוכיח שכמעט 90 אחוז (או לפחות רוב גדול) מההפטרות הן בעצם נחמות:
– מצורע – נחמה (אף שלא במבט ראשון).
– אחרי מות-קדושים – נחמה.
– אמור אל הכהנים – מדבר על כהנים, אבל מדבר על לעתיד לבוא.
– בחוקותי – נחמה.
– במדבר – נחמה, “ויאמר ה׳ לבני ישראל”.
– נשא – מעשה שמשון, הקב״ה עוזר ליהודים.
– בהעלותך – “רני ושמחי” – נחמה.
– שלח – מעשה המרגלים של יהושע – זה התיקון של המרגלים (המרגלים אמרו שזה לא טוב, זה אומר שזה כן טוב).
– קרח – שמואל – ממש נחמה.
– חקת – מעשה פרה אדומה – כמעט רובו נחמה.
לא כל 100 אחוז הן נחמות – כמה הפטרות יש להן עניינים אחרים (כמו בית המקדש, הלכות, וכו׳) – אבל אחוז גדול תומך בפשט שהפטרה היא בעיקר ענין של נחמה. לא מדובר רק על ספר מלכים סתם, אלא על יחזקאל, ישעיהו, ירמיהו – נביאים המדברים על גאולה ולעתיד לבוא.
5. הערה מעשית
מתלוננים שהציבור לא אומר את הפסוקים היפים של נחמה בהפטרות, וצריך לנסות להחזיר זאת – אבל צריך קודם לדעת (להבין מה אומרים), כי אם לא יודעים אין בזה טעם.
—
סיום
הרמב״ם מסיים ב“עד כאן סדר התפילות” – זה סוף הלכות תפילה וברכת כהנים / סדר התפילה.
תמלול מלא 📝
ברכת המזון – נוסח הרמב״ם (ברכת הזן, ברכת הארץ, ברכת רחם)
ברכת הזן – הברכה הראשונה
הוא מודה והוא מודה על כל שאר האנשים שיש להם מה לאכול עבור עצמם.
את הקטע “מכין מזון” אומרים אנחנו בהתחלה, אני מתכוון שזה מתאים יותר מאשר שאנחנו אומרים כך, כמו “כי טוב ה׳ כי לעולם חסדו”, “מכין מזון” אומרים אנחנו באמצע. כי כאן הוא אומר סיום, כמו “כי הוא”, כמו שאומרים פסוק, כי בא “הזן את הכל”, ו“מכין מזון” הוא הפסק, הפסק בלשון, אומר שוב את אותו הדבר. “ברכת ה׳ הזן את הכל”. זו היא ברכת הזן.
ברכת הארץ – הברכה השנייה
מבנה הברכה
הברכה השנייה, ברכת הארץ, היא כך, לא מתחילים ב״ברוך” ומסתיימת ב״ברוך”. “נודה לך ה׳ אלקינו ונברכך מלכנו כי הנחלת לאבותינו”, אתה הנחלת, אתה נתת לאבותינו נחלה, “ארץ חמדה”, ארץ נחמדת, ארץ יפה שכולם חומדים אותה, “טובה ורחבה”, רחבה.
מה פירוש “רחבה”?
זה מעניין, מה זה רחבה? רחבה בהשוואה למה? לאמריקה? לרוסיה? לקנדה? מה המציאות? זו קנדה טובה. אבל יש טוב שהוא מעט, כאן יש טוב שהוא רחב, רחבה.
העניין הוא, ארץ ישראל היא ארץ צרה. אם היה כתוב “ארוכה”, הייתי אומר, “נו נו, דווקא מאוד צרה על המפה של היום”. “רחבה” פירושו “רחבות ידיים”, יש כאן מספיק לכל אחד, לכל השבטים להיות שם. זה חייב להיות שארץ ישראל מספיקה ליהודים, ליהודים שעשו את התפילה ידעו מזה.
כן, הוא יכול להוסיף עוד לארץ ישראל, לא קרה כלום. ברית, לא, לארץ ישראל יש את החמדה. התוספת לא קשורה לרחבה, היא קשורה לחמדה. לא, ארץ ישראל המקורית היא מנהר פרת עד נהר מצרים, זה גדול מאוד. ארץ ישראל שלנו שיש לנו היא רק שטח קטן מזה.
ברית ותורה – למה מזכירים את זה בברכת הארץ?
מלבד שהקב״ה הנחיל ליהודים את ארץ ישראל, הוא הנחיל לנו, נתן לנו מתנה, “ברית”, ברית, קשר בין הקב״ה לבין היהודים. מה פירוש ברית מילה, נכון? מה פירוש ברית מילה? כך למדנו בברכת המזון. “ותורה”, הדברים שקיבלנו.
זה מעניין, כי ברית קיבלנו לפני הארץ, אבל הארץ היא לכאורה הגורם למזון. מודים על הארץ שמפיקה ועל זה שנתת לנו ברית ותורה, ועל שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים. זה קשור גם לארץ, כי זה היה כמו שסוף יציאת מצרים היה להיות אדונים בעצמנו עם נחלה משלנו, עם ארץ משלנו. ועל תורתך שלמדתנו ועל חוקי רצונך שהודעתנו. זה שוב כמו שנאמר, תורה, או ברית ותורה, או תורה.
הרמב״ם אומר פעמיים תורה
כן, זה מעניין שהרמב״ם אומר פעמיים תורה. אנחנו אומרים דווקא לא כאן ברית ותורה, אנחנו אומרים רק את זה, אנחנו אומרים גם קטע “על בריתך שחתמת בבשרנו”, אז עושים את אותו סגנון לכל. הסגנון של הרמב״ם לא יפה כמו שלנו, לדעתי, כאן.
הרמב״ם לא מזכיר שוב מזון באמצע ברכת הארץ
אה, אוקיי, “ועל הכל”. לא, אנחנו אומרים עוד כאן, מדברים שוב על אוכל, ובברכת הרמב״ם לא אומרים יותר שוב על האוכל. לא, זה לא חסר, כבר דיברנו בברכה הראשונה על זה. אנחנו אומרים עוד קטע שלם “ועל אכילתך שאכלנו ועל חמדתך שהנחלתנו”, אכילת מזון, זה קטע שלם. כן, זה מעניין.
דיגרסיה: ביקורת על נוסח ברכת המזון שלנו בכלל
וזה בכלל, כבר דיברתי על זה, ברכת המזון, דיברתי שיש לי נוסח משלי, אבל עדיף לקרוא את נוסח הרמב״ם, שהוא באופן כללי הרבה יותר קצר ממה שכתוב בסידור שלנו. מי שכתב את הסידור שלנו פשוט לקח מנוסחאות שונות והכניס הכל לקוגל אחד. אין שום… אני לא מבין למה.
אפילו הרמב״ם הוא קצת לשונות כפולות, אבל זה יפה. אבל השאלה היא מה הוא יעשה עם הזמן שהוא ילך לגנן. זה לא עם הזמן, זה עם ה… עם זה שמדברים אל הקב״ה או אומרים הודאה, נהיה אפילו מי שהוא שומר מצוות והוא אומר כן כל מילה, זה פשוט חובת אמירות. עושים דברים כל כך יפים. אם מישהו יש לו עצבים ואומר נוסח יפה ארוך, מילא. אבל זה נהיה כזה “אדרא טרא טרא טרא”, לא יודעים אפילו את המבנה של מה שאומרים, כי הרבה פעמים כשמשנים קצת את הדברים, יורדים מהמבנה, אין צורה בברכה.
איך כל ברכה מתחילה ומסתיימת. אתה יודע איך מתחילים, איך מגיעים לסוף? תשאל אדם רגיל, ברכה, מגיעים לסוף ואומרים כמו “כי”, נכון? איך זה קורה בברכת המזון, בברכת הארץ? איך? אף אחד לא יודע, כי זה פשוט עשוי כך, אומרים. אין…
בכל מקרה, אני מרגיש חופשי לעשות נוסחאות משלי ולהסתכל ברמב״ם. ובפסח הולכים למקומות אחרים.
“על כלם” – החתימה של ברכת הארץ
יפה. על כלם, על כל הדברים האלה שהוזכרו. עכשיו מסיימים, כן. על כלם אנחנו מודים לך. על כל הדברים האלה שהוזכרו, הוא מדבר על יציאת מצרים וכן הלאה, אנחנו מודים לך וכו׳ כאומר, כמו שכתוב בפסוק, “ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלקיך על הארץ הטובה”. התורה אומרת לנו שצריך להכיר טובה גם על הארץ שנותנת לנו את התבואה.
התמונה הגדולה יותר של הכרת הטוב
ונראה שהתמונה הגדולה יותר היא, רואים כאן הכרת הטוב. ממילא יש לי הכרת הטוב על זה שיש לי תורה, יש לי חוקי רצונך, כן, אני אומר את זה “ואכלת ושבעת וברכת”. זה אומר לנו בבירור “על הארץ”. כי לכאורה מחבר התפילה הבין כאן שהפסוק אומר לנו את התמונה הגדולה יותר, שצריך להודות בכלליות. אם יש ארץ, צריך להודות על ארץ. אם יש תורה, צריך גם להודות על תורה.
והם דיברו על זה, יש רב נחמן סמב״ר אומר שזה לפי שיטת ציוני קדום שאומר שארץ ישראל היא דבר בפני עצמו. ארץ ישראל הולכת יחד עם תורה וברית. הוא לא הלך כל כך רחוק. אני מתכוון, תמיד טוב לתקן ציוני, אבל מכאן אפשר ללמוד את זה.
אלא העניין הוא עניין של הכרת הטוב. הפסוק מראה שזה לא רק הכרת הטוב על פרוסת הלחם, יש הכרת הטוב גם על השדה שגידל אותה, ולא רק על השדה, אלא על הארץ שסיפקה לך שדה. זה להרחיב, להרחיב את המבט שלך. אומר הוא, באותו חשבון צריך גם לחשוב מה הבורא נתן לך חכמה, הוא נתן לך תורה, הוא נתן לך חוקים, שכל אחד יהיה לו השדה שלו, אף אחד לא יגנוב מהשני, שידעו מה צריך לעשות, וחכמה, כל הדברים האלה. להרחיב את הכרת הטוב, הכל נמצא בפסוק הזה.
“על הכל” – על כל מה שגורם למזון
מסכים. כי “על הכל” נראה לי, נותנים את זה על הכל. “נודה לך ה׳ על הארץ ועל המזון” שעליזאוו, על המזונות, נראה לי שכאן יש, על גפן ושאר דברים אומרים כך. אבל זה שאומרים כאן “על המזון”, לא מתכוונים לארץ עצמה, אלא מתכוונים לכל מה שגורם למזון.
אחר כך, לפני זה אנחנו מוסיפים את הקטע, כי אנחנו רוצים כן להזכיר את המזון באמצע הברכה, ולפני זה אומרים “ועל אכילת מזון” שיהיה גם לא רק בחתימה. זו לכאורה הסיבה לנוסח שלנו שאנחנו רגילים אליו.
ההנאה מלחשוב בברכת המזון
אוקיי, מאוד טוב. יש לי הנאה גדולה מזה, כי אם רוצים קצת לחשוב על הברכה בפני עצמה, כמו שרבי יצחק אמר “אל יצא אדם ידי חובתו אלא אם כן למדה”, אדם יכול לחשוב, או המילה כאן היא להתרחק מפרוסת הלחם, ולחשוב כמה אנשים היו צריכים לעבוד, כמה מערכות צריכות להיות במקום, כמה חברות צריכות להיות אפקטיביות, כדי שיהיה לך לחם על השולחן. ממש מידה רחבה ומרחיבה.
ברכת רחם / בונה ירושלים – הברכה השלישית
מבנה הברכה
הלאה, הברכה הבאה היא ברכת רחם. שתיהן הן ברכה הסמוכה לחברתה, ממילא אין להן פתיחה ב״ברוך”. מבקשים כך, זו בקשה. האחרות היו שבחים, זו יותר בקשה. זו תפילה כך: “רחם ה׳ אלוקינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו”.
הפאנל מרחב לצר
מעניין, ירושלים, ובירושלים יש ציון. מתכוונים בזה לאזור של בית המקדש. ו“ועל הבית הגדול והקדוש” פירושו ממש בית המקדש. ציון זה אולי הר ציון, שעליו בנוי בית המקדש. זו עוד מליצה, עוד נקודה, אבל אני מתכוון שבדרך כלל זה ירושלים וציון.
במקור יכול להיות ציון הוא שם של הר אחד שם, או של מקום אחד, אזור אחד שם. וכאן זה היה מתאים: “ישראל עמך” היא התמונה הרחבה יותר, אחר כך יורדים ל“ירושלים עירך”, ואחר כך “ציון משכן כבודך”, ואחר כך עוד יותר ספציפי “הבית הגדול והקדוש”. אבל מה זה ציון אז, חוץ מהבית? זה לא הגיוני. לא, ציון זה כל השטח, ו“הבית הגדול והקדוש” זה בית המקדש בפועל, העזרות, זה ה״בית הגדול והקדוש”.
מלכות בית דוד
ו“מלכות בית דוד משיחך תחזירנה למקומה במהרה בימינו”. עיר דוד היתה ליד זה, לא? משהו כזה. לא, אין לזה קשר. מדברים על מלכות בית דוד. “תחזירנה למקומה” לא בהכרח פירושו המקום, זה פירושו חזרה למלכות.
החתימה – חסר פסוק
“ובנה ירושלים בקרוב כאשר דברת. ברוך אתה ה׳ בונה ברחמיו ירושלים.” אין כאן פסוק. כשר דבר תורה בדרך כלל יש פסוק. אולי כשר דבר תורה הוא ש… ש… כשר סובר, ראית? בונה ברחמיו ירושלים זו לשון של פסוק. לא, לא יכול להיות שכשר דבר תורה יש סתם את ה… בונה ירושלים ה׳ את נדחי ישראל יכנס. אני יכול אולי לשים כשר דבר תורה בתוך הפסוק שאתה מציב, כי זה מפריע לי למה לכל קטע יש פסוק וכאן לא. אני יכול להוסיף פסוק, אבל לרמב״ם אין את זה.
אז, כשר דבר תורה יכול אולי לעלות על הפסוק הזה.
ברכה רביעית (המשך), הרחמן׳ס, וברכות ההפטרה
ברכה רביעית – הטוב והמטיב (המשך)
שלוש פעמים מלכות, שלוש פעמים טוב, שלוש פעמים גמילה
נכון, כאן בברכה מרומז שלוש פעמים מלכות: מלך העולם, מלכנו המלך. זה למדו נגד שתי הברכות הקודמות שחסר בהן מלך. בכלליות, זה משלים כאן. יש גם כאן שלוש פעמים לשון טוב, כן? המלך הטוב והמטיב, בכל טוב. ויש גם כאן שלוש פעמים לשון גמילה, שלרמב״ם אין, ויש להם גם שלוש גמילות: גמלנו, גומלנו, יגמלנו. זה הכל רמזים יפים.
הרחמן׳ס – ברכות על כבוד שמים ופרנסה
כן. הרחמן הוא ישתבח לדור דורים, הרחמן הוא ישפהר לנצח נצחים, הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד. השתיים הן ברכות על מלכות שמים, על כבוד השם כביכול, והאחרונה היא הרחמן יפרנסנו בכבוד, זו הברכה על פרנסה.
הרחמן – לימות המשיח, בנין בית המקדש, חיי העולם הבא
והלאה מבקשים הרחמן הוא יזכנו לימות המשיח ולבנין בית המקדש ולחיי העולם הבא. הוא יזכה אותנו לימות המשיח, ולבנין בית המקדש. אחרי ביאת המשיח בא בנין בית המקדש, ולחיי העולם הבא. דיברנו שזה מתאים לסדר של הרמב״ם, שימות המשיח הוא סוף העולם כפי שאנחנו מכירים אותו, שהוא יותר מנוחה, ואחר כך בא בנין בית המקדש, אבל הגאולה הגדולה ביותר היא חיי העולם הבא.
מגדול ישועות מלכו
מגדול ישועות מלכו. הקב״ה, לשון הפסוק היא שהקב״ה הוא מגדול ישועות, הוא עזרה למלכו. צריך המלך… מגדול פירושו מגדל, מגדל של ישועות, הוא מביא ישועות למלכו.
כן, הקב״ה הוא מגדיל… הפסוק כתוב פעמיים, פעם אחת בשמואל ופעם אחת ב, איך קוראים לזה, בדברי הימים אני מתכוון, אה, לא, סליחה, בתהלים. ופעם אחת כתוב מגדיל ופעם אחת כתוב מגדול. ואנחנו נוהגים, הספרדים, ובסידור שלנו כתוב שבשבת צריך לומר את הפסוק ובימי החול את השני. הרמב״ם לא ידע על זה, הרמב״ם אומר מגדול ישועות מלכו. זה פירושו מגדיל, זה פירושו שהקב״ה מגדיל ישועות למלכו, והוא מרבה חסד למשיחו, לדוד ולזרעו עד עולם. זה המשך לתפילה על משיח לכאורה.
פסוקים על פרנסה וישועה
אחר כך צריך לומר פסוקים שהם על פרנסה ועל ישועה. השם לא יחסר כל טוב, והודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו.
הרחמן׳ס הם סיום על ארבע הברכות
והוא לוקח את אותו נוסח. זה לא נוסח. רמב״ם, כפי שאנחנו לומדים, נראה. נראה מהבנת הרמב״ם שהאל הרחמים הוא כמו סיום על ארבע הברכות. זה עדיין חלק מזה. זה לא ממש דברים נוספים, זה עדיין חלק מארבע הברכות. הברכה כאן, אם העורך מוסיף כאן, זו הברכה שבעל הבית למשל, הוא כבר אמר את הנוסח שהרמב״ם אומר שצריך לומר. הוא יכול לומר בעצמו.
—
ברכות ההפטרה
עכשיו נלמד את הברכות שאומרים על ההפטרה. אחר כך הרמב״ם יגיד איזו הפטרה קוראים כל שבוע, ואתה צריך בעצמך להסתכל ברמב״ם לדעת מה זה. אבל את הברכות נלמד.
מתי קוראים הפטרה
ברכות ההפטרה אומר הרמב״ם, אחרי קריאת התורה הרמב״ם כבר אמר בהלכות קריאת התורה שמפטירים בנביא. ומתי מפטירים בנביא? שבת ויום טוב. ותענית במנחה. אני מתכוון כך ראיתי שהרמב״ם הביא.
ברכה לפני ההפטרה
פירושו כך, מברך לפניו ואחריו, עושים ברכה. ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת. זו סוג של ברכת התורה מיוחדת לנביא. כי כשקוראים בתורה אומרים ברכת התורה, וזה מתאים מאוד, אשר נתן לנו תורת אמת, או אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, התורה שקוראים עכשיו. אבל כשהולכים לקרוא נביאים, אומרים ברכת התורה, אבל משתמשים בנוסח מיוחד לנביאים. ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת.
“נביאים טובים” – נביאים שאומרים טובות
זאת אומרת, הוא אומר שני דברים. קודם, הקב״ה בחר, פירושו הוא רצה, הוא מסכים ל. לא פשט שיש נביאים רעים והוא בחר בנביאים הטובים. לקב״ה יש נביאים טובים. אבל הקב״ה גם בוחר למי לתת נבואה. אבל אני מתכוון ש״נביאים טובים” פירושו כאן בעיקר נביאים שאומרים לנו טובות, כי רוב ההפטרות אומרים נחמות. כמעט, אפילו יש נחמה טובה, אבל כמעט כל הפטרה בשנה היא נבואה טובה. אז הקב״ה נותן לנביאים הטובים נבואות טובות.
“ורצה בדבריהם” – הרצון בא קודם
ורצה בדבריהם הנאמרים באמת – רצונו בדבריהם שנאמרים באמת, שהם לא שקרנים, הם אומרים את הדברים האמיתיים, והקב״ה יקיים את הבטחותיהם.
ורצה בדבריהם זה מעניין, כי דבריהם זה דיבור רב, כאילו אם הם אומרים את זה בשם ה׳. אפשר לומר על כל דבר רצה, רצה השם, ורצה בנחלתנו את השבת. כן, מה פירוש זה? רצון השם הוא שיהיה לו שבת, רצון השם הוא שיהיו לו דברי נבואה. הוא לא מתכוון לומר שהנביאים אמרו אחרי שהקב״ה רצה, אלא הוא רצה לפני שהם אמרו. לפני שהם אומרים, זה רצונם.
חתימה: הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק
מאוד טוב. ברוך אתה השם, החתימה היא, ברוך אתה השם הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק. יש דברים נוספים. זה מאוד טוב, הרמב״ם מסביר, נביאים לא יכולים להוסיף תורה, נביאים זו קטגוריה נוספת. זה נעשה, תורה היא משה, ישראל, והנביאים האמיתיים הטובים.
אז ישראל יכולים לעשות תורה באופן של מנהג, ונביאי האמת והצדק באופן של מנהג נביאים.
ברכות לאחר ההפטרה
ברכה ראשונה: האל הנאמן
וברוך לאחריו, סתם כי הנביאים אומרים דברים טובים ליהודים. כאן רואים שהקב״ה אוהב את היהודים. הנביאים הם בשבח היהודים. אני מתכוון אתה צודק, זה מאוד דומה לברכת התורה, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו, ברוך אתה השם נותן התורה. שיהיה כך, אשר בחר בנביאים ונתן להם נבואה טובה, ברוך אתה השם הבוחר בנביאים. זה בערך המבנה של הברכה. כן, זה יפה, אומרים את דברי הנביא, את ההפטרה.
ואחר כך, לאחריו אומרים כך, ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם, צור כל העולמים. צור פירושו החזק, כן, השליט לכאורה בכל העולמים. צדיק בכל הדורות, הוא תמיד צודק, הוא תמיד צדיק. האל הנאמן, הוא נאמן, אומר, מה שהוא עושה, זה הוא אומר, ומה שהוא מדבר, זה הוא מקיים, וכל דבריו הם אמת וצדק.
למה “צור כל העולמים” ו״צדיק בכל הדורות”?
תרגום לעברית
רציתי לתרגם כאן, מה נכנס כאן לעניין כל העולמים וצדיק בכל הדורות? רציתי לתרגם, כי ההפטרות הן כל מיני נבואות שהקב״ה הבטיח שמשיח יבוא וכדומה, כפי שרואים רגע לפני כן, מדברים רחם על ציון וכדומה, וזה היה לפני זמן רב מאוד. אומרים, הקב״ה הוא כל העולמים, הקב״ה חי לעד, הקב״ה הוא השליט או המקור, כפי שהרמב״ם במקום אחר מתרגם צור, של כל הדורות. הוא צדיק בכל הדורות. יש צדיק הדור, כן, כל דור יש לו צדיק אחד, אבל יש צדיק בכל הדורות, הקב״ה, הוא חי מעל כל הדורות. אז למרות שכבר כמה דורות עדיין לא קרה מה שהנביא אומר, צריך לדעת שהקב״ה הוא נאמן. אומר ועושה, מדבר ומקיים. הוא נאמן לו, הוא אמין, הוא נאמן שהוא עוד יקיים אפילו מה שכבר אמר כמה דורות לפני כן.
“נאמן אתה ה׳ אלקינו ונאמנים דבריך”
טוב מאוד, כי אל נאמן אתה, ברוך אתה ה׳. רגע, דילגת על קטע. נאמן אתה… אה, אמת וצדק, זה גם מעניין מבחינת דקדוק. נאמן אתה ה׳ אלקינו ונאמנים דבריך, ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם. שום דבר שהקב״ה אמר לא יתברר בסופו של דבר שאינו נכון. כי אל נאמן אתה, ברוך אתה ה׳ האל הנאמן בכל דבריו. זה אומרים אחרי דברי הנביא, שאנו מאמינים בדברי הנביא, שמה שהקב״ה הבטיח יקרה.
המבנה הדו-חלקי: לפניה ולאחריה
כלומר, בברכה שלפני כן אומרים שאנו מאמינים בנביא שאלו הם דברי הנבואה האמיתיים. וכאן אומרים, עכשיו שאנו מאמינים כבר בנבואה, מאמינים אנו שזה אכן יקרה, אפילו אם יש זמן, אחכה לו. זה גם דומה לברכת התורה. לפני כן אומרים “אשר בחר בנו”, וכאן אומרים “אשר נתן לנו”. מה שכאן אומרים כמה טובה התורה, אומרים כמה טובה וכמה נאמנה הנבואה. משהו כזה.
ברכה שנייה: רחם על ציון
הברכה הבאה היא תפילה: “רחם על ציון כי היא בית חיינו”. ציון היא המקום שבו אנו חיים, זה בית חיינו. “ולעלובת נפש”, לציון שכה עצובה, שיש בה כל כך עגמת נפש, “תושיע במהרה בימינו”. אנחנו אומרים “לעלובת נפש”, אבל יש שאומרים “לעגומת נפש”. “תושיע במהרה”, ציון היתה כה מדוכאת, ענו את ציון, שיינקמו ברשעים. “מהרה בימינו ובנה”, או “ותבנה”, שתבנה מחדש את ציון במהרה. ברוך אתה ה׳ בונה ירושלים.
מה הקשר להפטרה?
מה הקשר הישיר להפטרה? הרבה מהנביאים הם בעלי נחמה. הסיבה העיקרית שקורים הפטרות היא לזכור את הנחמות הטובות, וכל הברכות של ההפטרה סובבות סביב זה. וממילא מבקשים שהקב״ה אכן ירחם. כן, הפורענות היא רק הכנה לנחמה. כך צריך לומר.
ברכה שלישית: שמחנו / מגן דוד
“את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך”, ברוך אתה ה׳ מגן דוד. זה מעניין, זו ממש הברכה של “את צמח דוד” משמונה עשרה. כמעט, חוץ מהסוף שמסתיים עם הנחמה. אומרים “בונה ירושלים”.
ברכה רביעית: הודאה
והברכה האחרונה היא, אני מודה להקב״ה. היא מסתיימת “על הכל ה׳ אלקינו אנחנו מודים לך ומברכים את שמך”. על כל הדברים האלה אנו מברכים. על מה? “על התורה ועל העבודה ועל הנביאים, ועל יום המנוחה הזה שנתת לנו ה׳ אלקינו לקדושה ולמנוחה, לכבוד ולתפארת. על הכל ה׳ אלקינו אנחנו מודים לך ומברכים את שמך”. על כל המתנות האלה של אותו דבר.
ברכה אחרונה של הפטרה וסדר ההפטרות
ברכה אחרונה של הפטרה – “על התורה ועל הנביאים”
והברכה האחרונה היא “על התורה ועל הנביאים”. אני מודה להקב״ה, ואומרים “מודים”… אה, היא מסתיימת “על הכל ה׳ אלקינו אנחנו מודים לך ומשבחים את שמך”. על כל הדברים האלה אנו מברכים, על מה? “על התורה ועל הנביאים ועל יום המנוחה הזה”, יום המנוחה של שבת, “שנתת לנו ה׳ אלקינו לקדושה ולמנוחה, לכבוד ולתפארת”. “על הכל ה׳ אלקינו אנחנו מודים לך ומשבחים את שמך”. על כל המתנות האלה של תורה, נביאים, וזה, אנו מודים, “ברוך אתה ה׳ מקדש השבת”.
אם זה יום טוב, מה אומרים ביום טוב? אומרים “על יום טוב מקרא קודש הזה שנתת לנו לששון ולשמחה”. שם שאמרו בשבת “לקדושה ולמנוחה, לכבוד ולתפארת”, כאן “לששון ולשמחה”. “ברוך אתה ה׳ מקדש ישראל והזמנים”.
“כנוסח שחותם בתפלה ברכת אמצעית של יום, כך הוא חותם בברכה אחרונה בנוסח זה”. זה אומר אותו דבר, אם אתה רוצה לדעת לגבי ראש השנה או יום כיפור, זו אותה חתימה כמו הברכה האמצעית.
סדר ההפטרות – רשימת הרמב״ם
טוב מאוד. ועכשיו, אני רוצה רק לומר משהו על זה, ואני לא רוצה לומר שאנחנו עושים דברים בלי לדעת, הרמב״ם עכשיו אומר, “והנוהגים שנוהגים רוב העם לקרות מן הנביאים בכל שבת ושבת הפטרות, ואלו הן”. הרמב״ם עובר על המנהג. שוב, זה מנהג רוב העם, מאוד מעניין, כי לא הכל תואם לנו עם הרמב״ם. בהפטרות ממש יש חילוקים, כן, נוסח אשכנז, נוסח ספרד, נוסח תימן. אני לא יודע, בחומשים אפילו זה מודפס אחרת. אבל הרמב״ם אומר שזה מנהג רוב העם, מאוד מעניין.
והוא מביא על כל פרשה את הקטע שקורים. הרמב״ם לא אומר למה קורים את הקטעים האלה, הוא רק מביא אותם. חלק גדול הוא מה שאנחנו עושים, חלק שונים.
דיון: מאיפה המנהג?
דובר 1: למי המנהג בכלל? האם זה מדרש, גמרא?
דובר 2: לא, בגמרא עדיין לא היו המנהגים. מנהג רוב העם, הוא לא אומר. וכל יום טוב הוא מעניינו של יום טוב. כל שבוע הוא מעניינה של הפרשה. הוא עובר על כל הפרשיות, ואחר כך מה הרמב״ם אומר ימים טובים? לא, ההפטרה של ימים טובים כן עומדת בגמרא. הרמב״ם כבר דיבר אחרי קריאת התורה. אם זוכרים, הענינים עומדים בגמרא. אבל ההפטרה של שבת לא עומדת בגמרא, אז זה רק מנהג, הוא מביא את זה כאן.
כללים בסדר ההפטרות
ואחר כך הרמב״ם אומר כללים שונים שכדאי לדעת. הרמב״ם, “כל שבת שקורין בו שתי פרשיות, מפטיר בענין הפרשה האחרונה, וזהו מנהג רוב המקומות”. אז בדרך כלל כשיש בהר-בחוקותי, אומרים את ההפטרה של בחוקותי. חוץ מפרשת אחרי, הוא אומר, יש מקומות שנוהגים קצת אחרת. אבל באופן כללי זה הכלל.
שבע דנחמתא
הרמב״ם אומר עוד דבר שאינו כמו המנהג שהוא אמר. הרמב״ם כאן מביא הפטרות על הפרשיות של “ואתחנן”, “עקב”, “ראה”, וכו׳, לפי ענין הפרשה. ואחר כך הוא אומר שרוב העם יש להם מנהג ש“נוהגים להפטיר בנחמות ישעיה מאחר תשעה באב ועד ראש השנה”. זה המנהג הנכון, כפי שאמר קודם “רוב העם”, אומר גם כאן “רוב העם”. אבל יש שני מנהגים. תוספות אומר שאולי יש מחלוקת בגמרא, ובגמרא רואים שבאמת לא כך, כי למדנו שבגמרא עומדת ההפטרה של ראש חודש אב שחל בשבת, ואנחנו עושים סדר אחר.
והרמב״ם אומר שהמנהג הוא שמאחרי תשעה באב עד ראש השנה קורים הפטרות נחמות ישעיה, שקוראים “שבע דנחמתא”. והוא מביא כאן את שבע ההפטרות. אלו שבע ההפטרות שלנו, אני חושב, שאנחנו אומרים, נכון? כן. ו“עד כאן סדר התפלות”.
ענין ההפטרה – למה קורים נביא?
מה הענין הגדול יותר? הענין הגדול יותר הוא לקשר תורה עם נביאים, להראות שדברי הנביאים הם באותה חשיבות.
דיון: הטעם של הפטרה
דובר 1: אתה אוהב לומר את זה. אני יודע, הם למדו למה.
דובר 2: לא, הרמב״ם לא הביא היום למה יש את ההפטרה. לא, יש ענין לקרוא בנביא. אמרתי פעם מה יכול להיות פשט בהפטרה. אני חושב שזה כי רוצים תמיד לומר שמשיח יבוא. אנשים באים לבית הכנסת. כמו שאמרתי לך, אם אתה מסתכל במדרש, המנהג שיש לנו, מסיימים כל דרשה ב״בולמוסין גואל”, זה מנהג במדרש, מנהג מאוד עתיק. והסיבה היא כי יהודי בא לבית הכנסת, בוא הנה, כמה זמן יימשך הסיפור? תהיה גאולה? לא יגידו לו את זה?
דובר 1: אה, לא, המפרשים אומרים שכל ההפטרה היא ענין של “מסיים בדבר טוב” לקריאת התורה. מביאים תמיד משהו… ואחר כך בהפטרה עצמה רואים תמיד לסיים עם דבר טוב. אהרן יגיד.
רוב ההפטרות הן נחמות
לא ידוע מפרשת מצורע. אחרי מות קדושים זה גם נחמה. אמור אל הכהנים זה נחמה. כי זה מדבר על כהנים, אבל זה מדבר על לעתיד לבוא. בחוקותי זה נחמה.
דובר 1: אבל יש הלכות של בית המקדש.
דובר 2: כן, אבל תחשוב, הוא מדבר על הקטעים האלה, לא סתם מעשה מספר מלכים. זה יחזקאל, ישעיהו, ירמיהו. במדבר זה נחמה, לא אמרנו השבוע זה היה ראש חודש, אבל זה נחמה של “ויאמר ה׳ אל בני ישראל”. נשא זה המעשה של שמשון, השירה, הקב״ה עוזר ליהודים. בהעלותך זה “רני ושמחי”, זה נחמה. שלח זה המעשה של המרגלים של יהושע, גם, זה התיקון של המרגלים, כן? המרגלים אמרו שזה לא טוב, זה כן טוב. קרח זה שמואל, זה ממש נחמה שם. חוקת זה המעשה של הפרה אדומה, כמעט רוב זה נחמה.
ואתה רואה כאן שלרמ״א יש שמות אחרים להרבה פרשיות. למשל, איזו פרשה השבוע אצלנו? אה, הרמ״א קורא לזה פרשת במדבר סיני. ויקח קרח, וירא בלק, פנחס, ראשי המטות. זה מעניין, “אלה הדברים” שהוא חורבן. בקיצור, נראה לי ש-90 אחוז, לפחות, מההפטרות הן בעצם נחמות.
דובר 1: לא, אמרתי אחוז גדול. אבל מה אתה עושה עם כל התורות היפות שעשית על 30 האחוז הנותרים?
דובר 2: בסדר. הלו, אבל תורות יפות כבר עשו חברי ההפטרה. אמת, כמו שאמרתי שבאמת רוב מהם מסיימים בטוב טוב, ולנו לא עזר העולם שלא אומר אפילו את הפסוקים היפים. אבל זה ענין, צריך לנסות להחזיר את זה, אבל צריך קודם לדעת, אם לא יודעים אין לזה טעם. בסדר, עד כאן הלכות תפילה וברכת כהנים.