סיכום השיעור 📋
סיכום השיעור – ערב שבת פרשת במדבר: חמישים שערי בינה
הקדמה
השיעור הוא חזרה בקיצור על שיעור קודם שלא הוקלט כראוי בגלל בעיה טכנית במיקרופון. ההתמקדות היא בנקודות העיקריות, ללא התוספות, החידושים והמשלים.
—
א. הסוגיא: חמישים שערי בינה
היסוד הוא מאמר חז״ל: “חמישים שערי בינה נמסרו למשה חוץ מאחד” – משה רבינו קיבל ארבעים ותשעה שערים, ואחד לא נמסר לו.
—
ב. שני פירושים של הרמב״ן
פירוש א׳ – הקדמה על התורה
כל שער הוא מקצוע, נושא, חלק מהטבע, ממעשה בראשית. השער החמישים הוא ידיעת הבורא – זה שלא נמסר לשום נברא. הרמב״ן כותב “נברא”, אבל באמת מדובר על הקב״ה עצמו – משה ידע הכל חוץ מהקב״ה עצמו.
זה מתאים לפסוק “ותחסרהו מעט מאלקים” (תהלים ח) – ממש אחד פחות מאלוקים. אולי זה גם קשור למצבו של יוסף (הערת צד).
זה גם מתאים ל“הראני נא את כבודך” – משה ביקש מהקב״ה שיגלה לו הכל על עצמו, והקב״ה לא נענה לו. ברור שזה דבר שחסר למשה.
פירוש ב׳ – פרשת בהר
חמישים שערי בינה הוא רמז לחמישים יובלות של העולם. סדר בריאת העולם: כל שמיטה היא שבעת אלפים שנה, ואחריה בא יובל. משה רבינו שמע מהקב״ה את כל סדר העולם – מבראשית ברא אלקים עד הסוף – אבל את האלף החמישים, היובל עצמו, זה לא ראה. זה הסוף האולטימטיבי, גבוה יותר ממה שאנו קוראים “משיח” – משיח הוא רק רמה אחת, אבל הסוף האחרון משה לא השיג.
הקשר בין שני הפירושים
הרמב״ן עצמו מראה שהמקור בתורה שבו שני הסדרים רמוזים, הוא בשתי המצוות: ספירת העומר וספירת היובל. אלו שני המקומות שבהם הסוד עומד כמעט בפירוש בתורה, והמצוות רומזות לכך.
—
ג. השאלה העיקרית: מה משמעות “שער” ב״שערי בינה”?
עד כאן הכל ברור – המספר חמישים, הפסוק “ותחסרהו מעט מאלקים”, הענין של שלמות משה. אבל חסר פירוש פשוט למילה “שער” עצמה.
כשאנו לומדים מדרשי חכמים, אנו יודעים שהדימויים שלהם תמיד בנויים על פסוקים, על מושגים מוכרים. אצל “שערי בינה” – איפה זה כתוב? מה זה “שער של בינה”? מה המשל של שער? מה הנמשל? מאיפה בא הלשון?
(במדרש אחר כתוב “שערי חכמה” – אבל זה בעצם אותו דבר, וזה לא עונה על השאלה.)
—
ד. היסודות של המאמר שברורים
א) המספר חמישים
המבנה של שבע פעמים שבע = 49, פלוס החמישים – זה מפורש בתורה אצל שמיטה ויובל. גם מששת ימי בראשית רואים זאת, ומביאים את הפסוק “אמרות ה׳ אמרות טהורות… מזוקק שבעתים” (תהלים יב) – זה מדבר על התורה, על הבריאה, וזה “מזוקק שבעתים” – שבע פעמים.
ב) הפסוק “ותחסרהו מעט מאלקים”
הפסוק בא מתהלים פרק ח׳: המזמור מתאר את פלא הבריאה, השמים, הירח, הכוכבים, ושואל: “מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו” – ואז: “ותחסרהו מעט מאלקים”.
מי האדם שעליו מדובר? לא אדם סתם – מדובר על האדם השלם, האדם הגדול ביותר. אצל הראשונים (רמב״ם, רשב״א) מוצאים את הלשון “מבחר המין האנושי” – זה משה רבינו. חז״ל לוקחים את הפסוק ואומרים: חמישים שערי בינה למד משה, אחד חסר לו – זה “ותחסרהו מעט מאלקים”.
ג) המחלוקת על שלמה המלך
*(סוגיית צד)* סוגיא שלמה: האם שלמה הגיע לאותה מדרגה כמו משה? כתוב “אמרתי אחכמה”, “ובקש קהלת למצוא דברי חפץ”. המחלוקת היא: האם לשלמה הייתה אותה ידיעה כמו למשה (רק בהלכה לא יכול היה לשנות), או שבכלל לא הגיע לרמה זו. השיחה עוסקת בשלמות האנושית – מי האדם הגדול ביותר: משה או שלמה? אולי שלמה בחכמה, אבל לא בנבואה ולא בתורה.
—
ה. החידוש: מה משמעות “שער”?
הדחיפה – מורה נבוכים
בלימוד מורה נבוכים התגלה שהרמב״ם (בתרגום של ר׳ שמואל אבן תיבון) משתמש במילה “שער” כדי לציין נושא, סוגיא, סובייקט. הרמב״ם אומר למשל: “שער העבודה הזו – יש לי עוד מה לומר על זה, ראה עוד בספרי.” “שער” = “סוגיא”, “נושא”, “שיעור”.
גלוסר של ר׳ שמואל אבן תיבון – “פירוש המלים הזרות”
ר׳ שמואל אבן תיבון, המתרגם של מורה נבוכים (מערבית ללשון הקודש), כתב גלוסר בסוף הספר – “פירוש המלים הזרות” – שבו הוא מסביר את כל המילים הזרות. שם יש לו ערך על המילה “שער”, והוא אומר כך:
שלב א׳ – פשט בתורה
בתורה “שער” פירושו פשוט שער של עיר – “שער העיר”.
שלב ב׳ – על דרך משל בתורה
כבר בתורה עצמה מוצאים “שער” על דרך השאלה (מטפורית): “שער השמים” (בראשית כח). לשמים אין שער פיזי! הכוונה היא לדרך שבה עולים לשמים, שבה מגיעים לקב״ה, שבה שפע יורד, שבה “מלאכים עולים ויורדים בו”. משל למעבר, לגישה.
שלב ג׳ – החידוש של המתרגמים
ר׳ שמואל אבן תיבון אומר: המחדשי התרגום (מתרגמים קודמים) חידשו להשתמש במילה “שער” כדי לציין:
> קיבוץ מאמרים שמדברים מענין אחד או ענינים קרובים לענין אחד
אוסף של מאמרים/אמירות שמדברים על נושא אחד או נושאים קרובים. כשאדם לוקח ביחד כל מה ששייך לענין אחד – קוראים לזה “שער”.
למה המשל מתאים?
כמו שבשער של עיר מתאספים כל האנשים שנכנסים ויוצאים – כך ב״שער” של ספר או שיחה מתאספים כל החלקים ששייכים לנושא זה.
המקור: ערבית
כל זה בא מערבית. בערבית יש מילה “באב” (ב-א-ב) שפירושה המילולי שער, אבל בדרך משל משתמשים בה לנושא, סוגיא, חלק של ספר. כשתרגמו מערבית ללשון הקודש, השתמשו באותו טריק – “שער”.
—
ו. שתי משמעויות של “שער” שהולכות יחד
מלבד הפירוש הפשוט ששער = שער (מעבר, גישה), יש משמעות שנייה:
שער = נושא, קטגוריה, סוגיא
שתי המשמעויות מתאימות יחד:
– שער הוא המקום שבו הכל מתאסף
– נושא/קטגוריה הוא המקום שבו כל החלקים הרלוונטיים מתאספים
רואים זאת בחובת הלבבות שבו יש עשרה שערים, כל שער הוא חלק של הספר עם נושא משלו.
ההשלכה ל״חמישים שערי בינה”
“חמישים שערי בינה” אולי פירושו חמישים נושאים/קטגוריות של הבנה – חמישים סוגיות של ידיעה שאדם יכול להשיג. משה רבינו השיג 49 נושאים, והחמישים – בין אם זו ידיעת הבורא (לפי פירוש א׳ של הרמב״ן) או הסוף האולטימטיבי של ההיסטוריה (לפי פירוש ב׳) – לא נמסר לו.
—
ז. “באב” – המקור בתורה עצמה, לא רק בערבית
החשש: אולי זה בכלל לא חידוש של מתרגמים מאוחרים
ר׳ שמואל אבן תיבון סבור שהמושג “שער” = נושא מקורו בערבית. אבל כאן מתעורר חשש: אולי זה כבר כתוב בתורה ובחז״ל עצמם, באותו נוסח, רק אבן תיבון לא זיהה זאת.
היסוד: ערבית, לשון הקודש, ארמית, ואכדית הם כולם שפות אחיות שמיות עם הרבה שורשים דומים. כבר בגמרא מוצאים שמתרגמים מילים בחומש לפי ארמית – לא רק כי לפעמים כתוב ממש ארמית בתורה, אלא כי זו אותה משפחת שפות.
בבל = “באב אל” – שער האלים
המילה הערבית “באב” (שער) כבר כתובה בתורה עצמה – בשם בבל. לפי החוקרים הבבלים קראו לעירם “באב-איל” או “באב-אילום” – “שער האלים”. הם האמינו שבבל הוא המקום שבו האלים שלהם יורדים מהשמים לעולם – השער בין שמים וארץ.
זה מתאים למעשה מגדל בבל (פרשת נח): בנו מגדל “וראשו בשמים”. החוקרים אומרים שזה תיאור של זיגוראט – מקדש דמוי פירמידה שהבבלים היו בונים, שהם דמיינו שזה הסולם/הדרך שבה האלים יורדים מהשמים לארץ.
*(הערת צד על “סולם”:)* המילה “סולם” (“סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה”) מופיעה רק פעם אחת בכל התורה. ייתכן שזו במקור מילה בבלית שמשמעותה הדרך/הסולם שבו המלאכים יורדים מהשמים – זה בדיוק מה שמגדל בבל היה אמור להיות.
הנרטיב הנגדי של התורה: בבל = בלבול, לא “באב-אל”
התורה באה להפיקא – לסתור – את האמונה הבבלית. כשכתוב בתורה פירוש של שם, זה לא תמיד אומר שזה הפירוש ההיסטורי היחיד; התורה רוצה ללמד משהו. אפילו בתורה עצמה מוצאים לפעמים שני פירושים שונים או סותרים לאותו שם.
הבבלים אומרים: בבל = “באב-אל” = שער האלים.
התורה אומרת: לא – בבל = “בלל” = בלבול. “כי שם בלל ה׳ שפת כל הארץ.” זה כמו חכמה – הם קוראים לזה “שער האלים”, אבל באמת זה רק אומר “בלבול”.
חז״ל מביאים עוד פירוש: “ונמול לי מעשה מבול” – שגם קשור לאותו ענין של בלבול.
“זה לעומת זה” – שער השמים מול מגדל בבל
איפה באמת שער השמים? לא בבבל עם המגדל הענק שלהם. יעקב אבינו אמר: “אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים” (בראשית כח:יז). שער השמים האמיתי הוא בית אל – לא הבניין הגדול עם “ראשו מגיע השמימה”. לא צריך סולם פיזי, לא פירמידה. אפילו אבן אחת קטנה שאדם מניח בכוונה, יוצק עליה שמן – שם יכול להיות בית אלקים, שם הוא שער השמים.
זה “זה לעומת זה”: מה שהבבלים ועמים אחרים האמינו שיש להם – שער השמים – לנו יש את שער השמים האמיתי: בית המקדש, כמו שהתרגום אומר.
שער השמים = שער הבינה – הפירוש הרוחני
כשאומרים “שער השמים” הכוונה לא כפשוטו שיש דלת פיזית בשמים. כמו שהרמב״ם אומר: כשכתוב “עלה אל האלקים” – אם טסים בחללית לשמים, לא מתקרבים לקב״ה. איך מתקרבים? דרך הבנת הקב״ה, דרך עבודת הקב״ה, דרך עשיית רצון השם – דברים מופשטים ורוחניים, דרך הבנה.
זה הפירוש של “שער” – מקום של הבנה. שער השמים = שער הבינה. כתוב במפרשים ששער השמים ושער הבינה הם אותו דבר. זה מקור חזק למושג של “שערים” במובן של מדרגות הבנה.
*(הערת צד:)* כדוגמה מוכרת: המקום “באב אל-מאנדב” (Bab el-Mandeb) – המעבר הצר בין תימן לצד השני – פירושו בערבית “שער הייסורים”. “באב” הוא ערבית לשער.
—
ח. ארמית – “שפת בבל” – והמנהג היהודי של תרגום
*(דיון צד:)* אצל יהודים יש מנהג של לשון לעז – תמיד תרגמו את התורה לארמית. אומרים אקדמות בארמית, יש תרגום אונקלוס. ארמית היא “שפת בבל” – בבבל דיברו ארמית. ובבל הוא המקום שבו “נבלה שפתם” – שם נוצרו כל מיני שפות, כל מיני “לשון תרגום”. לכן צריך לתרגם את התורה בדרך תרגום גם – יש תורה בזה.
—
ט. מפסוק לחז״ל – “בבא” בתלמוד בבלי
ההוכחה שחז״ל עצמם משתמשים ב״שער/בבא” כנושא
באוצר לשון חכמים (קונקורדנציה של לשון חז״ל) רואים בבירור שהחלוקה של ספר ל״שערים” או השימוש ב״שער” כנושא הוא ממש מנהג חכמינו ז״ל – לא חידוש של ראשונים מאוחרים.
הדוגמה הבולטת ביותר: מסכת נזיקין מחולקת לשלוש בבות – בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא. “בבא” פירושה ממש שער/דלת. כשחז״ל רצו לחלק מסכתא לשלושה חלקים, קראו להם שלושה שערים.
לא רק זה – בגמרא מוצאים הרבה פעמים “בבא דרישא”, “בבא דסיפא” – שבהם “בבא” פירושה חלק של המשנה, נושא. באופנים שונים “בבא” פירושה או נושא (סובייקט), או חלק של ספר שעוסק בנושא מסוים.
זה תמיד כתוב בארמית (בבא), לא בלשון הקודש (שער) – אבל ארמית קרובה מאוד לערבית: בבא/באב – אותו שורש. זה מאשר שהיסוד כבר קיים בחז״ל עצמם.
למה כתוב “שער” ולא “בבא” במאמר חז״ל?
הערה חשובה על לשון של אגדות חז״ל: למרות שהגמרא בכלל בארמית, אגדות הרבה פעמים כתובות במכוון בלשון הקודש. אולי כי אגדות מקורן יותר במסורת ארץ ישראל, שבה כתבו יותר בלשון הקודש. אולי זה קשור לענינים עמוקים יותר – אם כי זה “קצת הפוך,” כי הזוהר כותב דווקא סודות בארמית. (זה מצוין כשאלה שצריכה עוד תירוץ.)
התשובה המעשית: רב ושמואל דיברו יום יום בארמית. כשרצו לומר אגדה, חשבו בארמית – “בבא” – אבל כתבו בלשון הקודש, ולכן תרגמו “בבא” ל“שער”. כך נוצר “חמישים שערי בינה” – כמו שהיו אומרים “חמישים בבות דבינה” – חמישים נושאים/מסכתות של הבנה.
—
י. “שערי בינה” – כמו “שערי תלמוד”: המשמעות העמוקה
“שער” כמקום התאספות – הכלל
בינה פירושה פשוט הבנה, ושער פירושו מסכתא/נושא. “שערי בינה” דומה ל״שערי תלמוד.”
הדוגמה: אברהם אבינו היה לו מסכתא עבודה זרה של 400 פרקים – הוא עסק בקושיות, הלכות, וניצוח של עבודה זרה. 400 פרקים זה רק חלק מ״בבא” – בבא קמא עצמה יש יותר מעשרה פרקים, ושם מדברים על מאות מסכתות. יכול להיות שבבא קמא היא ממש אחד משערי הבינה – סדר נזיקין הוא אחת החכמות בעולם. אבל יש עוד ועוד חכמות, כמו שהרמב״ן מסביר בהקדמותיו.
שער הופך עיר לעיר
חזרה למשל: שער הוא המקום שבו מתאספים – השוק, בית הדין, מקום האסיפה. בתורה כתוב: “ושופטיך ושוטריך תתן לך בכל שעריך” – פירושו בבתי הדין שלך. התרגום אומר: “אלא שער הוא אהל לבית דין”. בעיר העתיקה ירושלים רואים זאת פיזית – ליד השער השוק הגדול, שם מתאספים, שם עושים אסיפות.
“על מזוזות ביתך ובשעריך” – על השער שמים מזוזה, שמים שם את יחוד השם. בספר רות – שם עושים קניינים בפומבי.
חומה לבדה עדיין לא הופכת מקום לעיר – חומה היא רק להגנה. חור בחומה אינו שער – פרצה אינה שער. שער הוא מה שהופך את העיר לעיר.
עיר היא אוסף של הרבה פרטים – הרבה אנשים, כל אחד עם הדברים שלו. במה זה הופך לעיר? בכך שיש שער – מקום שבו מתאספים לעשות מסחר, לדון, לקריאת התורה, להתאסף. השער הופך קבוצות של פרטים – לעיר אחת.
שער ככלל – יציאה וביאה
זה גם הענין של יציאה וביאה: “יפקוד ה׳ אלקי הרוחות איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם” – איך נכנסים לעיר? דרך השער. בכך שמבינים את הנקודה שמאספת את כל העיר, שהופכת את העיר לאחת. זה השער פנימה וגם החוצה – אם העיר רוצה לעשות משהו, היא צריכה קודם לדעת מה היא, ואז היא יכולה לצאת למלחמה.
ברוחניות השער פירושו: עיריות העיר – המקבץ הנושא, מה שהופך את כל הפרטים לשלם אחד.
—
יא. שערי בינה = חמישים כללים
אם כך מובן בבירור: חמישים שערי בינה פירושם חמישים כללים. למרות שבינה לגבי חכמה היא פרטים, כל אחד מהשערים הוא כלל בפני עצמו – שער שלם שהופך הרבה פרטים לדבר אחד.
הרמב״ן בפרשת בהר אומר שחמישים שמיטות – “כל שמיטה היא שער בית אחד” (או “בית שער אחד”). שמיטה היא שער לבית – כלומר, שמיטה (שבעת אלפים שנה) היא כלל, ובכלל זה יש פרטים (א
לף שנה שהוא כמו בית שלם). השמיטה היא רמז לפרטים גדולים יותר שנכנסים לכלל. שער נעשה להיכנס לבית – כל שער הוא כלל שממנו אפשר להיכנס.
נפקא מינה ללימוד תורה
“לעולם ילמד אדם עיקרי דברי תורה – כללים מוציאין פרטים.” כדי להבין תורה צריך כללים. כדי לעשות למעשה צריך לדעת את הפרט לפי הכלל. אם אחד לומד כלל בלי פרט – הוא לא מבין איך ליישם – זה לא מועיל לו. זו בינה שמוציאה דבר מתוך דבר.
המדרש במכילתא אומר “זה סיני” – אצל שמיטה לומדים שכללים ופרטים בעולם, שבע פעמים שבע פעמים שבע – גם הכללים והפרטים הם מסיני.
*(מצוין: בשבוע הבא ידברו לכבוד חג השבועות על איך חידושי תורה הם מסיני, עם ביאור הרמ״ק על חידושי תורה.)*
—
יב. השער החמישים – מה נעלם ממשה
שני פירושי הרמב״ן – נקודה אחת
בזה מובן גם מה השער החמישים שנעלם ממשה, וגם איך שני פירושי הרמב״ן (שלכאורה אין להם קשר – אחד היסטוריה/שמיטות, אחד הבנת החכמות/מדעים) הם באמת דבר אחד:
היסוד: הסוף של כל חכמה
הסוף של כל חכמה הוא להגיע לנקודה אחת שהופכת הכל לאחד. כמו שבת – אדם עשה כל השבוע הרבה דברים, באה שבת הוא אומר: “עשיתי דבר אחד – הייתי יהודי, עבדתי את ה׳.” הוא נעשה “כברזא דאחדא גוונא דלעילא” – האדם נעשה אחד כמו שהקב״ה אחד.
כשאומרים “אני לא מבין” – הכוונה: איך זה נכנס לכלל? אני לומד בבא קמא, אני לא מבין הלכה – עד שאני מבין איך זה נכנס לכלל שמזיק צריך לשלם. כך כל חכמה.
החכמה האחת שכוללת את כל החכמות
אחרי שהסתכלו על כל העולם – הקב״ה עשה עולם אחד, כמו שהוא אחד. לומדים אסטרונומיה, כל כוכב יש לו חכמה, שער, פרט, שער שבשער. אחר כך יודעים שהכל סך הכל כוכבים. אחר כך לומדים כוכבים יחד עם מזלות, עם אנשים, עם מתכות… צריך להיות איזו חכמה אחת שהופכת את כל העולם לדבר אחד.
מה החכמה? ידיעת השם – אחדות השם – הקב״ה, אל אחד. המסקנה של כל העולם היא שיש אל אחד. “ברכו את ה׳ המבורך”, “שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד”.
למה זה נעלם
אבל – המוח שלנו לא מקבל את זה. אין אף אחד בעולם הזה שמבין באמת איך כל העולם הוא דבר אחד, מה סך הכל של כל החכמות. אנחנו מאמינים בזה, אנחנו אומרים שיש אחדות השם. מה שאנחנו לא מבינים, מה שאנחנו מבינים שצריך להיות – את זה אנחנו קוראים אלוקות. אבל להבין את זה באמת – “לא נמסר למשה” – “בתחום אסור אם אתה מאיר”.
איך זה גם השמיטה האחרונה
שמיטה היא מחזור של לימוד. בהיסטוריה של העולם יש מחזור כזה – אחרי כל שש אלפים שנה עושים סך הכל של מה שנעשה. זה מעשה אחד, ההיסטוריה של אותו מחזור. אחר כך יש עוד מחזורים, יותר משבע שמיטות. אחר כך צריך לעשות מכל זה אחד.
משה רבינו הבין למה כל ההיסטוריה צריכה להיות כך – עד שיש רק פירוש אחד ותירוץ אחד לכל הקושיות. אבל האחרון – מה שהופך את הכל – זה בעצמו אותו דבר כמו ידיעת הבורא של כל העולם, שהופך לדבר אחד. זה “לא נמסר למשה” – זה הסוד של “קדשת למשה את חמישים שנה”.
בזה רואים ששני פירושי הרמב״ן – ההיסטורי (שמיטות) והחכמה (מדעים/כללים) – הם באמת אחד ואותו דבר: השער החמישים הוא כלל הכללים – האחדות שהופכת הכל לאחד – וזה לא ניתן להשגה בעולם הזה.
—
יג. פרשת במדבר – “סך הכל” הוא השער
בפרשת במדבר סופרים את היהודים, ואחר כך עושים סך הכל. סך הכל אינו סתם מספר, לא סתם סכום. סך הכל הוא הכלל, סך הכל הוא השער – השער שהופך הכל ליחד. זה אותו ענין כמו השער החמישים: כשלוקחים את כל הפרטים ועושים מהם כלל אחד, זה השער הגבוה ביותר.
—
יד. שעורים – לשון שער
רמז: ספירת העומר מתחילה משעורים (שעורה). שעורים הוא לשון שער, כמו שכתוב בספרים. שערי בינה הוא לשון שעורים – כל אחד צו משער בליבו (כל אחד משער בליבו). השער, שערי שמים, אינו דבר פיזי – זו ההשגה שיש לאדם.
—
טו. כסף, בניין המשכן, ומתן תורה – פרטים שנעשים כלל אחד
כך גם עם כסף: כל אחד יש לו סיבה משלו למה הוא נותן, איך הוא נותן, איך זה בא. אבל אחר כך הכל ביחד נעשה לדבר אחד – זה בניין המשכן, זה מתן תורה, שנעשה לקמח אחד.
קמח – האריז״ל
קמח, אומר האריז״ל, הוא דבר טחון – לוקחים ארבע פעמים אלף באופן מסוים (הגימטריא של קמח), טוחנים אותו. מזה נעשה קמח אחד, תורה אחת – תורה כללית. זה מה שבא אחרי המ״ח או מ״ט שערי בינה: זה נעשה תורה אחת. זה הסוד של מתן תורה.
תמלול מלא 📝
מהות “שער” ב״חמישים שערי בינה”: חקר לשוני
הקדמה
היום הוא ערב שבת פרשת במדבר, ומה שאנחנו מנסים לעשות כאן הוא לחזור על שיעור שכבר אמרתי פעם אחת, אבל משהו היה לא בסדר עם הטכנולוגיה של המיקרופון, זה לא הוקלט כראוי. אז אני אחזור על זה בקיצור במהירות, כי כבר קרוב לשבת, וצריך לנסות ללכת מהר, ולומר את עיקר הדבר, וכל התוספות והחידושים והמשלים יצטרכו לחכות לפעם שנייה.
כמו במהירות 1.5.
פרק א: חזרה על הסוגיא של חמישים שערי בינה
הסוגיא היסודית
אז נאמר כך, אנחנו נמצאים באמצע הסוגיא של חמישים שערי בינה, דיברנו על זה באופנים שונים, ואנחנו נמצאים בעיקר בנקודה שהפסקנו בפעם הקודמת בערך, שלרמב״ן יש שני פירושים על המאמר שכתוב שחמישים שערי בינה נמסרו למשה חוץ מאחד.
הפירוש הראשון של הרמב״ן – הקדמה על התורה
והרמב״ן בהקדמה על התורה מפרש את חמישים שערי בינה: כל שער הוא התחום, הנושא של חלק אחד מהטבע, חלק אחד ממעשה בראשית, והשער החמישים הוא ידיעת הבורא שלא נמסר לנברא, כתוב נברא, אבל גם בזה זה לא באמת נברא, זה על הקב״ה.
את זה משה לא ידע, כמו שמפרש “ותחסרהו מעט מאלקים” [תהלים ח:ו], ממש אחד פחות מאלוהים, כי אלוהים, את זה הוא לא יודע, אולי זה אי ידיעה של מצב יוסף.
וכמו שכתוב “הראני נא את כבודך” [שמות לג:יח], משה רבינו ביקש מהקב״ה שיגיד לו הכל עליו, והוא לא אמר לו, ברור מאוד שזה דבר שחסר למשה. זה הפירוש הראשון של הרמב״ן.
הפירוש השני של הרמב״ן – פרשת בהר
הפירוש השני כתוב בפרשת בהר, בשבוע הקודם, שחמישים שערי בינה הוא רמז על חמישים היובלות של העולם, מהסדר וההיסטוריה של בריאת העולם, שלעולם יש שמיטה ויובל, שבעת אלפים שנה יש שמיטה, אחר כך זה נשרף ונעשה יובל.
משה רבינו שמע מהקב״ה את כל סדר העולם עד היובל קודש, השנה החמישים, האלף החמישים למעשה, משה רבינו לא ידע, כי זה יובל, זה הבא כביכול, משה רבינו ראה את כל ההיסטוריה מבראשית ברא אלקים [בראשית א:א] עד, לא קוראים לזה משיח, זה המשיח האולטימטיבי האחרון, כמו שמשיח הוא רק רמה אחת באמת שאנחנו קוראים, עד האחרון אבל את האחרון הוא לא ראה.
הקשר בין שני הפירושים
אנחנו התחכמנו מה הקשר בין שני הדברים, הרמב״ן אמר שהמקור, המקום בתורה שמרומז הכי הרבה את שני הסדרים, זה בשתי המצוות של ספירת העומר וספירת היובל. אלו שני המקומות שבהם כתוב הסוד בפירוש כמעט בתורה, והמצוות מרמזות. אני חושב שכבר דיברנו מה זה אומר שמצוות מרמזות בשבוע שעבר, זה מה שלמדנו.
פרק ב: השאלה העיקרית – מה פירוש “שער”?
הפשט החסר
עכשיו, תפסתי השבוע דבר חשוב, שחסר לנו פשוט פירוש במילה “חמישים שערי בינה”. כבר אמרנו פירוש, ששער פירושו פרספקטיבה, ובכל פרספקטיבה של כל נברא יש הבנה של כל העולם. אוקיי, יפה מאוד, אבל עדיין חסר הפירוש. זו תורה יפה, אני לא חושב שזה הפירוש.
השאלה מוצגת
והגמרא, “רבו חמישים שערי בינה”, מה זה שערי בינה? איפה מוצאים את זה? וביותר זה דבר קשה, בואו נסביר זאת בבירור.
כשאנחנו לומדים מדרשי חכמים, אנחנו יודעים שהם משתמשים בדימויים שונים. תמיד זה בנוי על פסוקים, תמיד זה בנוי על מושגים שכתובים, שאנחנו יודעים. וכשאנחנו רואים במדרשים אחרים שכתוב סוג כזה של דימוי, סוג כזה של דימוי, סוג כזה של מילה במקום אחר, זה בנוי על פסוק, או על דבר פשוט כזה שלומדים מהפסוק.
זה מאוד מוזר שכאן יש דבר כזה “שערי בינה”, ואף אחד לא יודע איפה זה כתוב. אולי זה כתוב במדרש אחר “שערי חכמה”, בקיצור אותו דבר, אבל מה זה שערי בינה? מה זה שער של בינה? מה הקשר של שער לבינה? מאיפה בא שער? מה המשל בכלל של שער? מה הנמשל? איפה מוצאים משל כזה?
היסודות שברורים
ואני רוצה לומר קצת יותר ברור. המאמר בנוי על כמה יסודות כאלה, כן? בואו נאמר כך.
יסוד א: המספר חמישים
הדבר הראשון, המספר של החמישים, של שבע פעמים שבע, של ארבעים ותשע והחמישים וכן הלאה. את זה ראינו שהמספר מפורש בתורה בפרשת שמיטה ויובל, כתוב המבנה. לא צריך לשאול מאיפה ר׳ אבא שמואל לקח את המבנה, הוא לקח את זה משם.
ואפילו שם זה לא כל כך קשה, אני מתכוון שאפילו שם, מששת ימי בראשית ראינו, ראינו שמביאים את הפסוק “מזוקק שבעתים” [תהלים יב:ז]. גם הוא באותו מדרש לא הביא בבירור את אותו פסוק, אבל זה בוודאי בנוי על הפסוק “מזוקק שבעתים”. “אמרות ה׳ אמרות טהורות” [תהלים יב:ז], מדובר על התורה, על הבריאה, על “בעשרה מאמרות נברא העולם” [משנה אבות ה:א], זו התורה, וזה “מזוקק שבעתים”, זה שבע פעמים.
אפשר לחשוב, זה קצת שונה מלומר “מזוקק שבעתים”. וזה קצת שונה מלומר “חמשו ושילשו רבותינו”, אבל זה אותו רעיון, זה close enough, אפשר להבין מאיפה זה בא, זה לא ספק.
יסוד ב: “ותחסרהו מעט מאלקים”
הדבר השני שאינו ספק הוא הנקודה של “ותחסרהו מעט מאלקים”, וצריך להסביר את זה קצת יותר טוב. הפסוק שבא מתהלים בפרק ח׳, שבו כתוב הפלא:
“ה׳ אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים” [תהלים ח:ב], הקב״ה ברא עולם כל כך גדול, כל כך הרבה חכמה, ועשה את השמים, שמי השמים, “כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה” [תהלים ח:ד], נאמר, “מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו” [תהלים ח:ה], מה האדם שתזכור אותו ובן אדם שתפקוד אותו, מי האדם להיזכר ולהיפקד, לספור, כן, להיפקד, זה אומר לספור, לא מתחשבים בו, למה מתחשבים באדם?
איך יכול להיות, במילים אחרות, דרך אחת לומר את זה, איך יכול להיות שהאדם יודע הכל, “ותחסרהו מעט מאלקים”, כמעט שהוא יודע כמעט כמו שאלוהים יודע, משהו חסר לו רק קצת מאלוהים, ממלאך, אלקים, איך שנפרש את זה, חסר לו רק קצת, וזה התרגום של הפסוק.
מי האדם שעליו מדברים?
ובוודאי מה שהראשונים אומרים הוא, מי האדם שעליו מדברים? סתם אדם, אני ואתה, אנחנו “ותחסרהו מעט מאלקים”? בקושי אנחנו בני אדם, בקושי אנחנו בני אדם קטנים, זה לא אלוהים, לא כלום.
אלא מדברים על אדם השלם, וכמו שבראשונים מוצאים לשון כזה על משה רבינו, “מבחר המין האנושי”, לשון הרשב״א, לשון הרמב״ם, אבל כאן רואים שרבותינו ז״ל חושבים כך, הם לוקחים את הפסוק שמדבר על האדם הגדול ביותר, ומתפלאים, כמעט שהאדם אינו אלוהים, והם אומרים שבוודאי הכוונה למשה, וממילא לוקחים, לפעמים סופרים סתם בשני דברים, אומרים שחמישים שערי בינה למד משה, ואחד חסר לו, כי זה אומר “ותחסרהו מעט מאלקים”. זה עד כאן ברור מאוד ההבנה של המימרא, לא חסר כלום.
המחלוקת על שלמה המלך
כל המחלוקת שהייתה לרבותינו ז״ל היא האם לשלמה הייתה אותה מדרגה של הבנה, שכתוב “אמרתי אחכמה” [קהלת ז:כג], שכתוב “ובקש קהלת למצוא דברי חפץ” [קהלת יב:י], והשאלה היא, האם היה להם מחלוקת אם הייתה לו אותה רמה של הבנה כמו משה, או רק חילוק בהלכה הוא לא יכול היה לשנות, אבל את הידיעה כן הייתה לו.
אוקיי, זה הנושא שמדברים אתמול, רבותינו ז״ל, זו עוד סוגיא שלמה, באמת סוגיא גדולה, צריך לדבר על שלמה ומשה, שני האנשים הגדולים ביותר. אבל הכוונה היא שהשיחה כאן היא על שלמות האנושית, השלמות הגדולה ביותר היא משה, אולי שלמה גם באחד מהם, אולי בחכמה, בהלכה, לא בנבואה, לא בתורה. אוקיי. אלו פרטים, אבל זו השיחה שלהם. ברור מאוד שהשיחה שלהם היא על מי האדם הגדול ביותר, ועל זה זה הגיוני מאוד שמדובר על הפסוק “גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד” [משלי כט:כג]. עד כאן ברור. אוקיי.
הפשט החסר – שוב
מה שלא ברור, מה שלא היה ברור עד הבוקר היום – לא לי, אולי מישהו כבר ידע – הוא מה זה “שער רבינו”? מאיפה בא הלשון “שער”? מה זה בכלל שער? מי שמע פעם על “שער רבינו”? אני לא יודע מה זה אומר. עד אשר באתי, כך קרה, כך המעשה.
פרק ג: התשובה – הלשון “שער” במורה נבוכים
הדחיפה ממורה נבוכים
למדו מורה נבוכים, ובמורה נבוכים רואים שהרמב״ם מדבר על נושאים מסוימים, והוא קורא לפעמים לנושא – בתרגום שאנחנו לומדים, של ר׳ שמואל אבן תיבון – כתוב “שער”. הרמב״ם מדבר על נושא, זה נקרא העבודה, יסודות פילוסופיים, אומר הוא, “שער העבודה הזו, יש לי עוד מה לומר על זה, אני עוד אסתכל בספרי, אני אדבר על זה עוד”.
אז “שער”, אומרים כל התרגומים, “שער” הוא התרגום של “נושא”, כמו שהיינו קוראים “הסוגיא”. “יש לי עוד שיעור”, הרמב״ם אומר, “יש לי עוד שיעור על הסוגיא, תסתכל פנימה”. במקומות אחרים גם רואים ברמב״ם את הלשון “שער” באותה דרך. “שער” במובן של נושא או סוגיא, ענין מסוים, שאלה מסוימת, שאלת ידיעה מסוימת שמדברים עליה, שיש לו מה לומר עליה, והוא קורא לזה, כשהוא מתייחס לנושא, קורא לזה “שער”.
השאלה: מאיפה בא הלשון?
אז מה הפירוש של המילה “שער”? מה זו בכלל המילה “שער”? זה לשון מוזר. למה הרמב״ם והראשונים משתמשים בלשון “שער”? אצלי נדלק נורה בראש, שאולי הלשון “שער רבינו” קשור ללשון הזה. צריך לחקור אבל מאיפה בא הלשון “שער”.
המחקר: המילון של ר׳ שמואל אבן תיבון
עשיתי את המחקר הבסיסי, ואנחנו יודעים, ר׳ שמואל אבן תיבון שתרגם, הוא עשה תרגום – הרמב״ם כתב בערבית. ר׳ שמואל אבן תיבון שכתב את התרגום של מורה נבוכים, הוא כתב בסוף הספר מילון, מעין מילון, זה נקרא “פירוש המלים הזרות”, שבו הוא מסביר את כל המילים המוזרות, כל הזרות – “זרות” פירושו זרות – כל המילים הזרות שהוא מביא, שהרמב״ם אמר בערבית, והוא היה צריך לכתוב בחזרה בלשון הקודש, למצוא מילה.
אז הוא מסביר מאיפה זה בא, למה הוא תרגם את זה כך, מה הוא מתכוון, הוא נותן את ההגדרות הבסיסיות, הבנות, של המילים שלא ידעו, במשנה זה לא כתוב, אלו מושגים פילוסופיים, הוא מביא שם את הפירוש.
הערך “שער” בפירוש המלים הזרות
ושם יש לו ערך על המילה “שער”. והוא אומר כך:
שלב א: הפירוש הפשוט בתורה
הוא אומר “שער”, קודם מביא מאיפה זה כתוב בתורה. בתורה, אומר הוא, כתוב “שער”, “שער” פירושו פשוט שער של עיר, “שער העיר”.
שלב ב: המשל של “שער השמים”
אומר הוא, שבתורה מוצאים כבר גם את הלשון “שער” על דרך השאלה, על דרך משל, כמו שלקחו מהקונקרטי, מהשער הפיזי. בתורה כתוב “שער השמים” [בראשית כח:יז].
מה זה “שער השמים”? מה הפירוש, לשמים אין שער? הוא אומר, הכוונה לדרך שבה עולים לשמים, איך עולים להבין את הקב״ה, איך מלאכים הולכים, איך השפע של הקב״ה יורד, “מלאכים עולים ויורדים בו” [בראשית כח:יב]. זה הפירוש של שער. זה בוודאי לא שער פיזי, אבל זה כמו משל. יכול להיות שפעם התכוונו שזה משל לשער, לא שער של עיר על כל פנים. זה משל, בשמים בוודאי אין שער, אי אפשר לראות שער, זה משל למשהו אחר.
שלב ג: החידוש של המתרגמים
אחר כך אומר הוא אבל שהמתרגמים, הוא לא אומר בעצמו חידושים, הוא לא חידש ראשון, כבר היו מתרגמים לפניו, חידשו לומר על הלשון “שער” קיבוץ מאמרים שמדברים מענין אחד או ענינים קרובים לענין אחד.
אוסף של… כשאדם אוסף ולוקח ביחד אוסף של ענינים, מילים, מאמרים, הצהרות, משפטים שמדברים על נושא אחד, קוראים לזה שער.
הקשר לפירוש הפשוט
הוא אומר, מה הקשר לזה? זה הגיוני, כי כמו ששער של עיר, שם מתאסף כל העיר להיכנס ולצאת מהעיר, כך במאמר הזה, בחלק הזה של השיחה, מדברים ביחד על כל מה ששייך לנושא.
אז הקטגוריה, הנושא, מה שמגדיר את הנושא של דבר, קראו לזה שער. כך אומר ר׳ שמואל אבן תיבון. והוא אומר שזה בא מערבית. בערבית אומרים על שער, על חלק של ספר או חלק של איזה ספר, קוראים שער.
שני מובנים של “שער” שהולכים ביחד
אז נעשים כאן שני מובנים של שער שהולכים ביחד, שני מובנים של הנמשל, כן? כלומר, מלבד ששער הוא שער, שער פירושו כמו נושא, קטגוריה.
זה לא חייב להיות ממש ספר שיש לו פרק שקוראים לו שער. נושא, כמו שמתאספים שם כל החלקים ששייכים לנושא, מתאספים כמו בשער של העיר מתאספים כל האנשים.
וגם יש שכשכותבים ספר, אדם כותב ספר והוא מחלק אותו לפי ענינים, קורא לכל חלק שער. אנחנו רואים את זה בחובת הלבבות, שם יש עשרה שערים, והרבה מהשערים קוראים לחלקים שלהם שערים.
המקור: ערבית
התרגום לעברית
וכל זה, אומר ר׳ שמואל אבן תיבון, עבורנו זה סתם, בא מהמחדשי התרגום [מחדשי התרגום: עושי החידושים של התרגום], תורגם מערבית. בערבית אומרים גם כן באותו אופן. במילים אחרות, בערבית יש מילה, שאני לא אמצא ברגע מה היא, שפירושה תואר [תואר: כינוי, תיאור], מילולית תואר, אבל בדרך משל משתמשים בה כדי לדבר על נושא, סוגיא, או על חלק מספר. וכשתרגמו מערבית, השתמשו באותו טריק בלשון הקודש.
—
[סוף חלק א]
המילה הערבית “באב” והמקור של “שער” בתורה ובחז״ל
המילה “שער” – מקור ומשמעות
טענת רבי שמואל אבן תיבון
אין דבר כזה בתורה שיקרא “שער בראשית”, “שער בראשית” – אין דבר כזה. שער פירושו שער, כפשוטו כמו שכתוב בתורה. אבל בערבית אומרים שער על זה, ותרגמו שער מהמילה הערבית, והשתמשו גם בדרך משל. כך אומר רבי שמואל אבן תיבון.
עכשיו, אוקיי, כך הוא אומר. עכשיו, מה המילה בערבית? מה המילה בערבית?
חשש: אולי זה לא חידוש
חשבתי תמיד אני חושש, זה אולי, הוא חושב שחידשו את המילה, הוא לא ידע. ויש לי קצת פחד ממנו – לא פחד ממנו חס ושלום, אבל הוא עצמו דיבר על זה – לפעמים אנחנו לא תופסים, חושבים שדברים הם חידושים של הראשונים או של מקובלים מאוחרים יותר, איני יודע מה, ומוצאים שבאמת הכל כבר עומד בתורה ובחז״ל. זה ממש אותו נוסח, אפילו אותם משחקי מילים הם שיחקו, והוא לא תפס, הוא חשב שזה חידוש.
למה אני חושב כך? כך התחלתי לחשוש, כי יש לי את המילה “שערי בינה”. “שערי בינה” הוא לכאורה, רגע, משהו דומה מאוד, בוודאי לפי הפשט הראשון של הרמב״ן. זה ממש שער פירושו סוגיא, נושא, חלק. אז מה קורה כאן? אבל לא הייתה לי ראיה על כך, היה לי רק השערה שאולי אפשר לומר שלא, זה לא חידוש של אביו של רבי שמואל אבן תיבון, אני יודע שהוא המתרגם הראשון מבאב לשער. אבל בחז״ל מוצאים כבר שערי בינה. אולי שערי בינה פירושו כמו חלקים של מסכת, או פרקים, מסכתות, עניינים, סוגיות.
המילה הערבית “באב”
עד שהתחלתי לבדוק, אוקיי, הוא אומר שזו מילה בערבית. מה המילה בערבית? בערבית המילה היא “באב”. ב׳ ו׳ ב׳, כמו הב׳ בערבית שיש לה ו׳ מלמטה. באב כמו, איני יודע איך אומרים אותה בדיוק, באב כמו שהיינו כותבים עם אל״ף, ב׳ א׳ ב׳. זו המילה שפירושה שער.
אוקיי. ברגע שהתחלתי לחשוב, האם אני יודע מקום שכתובה הלשון שער, הלשון באב.
השפות האחיות: ערבית, לשון הקודש, ארמית
עכשיו, כמו שכל אחד יודע, ערבית עם לשון הקודש, עם ארמית, עם אולי אכדית שהייתה פעם בבבל, כולן שפות אחיות, כולן שפות שמיות, ולכולן יש הרבה מאוד שרשים שדומים.
ובמפרשים מוצאים לפעמים שלא יודעים פשט של מילה בחומש, מחפשים בערבית פירושה כך, או בארמית פירושה כך, אפשר לתרגם. זה כבר בגמרא מוצאים שמתרגמים בחומש לפי ארמית. לא רק כי כתוב לפעמים ממש ארמית בתורה, אבל לפעמים, הפשט הוא שזו אותה משפחת שפות, יכול להיות אותם שרשים באותו מקום.
בבל = “באב אל” – שער האלים
פשט החוקרים בבבל
אז חיפשתי קצת, והדברים ברורים ופשוטים שכל אחד צריך לדעת. אז קודם כל כך, השורש שנקרא שער, שנקרא בערבית באב, כבר עומד בתורה. כבר עומד בתורה, בחומש כבר כתוב.
איפה כתוב בחומש? כך, זו מילה של מפרשי המקרא של היום, החוקרים שאומרים שהפירוש הוא לכאורה פשוטו של מקרא, זה פירוש טוב, ועל פי קבלה תחשוב, תאהב מאוד את הפשט הזה.
הם אומרים כך, יש מקום שנקרא משהו דומה מאוד, בבל. בבל, באנגלית אומרים בבילון. כלומר, אנחנו רגילים, אנחנו צריכים לדעת שהדרך שבה אנחנו אומרים דברים, אנחנו מדמיינים שצריך לומר את המילה בבל. בלשון הקודש, בתורה כתוב בבל. אבל הם קראו לזה, או איך אומרים באנגלית בבילון. אז איני יודע אם הם קראו לזה בבל או בבלו או משהו כזה.
וזה אותו שורש, בבל זה בבל. אומרים החוקרים שהעיר בבל הם קראו לה, לפי דעת הבבלים הם קראו לה, כי הם סברו שעירם היא כמו בבל זה שתי מילים, “באב אל” או “באב אלום”, משהו כזה. ה״באב”, השער, אל ה״אלום”, אל האלים שלהם. הם סברו שבבל, שם המקום שבו באים האלים לעולם, שם כמו השער, שם הם באים מהשמים, איני יודע, לעולם, קראו לעירם בבל.
מעשה מגדל בבל
עכשיו, מה כתוב בתורה על כך? בתורה יש מעשה שלא רק מסביר למה יש הרבה שפות, אלא גם למה בבל נקראת שם מסוים.
וצריך לדעת, כשכתוב בתורה פירוש של שם, לא תמיד זה אומר שזה הפירוש היחיד, או שזה הפירוש ההיסטורי. התורה רוצה ללמד משהו עם מה שהתורה אומרת שזה הסיבה לפירוש. אפילו בתורה עצמה מוצאים לפעמים שתי סיבות לאותו דבר למה נקרא כך, או סיבות סותרות, או בחז״ל מוצאים אפילו סיבות אחרות ממה שכתוב בתורה, כי לאו דווקא, כי תמיד זה בא ללמד משהו, זה חידוש, זה להפיק מאיסא, לא סתם לספר מעשה למה נקרא בבל.
אבל יש לנו מעשה מפורסם של בבל. בבל זה המעשה של מגדל בבל בפרשת נח, בנו מגדל “וראשו בשמים כדי פן נפוץ על פני כל הארץ”. זה היה המעשה של מגדל בבל.
הזיגוראט – המקדש הבבלי
עכשיו, אומרים כל החוקרים שמגדל בבל, זה ממש תיאור של סוג מקדש, סוג מקדש שהבבלים היו עושים, נקרא זיגוראט. זה היה דבר מחודד כזה, קצת כמו פירמידה, שהוא דבר מחודד גבוה, נקרא “וראשו בשמים”, והם אכן דמיינו שזה סולם.
הערת אגב על “סולם”
יש מי שאומרים שהמילה סולם, “סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה” [בראשית כח:יב], היא במקור שם בבלי שפירושו כמו הסולם, הדרך. את המילה “סולם” לא מוצאים בכל התורה אלא בפסוק הזה “סולם מוצב ארצה”. זה לא סתם סולם, אנחנו קוראים לזה סולם, אלא זה אומר שהדרך שבה המלאכים, שהם דמיינו שהם האלים, יורדים מהשמים לארץ, זה מגדל בבל, זה מה שהם עשו במגדליהם.
הנרטיב הנגדי של התורה: בבל = בלבול
והתורה, כשהיא מספרת את המעשה של מגדל בבל, באה להפיק את האמונה, להפיק לומר, לא, אל תחשוב, כמו הרבה מהתורה שהיא נגד עבודה זרה שהייתה, אל תחשוב שזה שער האלים, שם באים האלים לעולם.
לא, האנשים טעו מאוד במשהו הפוך, הם התגאו, הם רוצים להיות חכמים יותר מהקב״ה, שהקב״ה לא יביא מבול, “פן נפוץ על פני כל הארץ”. הם יתכנסו כולם, הם ינהלו את העולם, יהיו אימפריה, היה להם דעת שהם ינהלו את האימפריה שלהם, היה להם כמו כביכול אחדות.
אומרת התורה, לא, הקב״ה שם הפך, שם הקב״ה בלבל, ומזה, אני חושב שזו הבדיחה, החכמה, השפה שלהם מבולבלת. הם קוראים לזה בבל, הם חושבים שבבל פירושו שער האלים. לא נכון, בבל פירושו מבולבל, כי השפות שלהם מבולבלות. זה בכלל לא אומר את זה, זה אומר שהם מבולבלים. ומזה יש את המעשה בבל.
וחז״ל כתוב פירוש אחר של בבל, ש״נבלל בו מעשה מבול”. כי אני משער שזה אותו דבר, זה מבולבל. זה בכלל לא אמת.
“זה לעומת זה” – שער השמים מול מגדל בבל
שער השמים של יעקב אבינו
אבל בתורה יש הפוך. איפה שער השמים? איפה באמת שער האלוקים? יש לנו פסוק, יעקב אבינו אמר, “אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים” [בראשית כח:יז].
כאן, לא בבניין הגדול הזה עם ראשו מגיע השמימה. לא צריך שום ראשו מגיע השמימה, הקב״ה לא יורד, המלאכים לא יורדים דווקא. בחלום הוא רואה סולם, אבל לא צריך שום סולם פיזי, שום בניין ענק ופירמידה פיזית לראות.
האבן האחת, אפילו דבר כזה שהוא מציב אותו כמו בית אלוקים, מספיק ועוד אבן קטנה שאדם עושה בכוונה, הוא שם עליה שמן, שם יכול להיות בית אלוקים, ושם “וזה שער השמים”.
“זה לעומת זה” – השער האמיתי
“זה לעומת זה”, “זה לעומת זה” מה שהבבלים, מה שהגויים האחרים האמינו שיש להם שער השמים, לנו יש את שער השמים האמיתי. בית אל, שם המקום האמיתי שבו יש את השער של שמים.
אז זה המקום, אם אפשר להוביל בחזרה שוב לעניינים, כלומר עוד על הנמשל, שזה בבל. בבל זה בב אל, זה הבב של האלים, של השער, ולנו יש אמיתי, זו הגרסה האמיתית שלנו, שזה שער השמים, בית המקדש, שזה שער השמים.
שער השמים = שער הבינה – הפירוש הרוחני
לא דלת פיזית
וכל אחד מבין גם, בואו נגיד רק צעד אחד קדימה, כל אחד מבין גם שכשאומרים שער השמים, לא מתכוונים כפשוטו שיש דלת.
ברור שהתורה מתכוונת, כמו שהרמב״ם אומר, כשכתוב מקום, עולים, כמו משה “עלה אל האלקים”, הקב״ה לא טכני, אם תעוף לשמים בחללית, לא תתקרב יותר לקב״ה.
איך מתקרבים לקב״ה?
איך מתקרבים לקב״ה? דרך הבנת הקב״ה, דרך עבודת הקב״ה, דרך עשיית רצון ה׳, דברים אחרים, דברים מופשטים ורוחניים, דרך הבנה, עם הבנת העולם, הבנת הקב״ה, זה שער השמים.
זה הפירוש שער, שזה מקום שאתה מבין. כמו שער השמים, כתוב במפרשים בתורה שזה שער הבינה. שער הבינה ושער השמים זה אותו דבר. זה גם מקור חזק למילה שערים.
“באב” בעולם של היום – באב אל-מנדב
אז לא רק המילה שערים יש גם את “בלל את שפתם”. זה מאוד מעניין, ביהודים יש כמו לשון לעז, כן?
זה מאוד מעניין, יש לנו את השפה היהודית המקורית, זו לשון הקודש, עברית, אבל יש גם פירוש יהודי מקורי, כן? כמו שאומרים, היו מתרגמים את התורה לארמית, ויש לנו עוד אקדמות שאומרים בארמית, לזכר, זה בא מאז. אפילו כתבו את זה הרבה יותר מאוחר, כבר לא דיברו ארמית, אבל בבית הכנסת אומרים מתרגם בארמית.
זו הדרך היהודית, הדרך התורנית של אמירת שפות אחרות היא לומר ארמית. ומה זה ארמית? “שפת בבל”. בבבל דיברו ארמית. ארמית זה ארם, אבל בבבל דיברו ארמית.
ארמית – “שפת בבל” – והמנהג של תרגום
ובבל, שם המקום “נבלה שפתם”, שם נעשו כל מיני לשון תרגום, כל מיני לשון תורה. ולכן צריך לתרגם את התורה בדרך תרגום גם. יש תורה בזה, צריך להאריך בזה הרבה דרשות אחרות על זה.
באב אל-מנדב – דוגמה מוכרת
זה מעניין, אז זה לא רק בתורה מוצאים שער שהוא בלשון הבנה, שגם שם זה מתרגם “שמים”, אלא בתורה מוצאים גם את הלשון, המילה הערבית “באב”.
מה שהמתרגמים חשבו שהם עושים חידוש, שנקרא שער, כבר עומד בתורה, כתוב “בבל” בתורה, וזה כבר פסוק בפרשת נח.
אנחנו יודעים גם, כן, מי שעוקב אחרי החדשות, יש מקום שנקרא “באב אל-מנדב” [Bab el-Mandeb], שם במצר בין תימן לצד השני. זה מקום צר, זה כמו שער. בערבית זה מתרגם שער. “אל-מנדב” זה משהו “שער הייסורים”, משהו כזה, שער שצריך לעבור דרכו. “באב” מתרגם שער. זה דברים ידועים למי שמסתכל אפילו בחדשות, יודע את המילה הערבית.
ומה שכתוב בתורה “בבל” זה אותו דבר, אותו שורש. זו שפה אחרת, אבל אותו שורש.
מפסוק לחז״ל – “שער” בתלמוד בבלי
עד כאן זה פסוק
עכשיו, אוקיי, עד כאן זה פסוק. אבל אני לא מדבר איתך על פסוק, אני מדבר איתך על החכמים. צריך למצוא שהחכמים משתמשים אכן במילה כך.
בכלל, הפשט של בבל הוא פשט אמיתי, הפשט, איני יודע אם אפילו ידעו על זה פעם. אוקיי, אבל חשבתי קצת, ועד שתפסתי שזה דברים פשוטים וברורים.
אוצר לשון חכמים – ההוכחה
הסתכלתי במילון של לשון חכמים, שהוא “אוצר לשון חכמים”, יש לו קונקורדנציה של לשון חכמים, ורואים שזה ברור, כל אחד יודע, לא רק שזה לא חידוש של הראשונים ששער פירושו נושא, או שחילקו ספר לשערים, אלא זה ממש מנהג חכמינו זכרונם לברכה שכתבו את הספר שנקרא תלמוד בבלי, ואולי אפילו חכמי המשנה, אבל בוודאי חכמי התלמוד.
מסכת נזיקין – הראיה
כל אחד יודע שיש מסכת שנקראת מסכת נזיקין.
המשמעות העמוקה של “שער” וחמישים שערי בינה
פרק ד: “בבא” בלשון חז״ל – המקור של “שער” כנושא
המסורת של חז״ל באוצר לשון חכמים
הסתכלתי במילון של לשון חכמים, כלומר אוצר לשון חכמים שיש לו קונקורדנציה [concordance: אינדקס של כל המילים] של לשון חכמים, ורואים שזה ברור, כל אחד יודע, לא רק שזה לא חידוש של הראשונים שמחלקים ששער פירושו נושא או שמחלקים ספר לשערים, אלא זה ממש מנהג חכמינו זכרונם לברכה.
סתם לקחו את הספר שנקרא תלמוד בבלי [Talmud Bavli: התלמוד הבבלי], ואפילו חכמי המשנה [Chachmei HaMishnah: חכמי המשנה], אבל בוודאי חכמי התלמוד [Chachmei HaTalmud: חכמי התלמוד]. כל אחד יודע שיש מסכתא [masechta: מסכת] שנקראת מסכת נזיקין [Masechet Nezikin: מסכת הנזיקין], כולם אזוקין כאחדא מסכתא [kulam azukin k’achada masechta: כולם מחוברים כמסכת אחת], הכל מחולק לשלוש בבות [bavot: שערים]. מה פירוש בבא [bava: שער]? כל אחד שלומד קצת גמרא יודע? בבא פירושו שער. קאי על בבא [kai al bava: הוא עומד בשער], הוא עומד בשער. בבא פירושו שער. כשהחכמים רצו לחלק מסכתא לשלושה חלקים, קראו לזה שלושה שערים.
“בבא דרישא” ו״בבא דסיפא” – שער כנושא
לא רק זה, מוצאים הרבה פעמים בגמרא “בבא דרישא” [bava d’reisha: השער של ההתחלה], “בבא דסיפא” [bava d’seifa: השער של הסוף]. הבבא פירושו חלק מהמשנה, והנושא, הנושא שמדובר בו ברישא [reisha: ההתחלה] של המשנה, הנושא הרבה פעמים, בבא באופנים שונים כאלה, מוצאים שבבא פירושו או נושא, סובייקט, קוראים החכמים בבא, ואו חלק מספר שכתוב על נושא מסוים קוראים לזה בבא. בבא קמא [Bava Kamma: השער הראשון], בבא מציעא [Bava Metzia: השער האמצעי], בבא בתרא [Bava Batra: השער האחרון].
אז תמיד זה מפורש בארמית [Aramit: ארמית], לא בשער, אבל הלשון הארמית דומה מאוד לערבית [Aravit: ערבית], בבא, באב [bab], דומה מאוד, זה אותו שורש [shoresh: שורש], אז קוראים לזה שער. אז זה רואים שלשון חכמים היא כך, והרבנו בחיי [Rabbeinu Bachya] שהם היו האמוראים [Amoraim: חכמי התלמוד] הראשונים שכתבו את התלמוד, התחילו, הם גם קראו בבא קמא וכן הלאה. אז בוודאי זה הם התכוונו.
למה כתוב “שער” ולא “בבא”?
תרגום לעברית
עכשיו, למה כתוב שער ולא בבא? כי כל מי שלומד קצת חז״ל רואה שבמדרשים יש קצת פלא. צריך לדעת ולומר שהגמרא היא בארמית, אבל יש חלקים שרואים בבירור שנכתבו דווקא לשון הקודש, ובמיוחד אגדות, הרבה מאוד אגדות נכתבו במכוון לשון הקודש.
יכול להיות שפשוט זו מסורה מארץ ישראל, עסקו יותר בכתיבת אגדות, כתבו אותן לשון הקודש. יכול להיות שיש לזה קשר לענינים העמוקים יותר, אבל זה קצת הפוך, הזוהר כתבו דווקא בארמית את הסודות, וגם תרגמו, אפשר לראות מאיפה באים המילים.
אבל בגמרא, הרבה פעמים דרשות נכתבו דווקא לשון הקודש, למרות שבהלכה מדברים בארמית בגמרא. זה כבר סיבה גדולה לכך, אבל זה ה… צריך לחשוב מה הסיבה. מצאתי רעיון, אולי יש מישהו שיודע יותר היסטורית או פשוט למה.
התשובה המעשית: מארמית ללשון הקודש
על כל פנים, בגמרא, כשרואים מילים אחרות, אבל כשהוא כותב… כן, זה כלל, כשאדם כותב, רב ושמואל דיברו בארמית, הם לא דיברו לשון הקודש יום יום.
אז כשהוא רצה לומר אגדה, הוא חשב, בתורה לא ממש מוצאים ששער אמור לומר את זה, אבל הוא חשב בארמית, ובארמית אומרים “בבא וכמה”, הוא חשב, איך אומרים נושאים או קצוות, מסכתות של בינה? אמר “חמישים שערי בינה”. על מה הוא התכוון? שערי בינה, כמו שערי תלמוד. בינה ותלמוד דומים, צריך לחשוב יותר על המילה בינה, אבל בינה אינה מילה לכאורה נדמה לי, היא קצת פשוטה, בינה פירושה הבנה, ושער פירושו מסכתא.
“שערי בינה” כמו “שערי תלמוד” – הדוגמה של אברהם אבינו
והוא מתכוון לומר כמו שכתוב בגמרא באופן דומה, אברהם אבינו היה לו מסכתא עבודה זרה של ארבע מאות פרקים. מה זה אומר? הוא היה עוסק בקושיות על עבודה זרה או בהלכות עבודה זרה, או איך להיות מנצח את עבודה זרה.
ארבע מאות פרקים על עבודה זרה זה רק חלק מבבא, מסכת בבא קמא יש בה יותר מעשרה פרקים, וכאן הוא אומר שיש שם מאות מסכתות. יכול להיות ממש ליטרלי שבבא קמא היא אחת משערי בינה, אחת מהן. זה חכמות, סדר נזיקין, אחת החכמות היא סדר נזיקין. אבל כל היום יש עוד חכמות, עוד ועוד חכמות בעולם, כמו שהרמב״ן מסביר בהקדמות. זה נקרא שערי בינה. אני חושב שזה פשט ברור וטוב, כי מה פירוש שער בלשון הזה? זה אומר בבא, שפירושו חלק של ספר או נושא.
פרק ה: המשמעות העמוקה של “שער” – עיקר השיעור של היום
המשל של שער – מקום התאספות
עכשיו, בואו נסביר קצת את העומק של זה, את הפנימיות של זה, וזה השיעור שלנו להיום. למה זה נקרא שער? מה המילה של שער? בואו נחזור למשל. המשל אומר, כמו שר׳ אברהם צימרינג אמר לי, שהמשל של שער הוא שיש את העיר, שם מתאספים, להיכנס לעיר ולצאת ממנה.
אנחנו צריכים לראות שיש כאן שני דברים, לא, אפילו שלושה דברים. חלק מהדברים כבר עומדים במשנה ותורה, כן? כתוב “שער עירו”, “לפני בואי שער עירו”, “לא תעוות משפט בשעריך”. הרבה פעמים כתוב בתורה “שער”, וכולם יודעים ששער לא בהכרח פירושו השער הפיזי, זה אומר שזה מקום ההתאספות, בית הדין, השופטים, “ושופטיך ושוטריך תתן לך בכל שעריך”, פירושו בבתי הדינים שלך, “אלא שער הוא אהל לבית דין, נסבא בית דין”, אומר התרגום.
המשמעות הפיזית והרוחנית
מה הפירוש של זה? בוודאי יש סיבה פיזית, פעם ישבו, מי שהולך פעם, אני יודע, בעיר העתיקה בירושלים, רואים שם את השער, את שער העיר, שם השוק הגדול. שם מתאספים, שם עושים אסיפות, זה שטח גדול, יש מקום, זה השער. אבל כשהתורה אומרת שער, זה כבר לא בהכרח השער, זה אומר ההתכנסות, מקום האסיפה, המקום שבו נפגשים.
שם שמים מזוזה, כן, “על מזוזות ביתך ובשעריך”, על השער עושים מזוזה, שמים שם יחוד השם. זה מקום שבו מתאספים, מקום שבו יש את ענייני העיר, זה השוק, כמו בספר רות, שם עושים את כל הקניינים בפומבי. זה הפירוש של שער. זה בא מזה שזה שער העיר, אבל זה אומר משהו עמוק יותר.
שער עושה עיר לעיר
ומה זה אומר? מה הכוונה? פירושו כמו עיר, שחומה עדיין לא עושה עיר. חומה היא פשוט להגנה, חומה חשובה, אבל עיר צריכה שיהיה לה שער, נכון? שער בחומה. שער גם לא אומר סתם מקום להיכנס לעיר. חומה עם חור זה עדיין לא שער, פרצה בחומה זה לא חור, זה לא שער. שער הוא דבר שעושה את העיר לעיר.
כלומר, עיר היא אוסף של הרבה פרטים, הרבה אנשים, אנשים חיצוניים, לכל אחד יש את הדברים שלו. במה זו עיר? בכך שיש שער. שער פירושו שמתאספים לעשות מסחר, מתאספים לדון, מתאספים לקריאת התורה, אני יודע מה, להתכנס ביחד. זה עושה את העיר לעיר.
שער כמקבץ הנושא – הכלל
אז השער הוא לא סתם, אני אומר שזה מקום התקבצות העיר, לכן קוראים למקבץ הנושא, לאחד קוראים לזה שער. העיר עצמה הופכת לאחת, הופכת לעיר דרך זה שיש לה שער. השער פירושו, כשמדברים מילא ברוחניות, כשמדברים רק על הנמשל של השער, זה אומר את העיריות של העיר.
או שאפשר לומר, אתה רוצה ללכת לדבר עם העיר? אתה רוצה ללכת לעשות משהו עם העיר? אתה צריך קודם ללכת לשער. קודם פיזית הולכים לשער, שם תפגוש אנשים. או שאפשר לומר, נתתי לך תורה לתוך העיר. בכל עיר, לאנשים יש אמונה מסוימת, סוג מסוים של מידה. דבר איתם לפי המידה שלהם, דבר איתם לפי האמונה שלהם. או שיש להם רבי מסוים, יש להם סנהדרין מסוים, יש להם יודעים עמוקים, יש להם הנהגה, דבר איתם, הם יכניסו את זה לכל העיר, כמו שדיברנו בשיעור על גיוס הכספים בליטא.
יציאה וביאה – להיכנס ולצאת דרך השער
זה הפירוש של שער. שער פירושו המקבץ, מה שעושה את כל העיר מחתיכות של פרטים לעיר. ומבינים גם, זה גם הנושא של יציאה וביאה, כמו שכתוב “יפקוד ה׳ אלקי הרוחות איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם”.
מה הפירוש? למה מנהיג צריך להוציא ולהכניס? איך נכנסים לעיר? איך מבינים עיר? אפילו את עצמך, דרך השער. דרך זה שמבינים את הנקודה שמאספת את כל העיר, שעושה את העיר לאחד, זה השער להיכנס לעיר וגם לצאת מהעיר. אם העיר רוצה לעשות משהו, היא צריכה קודם לדעת מה הן, אחר כך הן יכולות לצאת למלחמה, יכולות לצאת לעשות דברים אחרים. זה הפירוש של שער, שתי המהויות של המילה שער.
פרק ו: שערי בינה – חמישים כללים
מפרטים לכללים
נו, אם כך מבינים גם בבירור רב ששערי בינה, חמישים שערי בינה, פירושם חמישים כללים. דיברנו הרבה שבינה לגבי חכמה היא פרטים, אבל כל אחד מהשערים יוצא עכשיו חידוש משלו, כל אחד מהשערים הוא שער שלם.
הרמב״ן בפרשת בהר – שמיטה כשער
והרמב״ן בפרשת בהר אומר שחמישים שמיטות, אומר הוא, “כל שמיטה היא שער בית אחד” או “בית שער אחד”, אותו רעיון. השמיטה היא שער לבית. אני חושב לכאורה שהרמב״ן מתרגם שם את המילה שער, והוא אומר למה זה שערי בינה, כי שמיטה היא שער לבית שלם.
הוא מתכוון לומר בפשטות ששמיטה היא כלל, ובשמיטה יש שבע… השמיטה פירושה שבעת אלפים שנה, ובשבעת אלפים השנה יש אלף שנה שהיא כמו בית שלם. אבל השמיטה היא שער, הרמז של השמיטה זה שער לזה. או ששמיטה היא רמז ליובלות, שהם פרטים גדולים יותר, יותר פרטים שנכנסים לכלל.
אז שער נעשה להיכנס לבית, אבל כל שער הוא כלל שממנו אפשר להיכנס. בזה יש נפקא מינה להבנת תורה, ששערי בינה פירושם כל הכללים.
“לעולם ילמד אדם עיקרי דברי תורה”
כמו שכתוב בספרים, “לעולם ילמד אדם עיקרי דברי תורה כללים מוציאין פרטים”. כדי להבין את התורה צריך כללים. כדי לעשות למעשה צריך לדעת את הפרט לפי הכלל שממנו יוצאת ההלכה. כלומר, הוא לומד כלל ואין לו פרט, הוא מבין איך ליישם, ממילא זה לא מועיל לו לבד. זו הבינה שמוציא דבר מתוך דבר.
כללים ופרטים מסיני
אבל חלק גדול מהבינה, לכן כתוב גם, זה מאוד מעניין, שהמדרש במכילתא אומר “זה סיני”. כתוב אצל שמיטה, שמיטה שם לומדים שיש כללים ופרטים בעולם, שבע שמכפיל שבע ושבע כפול שבע וכן הלאה. אומרים שגם הפרטים, כללים ופרטים הם מסיני.
וכאן יש עוד שיעור שלם שנאמר אי״ה בשבוע הבא, על איך חידושי תורה הם מסיני, ואיך נעשים חידושי תורה. מובא גם מהרמ״ק שהוא מסביר יפה מאוד את הנושא של חידושי תורה, נאמר בשבוע הבא אי״ה לכבוד חג השבועות.
אבל זה השיעור שלנו מהיום, שאלו הם השערים, השערים הם הכללים שעושים את החכמה לאחת.
פרק ז: השער החמישים – מה נעלם ממשה
שני הפירושים של הרמב״ן – נקודה אחת
עכשיו מבינים גם מה השער החמישים שנעלם ממשה. בזה אפשר להבין גם את שני הפירושים של הרמב״ן. שלכאורה אין להם שייכות, אחד הוא ההיסטוריה, אחד הוא ההבנה של סוג המדעים.
סוף כל חכמה – נקודה אחת
הדבר הוא כך, סוף כל מדע, למדנו, סוף כל דבר, מבינים דבר אחד, נקודה אחת, מה הדבר האחד הזה. הכל הופך ל״כברזא דאחדא גוונא”.
כמו שבת, אדם עשה כל השבוע הרבה דברים, בא שבת הוא אומר, “עשיתי דבר אחד, הייתי יהודי, עבדתי את הקב״ה”. אדם כזה הופך ל״כברזא דאחדא גוונא דלעילא”, האדם הופך לאחד כמו שהקב״ה הוא אחד.
להבין פירושו להיכנס לכלל
וכך כל חכמה, סוף החכמה הוא לדעת שהכל ביחד יש נקודה אחת שמצרפת. כשאומרים שלא מבינים משהו, מתכוונים לומר, איך זה נכנס לכלל? אני לומד בבא קמא, אני לא מבין את ההלכה, אני לא מבין! יש כלל בבבא קמא שאומר שמזיק צריך לשלם, למה הוא לא צריך להיות מזיק? למה הוא צריך לשלם כל כך הרבה? עד שאני מבין את זה, אני מבין איך זה נכנס לכלל. וכך כל חכמה.
החכמה האחת שכוללת את כל החכמות
אומר הרב שמועס, “אבל גם כאן יש חכמה אחת שכוללת את כל החכמות”. כלומר, אחרי שהסתכלנו על כל העולם דרך עולם אחד, הקב״ה עשה עולם אחד, כמו שהקב״ה הוא אחד הוא עשה עולם אחד.
ואני לומד חכמות, אני לומד אסטרונומיה, ואני יכול ללמוד כל מיני, לכל כוכב יש את החכמה שלו, השער שלו, הפרט שלו, השער שבשער שלו. אחר כך אני יודע אבל שהכל סך הכל זה כוכבים. אחר כך אני לומד את הכוכבים ביחד עם המזלות, וביחד עם האנשים, וביחד עם המתכות, וביחד עם… אני יכול למנות רשימה. צריכה להיות איזושהי חכמה אחת שעושה מכל העולם דבר אחד.
ידיעת השם – אחדות השם
מה החכמה? החכמה היא ידיעת השם, נכון? אחדות השם, הקב״ה, אל אחד, שהמסקנה של כל העולם היא שיש אל אחד. זה ה״ברכו את ה׳ המבורך” “כל הרמים כולם”, “שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד”. זה רק חידוש, וזה נסתר מאיתנו, דיברנו על כך.
“לא נמסר למשה” – מה שאנחנו לא מבינים
השער החמישים: סוד מתן תורה
אבל אחר כך יש גם את זה, אבל זה אנחנו המוח שלנו אינו מקבל, אין אף אחד שיכול לומר שהוא נמצא בעולם הזה שמבין איך כל העולם כולו הוא דבר אחד, איך כל… מה זה סך הכל של כל החכמות. אנחנו מאמינים בזה, אנחנו אומרים שזה אחדות ה׳, או את מה שאנחנו לא מבינים, את מה שאנחנו מבינים שצריך להיות, את זה אנחנו קוראים אלוקות. אבל באמת להבין את זה, זה “לא נמסר למשה”, זה אומר “בתחום אסור אם אתה מאיר”.
השמיטה האחרונה – אותו דבר
ואיך זה גם אותו דבר של השמיטה האחרונה? מה זו השמיטה האחרונה? שמיטה היא רק מחזור של לימוד. אפשר לומר כך, שבהיסטוריה של העולם לומדים דברים, הולך מחזור כזה, ואחרי כל שש אלפים שנה עושים סך הכל של מה שנעשה בשש אלפים השנה. זה הדבר האחד, יש מעשה אחד, ההיסטוריה של אותו מחזור.
אחר כך יש עוד מחזור בעולם עצמו, החיים עצמם הם אולי יותר משבע שמיטות, ואפשר להיכנס לכל מיני מחזורים שיש. אחר כך צריך לעשות מכל זה אחד.
אז אותו דבר, משה רבינו הבין למה כל ההיסטוריה צריכה להיות כך וכך וכך, עד שיש רק פשט אחד ויש רק תירוץ אחד לכל הקושיות. אבל האחרון, מה שעושה את הכל ביחד, זה בעצמו אותו דבר כמו ידיעת הבורא של כל העולם, שזה עושה דבר אחד. זה “לא נמסר למשה”, זה “קדשת למשה את חמישים שנה”, זה הסוד.
—
סיכום: השער החמישים – הן בפירוש ההיסטורי (השמיטה האחרונה) והן בפירוש החכמה (כלל הכללים של כל המדעות) – הוא אותו ענין: אחדות ה׳, הנקודה האחת שעושה מכל העולם כולו ומכל החכמות דבר אחד. זה מה שאנחנו מאמינים בו, אבל לא יכולים באמת להבין בעולם הזה – זה “לא נמסר למשה”.
השער החמישים: סוד מתן תורה
השער החמישים – מה שעושה הכל לאחד
אחר כך יש עוד מחזור בעולם עצמו, וחיי אדם עצמם יש אולי יותר משבע שמיטות, ואפשר להיכנס לכל מיני מחזורים שיש. אחר כך אתה צריך לעשות מכל זה אחד.
אז אותו דבר, משה רבינו הבין למה כל ההיסטוריה צריכה להיות כך וכך וכך, עד שיש רק פשט אחד ותירוץ אחד לכל הקושיות. אבל האחרון, מה שמחבר את הכל ביחד, זה בעצמו, אותו דבר כמו ידיעת הבורא של כל העולם שזה עושה דבר אחד.
זה למשל, זה קדושת שנת החמישים שנה, זה סוד מתן תורה. זה למשל, רק, כמו שמדברים תמיד שערי חמישים, בבחינת שערי חמישים, אבל לא השלימות המלאה, זה מה שקיים בשיעור בעולם הזה.
“סך הכל” – השער שמחבר הכל ביחד
ואותו דבר כשסופרים את הכסף, סופרים את היהודים, בפרשה סופרים את היהודים, אחר כך עושים סך הכל. הסך הכל הוא פשוט סוף, זה לא סתם עושים מספר. אנשים חושבים סך הכל זה סכום.
סך הכל זה הכלל, סך הכל זה השער. סך הכל זה השער שעושה את זה גם.
שעורים – לשון שער
שכחתי לומר את הרמז, שספירת העומר מתחילה משעורים. שעורים זה לשון שער גם, כתוב בספרים הרמז. שערי בינה זה לשון שעורים, כל אחד צו משער בליבו.
כן, השער, שערי שמים, זה לא פשוט דבר פיזי, זה השער, זה ההשגה שיש.
בנין המשכן ומתן תורה – מפרטים לכלל אחד
וכך גם לכל אחד יש את הסיבה שלו למה הוא נותן כסף, ואיך הוא נותן כסף, ואיך זה בא. אחר כך זה נעשה ביחד לדבר אחד, זה בנין המשכן, זה מתן תורה שנעשה לקמח אחד.
האריז״ל על קמח
קמח, אומר האריז״ל, זה דבר טחון, לוקחים ארבע פעמים אלף, בדרך מסוימת, הגימטריא קמח, טוחנים את זה, מדברים על זה.
אחר כך, לקמח אחד, תורה אחת, נעשית תורה כללית, שזה עוד מ״ח או מ״ט שערי בינה, זה נעשה תורה אחת, וזה סוד מתן תורה.
שבת שמח.